סימן צז - הלכות ראש חודש וקידוש לבנה
סימן צז. הלכות ראש חודש וקידוש לבנה, ובו ט"ו סעיפים:
(א) יש נוהגין להתענות בערב ראש חדש. ואומרים סדר יום כפור קטן לפי שבו מתכפרין כל העונות של כל החדש, דומיא דשעיר ר"ח, וכמו שאנו אומרים במוסף זמן כפרה לבל תולדותם. וכל מקום לפי מנהגו (עיין פר"ח):
(ב) מצוה להרבות בסעודה בראש חדש. ואם חל בשבת יעשה תבשיל אחד יותר מבשאר שבתות:
(ג) ר"ח מותר בעשיית מלאכה. ונשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ומנהג הגון הוא ואין להקל להם:
(ד) הלל צריך לאמרו בעמידה ולא יפסיק בו. וישתדל לאמרו עם הצבור. ולכן אם בא לבית הכנסת סמוך להלל, יאמר הלל עם הצבור ואח"כ יתפלל. ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה (דהיינו מן הודו עד אחר אז ישיר), יקרא הלל עם הצבור ולא יברך לא בתחלה ולא בסוף, כי ברכת ברוך שאמר וברכת ישתבח עלו לו גם להלל. ודוקא בר"ח יכול לעשות כן שאומרים ההלל רק בדילוג, וכן בחוה"מ וימים אחרונים של פסח, אבל כשאומרים הלל שלם, אינו יכול לעשות כן. ומי שאומר הלל שלא בצבור, אם יש שנים אחרים, יאמר לפניהם הודו לה' וגו' כדי שיענו הם, דכיון שאומר הודו, משמע שאומר לאחרים. (דין אמירת הלל בבית האבל ר"ל ע"ל סימן ר"ז):
(ה) לאחר הלל אומרים קדיש שלם ומוציאין ס"ת וקורין ארבעה. הכהן קורא ג' פסוקים שהם וידבר, צו, ואמרת, והלוי חוזר וקורא ואמרת, וקורא את הכבש אחד, ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם. ורביעי קורא ובראשי חדשיכם וגו':
(ו) ר"ח אסור בתענית ובהספד, וא"א בו צדוק הדין (ע' בש"ע א"ח סי' ת"כ' בט"ז ומג"א ומפרשים):
(ז) חייבין לקדש את הלבנה בכל חודש. ואין מקדשין אותה אלא כשהוא ודאי לילה שנראית זריחתה ע"ג הקרקע וראוי ליהנות מאורה. אם נתכסית בעב, אין מקדשין אותה אא"כ הוא דק וקלוש. ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסית בעב, גומר את הברכה, אבל אם הוא משער שלא יוכל לגמור את הברכה קודם שתתכסה, אסור לו להתחיל:
(ח) אין לקדשה רק תחת השמים ולא תחת גג. אך אם אין לו מקום נקי או מחמס אונס אחר, יכול לקדשה גם בתוך הבית בעד החלון:
(ט) מצוה מן המובחר לקדשה במוצאי שבת כשהוא מבושם ומלובש בבגדים נאים. אך אם מוצאי שבת יהיה לאחר עשרה ימים מן המולד, או שיש איזה חשש שמא לא יוכל לקדשה, אין ממתינין למוצ"ש. מצוה לקדשה באסיפת עם משום דברב עם הדרת מלך. אבל אל יתעכב בשביל זה, כי מצות זריזין מקדימין דחי למצות ברב עם. (ע"ל סימן ס' סעיף ז'):
(י) אין מקדשין אותה עד שיעברו עליה לכל הפחות שלשה ימים מן המולד. ויש ממתינין עד שבעה ימים. וכשחל מוצאי שבת קודם שבעה ימים, אין להמתין אלא יקדשוה במוצ"ש. ואין מקדשין אותה אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, שהוא י"ד מעת לעת וי"ח שעות וכ"ב מינוטין [דקות] מן המולד:
(יא) אין לקדשה קודם תשעה באב, וכן כשהוא אבל אלא אם כן לא ישלים אבלותו עד שיהיו עשרה מעל"ע מן המולד אז יקדשה בימי אבלו. ואין לקדשה כשהוא בתענית עד שיטעום מקודם. ומכל מקום במוצאי יום הכפורים כיון שאז יוצאים מבית הכנסת בשמחה על מחילת העונות, מקדשין אותה מיד:
(יב) אין לקדשה לא בליל שבת ולא בליל יו"ט אלא בשעת הדחק, כשבמוצ"ש ישבור הזמן:
(יג) סומא מותר לקדשה:
(יד) אם הלבנה זורחת בתחלת הלילה קודם שהתחילו להתפלל מעריב, אם יש עוד זמן איזה לילות לקדשה, מתפללין תחלה מעריב ואח"כ מקדשין אותה משום רתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועוד דקריאת שמע הוי דאורייתא. אבל אם אין עוד זמן רק ב' או ג' לילות, בזמן קצר כזה יש לחוש שמא תתכסה בעבים. ובעת הגשמים גם כשיש עוד זמן ד' לילות, יש לחוש לכיסוי עננים ויש להקדים קידוש לבנה. ואם נראתה הלבנה בעת שאומרים קריאת שמע וברכותיה, אם הזמן מצומצם כ"כ שבעוד שיגמרו תפלת שמונה עשרה יעבור זמן קידושה, יכולין להפסיק אפילו באמצע ברכות קרזאת שמע או באמצע ק"ש לקדש אותה. אך אם אפשר, יגמרו את הפרק לקדשה בין הפרקים (ע"ל סי' ס"ז פ"א) (נוב"ק סי' מ"א):
(טו) אם בחודש אדר לא נראתה הלבנה עד ליל י"ד שהיא זמן קריאת המגילה, יקדשו תחלה את הלבנה ואח"כ יקראו את המגילה. ואם נראתה באמצע קריאת המגילה, אם הוא בזמן שגם לאחר שיגמרו את הקריאה יהזה עוד שהות לקדשה, אין מפסיקין באמצע קריאת המגילה. אבל אם עד שיגמרו את המגילה יעבור זמנה, אזי אם כל הקהל עדיין לא קדשו אותה, יפסיקו לקדש אותה ואח"כ יגמרו את המגילה. אבל אם רק יחיד לא קדש אותה, שאם יפסיק לקדשה יצטרך אח"כ לגמור את המגילה ביחידות, לא יפסיק משום דפרסומי ניסא עדיף (נו"ב שם):
(א) יש נוהגין להתענות בערב ראש חדש. ואומרים סדר יום כפור קטן לפי שבו מתכפרין כל העונות של כל החדש, דומיא דשעיר ר"ח, וכמו שאנו אומרים במוסף זמן כפרה לבל תולדותם. וכל מקום לפי מנהגו (עיין פר"ח):
(ב) מצוה להרבות בסעודה בראש חדש. ואם חל בשבת יעשה תבשיל אחד יותר מבשאר שבתות:
(ג) ר"ח מותר בעשיית מלאכה. ונשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה, ומנהג הגון הוא ואין להקל להם:
(ד) הלל צריך לאמרו בעמידה ולא יפסיק בו. וישתדל לאמרו עם הצבור. ולכן אם בא לבית הכנסת סמוך להלל, יאמר הלל עם הצבור ואח"כ יתפלל. ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה (דהיינו מן הודו עד אחר אז ישיר), יקרא הלל עם הצבור ולא יברך לא בתחלה ולא בסוף, כי ברכת ברוך שאמר וברכת ישתבח עלו לו גם להלל. ודוקא בר"ח יכול לעשות כן שאומרים ההלל רק בדילוג, וכן בחוה"מ וימים אחרונים של פסח, אבל כשאומרים הלל שלם, אינו יכול לעשות כן. ומי שאומר הלל שלא בצבור, אם יש שנים אחרים, יאמר לפניהם הודו לה' וגו' כדי שיענו הם, דכיון שאומר הודו, משמע שאומר לאחרים. (דין אמירת הלל בבית האבל ר"ל ע"ל סימן ר"ז):
(ה) לאחר הלל אומרים קדיש שלם ומוציאין ס"ת וקורין ארבעה. הכהן קורא ג' פסוקים שהם וידבר, צו, ואמרת, והלוי חוזר וקורא ואמרת, וקורא את הכבש אחד, ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם. ורביעי קורא ובראשי חדשיכם וגו':
(ו) ר"ח אסור בתענית ובהספד, וא"א בו צדוק הדין (ע' בש"ע א"ח סי' ת"כ' בט"ז ומג"א ומפרשים):
(ז) חייבין לקדש את הלבנה בכל חודש. ואין מקדשין אותה אלא כשהוא ודאי לילה שנראית זריחתה ע"ג הקרקע וראוי ליהנות מאורה. אם נתכסית בעב, אין מקדשין אותה אא"כ הוא דק וקלוש. ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסית בעב, גומר את הברכה, אבל אם הוא משער שלא יוכל לגמור את הברכה קודם שתתכסה, אסור לו להתחיל:
(ח) אין לקדשה רק תחת השמים ולא תחת גג. אך אם אין לו מקום נקי או מחמס אונס אחר, יכול לקדשה גם בתוך הבית בעד החלון:
(ט) מצוה מן המובחר לקדשה במוצאי שבת כשהוא מבושם ומלובש בבגדים נאים. אך אם מוצאי שבת יהיה לאחר עשרה ימים מן המולד, או שיש איזה חשש שמא לא יוכל לקדשה, אין ממתינין למוצ"ש. מצוה לקדשה באסיפת עם משום דברב עם הדרת מלך. אבל אל יתעכב בשביל זה, כי מצות זריזין מקדימין דחי למצות ברב עם. (ע"ל סימן ס' סעיף ז'):
(י) אין מקדשין אותה עד שיעברו עליה לכל הפחות שלשה ימים מן המולד. ויש ממתינין עד שבעה ימים. וכשחל מוצאי שבת קודם שבעה ימים, אין להמתין אלא יקדשוה במוצ"ש. ואין מקדשין אותה אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג, שהוא י"ד מעת לעת וי"ח שעות וכ"ב מינוטין [דקות] מן המולד:
(יא) אין לקדשה קודם תשעה באב, וכן כשהוא אבל אלא אם כן לא ישלים אבלותו עד שיהיו עשרה מעל"ע מן המולד אז יקדשה בימי אבלו. ואין לקדשה כשהוא בתענית עד שיטעום מקודם. ומכל מקום במוצאי יום הכפורים כיון שאז יוצאים מבית הכנסת בשמחה על מחילת העונות, מקדשין אותה מיד:
(יב) אין לקדשה לא בליל שבת ולא בליל יו"ט אלא בשעת הדחק, כשבמוצ"ש ישבור הזמן:
(יג) סומא מותר לקדשה:
(יד) אם הלבנה זורחת בתחלת הלילה קודם שהתחילו להתפלל מעריב, אם יש עוד זמן איזה לילות לקדשה, מתפללין תחלה מעריב ואח"כ מקדשין אותה משום רתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועוד דקריאת שמע הוי דאורייתא. אבל אם אין עוד זמן רק ב' או ג' לילות, בזמן קצר כזה יש לחוש שמא תתכסה בעבים. ובעת הגשמים גם כשיש עוד זמן ד' לילות, יש לחוש לכיסוי עננים ויש להקדים קידוש לבנה. ואם נראתה הלבנה בעת שאומרים קריאת שמע וברכותיה, אם הזמן מצומצם כ"כ שבעוד שיגמרו תפלת שמונה עשרה יעבור זמן קידושה, יכולין להפסיק אפילו באמצע ברכות קרזאת שמע או באמצע ק"ש לקדש אותה. אך אם אפשר, יגמרו את הפרק לקדשה בין הפרקים (ע"ל סי' ס"ז פ"א) (נוב"ק סי' מ"א):
(טו) אם בחודש אדר לא נראתה הלבנה עד ליל י"ד שהיא זמן קריאת המגילה, יקדשו תחלה את הלבנה ואח"כ יקראו את המגילה. ואם נראתה באמצע קריאת המגילה, אם הוא בזמן שגם לאחר שיגמרו את הקריאה יהזה עוד שהות לקדשה, אין מפסיקין באמצע קריאת המגילה. אבל אם עד שיגמרו את המגילה יעבור זמנה, אזי אם כל הקהל עדיין לא קדשו אותה, יפסיקו לקדש אותה ואח"כ יגמרו את המגילה. אבל אם רק יחיד לא קדש אותה, שאם יפסיק לקדשה יצטרך אח"כ לגמור את המגילה ביחידות, לא יפסיק משום דפרסומי ניסא עדיף (נו"ב שם):