סימן צג - דיני יולדת
סימן צג. דיני יולדת ובו ה' סעיפים:
(א) מיד כשהתחילה האשה להרגיש סימני לידה, אפילו היא מסופקת, קוראין לה מילדת אפילו ממקום רחוק כמה פרסאות:
(ב) יולדת הרי היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללין עליה את השבת לבל מה שהיא צריכה. אך אם אפשר לעשות ע"י שינוי או ע"י גוי, עושין. ונקראת יולדת משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד, או שאין בה כח ללכת בעצמה. גם המפלת לאחר מ' יום מטבילתה דינה כיולדת:
(ג) כל שלשה ימים הראשונים אפילו אומרת שאינה צריכה, מחללין עליה את השבת. ואחר כך אם אין בה חולי אחר רק צער הלידה, עד שבעה ימים אם אומרת צריכה אני מחללין עליה, ואם אומרת שאינה צריכה, אין מחללין. ומונין ימים אלו מיום הלידה ולא מעת לעת. כגון אם ילדה ביום רביטי לעת ערב, הרי היא ביום שבת לאחר שלשה. ואם ילדה בשבת לעת ערב, הרי היא בשבת הבא לאחר שבעה. ואם יש קצת חשש סכנה שהאשה חלושה בטבעה, המקיל למנות ימים אלו מעת לעת, לא הפסיד:
(ד) לאחר ז' ימים אפי' אומרת צריכה אני, אין מחללין עליה, אלא הרי היא עד ל' יום כחולה שאין בו סכנה, ועושין כל צרכיה ע"י גוי אבל להסיק עבורה, מותר אפילו ישראל (כשלא נמצא גוי בנקל), ואפי' בתקופת תמוז, משום דיולדת כל ל' יום מסוכנת היא בצנה:
(ה) הולד שנולד מרחיצין אותו, וחותכין את טבורו, ומיישרין אבריו, ועושין לו כל צרכיו. אך אם אינו בן קיימא כגון שנולד לשמונה חדשים, אסורין לטלטלו, אלא אמו שוחה עליו ומניקתו מפני צער החלב המצער אותה:
(א) מיד כשהתחילה האשה להרגיש סימני לידה, אפילו היא מסופקת, קוראין לה מילדת אפילו ממקום רחוק כמה פרסאות:
(ב) יולדת הרי היא כחולה שיש בו סכנה, ומחללין עליה את השבת לבל מה שהיא צריכה. אך אם אפשר לעשות ע"י שינוי או ע"י גוי, עושין. ונקראת יולדת משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד, או שאין בה כח ללכת בעצמה. גם המפלת לאחר מ' יום מטבילתה דינה כיולדת:
(ג) כל שלשה ימים הראשונים אפילו אומרת שאינה צריכה, מחללין עליה את השבת. ואחר כך אם אין בה חולי אחר רק צער הלידה, עד שבעה ימים אם אומרת צריכה אני מחללין עליה, ואם אומרת שאינה צריכה, אין מחללין. ומונין ימים אלו מיום הלידה ולא מעת לעת. כגון אם ילדה ביום רביטי לעת ערב, הרי היא ביום שבת לאחר שלשה. ואם ילדה בשבת לעת ערב, הרי היא בשבת הבא לאחר שבעה. ואם יש קצת חשש סכנה שהאשה חלושה בטבעה, המקיל למנות ימים אלו מעת לעת, לא הפסיד:
(ד) לאחר ז' ימים אפי' אומרת צריכה אני, אין מחללין עליה, אלא הרי היא עד ל' יום כחולה שאין בו סכנה, ועושין כל צרכיה ע"י גוי אבל להסיק עבורה, מותר אפילו ישראל (כשלא נמצא גוי בנקל), ואפי' בתקופת תמוז, משום דיולדת כל ל' יום מסוכנת היא בצנה:
(ה) הולד שנולד מרחיצין אותו, וחותכין את טבורו, ומיישרין אבריו, ועושין לו כל צרכיו. אך אם אינו בן קיימא כגון שנולד לשמונה חדשים, אסורין לטלטלו, אלא אמו שוחה עליו ומניקתו מפני צער החלב המצער אותה: