מאגר ספרי קודש

סימן קצו - הלכות אונן בחול ובשבת וביו"ט

סימן קצו. הלכות אונן בחול ובשבת וביו"ט, ובו כ"ב סעיפים:

(א) מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, הרי זה אונן עד לאחר הקבורה. לא ינהג קלות ראש, כדי שלא יאמרו על המת שהיה אדם קל ולכן אין זה טרוד בקבורתו ובאבלו ואינו חושש במיתתו, וזהו גנאי גדול למת, והוא בכלל לועג לרש, אלא יתראה לכל שהוא טרוד ונבהל על מיתתו וקבורתו. לא יאכל בחדר שהמת בו אלא בחדר אחר. ואם אין לו חדר אחר, יאכל בבית חבירו. ואם אין לו בית חברו, יעשה בפני המת מחיצה גבוהה עשרה טפחים, ולא יהא פתוח תחתיה שלשה טפחים, ותהא ראויה לעמוד בפני הרוח. ואם אין לו דבר לעשות בו מחיצה, מחזיר פניו ואוכל. בין כך ובין כך, ואפילו הוא בעיר אחרת, אינו מיסב ואוכל דרך קביעות, אלא דרך ארעי. ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין:

(ב) אונן פטור מכל המצות שבתורה, ואפי' אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו. ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמו, אינו רשאי מפני כבוד המת. אינו מברך לא המוציא ולא ברהמ"ז. ואפילו אם אחרים אוכלין ומברכין, אינו עונה אמן. ואינו מצטרף לא לזימון ולא לעשרה. אבל מה שהוא מצות לא תעשה אפילו מדרבנן, אסור גם לו. ולכן אם בא לאכול פת, צריך ליטול ידיו, ולא יברך על נטילת ידים, כמו שאינו מברך המוציא. וכן בנט"י שחרית נוטל ידיו ג' פעמים כדרבו ואינו מברך. (עי' בהל' להג' מוהרא"ז מרגליות זצ"ל אות ו'):

(ג) אם אכל קודם שנקבר המת, ולאחר שנקבר עדיין לא נתעכל המזון, יברך ברכת המזון. וכן אם עשה צרכיו קודם הקבורה, יברך אחר כך ברכת אשר יצר אפילו כל היום:

(ד) אם האונן הוא בעיר אחרת, ובמקום המת יש ג"כ קרובים שחייבים להתאבל, אזי על זה שהוא במקום אחר, אין עליו דין אונן. אבל אם איז קרובים במקום המת, חל על זה דין אונן:

(ה) במקום שיש חברא קדישא, ולאחר שהקרובים נתעסקו בצרכי הקבורה והתפשרו עם אנשי הח"ק אין עליהם שום דבר לעשות אך אנשי הח"ק עושין הכל, אזי אין עוד על הקרובים דין אונן, ומותרין בבשר ויין, ומכ"ש שמותרין וחייבים בק"ש ובתפלה ובכל המצוות. ומ"מ נוהגין שאין האוננין מתפללים עד לאחר הקבורה, והיינו מפני שגם הם הולכין ומלוין את המת עד בית הקברות. והרוצה להחמיר ולהתפלל תיכף לאחר שמסר את המת לאנשי החברא קדישא, יכול להחמיר על עצמו:

(ו) כל זמן שלא נקבר המת, אינו חולץ מנעליו, ומותר לצאת מביתו לצרכי המת. אבל אסור לישב או לישן על כסא או מטה, וכ"ש שאסור בתשמיש המטה, ואסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאלת שלום ובתספורת ובתלמוד תורה, ואסור במלאכה אפילו ע"י אחרים ואפילו בדבר האבד. ובהפסד גדול, יששה שאלת חכם (עיין חכ"א, ובקונטרס הנדפס בתוך היו"ד הלכות אונן להג"מ הרא"ז מרגליות זצ"ל סי"ח י"ט, ובחת"ס סי' שכ"ד, וצ"ע):

(ז) מי שהוא אונן בשעת קריאת שמע ותפלה, ולאחר שנקבר המת עבר רביעית היום שהוא זמן קריאת שמע, מ"מ אומר גם ק"ש וברכותיה (בלא תפילין) עד שליש היום. אבל אם עבר גם שליש היום אומר ק"ש בלא הברכות (ע"ל סי' י"ז סוף ס"א וצ"ע). ותפלת שמונה עשרה מותר להתפלל עד חצות היום. ומוסף בר"ח יכול להתפלל גם אח"כ שזמנה כל היום. ומברכות השחר לא יאמר כי אם שלש ברכות, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, וברכת התורה, שאלו זמנם כל היום. ושאר הברכות לא יאמר לאחר שעבר זמנם, כיון שבשעת חובתם דהיינו בבוקר היה פטור. ואם נקבר המת קודם שליש היום, וביתו רחוק מבית הקברות, שבעוד שיגיע לביתו יעבור שליש היום, טוב יותר שיכנס לאתה בית סמוך לבית הקברות לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בזמן הראוי, או אפילו בחוץ במקום נקי. ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יכול לקרוא קריאת שמע ולהתפלל אף על פי שהאבלות עדיין אינה חלה (כדלקמן רס"י ר"ד):

(ח) מי שמת לו מת, ונעשה אונן לאחר שכבר הגיע זמן תפלת השחרית או מנחה או ערבית והוא לא התפלל מקודם שנעשה אונן, ונמשכה האנינות עד לאחר זמן התפלה, אף על פי כן אינו צריך תשלומין להתפלל בתפלה שלאחריה שתים:

(ט) מי שמת לו מת בשבת, כיון דאסור לקברו היום לא חלה עליו אנינות. ומותר בבשר ויין, וחייב בכל המצוות, חוץ מתשמיש המטה שאסור לו וגם אסור בתלמוד תורה דהויין דברים שבצנעא. ואם הוא שליח צבור, אם יש אחר להתפלל לא יתפלל הוא. ואי ליכא אחר יתפלל הוא. אם המת הוא אביו או אמו, יכול לומר קדיש במקום שאין שאר אבלים. אבל במקום שאר אבלים, לא יאמר קדיש קודם הקבורה (עי' בס' שערי דעה) [עי' לעיל ס"ב לענין קדיש]. ואם האונן הוא אבל מכבר על אביו או על אמו, או שיש לו יא"צ, יאמר קדיש כמו שאר אבל או יא"צ:

(י) סמוך לערב קורא קריאת שמע בלא ברכות ואינו מתפלל ערבית ואינו מבדיל במוצ"ש ומותר לו לאכול בלא הבדלה. ולאחר שיקבר המת יבדיל על הכוס. ואפילו לא נקבר עד למחר, יכול להבדיל על הכוס ולא על הנר והבשמים, דמותר להבדיל עד יום שלישי בשבת (כדלעיל סי' צ"ו). ובתפלת שחרית שהוא מתפלל כשלא עבר זמנה, אינו אומר אתה חוננתנו:

(יא) אם צריך לעת ערב ללכת מביתו עד סמוך לתחום שבת כדי שילך במוצ"ש למקום אחר בשביל צרכי המת, או שהוא צריך לעת ערב לאסוף את הגבאים דחברא קדישא להשתוות עמהם בעד מקום הקבורה, אזי מיד כשהתחיל ללכת ולעסוק בצרכי המת, חלה עליו אנינות:

(יב) מת בערב שבת לעת מנחה בענין שאי אפשר לקברו קודם שבת, מתפלל גם מנחה בע"ש:

(יג) מת ביום ראשון של יו"ט, אם רוצה לקברו היום ע"י גוים, חלה עליו מיד אנינות, ומכ"ש ביום שני שיכול לקברו גם בעצמו דחלה עליו מיד אנינות ואפילו הוא אינו רוצה לקברו היום:

(יד) מי שמתו מוטל לפניו בליל יו"ט שני, מקום שנהגו לקברו ע"י ישראל, נוהג דין אנינות אפילו בלילה ואינו אומר קידוש, ואינו אוכל בשר, ואינו שותה יין. אבל בליל י"ט ראשון, או אפילו בליל יו"ט שני במקום שנהגו להתעסק גם ביו"ט ב' דוקא ע"י גוים אין לנהוג דין אנינות בלילה:

(טו) מי שהיה אונן במוצאי יום טוב, יבדיל ביום שלאחריו, אבל לא אחר כך כי הבדלה של יום טוב אין זמנה אלא עד סוף היום שלאחריו:

(טז) אונן שיש לו בן למול, אם אפשר לקבור את המת קודם שיצאו מבית הכנסת שחרית אזי יתפללו הקברנים תחלה, ויקברו את המת, וימולו את התינוק. ואם אי אפשר, מ"מ ימולו את התינוק שחרית בבית הכנסת, והסנדק יברך ברכת להכניסו, משום דמת ומילה, מילה קודמת:

(יז) אונן באור לארבעה עשר בניסן, יעשה שליח לבדוק את החמץ, וכל חמירא וכו' יאמר בעצמו:

(יח) אונן בליל ספירת העומר, לא יספור בלילה, אלא ביום לאחר הקבורה יספור בלא ברכה, ובשאר הלילות אח"כ יספור בברכה. ואם רואה ביום כי האנינות תמשך עד הלילה, יספור אפילו באנינות בלא ברכה, כדי שיספור שאר הלילות בברכה. (אונן בפורים ע"ל סי' קמ"א סכ"א):

(יט) מי שמת בתפיסה והמושל אינו רוצה ליתנו לקבורה עד שיתנו לו ממון הרבה, לא חלה על הקרובים אנינות, וגם אבילות לא חלה עליהם, כיון שלא נתייאשו מלקברו, ומצפים להתפשר עם המושל. וכן אם קרובי המת הם בתפיסה ואינם יכולים לעסוק בצרכי המת, אין אנינות חלה עליהם:

(כ) במקומות אשר ניתן הדת שלא לקבור את המת עד לאחר מ"ח שעות, אף על פי כן לא נפטר האונן מדין אנינות, כיון שלאחר עבור הזמן ודאי יקברוהו, ומוטל עליהם בינתים להתעסק בכבודו, להכין תכריכין וארון, ולהכין אנשים. אך ביו"ט שני יש להקל ולפטרו מדין אנינות בזה שאי אפשר לקברו מחמת פקודת המלכות:

(כא) במקומות הנזכרים לפי שחוששין שלא ימצאו אנשים לטהר את המת בקרוב שני מעל"ע לאחר מותו, וע"כ המציאו לטהור תיכף לאחר מותו ולשומו בארון שלם ונקוב מלמטה, אזי לאחר שהושם בארון, פטורין מדין אנינות, ונוהג דין אבלות, ומ"מ צריכין למנות שבעה משעה שיסתום הגולל בקבר:

(כב) מי שמת לו מת והוא אינו יודע, אם אין מי שיתעסק בו צריכין להגיד לו. אבל אם יש מתעסקין אחרים אין להגיד לו עד לאחר שיתפלל. ומי שלאשתו מת לה מת והיא אינה יודעת, יש לו להבעל להחמיר שלא לשמש עמה (עי' לקמן סי' ר"ו ם"ט ואנינות חמיר טפי):
אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ס. ציון נ"יספר הרב דבש מסלעליקוטי מוהר"ן בשפה ברורהדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרתמיכה באתרהיה שותף להפצת האתרשיעורי הרב ברצף (אודיו)לוח שנה עברי / לועזימספרי טלפון ומידע חשובRSS
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 0722-748748אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר