סימן קמה - הלכות אישות
סימן קמה. הלכות אישות, ובו כ"ו סעיפים:
(א) חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. ומצוה זו חלה על האדם משנכנס לשנת י"ח. ועכ"פ לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה, רק אם עוסק בתורה בהתמדה ומתירא לישא אשה כדי שלא יתבטל ע"י כך מלימודו, מותר לו להתאחר. והוא כשאין יצרו מתגבר עליו:
(ב) כיון שהוליד בן ובת קיים מצות פריה ורביה. והוא שלא יהא הבן סריס או הבת איילונית. נולדו לו בן ובת ומתו, אם הניחו בנים הרי זה קיים מצות פו"ר. בד"א, כשהיו בני הבנים בן ובת ונולדו מן הבן ומן הבת, אע"פ שבנו הוליד בת ובתו ילדה בן, הואיל ובאים מבנו ובתו, קיים מצות פו"ר. אבל אם אחד מהם לא הניח זרע, אע"פ שהשני הניח כמה בנים ובנות, לא קיים המצוה:
(ג) אע"פ שקיים מצות פו"ר, אסור לו לעמוד בלא אשה. וצריך שישא אשה בת בנים אם אפשר לו. אך אם הוא מבין בעצמו שאינו ראוי עוד להוליד, טוב לו יותר לישא אשה שאינה בת בנים. וכן אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לו לישא אשה שאינה בת בנים, אבל אסור לו לישב בלא אשה משום חששא זאת:
(ד) נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יש לו לגרשה, ויש בזה כמה חילוקי דינים:
(ה) אשה אינה מצווה על פריה ורביה. ומכל מקום לא תעמוד בלא בעל משום חשדא:
(ו) ישתדל כל אדם ליקח אשה הגונה ממשפחה הגונה. שלשה סימנים יש להם לישראל - ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. ומי שאין לו סימנים אלו אינו ראוי לידבק בו:
(ז) אשה כשרה אע"פ שהוא נושא אותה בשביל הממון שיש לה, מותר. ודוקא כשנותנים לו את הממון ברצון טוב, אבל אם מעגן את עצמו וממתין עד שימצא אשה עם ממון כחפצו, או שעשה שדוכין ופסקו לו ממון הרבה וחזרו בהם והוא מעגן את כלתו בשביל זה, או שהוא מתקוטט בעבור זה, כל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון דהויין לו בנים שאינם מהוגנים, ואינו מצליח ואין זווגו עולה יפה. כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טובה ואז יצליח:
(ח) עם הארץ לא ישא בת כהן, שאין זווגם עולה יפה. ומאן דקפיד יש לו לדקדק שלא לישא אשה ששמה כשם אמו:
(ט) מצוה לישא בת אחותו או בת אחיו. אבל שאר קרובה בין שהיא קרובה לו או לאשתו שמתה או שגירשה, או שהיא קרובה להאשה שחלץ לה, לא ישא בלי שאלת חכם:
(י) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו. וכך אמרו חכמים לבני דורם, כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו (עי' לעיל סי' ס"ג ס"א):
(יא) אסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה. ואם נאבדה הכתובה, צריך ליזהר מאד שילך מיד להבית דין לכתוב לה כתובה אחרת:
(יב) כהן אסור בגרושה, בזונה, בחללה ובחלוצה. זונה, היינו אפילו נבעלה באונס בעילת איטור, נעשתה זונה ואסורה לכהן. וחללה, היינו שנולדה מכהן שנשא אשה האסורה לו:
(יג) כל אשה שנתאלמנה או שנתגרשה, לא תנשא לאזש אחר עד שתמתין תשעים יום חוץ מיום הגירושין או מיתת בעלה וחוץ מיום הנישואין, ואפילו אם היא אשה שאינה ראויה ללדת. אפילו היה בעלה הראשון במדינת הים או חבוש בבית האסורין, אין חילוק. ואפילו הפילה נפל בינתים לא מהני לה. ואפילו להתקשר בשידוכין אסורה, אלא אם כן ישבע המשודך שלא יכנוס לתוך ביתה תוך הזמן. אבל המחזיר גרושתו, אינו צריך להמתין:
(יד) אם היא מעוברת או מניקה, לא תנשא לאחר עד שיהא לולד כ"ד חודש. ואפילו ילדה לאחר שנתגרשה או שנתאלמנה ולא התחילה להניק, צריכה להמתין. ואם יש איזה ענין גדול בדבר, יעשו שאלת חכם:
(טו) אשה שמתו לה שני אנשים, לא תנשא לשלישי בלי שאלת חכם:
(טז) אשה ששמעה שמת בעלה במקום אחר, אפילו שמעה מכמה אנשים כשרים, לא תנשא בלי שאלת חכם:
(יז) הנחשד על אשת איש וגירשה בעלה או שמת, הרי זו אסורה לזה הנחשד, שכשם שנאסרה לבעל כך נאסרה לבועל. ואפילו גירשה בעלה רק מחמת דבר מכוער שנשמע עליה עם הנחשד, אסור להנחשד שישא אותה:
(יח) הנחשד על הנכרית ונתגיירה, לא ישאנה:
(יט) נכרי הבא על בת ישראל ואחר כך נתגייר, לא ישאנה:
(כ) המגרש את האשה כדי שישא אותה חברו, אפילו לא התנה עמה בפירוש אלא שניכר שמתגרשת בשביל זה, אסור לו שישא אותה:
(כא) אותן שאמרו רז"ל שלא ישא אותן, אפילו באותו מבוי שהוא דר לא תדור היא:
(כב) מי ששמע על אשתו שזינתה, אע"פ שאין הדבר ברור לו, צריך לעשות שאלת חכם אם מותר לו לדור עמה:
(כג) אשה שנתגרשה משום פריצות, אין ראוי לאדם כשר שישאנה:
(כד) אשה רעה בדעותיה, שהיא בעלת מריבה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות, מצוה לגרשה אפילו בזווג ראשון:
(כה) מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן. שאם יניחן, יבואו לידי זנות או לידי הרהור, ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא. וכן מצות חכמים על בנ"י שמי שרואה שאשתו אינה הולכת בדרך ישרה ויש לה איזה קרבות עם אנשים אחרים, שיוכיחו אותה ויזהיר אותה בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה כדי להסיר את המכשול ולהדריכה בדרך ישרה. אבל אל יאמר לה בפירוש אל תסתרי עם פלוני ואפילו בינו לבינה (מאחר שעכשיו אין לנו מי סוטה ויש בזה מבוכה). וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ועל בני ביתו ומזהיר ופוקד דרכיהם תמיד עד שידע שהם שלמים מכל חטא ועון, הרי זה חוטא, שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא:
(כו) אסור לעשות שתי חופות לשני אחים או לשתי אחיות ביום אחד משום דאין מערבין שמחה בשמחה. וי"א דאפילו בשבוע אחד אין לעשותן וראיה מיעקב אבינו, דכתיב מלא שבוע זאת (ע' ט"ז ובה"ט או"ח רס"י תקמ"ו):
(א) חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. ומצוה זו חלה על האדם משנכנס לשנת י"ח. ועכ"פ לא יעבור מעשרים שנה בלא אשה, רק אם עוסק בתורה בהתמדה ומתירא לישא אשה כדי שלא יתבטל ע"י כך מלימודו, מותר לו להתאחר. והוא כשאין יצרו מתגבר עליו:
(ב) כיון שהוליד בן ובת קיים מצות פריה ורביה. והוא שלא יהא הבן סריס או הבת איילונית. נולדו לו בן ובת ומתו, אם הניחו בנים הרי זה קיים מצות פו"ר. בד"א, כשהיו בני הבנים בן ובת ונולדו מן הבן ומן הבת, אע"פ שבנו הוליד בת ובתו ילדה בן, הואיל ובאים מבנו ובתו, קיים מצות פו"ר. אבל אם אחד מהם לא הניח זרע, אע"פ שהשני הניח כמה בנים ובנות, לא קיים המצוה:
(ג) אע"פ שקיים מצות פו"ר, אסור לו לעמוד בלא אשה. וצריך שישא אשה בת בנים אם אפשר לו. אך אם הוא מבין בעצמו שאינו ראוי עוד להוליד, טוב לו יותר לישא אשה שאינה בת בנים. וכן אם יש לו בנים הרבה ומתירא שאם ישא אשה בת בנים יבאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, מותר לו לישא אשה שאינה בת בנים, אבל אסור לו לישב בלא אשה משום חששא זאת:
(ד) נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יש לו לגרשה, ויש בזה כמה חילוקי דינים:
(ה) אשה אינה מצווה על פריה ורביה. ומכל מקום לא תעמוד בלא בעל משום חשדא:
(ו) ישתדל כל אדם ליקח אשה הגונה ממשפחה הגונה. שלשה סימנים יש להם לישראל - ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. ומי שאין לו סימנים אלו אינו ראוי לידבק בו:
(ז) אשה כשרה אע"פ שהוא נושא אותה בשביל הממון שיש לה, מותר. ודוקא כשנותנים לו את הממון ברצון טוב, אבל אם מעגן את עצמו וממתין עד שימצא אשה עם ממון כחפצו, או שעשה שדוכין ופסקו לו ממון הרבה וחזרו בהם והוא מעגן את כלתו בשביל זה, או שהוא מתקוטט בעבור זה, כל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון דהויין לו בנים שאינם מהוגנים, ואינו מצליח ואין זווגו עולה יפה. כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טובה ואז יצליח:
(ח) עם הארץ לא ישא בת כהן, שאין זווגם עולה יפה. ומאן דקפיד יש לו לדקדק שלא לישא אשה ששמה כשם אמו:
(ט) מצוה לישא בת אחותו או בת אחיו. אבל שאר קרובה בין שהיא קרובה לו או לאשתו שמתה או שגירשה, או שהיא קרובה להאשה שחלץ לה, לא ישא בלי שאלת חכם:
(י) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו. וכך אמרו חכמים לבני דורם, כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו (עי' לעיל סי' ס"ג ס"א):
(יא) אסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה. ואם נאבדה הכתובה, צריך ליזהר מאד שילך מיד להבית דין לכתוב לה כתובה אחרת:
(יב) כהן אסור בגרושה, בזונה, בחללה ובחלוצה. זונה, היינו אפילו נבעלה באונס בעילת איטור, נעשתה זונה ואסורה לכהן. וחללה, היינו שנולדה מכהן שנשא אשה האסורה לו:
(יג) כל אשה שנתאלמנה או שנתגרשה, לא תנשא לאזש אחר עד שתמתין תשעים יום חוץ מיום הגירושין או מיתת בעלה וחוץ מיום הנישואין, ואפילו אם היא אשה שאינה ראויה ללדת. אפילו היה בעלה הראשון במדינת הים או חבוש בבית האסורין, אין חילוק. ואפילו הפילה נפל בינתים לא מהני לה. ואפילו להתקשר בשידוכין אסורה, אלא אם כן ישבע המשודך שלא יכנוס לתוך ביתה תוך הזמן. אבל המחזיר גרושתו, אינו צריך להמתין:
(יד) אם היא מעוברת או מניקה, לא תנשא לאחר עד שיהא לולד כ"ד חודש. ואפילו ילדה לאחר שנתגרשה או שנתאלמנה ולא התחילה להניק, צריכה להמתין. ואם יש איזה ענין גדול בדבר, יעשו שאלת חכם:
(טו) אשה שמתו לה שני אנשים, לא תנשא לשלישי בלי שאלת חכם:
(טז) אשה ששמעה שמת בעלה במקום אחר, אפילו שמעה מכמה אנשים כשרים, לא תנשא בלי שאלת חכם:
(יז) הנחשד על אשת איש וגירשה בעלה או שמת, הרי זו אסורה לזה הנחשד, שכשם שנאסרה לבעל כך נאסרה לבועל. ואפילו גירשה בעלה רק מחמת דבר מכוער שנשמע עליה עם הנחשד, אסור להנחשד שישא אותה:
(יח) הנחשד על הנכרית ונתגיירה, לא ישאנה:
(יט) נכרי הבא על בת ישראל ואחר כך נתגייר, לא ישאנה:
(כ) המגרש את האשה כדי שישא אותה חברו, אפילו לא התנה עמה בפירוש אלא שניכר שמתגרשת בשביל זה, אסור לו שישא אותה:
(כא) אותן שאמרו רז"ל שלא ישא אותן, אפילו באותו מבוי שהוא דר לא תדור היא:
(כב) מי ששמע על אשתו שזינתה, אע"פ שאין הדבר ברור לו, צריך לעשות שאלת חכם אם מותר לו לדור עמה:
(כג) אשה שנתגרשה משום פריצות, אין ראוי לאדם כשר שישאנה:
(כד) אשה רעה בדעותיה, שהיא בעלת מריבה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות, מצוה לגרשה אפילו בזווג ראשון:
(כה) מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן. שאם יניחן, יבואו לידי זנות או לידי הרהור, ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא. וכן מצות חכמים על בנ"י שמי שרואה שאשתו אינה הולכת בדרך ישרה ויש לה איזה קרבות עם אנשים אחרים, שיוכיחו אותה ויזהיר אותה בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה כדי להסיר את המכשול ולהדריכה בדרך ישרה. אבל אל יאמר לה בפירוש אל תסתרי עם פלוני ואפילו בינו לבינה (מאחר שעכשיו אין לנו מי סוטה ויש בזה מבוכה). וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ועל בני ביתו ומזהיר ופוקד דרכיהם תמיד עד שידע שהם שלמים מכל חטא ועון, הרי זה חוטא, שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא:
(כו) אסור לעשות שתי חופות לשני אחים או לשתי אחיות ביום אחד משום דאין מערבין שמחה בשמחה. וי"א דאפילו בשבוע אחד אין לעשותן וראיה מיעקב אבינו, דכתיב מלא שבוע זאת (ע' ט"ז ובה"ט או"ח רס"י תקמ"ו):