י'ז חשון אך ורק במוצא אחרון
בס"ד
ספר חפץ חיים
לשון הרע :תועלת
47 יום
י"ז חשון
אך ורק כמוצא אחרון
-תנאי ששי :אין למתוח ביקורת כל עוד קיימת אפשר אחרת ,
אם קיימת דרך כל שהיא בנוסף לתוכחה האישית , שכאמצעותה אפשר להימנע מלדבר בגנותו של אדם ,חייבים לנקוט באותה דרך גם כשהגנות נאמרת לשם תועלת , מיטב להימנע ממנה ככל האפשר ,
כמו כן , כאשר נחוץ לספר את הגנאי ,יש לשקול היטב עד כמה מותר לספר כדי להשיג את התועלת היטב עד כמה מותר לספר כדי להשיג את התועלת הרצויה , כל תוספת בלתי - נחוצה של דברי גנאי היא בגדר לשון הרע,
יתר על כן ,גם כאשר ברור שחייבים להביא לידיעת פלוני מידע שלילי מסוים של זולתו , חייבים לחפש את אופן הביטוי המתון ביותר , עדיף לכוון את השומע באופן שיגלה בעצמו את הדברים מאשר לבטא זאת ישירות במילים ,
כאשר משווים בין שני מועדים למישרה ,לרוב די בכך אם מזכירים את מעלותיו של האחד מבלי לציין את מגרעותיו של השני , בכל מקרה , תמיד עדיף להשתדל למעט בכל האפשר בציון מגרעות ,
ספר שמירת הלשון
פירוש הלכה י"ז חשון מחזור א'
למוד קל וחומר ממרים
ובאיזה זמן היה המעשה ? " בצאתכם ממצרים " שהמעשה היה אז בתחלה שנה שניה לצאתם ממצרים ,ועדין לא נתודע לכל גודל העונש המגיע עבור זה {ומה שכתוב אצל משה לכל גודל העונש המגיע עבור זה {ומה שכתוב אצל משה רבנו {שמות ד ,ו }- תכף ומיד הוסר ממנו ,כמו שכתוב {שם ו }: "והנה שבה כבשרו "] מה שאין כן אחר-כך , בעת שהיו צריכין לכנס לארץ ,ונתקלקל על -ידי הלשון הרע של המרגלים ,היה העוון הרבה יותר גדול , שראו ענשה של מרים ולא לקחו מוסר , ולכך נסמוך פרשה שלח לפרשת מרים וכפרוש רש"י שם {י"ג כ },
והנה מכל זה יוכל האדם להתבונן בקל -וחומר שהיום שכולנו אזובי קיר לגבי מרים הנביאה , וגם ידוע לכל מהעונש הגדול המגיע עבור זה ממעשה מרים ומרגלים - אם לא ישמור את עצמו מלשון הרע אפילו אם לא יהיה רק בעין מעשה מרים , ובפרט אם בכוונה ידבר את הלשון הרע כדי לגנות חברו ולבישו , בודאי לא יהיה נקי מעונש הגדול של צרעת או עונשים אחרים תמורתם {כמו שכתבנו לע"ל שער א,פרקים ה"ו} ולא יקיפו לו עד לאחר זמן , והשומע ומקיים תמיד לזכור באופן זה בודאי ינצל מעוון זה ,
וממילא נכין מכל זה דצריך כל איש ישראל לידע פרטי דיני לשון הרע כדי שידע ממה להזהר , דאם לא כן , מה יועיל לו זכירת מעשה מרים , אם היצר הרע מפתהו שאין דבור זה נכנס בכלל לשון הרע , או שעל איש כזה לא צותה התורה באסור לשון הרע ,
ספר חפץ חיים
לשון הרע :תועלת
47 יום
י"ז חשון
אך ורק כמוצא אחרון
-תנאי ששי :אין למתוח ביקורת כל עוד קיימת אפשר אחרת ,
אם קיימת דרך כל שהיא בנוסף לתוכחה האישית , שכאמצעותה אפשר להימנע מלדבר בגנותו של אדם ,חייבים לנקוט באותה דרך גם כשהגנות נאמרת לשם תועלת , מיטב להימנע ממנה ככל האפשר ,
כמו כן , כאשר נחוץ לספר את הגנאי ,יש לשקול היטב עד כמה מותר לספר כדי להשיג את התועלת היטב עד כמה מותר לספר כדי להשיג את התועלת הרצויה , כל תוספת בלתי - נחוצה של דברי גנאי היא בגדר לשון הרע,
יתר על כן ,גם כאשר ברור שחייבים להביא לידיעת פלוני מידע שלילי מסוים של זולתו , חייבים לחפש את אופן הביטוי המתון ביותר , עדיף לכוון את השומע באופן שיגלה בעצמו את הדברים מאשר לבטא זאת ישירות במילים ,
כאשר משווים בין שני מועדים למישרה ,לרוב די בכך אם מזכירים את מעלותיו של האחד מבלי לציין את מגרעותיו של השני , בכל מקרה , תמיד עדיף להשתדל למעט בכל האפשר בציון מגרעות ,
ספר שמירת הלשון
פירוש הלכה י"ז חשון מחזור א'
למוד קל וחומר ממרים
ובאיזה זמן היה המעשה ? " בצאתכם ממצרים " שהמעשה היה אז בתחלה שנה שניה לצאתם ממצרים ,ועדין לא נתודע לכל גודל העונש המגיע עבור זה {ומה שכתוב אצל משה לכל גודל העונש המגיע עבור זה {ומה שכתוב אצל משה רבנו {שמות ד ,ו }- תכף ומיד הוסר ממנו ,כמו שכתוב {שם ו }: "והנה שבה כבשרו "] מה שאין כן אחר-כך , בעת שהיו צריכין לכנס לארץ ,ונתקלקל על -ידי הלשון הרע של המרגלים ,היה העוון הרבה יותר גדול , שראו ענשה של מרים ולא לקחו מוסר , ולכך נסמוך פרשה שלח לפרשת מרים וכפרוש רש"י שם {י"ג כ },
והנה מכל זה יוכל האדם להתבונן בקל -וחומר שהיום שכולנו אזובי קיר לגבי מרים הנביאה , וגם ידוע לכל מהעונש הגדול המגיע עבור זה ממעשה מרים ומרגלים - אם לא ישמור את עצמו מלשון הרע אפילו אם לא יהיה רק בעין מעשה מרים , ובפרט אם בכוונה ידבר את הלשון הרע כדי לגנות חברו ולבישו , בודאי לא יהיה נקי מעונש הגדול של צרעת או עונשים אחרים תמורתם {כמו שכתבנו לע"ל שער א,פרקים ה"ו} ולא יקיפו לו עד לאחר זמן , והשומע ומקיים תמיד לזכור באופן זה בודאי ינצל מעוון זה ,
וממילא נכין מכל זה דצריך כל איש ישראל לידע פרטי דיני לשון הרע כדי שידע ממה להזהר , דאם לא כן , מה יועיל לו זכירת מעשה מרים , אם היצר הרע מפתהו שאין דבור זה נכנס בכלל לשון הרע , או שעל איש כזה לא צותה התורה באסור לשון הרע ,