כ'ד ניסן דברים גלויים
בס"ד
ספר חפץ חיים
לשון הרע הרע "דיבור מזיק
202 יום
כ"ד ניסן
דברים גלויים אך מזיקים
ראינו לעיל שאסור לספר דברי גנאי אפילו כשהדברים כבר היו ידועים קודם לכן לשומע הרי זה משום שעצם דיבור הגנאי הוא איסור בפני עצמי
לעומת זאת מתקבל על הדעת שאפשר לומר דברים העלולים לגרום נזק בנוכחותו של מישהו שכבר יודע אותם , אלא אם כן המדבר מדגיש נקודה שהשומע לא היה מודע לה עד כה ,הרי זה משום שהדברים לא יגרמו לנזק שלא היה נגרם בלעדיהם הרמב"ם מרחיב את הדברים וקובע שאם נאמרו בפני שלושה , דברים העלולים להזיק , מותר לשלושה להזכיר את הדברים בשיחותיהם עם אחרים הטעם לכך הוא משום שכל אחד מן השלושה יכול להניח ששני האחרים ממילא יספרו את הדברים מכל מקום ,הדבר יהיה אסור במקרים הבאים :
"אם נכשל אדם בעוון לשה"ר ונעשה מצורע , צריך להודיע צערו לרבים ,ורבים יבקשו עיו רחמים ,והוא רחמים , והוא מחמת שתפילתו אינו מקובל למעלה ,"
ספר שמירת הלשון
פירוש הלכה כ"ד ניסן מחזור ב'
המצורע -אין תפלתו מתקבלת
וגם אין מקבלין תפלתו למעלה עבור זה ,כמו שכתב בזוהר הקדוש , פרשת מצורע {דף נג ע"א } מאן דאית בה לשנא בישא , צלותה לא עלת קמה דקדשא -בריך -הוא , דהא אתער עלה רוח מסאבא ,כיון דאהדר בתשובה וקביל עלה תשובה , מה כתיב {ויקרא יד ,כ}: " ביום טהרתו והובא אל הכהן וגו' " {ובזה יוכן מה דכתבה התורה {שם יג ,מה }: "וטמא טמא יקרא ", ופרשו רבותינו ז"ל שצריך להודיע צערו לרבים , ורבים יבקשו עליו רחמים {מו"ק ה ,א } והוא מחמת שתפלתו אינו מקבלת למעלה ,לכן גלתה לנו התורה עצהזו במצטער זה דוקא },
ונוכל לומר דזהו כונת הכתוב בקוהלת {ז,יג } :" ראה את מעשה האלוהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו " ,פרוש :תן עיניך ולבך על הדברי האלוהיים ,והם ההיכלות הקדושות והאורות -עליונים שנעשו על ידיך למעלה , דהינו על -ידי התורה והמצוות שלך , וכנזכר לעיל :" כי מי יוכל לתקן את אשר עותו ", ,פרוש :אם תקלקלם , חס ושלום ישארו לעולם פגומים ומקלקלים , ויהיה לך מזה דאגת עולמי וצער תמידי בזכרו שעצלותו גרם כל זה ,כי אינים כמו בניני עולם הזה ,אשר אם יקלקל אחד , יוכל האומן השני לתקנם : לא כן בעניני התכלית הנרצה , כמאמר התנא באבות {פא מי"ד} : אם אין אני לי ,מי לי ,וזהו שכתוב :"כי מי יוכל וגו'".
ספר חפץ חיים
לשון הרע הרע "דיבור מזיק
202 יום
כ"ד ניסן
דברים גלויים אך מזיקים
ראינו לעיל שאסור לספר דברי גנאי אפילו כשהדברים כבר היו ידועים קודם לכן לשומע הרי זה משום שעצם דיבור הגנאי הוא איסור בפני עצמי
לעומת זאת מתקבל על הדעת שאפשר לומר דברים העלולים לגרום נזק בנוכחותו של מישהו שכבר יודע אותם , אלא אם כן המדבר מדגיש נקודה שהשומע לא היה מודע לה עד כה ,הרי זה משום שהדברים לא יגרמו לנזק שלא היה נגרם בלעדיהם הרמב"ם מרחיב את הדברים וקובע שאם נאמרו בפני שלושה , דברים העלולים להזיק , מותר לשלושה להזכיר את הדברים בשיחותיהם עם אחרים הטעם לכך הוא משום שכל אחד מן השלושה יכול להניח ששני האחרים ממילא יספרו את הדברים מכל מקום ,הדבר יהיה אסור במקרים הבאים :
"אם נכשל אדם בעוון לשה"ר ונעשה מצורע , צריך להודיע צערו לרבים ,ורבים יבקשו עיו רחמים ,והוא רחמים , והוא מחמת שתפילתו אינו מקובל למעלה ,"
ספר שמירת הלשון
פירוש הלכה כ"ד ניסן מחזור ב'
המצורע -אין תפלתו מתקבלת
וגם אין מקבלין תפלתו למעלה עבור זה ,כמו שכתב בזוהר הקדוש , פרשת מצורע {דף נג ע"א } מאן דאית בה לשנא בישא , צלותה לא עלת קמה דקדשא -בריך -הוא , דהא אתער עלה רוח מסאבא ,כיון דאהדר בתשובה וקביל עלה תשובה , מה כתיב {ויקרא יד ,כ}: " ביום טהרתו והובא אל הכהן וגו' " {ובזה יוכן מה דכתבה התורה {שם יג ,מה }: "וטמא טמא יקרא ", ופרשו רבותינו ז"ל שצריך להודיע צערו לרבים , ורבים יבקשו עליו רחמים {מו"ק ה ,א } והוא מחמת שתפלתו אינו מקבלת למעלה ,לכן גלתה לנו התורה עצהזו במצטער זה דוקא },
ונוכל לומר דזהו כונת הכתוב בקוהלת {ז,יג } :" ראה את מעשה האלוהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו " ,פרוש :תן עיניך ולבך על הדברי האלוהיים ,והם ההיכלות הקדושות והאורות -עליונים שנעשו על ידיך למעלה , דהינו על -ידי התורה והמצוות שלך , וכנזכר לעיל :" כי מי יוכל לתקן את אשר עותו ", ,פרוש :אם תקלקלם , חס ושלום ישארו לעולם פגומים ומקלקלים , ויהיה לך מזה דאגת עולמי וצער תמידי בזכרו שעצלותו גרם כל זה ,כי אינים כמו בניני עולם הזה ,אשר אם יקלקל אחד , יוכל האומן השני לתקנם : לא כן בעניני התכלית הנרצה , כמאמר התנא באבות {פא מי"ד} : אם אין אני לי ,מי לי ,וזהו שכתוב :"כי מי יוכל וגו'".