מאגר ספרי קודש

סימן פד - דיני הוצאה דרך מלבוש ותכשיט

סימן פד. דיני הוצאה דרך מלבוש ותכשיט, ובו י"ט סעיפים:

(א) כל דבר שאינו לא מלבוש ולא תכשיט, אסור לצאת בו לרה"ר או לכרמלית. ולכן אסור לצאת במחט התחובה בבגדו, ואפילו במחט שאין בה נקב, ואפילו לצורך לבישה יש להחמיר באיש, אבל אשה כיון שדרך הנשים להעמיד קישוריהן כגון הצעיפים וכדומה במחטין, מותרת לצאת בהן לצורך הלבישה, ודוקא במחט שאינה נקובה, אבל לא במחט נקובה:

(ב) בתכשיטין יש ג"כ דברים שאסרו רז"ל לצאת בהם בשבת לרה"ר. יש תכשיטין שאסרו לאנשים ויש תכשיטין שאסרו לנשים, והיינו תכשיטין שיש לחוש שמא תסירם להראותן. ועכשיו נתפשט המנהג להתיר, והפוסקים כתבו טעמים לזה. ויר"ש יש לו להחמיר על עצמו (עיין ש"ע סי' ש"א וסי' ש"ג). ובפרט יש ליזהר שלא יצא איש בטבעת שאין עליו חותם פתוח (ע' תו"ש סי' ש"ג ס"ק ל"ט). ומכ"ש שלא ישא אצלו כלי השעות [שעון, אוהר, זייגער] ואפילו קשור ברביד הזהב שהוא נושא על צוארו והוא תכשיט. אבל כלי השעות המונח בתוך הכיס, הוי משא ואין לו היתר:

(ג) מפתח של כסף אע"פ שהוא נעשה להשתמש בו, כיון שהוא גם לתכשיט, נוהגין לצאת בו בשבת. אבל בתי עינים [משקפיים, ברילל] אע"פ שהן משובצות בכסף, אסור לצאת בהן:

(ד) אסור לאשה לתת בגד על צעיפה וכן האיש על הכובע שלו מפני הגשמים, שאין זה דרך מלבוש. ואם כוונתן שלא יצערו אותן הגשמים, מותר:

(ה) החיגר, וכן החולה שעמד מחליו, וכן זקן מופלג שא"א לו כלל לילך בלא מקל, מותר לו לילך במקל בידו. אבל אם אפשר לו לילך בלא מקל, ובתוך ביתו הולך בלא מקל, אלא כשהולך לחוץ נוטל אותו להחזיק בו, אסור - וכן הסומא אסור לצאת במקל - בעיר שאינה מתוקנת בערובין. ומי שאינו צריך כלל למקל, אסור לו לצאת בו אפי' במקום שיש עירובין, משום זילותא דשבת:

(ו) מי שהוא אסור בשלשלאות, מותר לצאת בהן:

(ז) אין יוצאין בקשרים והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל והולכים בהם בטיט ובמים:

(ח) יוצאים ברטיה שעל המכה (ובלבד שלא יניח אותה בשבת ע"ג המכה כדלקמן סימן צ"א ס"י) כי לפי שהיא מרפאת הרי היא כתכשיט. ויכול לכורכה במטלית שאינו חשוב ובטל לגבי הרטיה. אבל דבר חשוב כגון מטפחת וכדומה, אסור לכרוך עליו לפי שאינו בטל לגבי הרטיה, וגם לא הוי דרך מלבוש, והוי משא:

(ט) יוצאין במוך שנותנים באוזן לבלוע ליחה של צואת האוזן. ודוקא כשהוא קשור ומהודק שם היטב שלא יוכל ליפול. וכן יוצאין במוך ובקש שבסנדל אם הוא באופן שאינו יכול ליפול משם:

(י) לא תצא אשה במוך שהתקינה לנדתה שלא לטנף בגדיה. וכן לא תצא בסינר שהיא לובשת בשביל זאת אא"כ הוא מלבוש גמור. אבל אם נותנת את המוך או את הסינר בשביל להציל את עצמה מן הצער שאם יפול הדם על בשרה ויתייבש יהא לה צער, מותרת לצאת בהן:

(יא) במקום רפש וטיט מותר להגביה קצת בגדיו שלא יתלכלכו. אבל להגביהם לגמרי, אסור:

(יב) מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה, ואע"פ שאינו צריך לעצמו את המלבוש השני, אלא שמוציאו לצורך חבירו וכדומה. ודוקא כשדרכו לפעמים גם בחול ללבוש שני מלבושים כאלו דהוה דרך מלבוש (ואע"פ שברוב פעמים אינו לובש כן), אבל אם אין הדרך לעולם ללבוש שני מלבושים כאלו, אסור לצאת בהן בשבת, משום דהשני הוי כמו משא. וכן הדין בשני אנפלאות ובכובע גדול על כובע קטן (כיפה, קאפל) וכדומה:

(יג) ושתי חגורות זו על גב זו, אם מנהג המקום לחגור כך למטה חגורה גרועה ועליה חגורה חשובה, מותר לחגור כך גם בשבת, ואע"פ שעתה אין לו צורך רק באתת והשניה מוציאה לצורך חבירו. אבל אם אין הדרך לחגור בשתי חגורות, אע"פ שהוא רוצה לחגור כך בשביל עצמו אסור, דכיון שיש לו די באחת, הוי השניה כמו משא. ובכל מקום מותר לצאת בשתי חגורות כשיש מלבוש מפסיק ביניהן, כגון התחתונה על המכנסים והעליונה על גבי הסרבל שאז יש לו הנאה ותועלת משתיהן:

(יד) מטפחת שמקנחין בה את האף, נוהגין לכרכה תחת בגד העליון על המכנסים. ויזהר שלא לעשות בו שני קשרים זה על גב זה (ע"ל סי' פ' סעיף מ"ה). ויר"ש אם הוא נוהג לישא רצועות המחזיקות את המכנסים (כתפיות, הויזענטרעגער) יסירם בשבת כדי שתהא לו המטפחת לצורך. ויש נוהגין לכרכה סביב הצואר. וזה אינו מותר אלא אם אין לו שם מטפחת אחרת והוא רגיל לפעמים לכרוך שם מטפחת מפני הקור, ויקשרנה בהיתר אבל אם נותנה רק על הצואר והקצוות תלויות לו לפניו, זהו איסור גמור. וכן לכרכה סביב הרגל או סביב היד ולצאת בה, אסור:

(טו) בתי ידים (כפפות, האנדשוה) יש מתירין לצאת בהן בשבת ויש אוסרין. ובזה העשוי לחמם שתי הידים ביחד (מוף) יש להקל טפי:

(טז) מותר לצאת בטלית מצוייצת בדרך מלבוש, אבל אם מקפלה סביב צוארו במקום שאין הדרך ללבשה כך, אסור:

(יז) בגד שיש לו שתי רצועות או משיחות לקשרו בהן, או שיש לו קרסים לחברו ונפסק אחד מהן, אע"פ שהשני שנשאר בנגדו אינו חשוב, מ"מ אם דעתו לתקנו אח"כ להביא לו בן זוגו, א"כ זה שנשאר אינו בטל לגבי הבגד והוי כמו משא, ואסור לצאת בבגד זה. אבל אם אין דעתו לתקנו, א"כ כיון שזהו שנשאר אינו דבר חשוב, הרי הוא בטל לגבי הבגד ומותר לצאת בו. ואם הוא דבר חשוב כגון משיחה של משי או קרס של כסף, אע"פ שאין דעתו לתקנו, אינו בטל לגבי הבגד ואסור לצאת בו:

(יח) בעלי הקרחה שמניחין על ראשיהן פשתן סרוק או צמר מנופץ שיהא נראה כשער בראשיהן, מותרין לצאת בו בשבת לרה"ר שתכשיט שלהם הוא, (ובלבד שהוכנו מע"ש):

(יט) הנושא קמיע צריך לעשות שאלת חכם אם מותר לצאת בו בשבת או לא, כי לא כל הקמיעות שוים. ואשה הנושאת אבן הנקרא "שטערנשוס" כדי שלא תפיל, מותרת לצאת בה בשבת:
אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ציון סייג נ"יספר הרב דבש מסלעדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרהיה שותף להפצת האתרלוח שנה עברי / לועזי
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 077-2218-148אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר