סימן לה - הלכות חלה
סימן לה. הלכות חלה, ובו ט' סעיפים:
(א) עיסה מחמשת מיני דגן חייבת בחלה. קודם שמפרישין החלה מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש חלה, ונוטלין כזית מן העיסה ושורפין אותה באש. והמנהג לשרפה בתנור שיאפו שם את הלחם:
(ב) כמה שיעור העיסה שיתחייב בחלה, כל שנעשה מחמשת רבעים קמח, והם כמו מ"ג ביצים וחומש ביצה (וע' בכללים איך מודדין):
(ג) המצות שאופין לפסח, אעפ"י שבכל עיסה בפני עצמה לא היה שיעור חלה, מ"מ כיון שמניחין אותן לתוך כלי אחד, הכלי מצרפן וחייבין בחלה. וצריכין להשגיח שיהיו כל המצות מונחות בתוך הכלי. ואעפ"י שקצת מן המצה בתוך הכלי וקצתה בולטת חוץ לכלי ג"כ מצטרפות. אבל אם מצות שלמות מונחות רק למעלה ולא בתוך הכלי, אינן מצטרפות. ואפילו כיסה אותן במפה, לא מהני. אבל אם מניח המצות בסדין ומכסה אותן ג"כ עם הסדין, נחשב הסדין כמו כלי ומצרפן ואף שבאמצע מגולין, רק יזהר שלא תצא מצה שלמה חוץ לכיסוי:
(ד) שאור שנוטלין מן העיסה כדי לחמץ בו עיסה אחרת, צריכין ליקח קודם שמפרישין החלה. אבל שאור שנוטלין לחמץ בו משקה שקורין בארשט [חמיצה] צריכין ליקח לאחר שהפרישו חלה:
(ה) לאחר פסח שלוקחין שאור מגוי לחמץ בו העיסה, צריכין ליזהר להפריש חלה יותר גדולה ממה שהיה השאור:
(ו) העושה עיסה כדי לבשלה או לטגנה, מפרישין ממנה חלה בלא ברכה. ואם עושין לאפות קצת ממנה אפילו דבר מועט, מפרישין ממנה חלה בברכה:
(ז) אם העיסה נילושה בביצים או בשאר מי פירות, יש בה כמה ספיקות. ולכן צריך לערב בעיסה בשעת לישה קצת מים או חלב או דבש דבורים או יין או שמן זית, דאז מפרישין ממנה חלה בברכה:
(ח) מצות הפרשת חלה שייכת להאשה בעלת הבית. אך אם האשה אינה בביתה, ויש לחוש כי עד שתבא תתקלקל העיסה, אז יכולה גם המשרתת או אדם אתר להפריש:
(ט) שכח להפריש חלה בע"ש, בחוצה לארץ אוכלין בשבת ומניחין חתיכה אחת, ומפרישין ממנה חלה במוצ"ש, וצריכה שתהא חתיכה כדי להפריש ממנה חלה וישאר ממנה עוד חולין, דבעינן שיהיו שייריה ניכרין. וערב פסח שחל להיות בשבת ושכחו להפריש חלה מן החלות שאפו לכבוד שבת. יש בזה מבוכה גדולה, ע"כ צריך כל איש להזהר בע"ש ולהזכיר על הפרשת חלה:
(א) עיסה מחמשת מיני דגן חייבת בחלה. קודם שמפרישין החלה מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש חלה, ונוטלין כזית מן העיסה ושורפין אותה באש. והמנהג לשרפה בתנור שיאפו שם את הלחם:
(ב) כמה שיעור העיסה שיתחייב בחלה, כל שנעשה מחמשת רבעים קמח, והם כמו מ"ג ביצים וחומש ביצה (וע' בכללים איך מודדין):
(ג) המצות שאופין לפסח, אעפ"י שבכל עיסה בפני עצמה לא היה שיעור חלה, מ"מ כיון שמניחין אותן לתוך כלי אחד, הכלי מצרפן וחייבין בחלה. וצריכין להשגיח שיהיו כל המצות מונחות בתוך הכלי. ואעפ"י שקצת מן המצה בתוך הכלי וקצתה בולטת חוץ לכלי ג"כ מצטרפות. אבל אם מצות שלמות מונחות רק למעלה ולא בתוך הכלי, אינן מצטרפות. ואפילו כיסה אותן במפה, לא מהני. אבל אם מניח המצות בסדין ומכסה אותן ג"כ עם הסדין, נחשב הסדין כמו כלי ומצרפן ואף שבאמצע מגולין, רק יזהר שלא תצא מצה שלמה חוץ לכיסוי:
(ד) שאור שנוטלין מן העיסה כדי לחמץ בו עיסה אחרת, צריכין ליקח קודם שמפרישין החלה. אבל שאור שנוטלין לחמץ בו משקה שקורין בארשט [חמיצה] צריכין ליקח לאחר שהפרישו חלה:
(ה) לאחר פסח שלוקחין שאור מגוי לחמץ בו העיסה, צריכין ליזהר להפריש חלה יותר גדולה ממה שהיה השאור:
(ו) העושה עיסה כדי לבשלה או לטגנה, מפרישין ממנה חלה בלא ברכה. ואם עושין לאפות קצת ממנה אפילו דבר מועט, מפרישין ממנה חלה בברכה:
(ז) אם העיסה נילושה בביצים או בשאר מי פירות, יש בה כמה ספיקות. ולכן צריך לערב בעיסה בשעת לישה קצת מים או חלב או דבש דבורים או יין או שמן זית, דאז מפרישין ממנה חלה בברכה:
(ח) מצות הפרשת חלה שייכת להאשה בעלת הבית. אך אם האשה אינה בביתה, ויש לחוש כי עד שתבא תתקלקל העיסה, אז יכולה גם המשרתת או אדם אתר להפריש:
(ט) שכח להפריש חלה בע"ש, בחוצה לארץ אוכלין בשבת ומניחין חתיכה אחת, ומפרישין ממנה חלה במוצ"ש, וצריכה שתהא חתיכה כדי להפריש ממנה חלה וישאר ממנה עוד חולין, דבעינן שיהיו שייריה ניכרין. וערב פסח שחל להיות בשבת ושכחו להפריש חלה מן החלות שאפו לכבוד שבת. יש בזה מבוכה גדולה, ע"כ צריך כל איש להזהר בע"ש ולהזכיר על הפרשת חלה: