שיחה עד'
בענין התפלה. לפעמים אין להאדם שום התלהבות בהתפלה וצריכין לעשות לעצמו התלהבות וחמימות ולב בוער להתפלה כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז עד שבא בכעס ונתרגז. כמו שאומרים העולם בלשון אשכנז ער שניצט זיך איין רגז. כמו~כן ממש בקדשה בענין התפלה צריכים לפעמים לעשות לעצמו רגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפלה אזוי וויא איינר שניצט זיך א רגז, ועל~ידי זה יבוא אחר~כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בהתפלה ויזכה שיבער לבו להשם יתברך ויתפלל בהתלהבות גדול. וכן בענין השמחה בפרט בשעת התפלה שצריכין שתהיה התפלה בשמחה גדולה וצריכין להכריח עצמו לשמח עצמו בכל מה שיכול כדי לזכות לשמחה ובפרט בשעת התפלה וכמובא (לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רפב) על פסוק: אזמרה לאלקי בעודי וכו' (תהלים קד, לג), עין שם. ואם לפעמים דעתו מבלבל ואינו יכול בשום אפן לשמח עצמו אז עצתו שיעשה עצמו כאלו הוא שמח ואף~על~פי שבתחלה עדין אין השמחה באמת בלב, אף~על~פי~כן על~ידי שעושה עצמו כאלו הוא שמח על~ידי זה יזכה אחר~כך באמת לשמחה. ועצה זאת היא עצה גדולה מאד גם בכל הדברים שבקדשה, שבתחלה צריכין לעשות עצמו כאלו הוא להוט אחר אותו הדבר שבקדשה ואחר~כך זוכין באמת לזה. והבן מאד: