סימן קכ - הלכות ספירת העומר וימי הספירה
סימן קכ. הלכות ספירת העומר וימי הספירה, ובו י"א סעיפים:
(א) בליל שני של פסח, מתחילין לספור ספירת העומר, וסופרין מעומד. המצוה היא לספור תיכף בהתחלת הלילה אחר צאת הכוכבים, ובדיעבד זמנה כל הלילה. בביהכ"נ, בליל שבת ויו"ט סופרין לאחר הקידוש, כדי להקדים קדושת היום. ובמוצאי שבת ויו"ט סופרין קודם הבדלה, כדי לאחר יציאת היום. וכשחל יו"ט האחרון במוצאי שבת שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד, סופרין גם כן קודם כדי לאחר את ההבדלה:
(ב) מי ששכח כל הלילה ולא ספר, יספור ביום בלא ברכה, ובלילות שאח"כ יספור בברכה. ואם שכח גם כל היום, יספור אח"כ בכל הלילות בלא ברכה. ואם נסתפק לו אם ספר בלילה או לא, אע"פ שלא ספר ביום שלאחריו, מכל מקום יכול לספור שאר הלילות בברכה:
(ג) השואל מחבירו בין השמשות או אח"כ כמה מונים היום, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו כמה מונים היום, אינו רשאי לברך אח"כ על הספירה:
(ד) לכתחלה קודם שיברך, צריך שידע על מה הוא מברך, דהיינו שידע כמה ימים הוא בספירה. ובדיעבד אם לא ידע ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחברו, ג"כ יצא. וכן אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר ששה ימים ואמר חמשה ימים, אם נזכר מיד, סופר כראוי וא"צ לברך שנית, אבל אם הפסיק קצת, צריך לברך שנית:
(ה) בכל יו"ט אם חל ליל ראשון בשבת שאין אומרים אז מערבית, אזי בליל שני אומרים המערבית מליל ראשון, חוץ מפסח שאפילו חל ליל ראשון בשבת, מ"מ בליל שני אומרים מערבית ששייך לו, מפני שמדבר מקצירת העומר שהיה בליל זה:
(ו) בימי הספירה מחו תלמידי רבי עקיבא בל"ג יום, ולכן נוהגין בימים אלו קצת אבילות שאין נושאין נשים ואין מסתפרים. ויש חילוקי מנהגים במספר ל"ג ימים אלו. יש מקומות נוהגין שחושבין אותן מיום ראשון דספירה, ולכן אוסרין עד ל"ג בעומר. אך כשחל ר"ח אייר בשבת דיש בו שתי קדושות, קדושת שבת וקדושת ראש חודש, אז מתירין לישא וכן להסתפר בערב שבת. וביום ל"ג בעומר וכן משם ואילך, מתירין מפני שביום ל"ג בעומר פסקו מלמות, ולכן מרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון. ואף שגם בו ביום מתו קצת, אמרינן מקצת היום ככולו, ולכן אין להסתפר או לישא עד לאחר שהאיר היום ולא מבערב. אך כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון, מסתפרין בערב שבת שלפניו לכבוד השבת:
(ז) ויש מקומות שמתירין עד ראש חודש אייר ועד בכלל, שהן ששה עשר יום, ונשארים ל"ג יום באיסור עד חג השבועות (ומסתפרין בערב החג). ומכל מקום ביום ל"ג בעומר בעצמו מתירין (וכשחל ביום ראשון מתירין בערב שבת כמש"ל). ויש מקומות שמתירין עד ראש חודש אייר ולא עד בכלל, וביום א' דראש חודש מתחיל האיסור, ויום א' דהגבלה הוא יום הל"ג ואמרינן בו מקצת היום ככולו, ומותרין לישא ולהסתפר בהן, וגם ביום ל"ג בעומר מותרין (וכמש"ל). וצריכין לנהוג בכל קהלה מנהג אחד, ולא ישנו לעשות מקצתן כך ומקצתן כך:
(ח) הסנדק (הוא התופם את התינוק בשעת מילה) והמוהל ואבי הבן מותרין להסתפר ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבית הכנסת:
(ט) לעשות שידוכין אפילו בסעודה מותרין בכל הימים, אך ריקודים ומחולות אסורין:
(י) נוהגין שלא לעשות מלאכה אחד אנשים ואחד נשים כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר, ורמז לזה שנאמר שבע שבתות, מלשון שבות, שבזמן הספירה דהיינו משקיעה החמה ואילך יש לשבות ממלאכה עד לאחר הספירה:
(יא) בליל א' דשבועות מאחרין מלהתפלל ערבית עד צאת הכוכבים, שאם יתפללו קודם ויקבלו קדושת יו"ט, חסר מעט מן מ"ט ימי הספירה, והתורה אמרה שבע שבתות תמימות תהיינה:
(א) בליל שני של פסח, מתחילין לספור ספירת העומר, וסופרין מעומד. המצוה היא לספור תיכף בהתחלת הלילה אחר צאת הכוכבים, ובדיעבד זמנה כל הלילה. בביהכ"נ, בליל שבת ויו"ט סופרין לאחר הקידוש, כדי להקדים קדושת היום. ובמוצאי שבת ויו"ט סופרין קודם הבדלה, כדי לאחר יציאת היום. וכשחל יו"ט האחרון במוצאי שבת שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד, סופרין גם כן קודם כדי לאחר את ההבדלה:
(ב) מי ששכח כל הלילה ולא ספר, יספור ביום בלא ברכה, ובלילות שאח"כ יספור בברכה. ואם שכח גם כל היום, יספור אח"כ בכל הלילות בלא ברכה. ואם נסתפק לו אם ספר בלילה או לא, אע"פ שלא ספר ביום שלאחריו, מכל מקום יכול לספור שאר הלילות בברכה:
(ג) השואל מחבירו בין השמשות או אח"כ כמה מונים היום, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו כמה מונים היום, אינו רשאי לברך אח"כ על הספירה:
(ד) לכתחלה קודם שיברך, צריך שידע על מה הוא מברך, דהיינו שידע כמה ימים הוא בספירה. ובדיעבד אם לא ידע ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחברו, ג"כ יצא. וכן אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר ששה ימים ואמר חמשה ימים, אם נזכר מיד, סופר כראוי וא"צ לברך שנית, אבל אם הפסיק קצת, צריך לברך שנית:
(ה) בכל יו"ט אם חל ליל ראשון בשבת שאין אומרים אז מערבית, אזי בליל שני אומרים המערבית מליל ראשון, חוץ מפסח שאפילו חל ליל ראשון בשבת, מ"מ בליל שני אומרים מערבית ששייך לו, מפני שמדבר מקצירת העומר שהיה בליל זה:
(ו) בימי הספירה מחו תלמידי רבי עקיבא בל"ג יום, ולכן נוהגין בימים אלו קצת אבילות שאין נושאין נשים ואין מסתפרים. ויש חילוקי מנהגים במספר ל"ג ימים אלו. יש מקומות נוהגין שחושבין אותן מיום ראשון דספירה, ולכן אוסרין עד ל"ג בעומר. אך כשחל ר"ח אייר בשבת דיש בו שתי קדושות, קדושת שבת וקדושת ראש חודש, אז מתירין לישא וכן להסתפר בערב שבת. וביום ל"ג בעומר וכן משם ואילך, מתירין מפני שביום ל"ג בעומר פסקו מלמות, ולכן מרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון. ואף שגם בו ביום מתו קצת, אמרינן מקצת היום ככולו, ולכן אין להסתפר או לישא עד לאחר שהאיר היום ולא מבערב. אך כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון, מסתפרין בערב שבת שלפניו לכבוד השבת:
(ז) ויש מקומות שמתירין עד ראש חודש אייר ועד בכלל, שהן ששה עשר יום, ונשארים ל"ג יום באיסור עד חג השבועות (ומסתפרין בערב החג). ומכל מקום ביום ל"ג בעומר בעצמו מתירין (וכשחל ביום ראשון מתירין בערב שבת כמש"ל). ויש מקומות שמתירין עד ראש חודש אייר ולא עד בכלל, וביום א' דראש חודש מתחיל האיסור, ויום א' דהגבלה הוא יום הל"ג ואמרינן בו מקצת היום ככולו, ומותרין לישא ולהסתפר בהן, וגם ביום ל"ג בעומר מותרין (וכמש"ל). וצריכין לנהוג בכל קהלה מנהג אחד, ולא ישנו לעשות מקצתן כך ומקצתן כך:
(ח) הסנדק (הוא התופם את התינוק בשעת מילה) והמוהל ואבי הבן מותרין להסתפר ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבית הכנסת:
(ט) לעשות שידוכין אפילו בסעודה מותרין בכל הימים, אך ריקודים ומחולות אסורין:
(י) נוהגין שלא לעשות מלאכה אחד אנשים ואחד נשים כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר, ורמז לזה שנאמר שבע שבתות, מלשון שבות, שבזמן הספירה דהיינו משקיעה החמה ואילך יש לשבות ממלאכה עד לאחר הספירה:
(יא) בליל א' דשבועות מאחרין מלהתפלל ערבית עד צאת הכוכבים, שאם יתפללו קודם ויקבלו קדושת יו"ט, חסר מעט מן מ"ט ימי הספירה, והתורה אמרה שבע שבתות תמימות תהיינה: