כ' אדר איסור קבלת הרכילות
בס"ד
ספר חפץ חיים
רכילות :שמיעה
169 יום
כ' אדר
איסור קבלת הרכילות
מאיסור קבלת רכילות שבפסוק "לא תשא שמע שווא "לומדים שאין לקבל את דברי הגנאי ואסור להאמין להם ,
לעיתים קרובות קשה מאוד למספר הדברים אם לא בלתי אפשרי ,לספר את כל הפרטים ואת כל הידיעות הנחוצות להבנת הרקע ולהכנת המצב המתואר ,מוכן שאם המספר עובר על ההלכה ומספר רכילות , אסור להניח שהוא מקפיד על סיפור האמת בלבד , לפיכך , כמו בענין לשון הרע , אין זה מוצדק ואסור להאמין למידע הנמסר מכלי שני באופן המעורר מדנים ומחלוקת בין בני אדם ,
"דמעות שאין לה דורשין ,היא כמת מצווה "
פירוש הלכה כ' אדר מחזור א'
מת מצווה
דהלוא ידוע הוא מה שכתב בספר חסידים {סזי' קה ,רסא}, דמצווה שאין לה דורשין היא כמת -מצווה ,ומצווה שאין לה רודפין ,רודף אחריה לעשותה ,מפני שהמצווה מקטרגת ואומרת:כמה גרוע אונכי ,שנתעלמתי מכול וכול ! וכבר ידוע גודל ענינו של מה -מצווה ממה דאמרו {ברכות יט ,ב: בתוזס' זסוד"ה ולאחותו}, דאפילו כהן גדול ונזיר , והולך לשחוט פסחו ולמול את בנו ,שאינו מטמא לקרובים ,אבל מטמא הוא למת -מצווה , כדי שלא יהיה מנח בבזיון ,
ועתה נחזי אנן : מת -מצווה הוא רק חומר בעלמא ,בלא נפש- רוח - נשמה , ואף -על -פי -כן מפני שהיה החומר הזה מקום משכן לנפש הישראלי ,הקפידה התורה כל -כך על בזיונן והתירה אפילו לכהן גדול ונזיר , ויתבטל על -ידי -זה שחיטת הפסח ומילת הבן , להטמא לו ולעסוק בצרכיו - קל -וחומר בעניין התורה הקדושה , שיקרה היא מפנינים ,והיא שעשועיו של הקדוש -ברוך -הוא , כמו שכתוב {משלי ח,ל }: "ואהיה שעשועים יום יום "- אם מצווה ממנה , חס ושלום , מטלת בבזיון ,כמה אנו חיבין להתחזק בזה, שלא תקטרג עלינו למעלה.
ספר חפץ חיים
רכילות :שמיעה
169 יום
כ' אדר
איסור קבלת הרכילות
מאיסור קבלת רכילות שבפסוק "לא תשא שמע שווא "לומדים שאין לקבל את דברי הגנאי ואסור להאמין להם ,
לעיתים קרובות קשה מאוד למספר הדברים אם לא בלתי אפשרי ,לספר את כל הפרטים ואת כל הידיעות הנחוצות להבנת הרקע ולהכנת המצב המתואר ,מוכן שאם המספר עובר על ההלכה ומספר רכילות , אסור להניח שהוא מקפיד על סיפור האמת בלבד , לפיכך , כמו בענין לשון הרע , אין זה מוצדק ואסור להאמין למידע הנמסר מכלי שני באופן המעורר מדנים ומחלוקת בין בני אדם ,
"דמעות שאין לה דורשין ,היא כמת מצווה "
פירוש הלכה כ' אדר מחזור א'
מת מצווה
דהלוא ידוע הוא מה שכתב בספר חסידים {סזי' קה ,רסא}, דמצווה שאין לה דורשין היא כמת -מצווה ,ומצווה שאין לה רודפין ,רודף אחריה לעשותה ,מפני שהמצווה מקטרגת ואומרת:כמה גרוע אונכי ,שנתעלמתי מכול וכול ! וכבר ידוע גודל ענינו של מה -מצווה ממה דאמרו {ברכות יט ,ב: בתוזס' זסוד"ה ולאחותו}, דאפילו כהן גדול ונזיר , והולך לשחוט פסחו ולמול את בנו ,שאינו מטמא לקרובים ,אבל מטמא הוא למת -מצווה , כדי שלא יהיה מנח בבזיון ,
ועתה נחזי אנן : מת -מצווה הוא רק חומר בעלמא ,בלא נפש- רוח - נשמה , ואף -על -פי -כן מפני שהיה החומר הזה מקום משכן לנפש הישראלי ,הקפידה התורה כל -כך על בזיונן והתירה אפילו לכהן גדול ונזיר , ויתבטל על -ידי -זה שחיטת הפסח ומילת הבן , להטמא לו ולעסוק בצרכיו - קל -וחומר בעניין התורה הקדושה , שיקרה היא מפנינים ,והיא שעשועיו של הקדוש -ברוך -הוא , כמו שכתוב {משלי ח,ל }: "ואהיה שעשועים יום יום "- אם מצווה ממנה , חס ושלום , מטלת בבזיון ,כמה אנו חיבין להתחזק בזה, שלא תקטרג עלינו למעלה.