א' טבת איסור שמיעת לשון הרע
בס"ד
ספר חפץ חיים
לשון הרע :שמיעה
91 יום
א' טבת
איסור שמיעת לשון הרע
לא זו בלבד שדיבור לשון הרע הוא מעשה ירוד שאינו הולם את צלם האלוקים שבו נברא האדם , אלא שכך הדבר גם לגבי שמיעת לשון הרע מפי מישהו אחר , מקור האיסור לשמוע לשון הרע בפסוק "לא תשא שמע שוא " {שמות כ"ג ,א'} על פי החפץ חיים עצם תשומת הלב לדברי לשון הרע בשעת האמרם - גם מבלי לקבל אותם -היא עבירה על האיסור "לא תשא שמע שוא " כי יש בזה משום הענקת מידה מסוימת של אמון לדברים שנאמרו ,
כשם שאסור לאדם להציג את חסרונותיו של הזולת כנושא לדיבורו , כך גם אין למקד את תשומת הלב בדברי גנאי המסופרים מפי אחרים ,
כשאם שאסור לגרום נזק לזולת באמצעות הדיבור , כך גם אין להטות אוזן ולשמוע מפי אחרים דיבורים הטומנים בחובם נזק אפשרי ,
בקצרה ,אסור לשמוע לשון הרע הנאמר על ידי סיפור גנות או על ידי דיבורים מזיקים אחרים שמיעת לשון הרע , אפילו כשלא מאמינים לדברים ,היא עבירה על איסור מדאורייתא ,
"לעולם אל יספור אדם בשבחו של חברו ,שמתוך שבחו בא לידי גנותו "
פירוש הלכה א' טבת מחזור א'
ירגיל עצמו לא לדבר אודות אנשים
ואם הוא איש שיש לו עצבות בטבע יירא להתאמץ במידה זו של שתיקה ,כי מוכרח הוא לדבר בעניני העולם מצד בריאות גופו -על -כל פנים ירגיל את עצמו שלא לדבר אודות אנשים ,יהיה מי שהיהי {לבד מאותן שיצאו מן הכלל לכפור בה' , והמלעינים על דברי הז"ל ,שאותן מצווה לגנותם ,וכמו שכתבנו בספר חפץ חיים ,חלק א, בכלל ח ,סעיף ה}, ואם לפעמים יהיה מוכרח לדבר אודות מי ,יההי בתכלית הקיצור ולא יאריך ,וכזה שמעתי על הגאון רבי רפאל מהמבורג ,שארבע שנים קודם פטירתו סלק מעל עצמו על הרבנות ,וכשהיו אנשים נכנסים אצלו בקשם שלא ידברו בביתו אודות שום איש ,וכזה שמעתי על גדול הדוד אחר , שהיה זהיר מאוד שלא ישמע על פיו שום שם איש ,והכל מטעם הנזכר לעיל ,
וכל -שכן שצריך לזהר שלא לדבר עם חנוני אודות חנונים או עם כל אומ אודות בן אמנותו כי מסתמא כל אמן אין אוהב את בן אמנותו ,ועלול מאוד לבוא על -ידי -זה ללשון -הרע : ועל אחת כמה וכמה אם הוא יודע שיש לו שנאה עליו ,בודאי , חכמינו ז"ל {ערכין טז ,א}: לעולם אל יספר אדם בשבחו של חברו , שמתוך שבחו בא לידי גנותו ,וכמו שבארתי הכול בספר חפץ חיים , בחלק א, כלל ט , עין שם ,ואפילו דברים בעלמא ,שאינם בכלל גנאי ושבח ,גם -כן נכון מאוד לזהר שלא לדבר עצמו אודותיו ,כי על -ידי שנאתו שיש בלבו עליו ימשוך בעצמו את העניין הזה לעניין אחר , שיהיה יאות לו על -ידי -זה לירות עליו בחצי פיו , ואם הוא צריך לו לדבר עצמו אודותיואיזה דבר הכרחי יקצר את עמידתו אתו בזה , דאי לאו הכי , בוודאי יבוא לידי לשון הרע , כאבק השרפה {שקורין 'פולווער '} שמריח ריח האש , שאי אפשר שלא יבוא לדידי להבת אש על -ידי זה.
ספר חפץ חיים
לשון הרע :שמיעה
91 יום
א' טבת
איסור שמיעת לשון הרע
לא זו בלבד שדיבור לשון הרע הוא מעשה ירוד שאינו הולם את צלם האלוקים שבו נברא האדם , אלא שכך הדבר גם לגבי שמיעת לשון הרע מפי מישהו אחר , מקור האיסור לשמוע לשון הרע בפסוק "לא תשא שמע שוא " {שמות כ"ג ,א'} על פי החפץ חיים עצם תשומת הלב לדברי לשון הרע בשעת האמרם - גם מבלי לקבל אותם -היא עבירה על האיסור "לא תשא שמע שוא " כי יש בזה משום הענקת מידה מסוימת של אמון לדברים שנאמרו ,
כשם שאסור לאדם להציג את חסרונותיו של הזולת כנושא לדיבורו , כך גם אין למקד את תשומת הלב בדברי גנאי המסופרים מפי אחרים ,
כשאם שאסור לגרום נזק לזולת באמצעות הדיבור , כך גם אין להטות אוזן ולשמוע מפי אחרים דיבורים הטומנים בחובם נזק אפשרי ,
בקצרה ,אסור לשמוע לשון הרע הנאמר על ידי סיפור גנות או על ידי דיבורים מזיקים אחרים שמיעת לשון הרע , אפילו כשלא מאמינים לדברים ,היא עבירה על איסור מדאורייתא ,
"לעולם אל יספור אדם בשבחו של חברו ,שמתוך שבחו בא לידי גנותו "
פירוש הלכה א' טבת מחזור א'
ירגיל עצמו לא לדבר אודות אנשים
ואם הוא איש שיש לו עצבות בטבע יירא להתאמץ במידה זו של שתיקה ,כי מוכרח הוא לדבר בעניני העולם מצד בריאות גופו -על -כל פנים ירגיל את עצמו שלא לדבר אודות אנשים ,יהיה מי שהיהי {לבד מאותן שיצאו מן הכלל לכפור בה' , והמלעינים על דברי הז"ל ,שאותן מצווה לגנותם ,וכמו שכתבנו בספר חפץ חיים ,חלק א, בכלל ח ,סעיף ה}, ואם לפעמים יהיה מוכרח לדבר אודות מי ,יההי בתכלית הקיצור ולא יאריך ,וכזה שמעתי על הגאון רבי רפאל מהמבורג ,שארבע שנים קודם פטירתו סלק מעל עצמו על הרבנות ,וכשהיו אנשים נכנסים אצלו בקשם שלא ידברו בביתו אודות שום איש ,וכזה שמעתי על גדול הדוד אחר , שהיה זהיר מאוד שלא ישמע על פיו שום שם איש ,והכל מטעם הנזכר לעיל ,
וכל -שכן שצריך לזהר שלא לדבר עם חנוני אודות חנונים או עם כל אומ אודות בן אמנותו כי מסתמא כל אמן אין אוהב את בן אמנותו ,ועלול מאוד לבוא על -ידי -זה ללשון -הרע : ועל אחת כמה וכמה אם הוא יודע שיש לו שנאה עליו ,בודאי , חכמינו ז"ל {ערכין טז ,א}: לעולם אל יספר אדם בשבחו של חברו , שמתוך שבחו בא לידי גנותו ,וכמו שבארתי הכול בספר חפץ חיים , בחלק א, כלל ט , עין שם ,ואפילו דברים בעלמא ,שאינם בכלל גנאי ושבח ,גם -כן נכון מאוד לזהר שלא לדבר עצמו אודותיו ,כי על -ידי שנאתו שיש בלבו עליו ימשוך בעצמו את העניין הזה לעניין אחר , שיהיה יאות לו על -ידי -זה לירות עליו בחצי פיו , ואם הוא צריך לו לדבר עצמו אודותיואיזה דבר הכרחי יקצר את עמידתו אתו בזה , דאי לאו הכי , בוודאי יבוא לידי לשון הרע , כאבק השרפה {שקורין 'פולווער '} שמריח ריח האש , שאי אפשר שלא יבוא לדידי להבת אש על -ידי זה.