סימן עט - דיני מפטיר
סימן עט. דיני מפטיר, ובו י' סעיפים:
(א) קודם שקורין למפטיר, אומרים חצי קדיש. וכשאומרים הקדיש יהיה ספר התורה שקראו בו עתה וגם ספר התורה שיקראו בו מפטיר, שניהם על השלחן. וביום שיש שלשה ספרי תורה, אין צריכין להניח גם את הראשון:
(ב) המפטיר לא יתחיל בברכות ההפטורה עד לאחר שהגולל כרך את הס"ת במטפחת:
(ג) בברכה ראשונה לאחר הנאמרים באמת, אין עונים אמן עד לבסוף שמסיים וצדק, כי הכל ברכה אחת היא. וכן בברכה הראשונה מברכות האחרונות אין עונין אמן אחר אמת וצדק. כי גם נאמן אתה וכו' שייכה לברכה זו. ולפי שיש טועים לענות אמן במקומות אלו, לכן טוב שהמפטיר לא יעשה שם שום הפסק, למען ידעו כי אין שם סיום הברכה:
(ד) אסור לדבר בשעה שהמפטיר קורא את ההפטורה:
(ה) עיקר הדין שזה שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר ההפטרה, והצבור יאמרו אחריו בלחש. ומה שנהגו שהצבור אומרים בקול רם עם המפטיר, אין זה רק מחמת חסרון ידיעה, ונכון לבטל המנהג. וגם יש שעושין שהות באמירת ההפטרה, שאף אחר שסיים המפטיר ההפטרה והתחיל הברכות, אין רוצים להפסיק מאמירת ההפטרה, ולא יפה הם עושים, שאם אומרים בקול רם, אינם שומעים קול דברים בהתחלת ברכות המפטיר, ולפעמים גורמים שגם אחרים הסמוכים להם אין שומעין. לכן יש לנהוג כי מיד שישמע שהמפטיר סיים ההפטרה ומתחיל הברכות אע"פ שהוא עדיין לא סיים, יהיה מתון בשתיקה עד שיסיים המפטיר הברכות, ואח"כ יסיים הוא אמירת ההפטרה. וגם המפטיר יהיה זהיר שלא יתחיל אמירת הברכות עד שיפסוק קול ההמון הרב לגמרי:
(ו) בשבת ששתי פרשיות מחוברין, מפטירין בהפטרה של פרשה שניה, לבד באחרי וקדושים כשהן מחוברין שאז מפטירין הלא כבני כושיים. בקצת חומשים נרשם לפרשת וישלח ההפטורה ויברח יעקב, והוא טעות, כי הפטורה זו שייכה לפ' ויצא, והפטורת וישלח היא חזון עובדיה:
(ז) ר"ח שחל להיות בשבת מפטירין השמים כסאי. ואם טעה וקרא ההפטרה של פרשת השבוע, אם עדיין לא אמר הברכות האחרונות, יאמר גם השמים כסאי, ויברך אח"כ. ואם לא נזכר עד לאחר הברכות, יאמר השמים כסאי בלא ברכות.ואם חל ראש חודש באחד בשבת מפטירין מחר חודש. ואם טעה דינו כמו בשבת ר"ח. חל ר"ח בשבת וביום הראשון, מפטירין השמים כסאי:
(ח) בשבת חול המועד פסח, אין מזכירין בברכות ההפטורה, של פסח, לא באמצע ולא בחתימה, אלא מסיים מקדש השבת. אבל בחול המועד סוכות (כיון שאומרים הלל שלם, וגם חלוק בקרבנות), מזכידין כמו ביום טוב של סוכות שחל בשבת:
(ט) קטן שהגיע לחינוך שיודע למי מברכין ויודע לחתך את האותיות בטוב, עולה למפטיר בשבת ובי"ט, מלבד בפ' זכור ובפ' פרה (כדלהלן סי' ק"מ). ובשבת שובה, וכן ביום ז' של פסח שמפטירין השירה, נוהגין שאין קטן עולה למפטיר. וכן ביום א' דשבועות שמפטירין במרכבה דיחזקאל נוהגין לקרוא דוקא גדול וחכם.וכן בשבת חזון נוהגין לקרוא את הרב למפטיר (עמ"א סי' רפ"ב סקי"ב):
(י) לא נתקנה קריאת הפטורה עם ברכות אלא לאחר שקראו בתורה בברכות כל הקרואים הראויים. אבל אם נמצא פסול בס"ת בשבת פשוט, אפילו בשביעי ולא היה ס"ת אחר ולכן לא בידך באחרונה, וכן כשמפטירין בחובת היום (ע"ל סי' ע"ח ס"ח) אפי' נמצא במפטיר, אזי אין מברכין ברכות ההפטורה, אלא אומרים אותה בלא ברכות. אבל בשבת פשוט, אם לאחר שקראו ז' קרואים בברכות נמצא הפסול הן בקרואים שהוסיפו הן במפטיר, נראה דיש לקרות ההפטורה בברכות. (וע"ל סי' ע"ח סוף סעיף ח'):
(א) קודם שקורין למפטיר, אומרים חצי קדיש. וכשאומרים הקדיש יהיה ספר התורה שקראו בו עתה וגם ספר התורה שיקראו בו מפטיר, שניהם על השלחן. וביום שיש שלשה ספרי תורה, אין צריכין להניח גם את הראשון:
(ב) המפטיר לא יתחיל בברכות ההפטורה עד לאחר שהגולל כרך את הס"ת במטפחת:
(ג) בברכה ראשונה לאחר הנאמרים באמת, אין עונים אמן עד לבסוף שמסיים וצדק, כי הכל ברכה אחת היא. וכן בברכה הראשונה מברכות האחרונות אין עונין אמן אחר אמת וצדק. כי גם נאמן אתה וכו' שייכה לברכה זו. ולפי שיש טועים לענות אמן במקומות אלו, לכן טוב שהמפטיר לא יעשה שם שום הפסק, למען ידעו כי אין שם סיום הברכה:
(ד) אסור לדבר בשעה שהמפטיר קורא את ההפטורה:
(ה) עיקר הדין שזה שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר ההפטרה, והצבור יאמרו אחריו בלחש. ומה שנהגו שהצבור אומרים בקול רם עם המפטיר, אין זה רק מחמת חסרון ידיעה, ונכון לבטל המנהג. וגם יש שעושין שהות באמירת ההפטרה, שאף אחר שסיים המפטיר ההפטרה והתחיל הברכות, אין רוצים להפסיק מאמירת ההפטרה, ולא יפה הם עושים, שאם אומרים בקול רם, אינם שומעים קול דברים בהתחלת ברכות המפטיר, ולפעמים גורמים שגם אחרים הסמוכים להם אין שומעין. לכן יש לנהוג כי מיד שישמע שהמפטיר סיים ההפטרה ומתחיל הברכות אע"פ שהוא עדיין לא סיים, יהיה מתון בשתיקה עד שיסיים המפטיר הברכות, ואח"כ יסיים הוא אמירת ההפטרה. וגם המפטיר יהיה זהיר שלא יתחיל אמירת הברכות עד שיפסוק קול ההמון הרב לגמרי:
(ו) בשבת ששתי פרשיות מחוברין, מפטירין בהפטרה של פרשה שניה, לבד באחרי וקדושים כשהן מחוברין שאז מפטירין הלא כבני כושיים. בקצת חומשים נרשם לפרשת וישלח ההפטורה ויברח יעקב, והוא טעות, כי הפטורה זו שייכה לפ' ויצא, והפטורת וישלח היא חזון עובדיה:
(ז) ר"ח שחל להיות בשבת מפטירין השמים כסאי. ואם טעה וקרא ההפטרה של פרשת השבוע, אם עדיין לא אמר הברכות האחרונות, יאמר גם השמים כסאי, ויברך אח"כ. ואם לא נזכר עד לאחר הברכות, יאמר השמים כסאי בלא ברכות.ואם חל ראש חודש באחד בשבת מפטירין מחר חודש. ואם טעה דינו כמו בשבת ר"ח. חל ר"ח בשבת וביום הראשון, מפטירין השמים כסאי:
(ח) בשבת חול המועד פסח, אין מזכירין בברכות ההפטורה, של פסח, לא באמצע ולא בחתימה, אלא מסיים מקדש השבת. אבל בחול המועד סוכות (כיון שאומרים הלל שלם, וגם חלוק בקרבנות), מזכידין כמו ביום טוב של סוכות שחל בשבת:
(ט) קטן שהגיע לחינוך שיודע למי מברכין ויודע לחתך את האותיות בטוב, עולה למפטיר בשבת ובי"ט, מלבד בפ' זכור ובפ' פרה (כדלהלן סי' ק"מ). ובשבת שובה, וכן ביום ז' של פסח שמפטירין השירה, נוהגין שאין קטן עולה למפטיר. וכן ביום א' דשבועות שמפטירין במרכבה דיחזקאל נוהגין לקרוא דוקא גדול וחכם.וכן בשבת חזון נוהגין לקרוא את הרב למפטיר (עמ"א סי' רפ"ב סקי"ב):
(י) לא נתקנה קריאת הפטורה עם ברכות אלא לאחר שקראו בתורה בברכות כל הקרואים הראויים. אבל אם נמצא פסול בס"ת בשבת פשוט, אפילו בשביעי ולא היה ס"ת אחר ולכן לא בידך באחרונה, וכן כשמפטירין בחובת היום (ע"ל סי' ע"ח ס"ח) אפי' נמצא במפטיר, אזי אין מברכין ברכות ההפטורה, אלא אומרים אותה בלא ברכות. אבל בשבת פשוט, אם לאחר שקראו ז' קרואים בברכות נמצא הפסול הן בקרואים שהוסיפו הן במפטיר, נראה דיש לקרות ההפטורה בברכות. (וע"ל סי' ע"ח סוף סעיף ח'):