סימן עב - גודל קדושת שבת
סימן עב. גודל קדושת שבת, והמחללו הרי הוא כמו עכו"ם, ודיני הכנת שבת, ובו כ"ג סעיפים:
(א) שבת קודש היא האות הגדול והברית שנתן לנו הקב"ה לדעת כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה. וארז"ל שקולה שבת ככל המצות. כל המשמר את השבת כהלכתו, כאלו מקיים כל התורה כולה, וכל המחלל את השבת כאלו כפר בכל התורה כולה, וכן הוא אומר בעזרא, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם:
(ב) וכל המחלל את השבת בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבריו. אם נוגע ביין אוסרו, והפת שהוא אופה הוי כמו פת נכרי, וכן התבשיל שהוא מבשל הוי כמו בשולי נכרי. (וע"ל םי' ל"ח). ופרהסיא הוי בפני עשרה מישראל. ולאו דוקא שעושה בפניהם ממש אלא שיודעין מהעבירה (ש"ך סי' קנ"ז סק"ד), דהכי מוכח בש"ס ופוסקים גבי והא אסתר פרהסיא הוה, וכ"ב הפמ"ג (יו"ד סי' ב' שפ"ד סקי"ז) פרסום הוי עשרה מישראל או שידע שיתפרסם:
(ג) לפיכך משבח הנביא ואומר אשרי אנוש יששה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו'. וכל השומר את השבת כהלכתו ומכבדו ומענגו כפי כחו, ג"כ מפורש על פי הנביא שכרו גם בעוה"ז חוץ מן השכר הרב הצפון לעוה"ב, שנא' אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממוצא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר:
(ד) כתיב זכור את יום השבת לקדשו, פירוש שיזכור בכל יום ויום את יום השבת לקדשו. שאם נזדמן לו דבר מאכל חשוב שאינו שכיח בכל יום והוא דבר שאינו מתקלקל, יקנהו לכבוד שבת. ובערב שבת מצוה שישכים בבוקר לקנות צרכי שבת, ויכול לקנות גם קודם התפלה ובלבד שלא יאחר עי"ז תפלת הצבור. וטוב יותר לקנות בערב שבת לכבוד שבת מלקנות ביום חמישי אך דבר שצריך הכנה יקנה ביום ה'. ועל כל דבר שהוא קונה יאמר לכבוד שבת. מתקנת עזרא שיהיו מכבסין הבגדים בחמישי בשבת לכבוד שבת, ולא בע"ש, מפני שבע"ש צריך להתעסק בצרכי שבת:
(ה) מצוה על כל אדם שאע"פ שיש לו כמה משרתים, מ"מ יעשה גם הוא בעצמו איזה דבר לכבוד שבת כדי לכבדו, כדמצינו באמוראים, רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מתקן את הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום בכבודי, כי זהו כבודו שהוא מכבד את השבת:
(ו) המנהג בכל ישראל לאפות בבתיהם לחמים לכבוד שבת, לא מיבעיא אם אוכלים בימי החול פח פלטר נכרי שיש ליזהר לאכול ביום שבת קודש פת ישראל, אלא אפי' אם בחול אוכל פת פלטר ישראל, מ"מ לכבוד שבת יאפו בבית כרי שתקיים האשה מצות הפרשת חלה, כי האדם הראשון נברא בע"ש והיה חלתו של עולם, והאשה בחטאה אבדתו, וע"כ צריכה היא לתקן דבר זה. ועושין שלש לחמין גדול ובינוני וקטן. הבינוני לסעודת הלילה, והגדול לסעודת היום להראות כי כבוד היום עדיף, והקטן לסעודה שלישית:
(ז) יכין בשר ודגים יפים ומטעמים ויין משובח כפי יכלתו, כי מצוה לאכול בכל סעודה מסעודות שבת דגים אם אינם מזיקין לו, אבל אם מזיקין לו או שאינם ערבים לו, לא יאכלם, כי השבת לעונג ניתן ולא לצער. וישחיז את הסכין שזהו ג"כ מכבוד השבת. ויתקן את הבית, ויציע את המטות, ויפרוס מפה על השלחן, ותהא פרוסה כל יום השבת. ויש מדקדקין לפרוס שתי מפות. וישמח בביאת השבת, ויחשוב בדעתו אילו היה מצפה שיבא אליו איזה אדם יקר וחשוב איך היה מתקן את הבית לכבודו, ומכל שכן לכבוד שבת מלכתא. בקצת מקומות עושין פשטידא או מולייתא לסעודת ליל שבת זכר למן שהיה מונח כמו בקופסא, טל למטה וטל למעלה. יש לטעום בע"ש את התבשילין שנעשו לשבת:
(ח) אפי' עני שבישראל יזדרז ויתאמץ לענג את השבת. ויצמצם בכל השבוע כדי שיהיו לו מעות לכבוד שבת, ואם אין לו מעות ילוה אפילו על משכנות לצרכי שבת. ועל זה אמרו רז"ל - בני לוו עלי ואני פורע. וכל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ מהוצאות שבת וי"ט, שאם מוסיף מוסיפין לו. ואם השעה דחוקה לו ביותר, על זה אמרו רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ומ"מ אם אפשר לו יראה עכ"פ לעשות לכבוד שבת איזה דבר מועט כגון דגים קטנים וכדומה. מי ששלחו לו איזה דבר לאכלו בשבת, יש לו לאכלו בשבת ולא להשאירו לחול:
(ט) אין לעשות מלאכה בדרך קבע בע"ש ממנחה קטנה ולמעלה (ע"ל סי' ס"ט ס"ב), אבל בדרך ארעי מותר, ולצורך שבת גם אח"כ מותר. ולעשות בגדי חברו בשכר, אסור. אך מי שהוא עני ורוצה להשתכר לצורך שבת, מותר לו כל היום כמו בחול המועד. לספר את ישראל, מותר כל היום אפי' מעשה אומן, אפי' בשכר, מפני שהתספורת ניכרת שנעשתה עכשיו בשביל השבת. יש לסגור את החנויות שעה אחת לפני השבת. (אם הוא בדרך עיין לעיל סי' ס"ח סעיף י"ב):
(י) מתשע שעות זמניות ולמעלה מצוה למנוע מלקבוע סעודה אפילו מה שהוא רגיל בחול. וסעודה שאינו רגיל בה בחול אפי' היא סעודת מצוה אם הי' אפשר לעשותה ביום אחר, אסור לעשותה בע"ש כל היום אפי' בבוקר. אך סעודת מצוה שזמנה קבוע היום כגון מילה ופדיון הבן וכדומה מותר, ומ"מ נכון להקדימה בבוקר ולא ירבה בה, ומכ"ש שלא לאכול אכילה גסה, כדי שיאכלו סעודת שבת לתיאבון:
(יא) חייב כל אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור דהיינו שיקרא בכל שבוע פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ומיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור (שכבר התחילו הצבור פרשה זו בשבת במנחה). אבל המצוה מן המובחר היא לקרותה בע"ש אחר חצות היום. ויש לקרות כל פרשה דהינוו פתוחה או סתומה שתי פעמים ואח"כ התרגום עליה (כן הסכים הגאון מהרא"ו זצ"ל) ואפילו הפרשה מסיימת באמצע פסוק, יפסיק שם. ובגמר יש לומר אחר התרגום פסוק אחד בתורה. כדי לסיים בתורה. וטוב שלא יפסיק בשיחה בין הקריאה. ונוהגין לקרות גם ההפטרה. ויש נוהגין עוד לומר אח"כ שיר השירים. ומי שהוא בדרך ואין לו רק חומש בלי תרגום יקרא שתי פעמים מקרא, וכשיבא למקום שיהיה לו תרגום, יקרא התרגום. ןגם יש לכל ירא שמים ללמוד פירוש רש"י על הסדרה, ואם לאו בר הכי הוא ילמד פי' אשכנזי [פי' לע"ז] על הסדרה כגון ספר צאינה וראינה וכדומה שיבין ענין הסדרה:
(יב) מצוה על כל אדם לרחוץ בכל ע"ש פניו וידיו ורגליו בחמין. ואם אפשר, ירחץ כל גופו בחמין. ויטבול את עצמו במקוה. (והגאון מהריעב"ץ כתב שלא ירחץ כל גופו משום דקשה לתשמיש באותו יום):
(יג) אסור לרחוץ עם אביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו. ובמקום שנוהגין לכסות ערותן בבית המרחץ, מותר. וכן התלמיד לא ירחץ עם רבו. ואם רבו צריך לו שישמשנו מותר:
(יד) ומצוה לחוף את הראש ולגלח הצפרנים, וכן לגלח שערות ראשו אם היו גדולים. ואין לקוץ צפרני ידיו ורגליו ביום אחד. גם אין לקוץ צפרניו או לגלח שערות ראשו בר"ח אפילו תל בע"ש. יש מקפידין שלא ליטול את הצפרנים כסדרן אלא בדילוג, דהיינו בימין מתחילין באצבע הסמוך לאגודל והסימן בדאג"ה, ובשמאל מתחילין באצבע הרביעית והסימן דבהג"א. גם יש מקפידין שלא ליטול הצפרנים ביום ה' כי מתחילין לגדל ביום שבת שהוא יום השלישי. טוב ליזהר לשרוף את הצפרנים:
(טו) בכל ערב שבת יפשפש במעשיו, ויתעורר בתשובה לתקן כל הקלקולים שעשה בששת ימי המעשה. כי ע"ש כולל כל ימי השבוע כמו ערב ר"ח שכולל כל החדש:
(טז) ישתדל שיהיו לו בגדים נאים וגם טלית של מצוה נאה לכבוד שבת, דכתיב וכבדתו ודרשינן שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול ואפילו אם הוא בדרך בין הגוים מכל מקום ילבש בגדי שבת, כי אין המלבושים לכבוד הרואים אלא לכבוד השבת:
(יז) התבשילין צריכין להשגיח להסירן מן הגחלים קודם שבת (ע"ל סי' פ' סעיף ה'). ואם שכח ולא הסירן, אזי אם יבא בשבת לקחת את הקדירה וגחלים בוערות סביב לה, שאם יקח את הקדירה יזיז את הגחלים, אסור לישראל לקחת אותה. ועל ידי גוי מותר:
(יח) התבשילין שמטמינין בתנור ליום השבת כנהוג אע"פ שהפתח אינו טוח בטיט, מותר. ואסור לפתוח את התנור בלילה, כי שמא יש קדרות שעדיין לא נתבשלו כל צרכן, ועל ידי שיסתום אחר כך את התנור יגרום בישול:
(יט) הא דמותר להטמין גם כשאין התנור טוח בטיט זהו דוקא כשמטמינין בשר, וכן אפי' כשמטמינין מיני קטניות ומיני בצק אלא שמטמינים זמן הרבה קודם הלילה באופן שיוכל להתבשל קודם הלילה קצת עד שיהא ראוי לאכילה ע"י הדחק. אבל כשמטמינין מיני קטניות ומיני בצק סמוך ללילה, צריכין דוקא לטוח את התנור בטיט (כי מן הסתם אינו גרוף וקטום כראוי) וצריכין ליזהר בזה, כי אם לא עשו כן אז אפילו בדיעבד המאכלים אסורים עד למוצ"ש בכדי שיעשו:
(כ) בשבת כשפותחין את התנור שהוא טוח בטיט יש לפתחו ע"י גוי, ואם אין גוי יש לפתחו ע"י קטן, ואם אין קטן מותר גם לגדול לפתחו, ויש לעשות ע"י שינוי:
(כא) המטמין קפה בע"ש בתוך הגומא לצורך שבת ומכסהו בכרים וכדומה שיהא חם, אם הוא מטמינו בתוך חול, אסור להטמין כל הכלי בתוך החול, ואפילו אינו מטמין כל הכלי אלא מקצתו, ועל מקצתו מכסה בבגדים וכדומה, באופן שכל הכלי מכוסה מכל הצדדים גם זה אסור, אלא צריך לעשות באופן זה שהכלי אשר בתוכו הקפה יטמינו רק עד חציו או עד שלישיתו בתוך החול, והמותר יהא באויר, ויתן על הגומא דף או יכפה עליו כלי שיהא אויר בינו ובין הכלי שבתוכו הקפה, ואז יכול ליתן עליהם בגדים וכרים וכדומה. (יתר דיני הטמנה בש"ע סי' רנ"ז רנ"ח רנ"ט):
(כב) סמוך לחשכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה הפרשתם חלה, ויאמר להם הדליקו את הנר:
(בג) חייב אדם למשמש בבגדיו בערב שבת קודם חשכה אם אין מחט תחוב בהם או אם אין איזה דבר בכיסים ואפילו במקום שיש עירוב, שמא יש בהם איזה דבר מוקצה:
(א) שבת קודש היא האות הגדול והברית שנתן לנו הקב"ה לדעת כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה. וארז"ל שקולה שבת ככל המצות. כל המשמר את השבת כהלכתו, כאלו מקיים כל התורה כולה, וכל המחלל את השבת כאלו כפר בכל התורה כולה, וכן הוא אומר בעזרא, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם:
(ב) וכל המחלל את השבת בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבריו. אם נוגע ביין אוסרו, והפת שהוא אופה הוי כמו פת נכרי, וכן התבשיל שהוא מבשל הוי כמו בשולי נכרי. (וע"ל םי' ל"ח). ופרהסיא הוי בפני עשרה מישראל. ולאו דוקא שעושה בפניהם ממש אלא שיודעין מהעבירה (ש"ך סי' קנ"ז סק"ד), דהכי מוכח בש"ס ופוסקים גבי והא אסתר פרהסיא הוה, וכ"ב הפמ"ג (יו"ד סי' ב' שפ"ד סקי"ז) פרסום הוי עשרה מישראל או שידע שיתפרסם:
(ג) לפיכך משבח הנביא ואומר אשרי אנוש יששה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו'. וכל השומר את השבת כהלכתו ומכבדו ומענגו כפי כחו, ג"כ מפורש על פי הנביא שכרו גם בעוה"ז חוץ מן השכר הרב הצפון לעוה"ב, שנא' אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממוצא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר:
(ד) כתיב זכור את יום השבת לקדשו, פירוש שיזכור בכל יום ויום את יום השבת לקדשו. שאם נזדמן לו דבר מאכל חשוב שאינו שכיח בכל יום והוא דבר שאינו מתקלקל, יקנהו לכבוד שבת. ובערב שבת מצוה שישכים בבוקר לקנות צרכי שבת, ויכול לקנות גם קודם התפלה ובלבד שלא יאחר עי"ז תפלת הצבור. וטוב יותר לקנות בערב שבת לכבוד שבת מלקנות ביום חמישי אך דבר שצריך הכנה יקנה ביום ה'. ועל כל דבר שהוא קונה יאמר לכבוד שבת. מתקנת עזרא שיהיו מכבסין הבגדים בחמישי בשבת לכבוד שבת, ולא בע"ש, מפני שבע"ש צריך להתעסק בצרכי שבת:
(ה) מצוה על כל אדם שאע"פ שיש לו כמה משרתים, מ"מ יעשה גם הוא בעצמו איזה דבר לכבוד שבת כדי לכבדו, כדמצינו באמוראים, רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מתקן את הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום בכבודי, כי זהו כבודו שהוא מכבד את השבת:
(ו) המנהג בכל ישראל לאפות בבתיהם לחמים לכבוד שבת, לא מיבעיא אם אוכלים בימי החול פח פלטר נכרי שיש ליזהר לאכול ביום שבת קודש פת ישראל, אלא אפי' אם בחול אוכל פת פלטר ישראל, מ"מ לכבוד שבת יאפו בבית כרי שתקיים האשה מצות הפרשת חלה, כי האדם הראשון נברא בע"ש והיה חלתו של עולם, והאשה בחטאה אבדתו, וע"כ צריכה היא לתקן דבר זה. ועושין שלש לחמין גדול ובינוני וקטן. הבינוני לסעודת הלילה, והגדול לסעודת היום להראות כי כבוד היום עדיף, והקטן לסעודה שלישית:
(ז) יכין בשר ודגים יפים ומטעמים ויין משובח כפי יכלתו, כי מצוה לאכול בכל סעודה מסעודות שבת דגים אם אינם מזיקין לו, אבל אם מזיקין לו או שאינם ערבים לו, לא יאכלם, כי השבת לעונג ניתן ולא לצער. וישחיז את הסכין שזהו ג"כ מכבוד השבת. ויתקן את הבית, ויציע את המטות, ויפרוס מפה על השלחן, ותהא פרוסה כל יום השבת. ויש מדקדקין לפרוס שתי מפות. וישמח בביאת השבת, ויחשוב בדעתו אילו היה מצפה שיבא אליו איזה אדם יקר וחשוב איך היה מתקן את הבית לכבודו, ומכל שכן לכבוד שבת מלכתא. בקצת מקומות עושין פשטידא או מולייתא לסעודת ליל שבת זכר למן שהיה מונח כמו בקופסא, טל למטה וטל למעלה. יש לטעום בע"ש את התבשילין שנעשו לשבת:
(ח) אפי' עני שבישראל יזדרז ויתאמץ לענג את השבת. ויצמצם בכל השבוע כדי שיהיו לו מעות לכבוד שבת, ואם אין לו מעות ילוה אפילו על משכנות לצרכי שבת. ועל זה אמרו רז"ל - בני לוו עלי ואני פורע. וכל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ מהוצאות שבת וי"ט, שאם מוסיף מוסיפין לו. ואם השעה דחוקה לו ביותר, על זה אמרו רז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ומ"מ אם אפשר לו יראה עכ"פ לעשות לכבוד שבת איזה דבר מועט כגון דגים קטנים וכדומה. מי ששלחו לו איזה דבר לאכלו בשבת, יש לו לאכלו בשבת ולא להשאירו לחול:
(ט) אין לעשות מלאכה בדרך קבע בע"ש ממנחה קטנה ולמעלה (ע"ל סי' ס"ט ס"ב), אבל בדרך ארעי מותר, ולצורך שבת גם אח"כ מותר. ולעשות בגדי חברו בשכר, אסור. אך מי שהוא עני ורוצה להשתכר לצורך שבת, מותר לו כל היום כמו בחול המועד. לספר את ישראל, מותר כל היום אפי' מעשה אומן, אפי' בשכר, מפני שהתספורת ניכרת שנעשתה עכשיו בשביל השבת. יש לסגור את החנויות שעה אחת לפני השבת. (אם הוא בדרך עיין לעיל סי' ס"ח סעיף י"ב):
(י) מתשע שעות זמניות ולמעלה מצוה למנוע מלקבוע סעודה אפילו מה שהוא רגיל בחול. וסעודה שאינו רגיל בה בחול אפי' היא סעודת מצוה אם הי' אפשר לעשותה ביום אחר, אסור לעשותה בע"ש כל היום אפי' בבוקר. אך סעודת מצוה שזמנה קבוע היום כגון מילה ופדיון הבן וכדומה מותר, ומ"מ נכון להקדימה בבוקר ולא ירבה בה, ומכ"ש שלא לאכול אכילה גסה, כדי שיאכלו סעודת שבת לתיאבון:
(יא) חייב כל אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור דהיינו שיקרא בכל שבוע פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ומיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור (שכבר התחילו הצבור פרשה זו בשבת במנחה). אבל המצוה מן המובחר היא לקרותה בע"ש אחר חצות היום. ויש לקרות כל פרשה דהינוו פתוחה או סתומה שתי פעמים ואח"כ התרגום עליה (כן הסכים הגאון מהרא"ו זצ"ל) ואפילו הפרשה מסיימת באמצע פסוק, יפסיק שם. ובגמר יש לומר אחר התרגום פסוק אחד בתורה. כדי לסיים בתורה. וטוב שלא יפסיק בשיחה בין הקריאה. ונוהגין לקרות גם ההפטרה. ויש נוהגין עוד לומר אח"כ שיר השירים. ומי שהוא בדרך ואין לו רק חומש בלי תרגום יקרא שתי פעמים מקרא, וכשיבא למקום שיהיה לו תרגום, יקרא התרגום. ןגם יש לכל ירא שמים ללמוד פירוש רש"י על הסדרה, ואם לאו בר הכי הוא ילמד פי' אשכנזי [פי' לע"ז] על הסדרה כגון ספר צאינה וראינה וכדומה שיבין ענין הסדרה:
(יב) מצוה על כל אדם לרחוץ בכל ע"ש פניו וידיו ורגליו בחמין. ואם אפשר, ירחץ כל גופו בחמין. ויטבול את עצמו במקוה. (והגאון מהריעב"ץ כתב שלא ירחץ כל גופו משום דקשה לתשמיש באותו יום):
(יג) אסור לרחוץ עם אביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו. ובמקום שנוהגין לכסות ערותן בבית המרחץ, מותר. וכן התלמיד לא ירחץ עם רבו. ואם רבו צריך לו שישמשנו מותר:
(יד) ומצוה לחוף את הראש ולגלח הצפרנים, וכן לגלח שערות ראשו אם היו גדולים. ואין לקוץ צפרני ידיו ורגליו ביום אחד. גם אין לקוץ צפרניו או לגלח שערות ראשו בר"ח אפילו תל בע"ש. יש מקפידין שלא ליטול את הצפרנים כסדרן אלא בדילוג, דהיינו בימין מתחילין באצבע הסמוך לאגודל והסימן בדאג"ה, ובשמאל מתחילין באצבע הרביעית והסימן דבהג"א. גם יש מקפידין שלא ליטול הצפרנים ביום ה' כי מתחילין לגדל ביום שבת שהוא יום השלישי. טוב ליזהר לשרוף את הצפרנים:
(טו) בכל ערב שבת יפשפש במעשיו, ויתעורר בתשובה לתקן כל הקלקולים שעשה בששת ימי המעשה. כי ע"ש כולל כל ימי השבוע כמו ערב ר"ח שכולל כל החדש:
(טז) ישתדל שיהיו לו בגדים נאים וגם טלית של מצוה נאה לכבוד שבת, דכתיב וכבדתו ודרשינן שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול ואפילו אם הוא בדרך בין הגוים מכל מקום ילבש בגדי שבת, כי אין המלבושים לכבוד הרואים אלא לכבוד השבת:
(יז) התבשילין צריכין להשגיח להסירן מן הגחלים קודם שבת (ע"ל סי' פ' סעיף ה'). ואם שכח ולא הסירן, אזי אם יבא בשבת לקחת את הקדירה וגחלים בוערות סביב לה, שאם יקח את הקדירה יזיז את הגחלים, אסור לישראל לקחת אותה. ועל ידי גוי מותר:
(יח) התבשילין שמטמינין בתנור ליום השבת כנהוג אע"פ שהפתח אינו טוח בטיט, מותר. ואסור לפתוח את התנור בלילה, כי שמא יש קדרות שעדיין לא נתבשלו כל צרכן, ועל ידי שיסתום אחר כך את התנור יגרום בישול:
(יט) הא דמותר להטמין גם כשאין התנור טוח בטיט זהו דוקא כשמטמינין בשר, וכן אפי' כשמטמינין מיני קטניות ומיני בצק אלא שמטמינים זמן הרבה קודם הלילה באופן שיוכל להתבשל קודם הלילה קצת עד שיהא ראוי לאכילה ע"י הדחק. אבל כשמטמינין מיני קטניות ומיני בצק סמוך ללילה, צריכין דוקא לטוח את התנור בטיט (כי מן הסתם אינו גרוף וקטום כראוי) וצריכין ליזהר בזה, כי אם לא עשו כן אז אפילו בדיעבד המאכלים אסורים עד למוצ"ש בכדי שיעשו:
(כ) בשבת כשפותחין את התנור שהוא טוח בטיט יש לפתחו ע"י גוי, ואם אין גוי יש לפתחו ע"י קטן, ואם אין קטן מותר גם לגדול לפתחו, ויש לעשות ע"י שינוי:
(כא) המטמין קפה בע"ש בתוך הגומא לצורך שבת ומכסהו בכרים וכדומה שיהא חם, אם הוא מטמינו בתוך חול, אסור להטמין כל הכלי בתוך החול, ואפילו אינו מטמין כל הכלי אלא מקצתו, ועל מקצתו מכסה בבגדים וכדומה, באופן שכל הכלי מכוסה מכל הצדדים גם זה אסור, אלא צריך לעשות באופן זה שהכלי אשר בתוכו הקפה יטמינו רק עד חציו או עד שלישיתו בתוך החול, והמותר יהא באויר, ויתן על הגומא דף או יכפה עליו כלי שיהא אויר בינו ובין הכלי שבתוכו הקפה, ואז יכול ליתן עליהם בגדים וכרים וכדומה. (יתר דיני הטמנה בש"ע סי' רנ"ז רנ"ח רנ"ט):
(כב) סמוך לחשכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה הפרשתם חלה, ויאמר להם הדליקו את הנר:
(בג) חייב אדם למשמש בבגדיו בערב שבת קודם חשכה אם אין מחט תחוב בהם או אם אין איזה דבר בכיסים ואפילו במקום שיש עירוב, שמא יש בהם איזה דבר מוקצה: