סימן סט - דיני תפלת מנחה
סימן סט. דיני תפלת מנחה, ובו ט' סעיפים:
(א) אמר ר' חלבו א"ר הונא לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה, שהרי לא נענה אליהו אלא בתפלת המנחה, שנא' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו. והטעם שתפלת המנחה היא חשובה כל כך, מפני כי תפלת השחר זמנה ידוע בבוקר, בקומו ממטתו יתפלל מיד קודם שיהא טרוד בעסקיו, וכן תפלת ערבית בלילה זמנה ידוע בבואו לביתו והוא פנוי מעסקיו. אבל תפלת המנחה היא בעוד שהיום גדול והאדם טרוד בעסקיו והוא צריך לשים אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל, על כן שכרה הרבה מאד:
(ב) עיקר זמנה הוא בתשע שעות ומחצה ולמעלה. והיא נקראת מנחה קטנה. ובשעת הדחק כגון שהוא צריך לצאת לדרך או שהוא צריך לאכול, יכול להתפלל מיד לאחר שש שעות ומחצה והיא נקראת מנחה גדולה. והמשך זמנה הוא לכחחלה עד שעה ורביעית שעה קודם הלילה ולא יותר. וזה נקרא פלג המנחה. כי משעת מנחה קטנה עד הלילה הוא שתי שעות ומחצה, והחצי מזה הוא שעה ורביעית. ובדיעבד או בשעת הדחק יכול להתפלל עד צאת הכוכבים. וכן נוהגין עתה ברוב הקהלות שמתפללין מנחה סמוך ללילה. ושעות אלו המה שעות זמניות, דהיינו לפי ערך היום מזריחת החמה עד שקיעתה מתחלק היום לי"ב חלקים, ואם היום גדול י"ח שעות, אזי שעה ומחצה נחשבת לשעה:
(ג) אסור להתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. וסמוך היינו חצי שעה קודם. ואם אינו קובע עצמו לסעודה אלא שאוכל או שותה דרך ארעי פירות או תבשיל אפי' מחמשת מידי דגן יש מתירין. אבל יש להחמיר גם בזה. וכן אסור ליכנס למרחץ או להסתפר סמוך למנחה קטנה. וסעודה גדולה כגון סעודת נישואין או ברית מילה וכדומה, אסור להתחיל אפי' סמוך למנחה גדולה, דהיינו מחצות היום אסור, אלא ימתינו עד זמן מנחה גדולה ויתפללו קודם הסעודה. ובמקום שקורין לביהכ"נ והוא רגיל לילך ליבהכ"נ להתפלל בציבור, מותר להתחיל סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה וגם אח"כ, ובלבד שמיד שקורין לבהכ"נ יפסיק ממה שהוא עוסק להתפלל. וסעודה גדולה סמוך למנחה קטנה אסור להתחיל אפילו במקום שקורין לבהכ"נ, ואפילו סמוך למנחה גדולה יש להחמיר:
(ד) לתפלת מנחה צריכין ג"כ נטילת ידים עד הפרק כמו לתפלת שחרית וכמבואר לעיל בסי' י"ב סעיף ה' וסעיף ו' (ע' חיי אדם כלל ל"ג ס"ו ובש"ע של התניא סימן צ"ב במראה מקום אות כ"ג). וכן לתפלת מעריב אס הפסיק אחר מנחה, וכן למוסף אם הפסיק אחר שחרית צריך ליטול ידיו:
(ה) אין לומר אשרי שקודם מנחה עד שיהא מנין בבהכ"נ, כדי שהש"ץ יאמר הקדיש על מה שאמרו בעשרה, ואם אמרו אשרי בלא מנין ואח"כ נשלם המנין, יאמרו איזה מזמור ואח"כ יאמר הש"ץ קדיש, ויש להש"ץ להתעטף בטלית קודם אשרי, שלא להפסיק בין אשרי לקדיש. ואם לא היתה טלית עד לאחר שאמר אשרי, יתעטף ויאמר איזה פסוקים שעליהם יאמר קדיש:
(ו) אם השעה דחוקה וקרוב ללילה, מתחיל הש"ץ מיד אחר קדיש, הש"ע בקול רם. והצבור לא יתפללו אלא שומעים ועונים עד שיאמר האל הקדוש, אז עונים אמן ומתפללים בלחש, ואם השעה דחוקה ביותר ויש לחוש שאם ימתינו על הש"ץ עד לאחר שיאמר האל הקדוש לא יטיימו תפלתם בעוד יום, יכולין להתפלל מיד עם הש"ץ בלחש מלה במלה עד האל הקדוש. וטוב אם אפשר שיהא לכה"פ אחד שיענה על ברכות הש"ץ אמן:
(ז) מי שבא לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין ש"ע, מתפלל עמהם ש"ע ויאמר אשרי לאחר הש"ע. ואם לא יוכל לגמור ש"ע קודם שיבא הש"ץ לקדושה, ואם ימתין עד לאחר שיגמור הש"ץ כל הש"ע עם הקדיש יעבור זמן התפלה, ימתין ויתפלל בלחש עם הש"ץ בחזרת התפלה מלה במלה, ואומר עמו כל נוסח הקדושה וגם לדור ודור כו' כמו שהוא אומר, ויסיים עמו בשוה ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה, וגם מודים יאמר בשוה כדי שישחה עם הצבור, רק ביום תענית צבור לא יאמר עם השליח צבור עננו אלא אומרו בשומע תפלה כמו שאר יחיד. וכן אם רוצה להתפלל מעריב עם הצבור, ואם ימתין עד אחר חזרת הש"ץ את התפלה, יצטרך להתפלל ערבית ביחידות, יתפלל מנחה עם חזרת הש"ץ. ואם בא סמוך לקדושה, ימתין עד לאחר שיאמר הש"ץ האל הקדוש ויענה אמן ואז יתפלל, ואף שיפסיד עניית אמן שלאחר שומע תפלה וגם מודים (שהם חיובים), מ"מ הכי עדיף טפי מלהפסיד תפלת ערבית עם הצבור, ומכל שכן אם השעה עוברת מזמן מנחה (ועיין לעיל סימן כ' סעיף י"א):
(ח) אם נמשכה תפלת המנחה עד הלילה לא יאמרו תחנון, כי אין אומרים תחנון בלילה. וצריכין ליזהר ולהשגיח שלא תמשך עד הלילה ממש, כי אז אין אומרים קדיש תתקבל על התפלה שהתפללו ביום, כיון שהלילה שייך ליום המחרת:
(ט) מי שבא בערב שבת למנחה בבהכ"נ והקהל כבר קבלו שבת או יום טוב, דהיינו בשבת אמרו מזמור שיר ליום השבת, וביו"ט אמרו ברכו, לא יתפלל מנחה בבהכ"נ הזה אלא ילך חוץ לבהכ"נ ויתפלל. ואם שומע שהש"ץ אומר ברכו לא יענה עם הצבור, שאם ישנה ברכו שוב אינו רשאי להתפלל אח"כ תפלה של חול. (ואם טעה וענה, יתפלל שתים כדלעיל סימן כ"א). ואם בא סמוך לקבלת שבת ויום טוב, אע"פ שלא יוכל לגמור הש"ע קודם שיקבלו שבת או י"ט, יכול להתפלל כיון שמתחיל בהיתר:
(א) אמר ר' חלבו א"ר הונא לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה, שהרי לא נענה אליהו אלא בתפלת המנחה, שנא' ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו. והטעם שתפלת המנחה היא חשובה כל כך, מפני כי תפלת השחר זמנה ידוע בבוקר, בקומו ממטתו יתפלל מיד קודם שיהא טרוד בעסקיו, וכן תפלת ערבית בלילה זמנה ידוע בבואו לביתו והוא פנוי מעסקיו. אבל תפלת המנחה היא בעוד שהיום גדול והאדם טרוד בעסקיו והוא צריך לשים אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל, על כן שכרה הרבה מאד:
(ב) עיקר זמנה הוא בתשע שעות ומחצה ולמעלה. והיא נקראת מנחה קטנה. ובשעת הדחק כגון שהוא צריך לצאת לדרך או שהוא צריך לאכול, יכול להתפלל מיד לאחר שש שעות ומחצה והיא נקראת מנחה גדולה. והמשך זמנה הוא לכחחלה עד שעה ורביעית שעה קודם הלילה ולא יותר. וזה נקרא פלג המנחה. כי משעת מנחה קטנה עד הלילה הוא שתי שעות ומחצה, והחצי מזה הוא שעה ורביעית. ובדיעבד או בשעת הדחק יכול להתפלל עד צאת הכוכבים. וכן נוהגין עתה ברוב הקהלות שמתפללין מנחה סמוך ללילה. ושעות אלו המה שעות זמניות, דהיינו לפי ערך היום מזריחת החמה עד שקיעתה מתחלק היום לי"ב חלקים, ואם היום גדול י"ח שעות, אזי שעה ומחצה נחשבת לשעה:
(ג) אסור להתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. וסמוך היינו חצי שעה קודם. ואם אינו קובע עצמו לסעודה אלא שאוכל או שותה דרך ארעי פירות או תבשיל אפי' מחמשת מידי דגן יש מתירין. אבל יש להחמיר גם בזה. וכן אסור ליכנס למרחץ או להסתפר סמוך למנחה קטנה. וסעודה גדולה כגון סעודת נישואין או ברית מילה וכדומה, אסור להתחיל אפי' סמוך למנחה גדולה, דהיינו מחצות היום אסור, אלא ימתינו עד זמן מנחה גדולה ויתפללו קודם הסעודה. ובמקום שקורין לביהכ"נ והוא רגיל לילך ליבהכ"נ להתפלל בציבור, מותר להתחיל סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה וגם אח"כ, ובלבד שמיד שקורין לבהכ"נ יפסיק ממה שהוא עוסק להתפלל. וסעודה גדולה סמוך למנחה קטנה אסור להתחיל אפילו במקום שקורין לבהכ"נ, ואפילו סמוך למנחה גדולה יש להחמיר:
(ד) לתפלת מנחה צריכין ג"כ נטילת ידים עד הפרק כמו לתפלת שחרית וכמבואר לעיל בסי' י"ב סעיף ה' וסעיף ו' (ע' חיי אדם כלל ל"ג ס"ו ובש"ע של התניא סימן צ"ב במראה מקום אות כ"ג). וכן לתפלת מעריב אס הפסיק אחר מנחה, וכן למוסף אם הפסיק אחר שחרית צריך ליטול ידיו:
(ה) אין לומר אשרי שקודם מנחה עד שיהא מנין בבהכ"נ, כדי שהש"ץ יאמר הקדיש על מה שאמרו בעשרה, ואם אמרו אשרי בלא מנין ואח"כ נשלם המנין, יאמרו איזה מזמור ואח"כ יאמר הש"ץ קדיש, ויש להש"ץ להתעטף בטלית קודם אשרי, שלא להפסיק בין אשרי לקדיש. ואם לא היתה טלית עד לאחר שאמר אשרי, יתעטף ויאמר איזה פסוקים שעליהם יאמר קדיש:
(ו) אם השעה דחוקה וקרוב ללילה, מתחיל הש"ץ מיד אחר קדיש, הש"ע בקול רם. והצבור לא יתפללו אלא שומעים ועונים עד שיאמר האל הקדוש, אז עונים אמן ומתפללים בלחש, ואם השעה דחוקה ביותר ויש לחוש שאם ימתינו על הש"ץ עד לאחר שיאמר האל הקדוש לא יטיימו תפלתם בעוד יום, יכולין להתפלל מיד עם הש"ץ בלחש מלה במלה עד האל הקדוש. וטוב אם אפשר שיהא לכה"פ אחד שיענה על ברכות הש"ץ אמן:
(ז) מי שבא לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין ש"ע, מתפלל עמהם ש"ע ויאמר אשרי לאחר הש"ע. ואם לא יוכל לגמור ש"ע קודם שיבא הש"ץ לקדושה, ואם ימתין עד לאחר שיגמור הש"ץ כל הש"ע עם הקדיש יעבור זמן התפלה, ימתין ויתפלל בלחש עם הש"ץ בחזרת התפלה מלה במלה, ואומר עמו כל נוסח הקדושה וגם לדור ודור כו' כמו שהוא אומר, ויסיים עמו בשוה ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה, וגם מודים יאמר בשוה כדי שישחה עם הצבור, רק ביום תענית צבור לא יאמר עם השליח צבור עננו אלא אומרו בשומע תפלה כמו שאר יחיד. וכן אם רוצה להתפלל מעריב עם הצבור, ואם ימתין עד אחר חזרת הש"ץ את התפלה, יצטרך להתפלל ערבית ביחידות, יתפלל מנחה עם חזרת הש"ץ. ואם בא סמוך לקדושה, ימתין עד לאחר שיאמר הש"ץ האל הקדוש ויענה אמן ואז יתפלל, ואף שיפסיד עניית אמן שלאחר שומע תפלה וגם מודים (שהם חיובים), מ"מ הכי עדיף טפי מלהפסיד תפלת ערבית עם הצבור, ומכל שכן אם השעה עוברת מזמן מנחה (ועיין לעיל סימן כ' סעיף י"א):
(ח) אם נמשכה תפלת המנחה עד הלילה לא יאמרו תחנון, כי אין אומרים תחנון בלילה. וצריכין ליזהר ולהשגיח שלא תמשך עד הלילה ממש, כי אז אין אומרים קדיש תתקבל על התפלה שהתפללו ביום, כיון שהלילה שייך ליום המחרת:
(ט) מי שבא בערב שבת למנחה בבהכ"נ והקהל כבר קבלו שבת או יום טוב, דהיינו בשבת אמרו מזמור שיר ליום השבת, וביו"ט אמרו ברכו, לא יתפלל מנחה בבהכ"נ הזה אלא ילך חוץ לבהכ"נ ויתפלל. ואם שומע שהש"ץ אומר ברכו לא יענה עם הצבור, שאם ישנה ברכו שוב אינו רשאי להתפלל אח"כ תפלה של חול. (ואם טעה וענה, יתפלל שתים כדלעיל סימן כ"א). ואם בא סמוך לקבלת שבת ויום טוב, אע"פ שלא יוכל לגמור הש"ע קודם שיקבלו שבת או י"ט, יכול להתפלל כיון שמתחיל בהיתר: