סימן קנז - דיני כלה הנכנסת לחופה
סימן קנז. דיני כלה הנכנסת לחופה, ובו ח' סעיפים:
(א) אשה שהיא מכינה את עצמה לנישואין, צריכה לספור תחלה שבעה נקיים, בין שהיא קטנה שעדיין לא ראתה דם מעולם, בין שהיא זקנה שכבר פסקה מלראות, מ"מ חיישינן שמא מחמת חימוד יצאה ממנה אתו טיפת דם ונאבדה, לכן מחזיקים אותה כמו נדה ממש. וגם לאחר ספירת ז' נקיים יש לה לבדוק את עצמה בכל יום עד הטבילה, וכן לאחר הטבילה עד בעילת מצוה:
(ב) אם נדחו הנישואין מחמת איזו סיבה ואח"כ שוב נתפשרו לעשות הנישואין, אע"פ שספרה ז' נקיים בראשונה, מ"מ צריכה לספור מחדש כיון שנולד לה חימוד חדש. ואפילו בדקה א"ע בכל הימים שבנתיים, לא מהני לה. ואם לא היה דיחוי גמור אלא שלא יוכלו להשתוות בעסק הנדוניא וכדומה ומחמת זה נתעכבו הנישואין עד שנתפשרו, או שמרצונם דחו הנישואין מיום שקבעוהו והגבילו יום אחר, יעשו שאלת חכם אם ז' נקיים הראשונים מהני לה. אם נתקוטטו בשעת הנישואין ונכנס חתן אחר תחת הראשון, פשיטא דלא מהני לה ז' נקיים שספרה על דעת חתן אחר, אלא אפילו אם לאחר שנתרצו לחתן אחר שוב נתפייס הראשון, לא מהני לה שבעה נקיים הראשונים כיון שהסיחה דעתה ממנו, אלא צריכה לספור מחדש:
(ג) יש ליזהר שלא תנשא אשה עד שתטהר מטומאתה (וע"ל סי' קנ"ט ס"י וסי' קס"ב ס"ב וסי' קס"ו ס"ג). ואם העת דחוק וצריכין לעשות הנשואין בעודה בטומאתה, או אם אירע שפירסה נדה לאחר החופה קודם שנבלעה, לא יתיחדו בלי שמירה עד שתטבול. ונוהגין ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה, ואין מתיחדין אפילו ביום בלא קטן או קטנה. וצריכין שיהיו גדולים קצת שיודעין עניני ביאה, ולא גדולה ממש שכבר לבשה יצרא שיש לחוש שתתפתה, אלא בינונים. ואין חילוק בזה בין בחור לאלמן ובין בתולה לאלמנה, שכל שלא בעלה אשה זו מימיו, חיישינן דתקיף יצריה ואסורין להתיחד בלי שמירה:
(ד) מחזיר גרושתו, צריכה לספור ז' נקיים אפילו גירשה כשהיתה מעוברת והחזירה כשהיא מעוברת או גירשה כשהיא מינקת והחזירה כשהיא מינקת. ואם עבר וכנסה קודם, מותרין להתיחד, דכיון שכבר בא עליה, תו לא תקיף יצריה כל כך:
(ה) צריכין ליזהר במאד מאד שלא ישכב החתן אצל הכלה עד הלילה שהוא רוצה לבעול:
(ו) הכונס את הבתולה, בועל בעילת מצוה. ואע"פ שהדם שותת ויורד גומר ביאתו כרצונו ואינו חושש. אבל לאחר שגמר ביאתו, פורש א"ע ממנה והיא טמאה. ואפילו לא נראה שום דם, חיישינן שמא יצאה טיפת דם ונחפה בשכבת זרע, ועל כן מחזיקין אותה כנדה גמורה:
(ז) בתולה שלאחר בעילה הראשונה טבלה וגם בבעילה שניה ראתה דם, וכן בפעם השלישית והרביעית, יש בזה שאלה אם מותרת להשאר אצל בעלה:
(ח) מותר לבעול בתולה בשבת אע"פ שהוא עושה חבורה (וע"ל סי' קמ"ח ס"ד):
(א) אשה שהיא מכינה את עצמה לנישואין, צריכה לספור תחלה שבעה נקיים, בין שהיא קטנה שעדיין לא ראתה דם מעולם, בין שהיא זקנה שכבר פסקה מלראות, מ"מ חיישינן שמא מחמת חימוד יצאה ממנה אתו טיפת דם ונאבדה, לכן מחזיקים אותה כמו נדה ממש. וגם לאחר ספירת ז' נקיים יש לה לבדוק את עצמה בכל יום עד הטבילה, וכן לאחר הטבילה עד בעילת מצוה:
(ב) אם נדחו הנישואין מחמת איזו סיבה ואח"כ שוב נתפשרו לעשות הנישואין, אע"פ שספרה ז' נקיים בראשונה, מ"מ צריכה לספור מחדש כיון שנולד לה חימוד חדש. ואפילו בדקה א"ע בכל הימים שבנתיים, לא מהני לה. ואם לא היה דיחוי גמור אלא שלא יוכלו להשתוות בעסק הנדוניא וכדומה ומחמת זה נתעכבו הנישואין עד שנתפשרו, או שמרצונם דחו הנישואין מיום שקבעוהו והגבילו יום אחר, יעשו שאלת חכם אם ז' נקיים הראשונים מהני לה. אם נתקוטטו בשעת הנישואין ונכנס חתן אחר תחת הראשון, פשיטא דלא מהני לה ז' נקיים שספרה על דעת חתן אחר, אלא אפילו אם לאחר שנתרצו לחתן אחר שוב נתפייס הראשון, לא מהני לה שבעה נקיים הראשונים כיון שהסיחה דעתה ממנו, אלא צריכה לספור מחדש:
(ג) יש ליזהר שלא תנשא אשה עד שתטהר מטומאתה (וע"ל סי' קנ"ט ס"י וסי' קס"ב ס"ב וסי' קס"ו ס"ג). ואם העת דחוק וצריכין לעשות הנשואין בעודה בטומאתה, או אם אירע שפירסה נדה לאחר החופה קודם שנבלעה, לא יתיחדו בלי שמירה עד שתטבול. ונוהגין ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה, ואין מתיחדין אפילו ביום בלא קטן או קטנה. וצריכין שיהיו גדולים קצת שיודעין עניני ביאה, ולא גדולה ממש שכבר לבשה יצרא שיש לחוש שתתפתה, אלא בינונים. ואין חילוק בזה בין בחור לאלמן ובין בתולה לאלמנה, שכל שלא בעלה אשה זו מימיו, חיישינן דתקיף יצריה ואסורין להתיחד בלי שמירה:
(ד) מחזיר גרושתו, צריכה לספור ז' נקיים אפילו גירשה כשהיתה מעוברת והחזירה כשהיא מעוברת או גירשה כשהיא מינקת והחזירה כשהיא מינקת. ואם עבר וכנסה קודם, מותרין להתיחד, דכיון שכבר בא עליה, תו לא תקיף יצריה כל כך:
(ה) צריכין ליזהר במאד מאד שלא ישכב החתן אצל הכלה עד הלילה שהוא רוצה לבעול:
(ו) הכונס את הבתולה, בועל בעילת מצוה. ואע"פ שהדם שותת ויורד גומר ביאתו כרצונו ואינו חושש. אבל לאחר שגמר ביאתו, פורש א"ע ממנה והיא טמאה. ואפילו לא נראה שום דם, חיישינן שמא יצאה טיפת דם ונחפה בשכבת זרע, ועל כן מחזיקין אותה כנדה גמורה:
(ז) בתולה שלאחר בעילה הראשונה טבלה וגם בבעילה שניה ראתה דם, וכן בפעם השלישית והרביעית, יש בזה שאלה אם מותרת להשאר אצל בעלה:
(ח) מותר לבעול בתולה בשבת אע"פ שהוא עושה חבורה (וע"ל סי' קמ"ח ס"ד):