סימן קעב - הלכות חדש
סימן קעב. הלכות חדש, ובו ג' סעיפים:
(א) כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וגו'. פי' שאסורין לאכול מתבואה חדשה מחמשת המינים עד לאחר הקרבת העומר שהקריבו בששה עשר בניסן. ובזמן שאין עומר, כל היום אסורין. ולבני חו"ל שעושין יו"ט שני ימים מחמת ספיקא, גם כל יום י"ז אסורה עד תחלת ליל י"ח. ותבואה שנזרעה ונשרשה קודם ט"ז בניסן, העומר הזה התירה ומותרת מיד לאחר קצירתה. אבל אם לא נשרשה קודם ששה עשר בניסן, אסורה עד שיבא עומר הבא:
(ב) לדעת רוב גדולי הפוסקים איסור זה גם בחו"ל הוא מן התורה, ולכן צריכין להשגיח מאד בתבואה שנזרעה לפעמים אחר הפסח או סמוך לפני הפסח שלא השרישה קודם ט"ז בניסן כגון שעורים ושבולת שועל ובקצת מקומות גם חטין, שהם אסורים עד לאחר י"ז בניסן הבא. (ואם השרישה ביום ט"ז, מותרת בתחלת ליל י"ז בניסן הבא מכח ממ"נ). וגם השכר הנעשה מתבואה זו, אסור עד לאחר הפסח הבא. וכן השמרים אסורים. ואם חמצו בהם עיסה אפילו מתבואה ישנה, כל העיסה אסורה מחמת השמרים. תבואה שמסתפקים בה אם היא ישנה או חדשה, יעשו עליה שאלת חכם:
(ג) י"א דאין איסור חדש אלא בתבואה שגדלה ברשות ישראל, ואפילו השדה שייכת לגוי אלא שהישראל שכרה יש בתבואה זו איסור חדש, אבל בתבואה שגדלה ברשות גוי אין בה איסור חדש. וע"ז סומכים הרבה בשעת הדחק. ומ"מ בתבואה שגדלה ברשות ישראל, אין שום היתר. אבל רבו החולקים ואומרים דגם בשל גוי איכא איסור חדש. והמחמיר תבוא עליו ברכה:
(א) כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וגו'. פי' שאסורין לאכול מתבואה חדשה מחמשת המינים עד לאחר הקרבת העומר שהקריבו בששה עשר בניסן. ובזמן שאין עומר, כל היום אסורין. ולבני חו"ל שעושין יו"ט שני ימים מחמת ספיקא, גם כל יום י"ז אסורה עד תחלת ליל י"ח. ותבואה שנזרעה ונשרשה קודם ט"ז בניסן, העומר הזה התירה ומותרת מיד לאחר קצירתה. אבל אם לא נשרשה קודם ששה עשר בניסן, אסורה עד שיבא עומר הבא:
(ב) לדעת רוב גדולי הפוסקים איסור זה גם בחו"ל הוא מן התורה, ולכן צריכין להשגיח מאד בתבואה שנזרעה לפעמים אחר הפסח או סמוך לפני הפסח שלא השרישה קודם ט"ז בניסן כגון שעורים ושבולת שועל ובקצת מקומות גם חטין, שהם אסורים עד לאחר י"ז בניסן הבא. (ואם השרישה ביום ט"ז, מותרת בתחלת ליל י"ז בניסן הבא מכח ממ"נ). וגם השכר הנעשה מתבואה זו, אסור עד לאחר הפסח הבא. וכן השמרים אסורים. ואם חמצו בהם עיסה אפילו מתבואה ישנה, כל העיסה אסורה מחמת השמרים. תבואה שמסתפקים בה אם היא ישנה או חדשה, יעשו עליה שאלת חכם:
(ג) י"א דאין איסור חדש אלא בתבואה שגדלה ברשות ישראל, ואפילו השדה שייכת לגוי אלא שהישראל שכרה יש בתבואה זו איסור חדש, אבל בתבואה שגדלה ברשות גוי אין בה איסור חדש. וע"ז סומכים הרבה בשעת הדחק. ומ"מ בתבואה שגדלה ברשות ישראל, אין שום היתר. אבל רבו החולקים ואומרים דגם בשל גוי איכא איסור חדש. והמחמיר תבוא עליו ברכה: