ט'ז ניסן למי אסור לספר
בס"ד
ספר חפץ חיים
לשון הרע
194 יום
ט"ז ניסן
למי אסור לספר לשון הרע
ברגע שדבר בגדר לשון הרע ,אסור לספרו לכל אדם שהוא, אסור לאדם לספר לחבריו לשון הרע ששמע על זולתו ,וגם לא לבני משפחתו ,כולל אשתו ,יש להרגיש שסיפור לשון הרע לבן או לבת הזוג אינו נופל בחומרתו מסיפור הדברים למישהו אחר , אין זה יאה ואין זה טוב להתמקד במגרעותיו של זולתנו,
"שיתרון האדם מכל בעה"ח הוא רק אם הוא מתקן בכוח הדיבור אשר נתן לו הקב"ה"
ספר שמירת הלשון
הלכה פירוש ט"ז ניסן מחזור ב'
יתרון ה"רוח ממללא "
עוד נוכל לומד , מה שתלה דוד המלך ,עליו השלום ,עצם חייםהנצחיים וטובת עולם הזה בשמירת הלשון- כי ידוע הוא שעל -כן , נקראת נשמתו של האדם בשם נשמת חיים {בראשית ב , ז }, עבור שבה יהיה האדם חיי הנצח ,ובעל לשון הרע ,נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו עבור זה , כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת מצורע {דף נג ע"א} וגם בעולם הזה מעתד שיבואו עליו יסורים ,והם הפרות של העון המר: כמו שמפרש בירושלמי , פרק א דפאה { הכלה א ,דף ד ע"א } שנפרעין על זה העון מן האדם בעולם הזה ,והקרן קיימת לו לעולם הבא,והאיש החוסם פיו מלדבר דברים האסורים ,זוכה לחיי עולם הבא ,לאור הגנוז לצדיקים ,כנט שכצב הגר"א {באגרתו "עלים לתרופה "} בשם המדרש ,שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו ,זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער ,על -כן הזהיר אותנו דוד המלך ,עליו השלום :" מי האיש החפץ חיים" בעולם הבא , ולראות טוב בעולם הזה - "נצור לשונך מרע"
עוד יש עניין פשוט , אשר נוכל להתבונן מזה את גנות העוון המר הנ"ל ,והוא ,כי ידוע הוא ,שיתרון האדם מכל הבעלי -חיים הוא במה שהוסיף בו הקדוש -ברוך -הוא את נפש המדברת ,כמו שכתוב {בראשית ב ,ז }: "ויפחל באפיו נשמת חיים ,ויהי האדם לנפש חיה ", ותרגם אנקלוס ,: לרוח ממללא ,זוהו רק אם הוא מתקן בכוח הדיבור אשר נתן לו הקדוש -ברוך -הוא ,לא כן אם הוא משתמש בדבורו לרעה , הוא גרוע יותר מהבהמה אשר על הארץ ,כי היא איננה מקלקלת על -כל -פנים וזהו שדיק הכתוב "מי האיש וגו'" דאי לאו הכי אינו בכלל איש ,ובפרט אם הוא בן -תורה ,מנכר יותר גנותו בזה ,והוא דומה לטרקלין גדולה וביב של ברסקי קבוע בתוכה , כמו דאיתא כעין זה במסכת דרך -ארץ רבה פרק ג ,עין שם.
ספר חפץ חיים
לשון הרע
194 יום
ט"ז ניסן
למי אסור לספר לשון הרע
ברגע שדבר בגדר לשון הרע ,אסור לספרו לכל אדם שהוא, אסור לאדם לספר לחבריו לשון הרע ששמע על זולתו ,וגם לא לבני משפחתו ,כולל אשתו ,יש להרגיש שסיפור לשון הרע לבן או לבת הזוג אינו נופל בחומרתו מסיפור הדברים למישהו אחר , אין זה יאה ואין זה טוב להתמקד במגרעותיו של זולתנו,
"שיתרון האדם מכל בעה"ח הוא רק אם הוא מתקן בכוח הדיבור אשר נתן לו הקב"ה"
ספר שמירת הלשון
הלכה פירוש ט"ז ניסן מחזור ב'
יתרון ה"רוח ממללא "
עוד נוכל לומד , מה שתלה דוד המלך ,עליו השלום ,עצם חייםהנצחיים וטובת עולם הזה בשמירת הלשון- כי ידוע הוא שעל -כן , נקראת נשמתו של האדם בשם נשמת חיים {בראשית ב , ז }, עבור שבה יהיה האדם חיי הנצח ,ובעל לשון הרע ,נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו עבור זה , כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת מצורע {דף נג ע"א} וגם בעולם הזה מעתד שיבואו עליו יסורים ,והם הפרות של העון המר: כמו שמפרש בירושלמי , פרק א דפאה { הכלה א ,דף ד ע"א } שנפרעין על זה העון מן האדם בעולם הזה ,והקרן קיימת לו לעולם הבא,והאיש החוסם פיו מלדבר דברים האסורים ,זוכה לחיי עולם הבא ,לאור הגנוז לצדיקים ,כנט שכצב הגר"א {באגרתו "עלים לתרופה "} בשם המדרש ,שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו ,זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער ,על -כן הזהיר אותנו דוד המלך ,עליו השלום :" מי האיש החפץ חיים" בעולם הבא , ולראות טוב בעולם הזה - "נצור לשונך מרע"
עוד יש עניין פשוט , אשר נוכל להתבונן מזה את גנות העוון המר הנ"ל ,והוא ,כי ידוע הוא ,שיתרון האדם מכל הבעלי -חיים הוא במה שהוסיף בו הקדוש -ברוך -הוא את נפש המדברת ,כמו שכתוב {בראשית ב ,ז }: "ויפחל באפיו נשמת חיים ,ויהי האדם לנפש חיה ", ותרגם אנקלוס ,: לרוח ממללא ,זוהו רק אם הוא מתקן בכוח הדיבור אשר נתן לו הקדוש -ברוך -הוא ,לא כן אם הוא משתמש בדבורו לרעה , הוא גרוע יותר מהבהמה אשר על הארץ ,כי היא איננה מקלקלת על -כל -פנים וזהו שדיק הכתוב "מי האיש וגו'" דאי לאו הכי אינו בכלל איש ,ובפרט אם הוא בן -תורה ,מנכר יותר גנותו בזה ,והוא דומה לטרקלין גדולה וביב של ברסקי קבוע בתוכה , כמו דאיתא כעין זה במסכת דרך -ארץ רבה פרק ג ,עין שם.