סימן קעג - הלכות ערלה
סימן קעג. הלכות ערלה, ובו ד' סעיפים:
(א) כל עץ מאכל בין של ישראל בין של גוי ואפילו בעציץ שאינו נקוב, שלש שנים הראשונות מנטיעתו, הפירות והגרעינין והקליפות הכל אסור בהנאה. שלש שנים אלו אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קודם ט"ז באב, כיון שיש מ"ד יום עד ר"ה, נחשב לו השנה, משום די"ד יום המה ימי קליטה, ואח"כ ל' יום בשנה נחשב שנה, ושוב מונה שתי שנים מתשרי. אבל אם נטע מיום ט"ז באב ואילך, לא נחשבת שנה זאת לכלום, ומונה מתשרי שלש שנים:
(ב) בשנה הרביעית נקראו הפירות נטע רבעי וצריכין פדיון. כיצד פודה אותן. תולשן לאחר שנגמרו כל צרכן, ונוטל מטבע כסף או פירות של היתר שוות פרוטה, ואומר בזה אני פודה פירות נטע רבעי אלו, ונוטל המטבע או הפירות ושוחקן וזורקן בנהר. ואין מברכין בחו"ל על הפדיון:
(ג) אחד הנוטע גרעין או ענף או שעקר אילן ונטעו במקום אחר, חייבים בערלה. אבל המרכיב ענף באילן אחר, וכן המבריך דהיינו שעושה גומא בארץ ומשפיל אחד מענפי האילן ומטמין אמצעיתו בארץ וראשו יוצא מצד האחר אע"פ שחתכו מעיקר האילן, בחוץ לארץ אין בו משום ערלה:
(ד) אילן שנקצץ, אם נשאר גובה מהארץ טפח, אזי מה שגדל אח"כ אינו חייב בערלה. אבל אם לא נשאר טפח, חייב בערלה, ומונין השנים משעת הקציצה. ואילן שנעקר ונשאר משרשיו מחובר אפילו רק כעובי המחט שמותחין בו הבגד לאחר אריגה, בידוע שיכול לחיות בלי תוספת עפר, ופטור אפילו הוסיף עליו עפר הרבה:
(א) כל עץ מאכל בין של ישראל בין של גוי ואפילו בעציץ שאינו נקוב, שלש שנים הראשונות מנטיעתו, הפירות והגרעינין והקליפות הכל אסור בהנאה. שלש שנים אלו אין מונים מיום ליום, אלא אם נטע קודם ט"ז באב, כיון שיש מ"ד יום עד ר"ה, נחשב לו השנה, משום די"ד יום המה ימי קליטה, ואח"כ ל' יום בשנה נחשב שנה, ושוב מונה שתי שנים מתשרי. אבל אם נטע מיום ט"ז באב ואילך, לא נחשבת שנה זאת לכלום, ומונה מתשרי שלש שנים:
(ב) בשנה הרביעית נקראו הפירות נטע רבעי וצריכין פדיון. כיצד פודה אותן. תולשן לאחר שנגמרו כל צרכן, ונוטל מטבע כסף או פירות של היתר שוות פרוטה, ואומר בזה אני פודה פירות נטע רבעי אלו, ונוטל המטבע או הפירות ושוחקן וזורקן בנהר. ואין מברכין בחו"ל על הפדיון:
(ג) אחד הנוטע גרעין או ענף או שעקר אילן ונטעו במקום אחר, חייבים בערלה. אבל המרכיב ענף באילן אחר, וכן המבריך דהיינו שעושה גומא בארץ ומשפיל אחד מענפי האילן ומטמין אמצעיתו בארץ וראשו יוצא מצד האחר אע"פ שחתכו מעיקר האילן, בחוץ לארץ אין בו משום ערלה:
(ד) אילן שנקצץ, אם נשאר גובה מהארץ טפח, אזי מה שגדל אח"כ אינו חייב בערלה. אבל אם לא נשאר טפח, חייב בערלה, ומונין השנים משעת הקציצה. ואילן שנעקר ונשאר משרשיו מחובר אפילו רק כעובי המחט שמותחין בו הבגד לאחר אריגה, בידוע שיכול לחיות בלי תוספת עפר, ופטור אפילו הוסיף עליו עפר הרבה: