מאגר ספרי קודש

סימן מו - הלכות מאכלות אסורות

סימן מו. הלכות מאכלות אסורות, ובו מ"ו סעיפים:

(א) דם הנמצא בביצים אסור, ולפעמים כל הביצה אסורה. ולכן כשעושים מאכל עם ביצים, יש לבדוק אותן:

(ב) דם דגים מותר, אך אם קבצו בכלי אסור מפני מראית העין, לפיכך אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים, מותר:

(ג) אם נשך ככר וכדומה ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך לחתוך מקום הדם ולזרקו, אבל הדם שבין השינים מוצצו בחול כיון שלא פירש (ולא בשבת כמש"ל בסי' פ' סנ"ד:

(ד) לפעמים נמצא דם בתוך החלב שהדם יצא עם החלב מדדי הבהמה, וצריכין לעשות בזה שאלת חכם:

(ה) בשר בחלב אסור באכילה ובבישול ובהנאה, ולכן אם נאסר איזה דבר מתערובת בשר בחלב, צריכין לעשות שאלה מה לעשות בו, כי לפעמים נאסר גם בהנאה, ולפעמים אינו נאסר בהנאה:

(ו) שני ישראלים המכירים זה את זה, אפילו הם מקפידים זה על זה אסור להם לאכול בשלחן אחד זה בשר וזה מאכל חלב עד שיששו איזה היכר, כגון שיאכל כל אחד על מפה שלו, או שיניחו על השלחן בין המאכלים איזה דבר שאין דרכו להיות שם. ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד מפני שהמאכל נדבק בכלי:

(ז) וכל שכן שצריכין לתהר שלא לאכול מככר א' עם בשר ועם חלב. וכן נוהגין ליחד כלים למלח אחד למאכלי בשר ואחד למאכלי חלב, כי לפעמים טובלים במלח ונשארים שיורי מאכל במלח:

(ח) נוהגין לרשום את הסכין המיוחד למאכלי חלב וכן כל כלי חלב שלא יבואו לידי חילוף:

(ט) אכל בשר או אפילו רק תבשיל של בשר, לא יאכל מאכלי חלב עד שישהה שש שעות. והלועס לתינוק, צריך ג"כ להמתין. אעפ"י ששהה כשיעור, אם מצא בשר בין השינים צריך להסירו, אבל אינו צריך להמתין אח"כ, רק יקנח את פיו וידיחו דהיינו שיאכל מעט פת ויקנח בו פיו, וגם מדיחו במים או בשאר משקין:

(י) אם לא היה בתבשיל לא בשר ולא שומן של בשר אלא שנתבשל בקדירה של בשר, אפי' לא היתה מודחת יפה מותר לאכול אחריו חלב:

(יא) אכל גבינה, מותר לאכול אחריה בשר מיד בסעודה אחרת, ובלבד שיבדוק ידיו אם אין שום דבר מהגבינה נדבק בהם או ירחצם במים, וגם ינקר שיניו וידיח פיו. ואם היתה הגבינה קשה דהיינו שהועמדה בקיבה וישנה ששה חדשים, או שהיא מתולעת, אם רוצה לאכול אחר כך מאכלי בשר צריך גם כן להמתין שש שעות:

(יב) מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה. ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בשר, וכן להיפוך. גם אסור לחתוך בסכין של בשר פת לאכלו עם גבינה וכן להיפוך אפילו אם הסכין נקי. ובשעת הדחק כגון שהוא בדרך, מותר לו לחתוך בסכין של בשר כשהוא נקי ומקונח היטב היטב לאכול עם גבינה, וכן בהיפוך:

(יג) אם חתך בסכין של בשר בצלים או שאר דבר חריף ונתנם למאכל חלב או בהיפוך, צריך לעשות שאלת חכם:

(יד) העושה תבשיל מבשר בחלב שקדים, צריך להניח בתוכו שקדים מפני מראית העין:

(טו) נוהגין שלא להגעיל כלי חלב להשתמש בו בבשר או איפכא (עיין מג"א סי' תק"ט סקי"א ובמחה"ש):

(טז) יין ובשר וחתיכת דג שאין בו סימן שמפקידין או שולחין ביד גוי ומכ"ש ביד ישראל חשוד, צריך שני חותמות. אבל יין מבושל וכן החומץ של יין וחלב ופת וגבינה סגי בחותם אחד:

(יז) אם שולח או מפקיד איזה דבר בשק, צריך שיהיו התפירות מבפנים ולקשרו ולחתמו:

(יח) אם אירע ששלח ע"י נכרי בהמה או עוף שחוטים או שאר דבר בלא חותם, יעשה שאלת חכם:

(יט) גבינות ושאר דברים שהם ביד נכרי אע"פ שהם בחותם או בדפוס שהם כשרים, כל שלא ידענו מי חתמן, אסורין:

(כ) יש ליזהר שלא לבשל או לצלות ישראל ונכרי שתי קדירות זו אצל זו זה בשר כשר וזה בשר טרפה אם הקדרות או המחבות מגולות, וכן יש ליזהר שלא להניח הקדרות אצל השפחות כשאין ישראל בבית ואינו יוצא ונכנס:

(כא) מי שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות, אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש בהם לאיסור. מיהו אם נתארח אצלו, אוכל עמו כל שלא נודע לו שהוא חשוד:

(כב) יש ליזהר מלהניח בבית נכרי כלי שיש לחוש שמא ישתמש בו, ואפילו נתנו לאומן לתקנו אם יש לחוש שמא נשתמש בו, יעשה שאלת חכם:

(כג) לפעמים לוקחין עוף כפות ומשליכין אותו ארצה ואח"כ שוחטין אותו, והוא איסור גמור, כי בהמה או עוף שנפל, אין לו היתר עד שרואין אח"כ שהלך ד' אמות הילוך יפה, וגם בכבשים ובעגלים צריכין ליזהר בזה מאוד:

(כד) בימי הקיץ שכיח מאוד בבר אוזות שנמצאו בועות קטנות כמין יבלת (ווארצלען) בבני מעיים והרבה נטרפות על ידי כך, ע"כ צריכין ליזהר מאוד לבדוק הבני מעיים, וכשנמצאו בועות קטנות יעשה שאלת חכם:

(כה) אין לשין עיסה בחלב שמא יאכל הפת עם הבשר. ואם לש כל הפת אסורה אפילו לאכלה לבדה, גזירה שמא יאכלה עם בשר. ואם היה דבר מועט כדי אכילת פעם אחת או ששינה צורת הפת שיהא ניכר שלא לאכלה עם בשר מותר. וכן הדין אם לש עיסה עם שומן של בשר. ואין לאפות שום פת עם פלאדין (מאפה המכיל גבינה) או פשטידא (מאפה המכיל בשר) בתנור דחיישינן שמא יזוב מן החמאה או מן השומן תחת הפת. ואם זב תחתיה דינה כאילו נילוש עמה דאסור לאכלה אפילו לבדה:

(כו) פת שאפאה עם הצלי בתנור אחד, אם היה התנור סתום והצלי מגולה אסורה הפת לאכלה בחלב. אבל אם הצלי היה מכוסה או שהיה התנור פתוח, והוא תנור גדול כתנורים שלנו מותר. ומ"מ לכתחלה יש ליזהר שלא לצלות בשר בתנור שאופין בו פת דחיישינן שמא יזוב מן השומן תחת הפת, ואפילו הצלי הוא במחבת יש לחוש:

(כז) תנור שזב בקרקע שלו שומן או חלב, צריך היסק כדין עד שילכו הגחלים על פני כולו ויתלבן:

(כח) תרנגולים מסורסים נוהגים לאכלם, משום דסומכין דמסתמא הנכרי המסרס הוא אומן ובקי בדבר שלא יעשה בתפירה איזה ריעותא בבני מעיים (וע"ל סי' קצ"א ס"ו). אבל אם נמצא בהן איזה ריעותא אפילו רק שאינן מונחין כראוי, הרי הן אסורין:

(כט) בקצת מקומות נוהגין הנכרים המפטמין אווזות למכרן לישראלים שדוקרין אותן תחת כנפיהן במחט וכדומה כדי שיתנפח הבשר ויתראו שמנות, ויש בזה שאלת חכם אם הן כשרות או לא (עי' שו"ת אמרי אש יו"ד סימן כ"ד). וכן בהמה אשר לפעמים מחמת רוב אכילה מסתכנת, ורפואתה שדוקרין אותה במרצע נגד הכרס, יש בזה גם כן שאלת חכם אם היא כשרה (עי' טטו"ד סימן ע"ה):

(ל) נוהגין לעשות פירות מרוקחין, שנותנים את הפירות תוך צלוחית, ומכסין וקושרין את פיה בשלפוחית בהמה, וכך מעמידין אותה לתוך תנור חם שירוקחו הפירות, צריכין ליזהר שתהא השלפוחית מבהמה כשרה, והוכשרה גם במליחה והדחה כראוי:

(לא) בארות ונהרות שמוחזקין שיש במימיהם תולעים, אסור לשתותן עד שיסננו אותן. ואפילו בדיעבד אם בישל באותן מים יש לאסור (עי' חכ"א). וכן אסור לשרות במים זה בשר או להדיח בהם דבר מאכל, כי התולעים נדבקים במאכל:

(לב) כשמסננין את המים צריכין ליזהר לסננן דרך מפה שלא יהיה באפשרי לעבור אפילו תולע דק שבדקין:

(לג) חומץ שהתליע אסור על ידי סינון, כי אפילו תולע דק שבדקין שנתהוה בחומץ עובר דרך כל מפה, והסינון גרועי גרעיה. ויותר טוב שלא לסננו כי התולע המתהוה במשקין שבכלים אינו נאסר כל זמן שלא פירש, ועל ידי הסינון איכא למיחש שמא יפרוש על המסננת ואחר כך יחזור. והמובחר להרתיח תחלה את החומץ ולסננו אחר כך, דמאחר שהתולע מת ע"י הרתיחה, שוב לא יעבור בסינון:

(לד) תולעים הגדלים בפירות בעודם במחובר, אסורין אע"פ שלא פירשו ממקום למקום. ולפעמים נמצא בפרי וכן בפולין וקטניות במין נקודה שחורה, והיא מקום שהתחיל התולע להתרקם, וצריך ליטלה משם בעומק דאסורה כמו התולעת עצמה:

(לה) כל פרי שדרכו להתליע בעודו מחובר, אם עברו עליו י"ב חודש משנתלש מותר, כי כל בריה שאין בה עצם, אינה מתקיימת י"ב חודש, וכבר נעשתה כעפרא בעלמא. ומשום חשש שמא התליעו בתלוש, צריכין לבדקן ולהשליך התולעים והיבחושין שנמצאו בחוץ, ואח"כ יתנם למים צוננים ויערבם יפה יפה, ויעלו התולעים והמנוקבים למעלה וישליכם, ואח"כ יתנם במים רותחין, שאם נשאר בהם תולעת תמות מיד ולא תפרוש. ואין לסמוך על זה רק בקטניות ועדשים וכדומה, ודוקא לאחר י"ב חודש:

(לו) כל הפירות שצריכין בדיקה, צריך לפתוח כל אחד ואחד ולהשליך את הגרעינין למען יוכל לבדקן יפה יפה. וצריכין ליזהר בזה מאוד כשמרקחין פירות בדבש וסוכר, וכן כשעושין לעקפאר [ריבה] ולא מהני מה שבדק מקצתן, ואפילו בדק את הרוב לא מהני אלא צריך לבדוק כל פרי ופרי:

(לז) לפעמים נמצא בקמח וכיוצא בו תולעים גדולים, וסגי כשמנפה אותו בנפה שאין התולעים, עוברים. אבל אם נמצא בו מילבן [תולעים קטנים] לא מהני הנפה. ומי שיש לו חטין מתולעין יעשה שאלת חכם איך יטחנם:

(לח) כל דבר שהתליע והוא דבר שאין הדרך לבודקו מתולעים, אסור למכרו לנכרי כשיש לחוש שמא יחזור וימכרנו לישראל. ומותר לעשות ממנו יין שרף, ולא חיישינן שמא יבא בו לידי תקלה לאוכלו כך, ובלבד שלא ישהנו זמן רב:

(לט) הרבה מיני ירקות שמוחזקין בתולעים ויש שמוחזקין במילבן [בתולעים קטנים] , ומה שהנשים אומרות שמהבהבין את הירק באש, אינו מועיל. ויש מיני פירות וכן מיני ירקות שמוחזקין כל כך בתולעים עד שכמעט א"א לבדקן, וראוי לכל ירא שמים שלא לאכלן כלל. ויש מיני פירות שהגרעינין מוחזקים בתולעים ואסור לאכלן:

(מ) באגוזים שכיחים מאוד תולעים קטנים, והמבחן לזה כשלוקחין את האוכל מתוך הקליפה ומכין בקליפה על איזה מקום חם קצת יוצאין התולעים שנשארו בתוך הקליפה, וצריכין ליזהר בזה מאוד:

(מא) לפעמים נמצא בפירות מרוקחים בדבש וסוכר, שיש למעלה סביב הכלי מילבן [תולעים קטנים], ינקו אותו היטב ויקחו קצת גם מן המאכל עד שיהא ברור שלא נשאר בתוך המאכל:

(מב) חתך פרי או צנון בסכין וחתך גם התולעת שהיתה בהם, יקנח את הסכין היטב וגם מן הצנון או מן הפרי יקלוף קצת במקום החתך:

(מג) בתוך הדגים נמצאו לפעמים תולעים במוח או בכבד או במעיים או בפה או באזנים ובפרט בדג הנקרא "העכט" יש בו תולעים דקים וארוכים, ובמקום השכיח צריכין בדיקה, וכן בהערינג [דג מלוח] שכיח בתוך החלב תולעים דקים וצריכין בדיקה. ויש מקומות שיש על הדגים מבחוץ אצל הסנפירין וגם על הסנפירין ובתוך הפה ואחורי האזנים שרצים קטנים מאור והם עגולים כעדשה, וצריכין לבדוק שם ולגררן היטב:

(מד) תולעים הנמצאים בגבינה, אם אינם נמאסים עליו מותרין כל זמן שלא פרשו לגמרי:

(מה) הרבה אזהרות הזהירה התורה בשרצים, ועוברין עליהן בכמה לאוין, ומטמאין את הנפש כדכתיב ונטמתם בם. ולכן צריך האדם ליזהר במאוד מאוד שלא יכשל בהם:

(מו) השואל למורה הוראה איזה שאלה ואסרו, אסור לו לשאול עוד למורה הוראה אחר אלא א"כ הודיעו שכבר הורה הראשון לאסור:
אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ס. ציון נ"יספר הרב דבש מסלעליקוטי מוהר"ן בשפה ברורהדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרתמיכה באתרהיה שותף להפצת האתרשיעורי הרב ברצף (אודיו)לוח שנה עברי / לועזימספרי טלפון ומידע חשובRSS
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 0722-748748אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר