סימן קסד - הלכות פדיון בכור
סימן קסד. הלכות פדיון בכור, ובו י' סעיפים:
(א) מ"ע על כל איש מישראל שיפדה מכהן את בנו שהוא בכור לאמו בה' סלעים. ובמטבעות שלנו צריך שיהיו כל כך עד שיהא בכולם ה' לויט ושליש כסף צרוף (בראנדזילבער) (עיין חתם םופר סי' רפ"ט) ויכול ליתן לכהן אפילו שאר חפצים שיהיו שוים כך אבל לא קרקעות או שטרות. ולכן אין פודין בבאנקנאט [שטרות כסף]. ונוהגין לעשות סעודה למצוה זאת:
(ב) אמר לכהן אחר שיפדה ממנו את בנו, אסור לחזור בו. ואם חזר ופדה אותו מכהן אחר הרי זה פדוי:
(ג) אין פודין את הבכור עד שיעברו עליו ל' יום, וביום ל"א יפדהו מיד שלא להשהות את המצוה. ואין פודין בשבת ובי"ט, אבל בחוה"מ פודין. נוהגין לעשות הפדיון ביום. ומ"מ אם עבר יום ל"א ולא פדה או שחל בשבת או ביום טוב או בתענית יש לפדותו תיכף בלילה שלאחריו, ולא ימתינו עד למחר להשהות המצוה יותר:
(ד) האב מייתי ליה לבכור קמיה כהן ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית. ומייתי כסף או שוה כסף ה' סלעים ומניח לפני הכהן, ואומר לכהן זה בני בכורי וכו' ואח"כ מניחו לפני הכהן, והכהן שואל אותו מאי בעית טפי וכו', והוא משיב לו ואומר חפץ אני לפדות את בני וכו'. ובעוד שהאב מחזיק את המטבעות בידו, קודם שיתנם לכהן, מברך אקב"ו על פדיון הבן, וגם שהחיינו, ונותן מיד את המטבעות לבהן. והכהן נוטל את הכסף ומוליכו בידו על ראש הבן ואומר זה תחת זה וכו'. ואח"כ נותן את ידו על ראש הבן ומברכו ואומר ישימך אלקים וגו', יברכך ה' וישמרך וגו', כי אורך ימים ושנות חיים וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו'. ואח"כ מברך הכהן על כוס יין. ואם אין יין, מברך על שאר משקה שרגילין לשתות שם, אבל אז צריכין לעשות הפדיון קודם נטילת ידים לסעודה, כי בתוך הסעודה אין מברכין על שאר משקים, משא"כ כשיש יין שאז עושין הפדיון אחר ברכת המוציא:
(ה) אם אין האב במקום הילד, יכול ג"כ לפדותו מכהן באשר הוא שם ואומר לכהן יש לי בן בכור לפדותו והכהן אומר לו מאי בעית טפי וכו':
(ו) בענין מה שנוהגין שהכהן מחזיר אח"כ את דמי הפדיון כולו או מקצתו להאב, כתב הט"ז טעם (וצ"ע). ומי שרוצה לעשות המצוה כדבעי למהוי, יבחר לו כהן עני בעל תורה ויראה, והאב וגם הכהן יגמרו בדעתם שלא להחזיר, או יתן לו במתנה על מנת להחזיר (ע' מג"ע למהריעב"ץ ז"ל):
(ז) האם אינה חייבת לפדות את בנה. ואם מת האב, בי"ד פודין אותו (ע' נה"כ):
(ח) עבר האב ולא פדה את בנו, או שמת האב ובית הדין לא פדו אותו, חייב הוא בעצמו לפדות את עצמו כשיגדל, ומברך אקב"ו על פדיון בכור ושהחיינו (ועי' בס' תשובה מאהבה):
(ט) כהנים ולויים פטורים מפדיון הבן. ואפילו בת כהן או בת לוי נישאת לישראל, הבן פטור מפדיון. ואם בת כהן נבעלה לגוי ונתעברה ממנו, או אפילו נתעברה אח"כ בהיתר, הבן חייב בפדיון שהרי אמו נתחללה מן הכהונה ע"י בעילת הגוי, וכן ע"י שאר בעילת איטור שהיא מתחללת:
(י) אשה שהפילה ואחר כך ילדה בן קיימא, צריכין לעשות שאלה:
(א) מ"ע על כל איש מישראל שיפדה מכהן את בנו שהוא בכור לאמו בה' סלעים. ובמטבעות שלנו צריך שיהיו כל כך עד שיהא בכולם ה' לויט ושליש כסף צרוף (בראנדזילבער) (עיין חתם םופר סי' רפ"ט) ויכול ליתן לכהן אפילו שאר חפצים שיהיו שוים כך אבל לא קרקעות או שטרות. ולכן אין פודין בבאנקנאט [שטרות כסף]. ונוהגין לעשות סעודה למצוה זאת:
(ב) אמר לכהן אחר שיפדה ממנו את בנו, אסור לחזור בו. ואם חזר ופדה אותו מכהן אחר הרי זה פדוי:
(ג) אין פודין את הבכור עד שיעברו עליו ל' יום, וביום ל"א יפדהו מיד שלא להשהות את המצוה. ואין פודין בשבת ובי"ט, אבל בחוה"מ פודין. נוהגין לעשות הפדיון ביום. ומ"מ אם עבר יום ל"א ולא פדה או שחל בשבת או ביום טוב או בתענית יש לפדותו תיכף בלילה שלאחריו, ולא ימתינו עד למחר להשהות המצוה יותר:
(ד) האב מייתי ליה לבכור קמיה כהן ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם לאמו הישראלית. ומייתי כסף או שוה כסף ה' סלעים ומניח לפני הכהן, ואומר לכהן זה בני בכורי וכו' ואח"כ מניחו לפני הכהן, והכהן שואל אותו מאי בעית טפי וכו', והוא משיב לו ואומר חפץ אני לפדות את בני וכו'. ובעוד שהאב מחזיק את המטבעות בידו, קודם שיתנם לכהן, מברך אקב"ו על פדיון הבן, וגם שהחיינו, ונותן מיד את המטבעות לבהן. והכהן נוטל את הכסף ומוליכו בידו על ראש הבן ואומר זה תחת זה וכו'. ואח"כ נותן את ידו על ראש הבן ומברכו ואומר ישימך אלקים וגו', יברכך ה' וישמרך וגו', כי אורך ימים ושנות חיים וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו'. ואח"כ מברך הכהן על כוס יין. ואם אין יין, מברך על שאר משקה שרגילין לשתות שם, אבל אז צריכין לעשות הפדיון קודם נטילת ידים לסעודה, כי בתוך הסעודה אין מברכין על שאר משקים, משא"כ כשיש יין שאז עושין הפדיון אחר ברכת המוציא:
(ה) אם אין האב במקום הילד, יכול ג"כ לפדותו מכהן באשר הוא שם ואומר לכהן יש לי בן בכור לפדותו והכהן אומר לו מאי בעית טפי וכו':
(ו) בענין מה שנוהגין שהכהן מחזיר אח"כ את דמי הפדיון כולו או מקצתו להאב, כתב הט"ז טעם (וצ"ע). ומי שרוצה לעשות המצוה כדבעי למהוי, יבחר לו כהן עני בעל תורה ויראה, והאב וגם הכהן יגמרו בדעתם שלא להחזיר, או יתן לו במתנה על מנת להחזיר (ע' מג"ע למהריעב"ץ ז"ל):
(ז) האם אינה חייבת לפדות את בנה. ואם מת האב, בי"ד פודין אותו (ע' נה"כ):
(ח) עבר האב ולא פדה את בנו, או שמת האב ובית הדין לא פדו אותו, חייב הוא בעצמו לפדות את עצמו כשיגדל, ומברך אקב"ו על פדיון בכור ושהחיינו (ועי' בס' תשובה מאהבה):
(ט) כהנים ולויים פטורים מפדיון הבן. ואפילו בת כהן או בת לוי נישאת לישראל, הבן פטור מפדיון. ואם בת כהן נבעלה לגוי ונתעברה ממנו, או אפילו נתעברה אח"כ בהיתר, הבן חייב בפדיון שהרי אמו נתחללה מן הכהונה ע"י בעילת הגוי, וכן ע"י שאר בעילת איטור שהיא מתחללת:
(י) אשה שהפילה ואחר כך ילדה בן קיימא, צריכין לעשות שאלה: