סימן כו - דיני קדיש יתום
סימן כו. דיני קדיש יתום, ובו כ"ב סעיפים:
(א) נמצאו במדרשים הרבה מעשיות, כי ע"י שהבן אומר קדיש בשביל אביו או אמו ניצולים מן הדין. ע"כ נוהגין לומר קדיש. וכן לעלות למפטיר ולהתפלל לפני התיבה ובפרט במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם, וכן בכל ערבית שאז תגבורת הדין. ויש בענין הקדישים כמה חילוקי דינים על פי המנהגים:
(ב) בתוך שבעה. בין שהוא קטן בין גדול בין תושב בין אורח יש לו כל הקדישים ודוחה כל האבלים. ואפילו פגע הרגל תוך שבעה המבטל גזירות שבעה, וכן לאחר שבעה שמבטל גזירות שלשים, לענין קדיש אינו מבטל. וכן לא אמרינן לענין קדיש מקצת היום ככולו. ואפילו במנחה של יום השביעי יש לו כל הקדישים. ומונין שבעה ושלשים מיום הקבורה. ואע"פ שהאבל לא שמע מיד, ונוהג אח"כ שבעה ימי אבל, מ"מ לענין קדיש אין לו דין שבעה. וכן אם מת ברגל מונין לענין קדיש מיום הקבורה:
(ג) אם יש בבהכ"נ גם יארצייט, אזי אם הבן שבעה הוא קטן שהולך כל ימי השבעה לבית הכנסת, יש להיארצייט קדיש א'. ואם יש הרבה יא"צ, יש לכל אחד קדיש א'. ואפילו אם הקטן שהוא בן ז' ידחה לגמרי. ואם יש בן שלשים, יש לו גם כן קדיש א'. אבל אם יש הרבה בני שלשים, אין הקטן בן שבעה נדתה מחמתן לגמרי. ואם הוא גדול שאינו הולך כל השבעה לבית הכנסת אע"פ שמתפלל בביתו במנין, מכל מקום כשבא בשבת לבית הכנסת אומר כל הקדישים. ואם יש שם יא"צ, אומר ג"כ כל הקדישים, מלבד קדיש א' יטילו עליו גורל. ואך כשנתבטל ממנו השבעה ע"י רגל או שמת אביו ברגל, אזי יש לו דין קטן כיון שיכול לילך לבהכ"נ בכל יום:
(ד) בן ז' קטן ובן ז' גדול בשבת, כשבא לבהכ"נ שוים בקדישים. ואם יש גם יא"צ, הוא נדחה מתמת הגדול. ולבן יש להגדול קדיש אחד יותר מן הקטן, דהיינו הקדיש שהיה צריך הקטן לתת להיארצייט:
(ה) יא"צ וכן בן שלושים, קודמין לשאר אבלים שהם בתוך השנה. ומכל מקום יש להם לתת גם להם איזה קדישים. ויש לנהוג שקדיש דרבנן וגם הקדיש שלאחר עלינו, יהיה להיא"צ או לבן שלשים, ושאר הקדישים לשאר האבלים אם ישנם כמנין הקדישים:
(ו) יא"צ ובן שלשים, היכא דאיכא רווחא, בן שלשים קודם, ואין להיא"צ רק קדיש א'. ואם יש הרבה יא"צ, יש לכל אחד קדיש א, ואע"פ שהבן שלשים ידחה לגמרי, משום שהוא יאמר למחר, והיא"צ אם לא יאמר היום עבר זמנו:
(ז) אם יש שני אבלים שוים, יטילו גורל ביניהם, ומי שעלה לו הגורל לומר ערבית יש לשני כנגד זה קדיש א' שחרית בלא גורל, ועל הקדיש הג' יטילו גורל. וכן אם ישנם הרבה גם כן מטילין גורל, ומי שעלה לו הגורל לא יבא עוד בתוך הגורל עד שיאמרו כולם:
(ח) התושב קודם לאורח (אם אינו תוך שבעה). יא"צ תושב ויא"צ אורח אין להאורח כלום. בן שלשים תושב או תוך השנה תושב ויא"צ אורח, יש להאורח קדיש א'. ואם יש יא"צ תושב ובן שלשים תושב ויא"צ אורח, יש ג"כ להאורח קדיש א' ואינו יכול יא"צ התושב לומר לו אני קודם, כי יאמר לאו מדידך קשקילנא אלא מבן שלשים. ויאמר היא"צ תושב קדיש ראשון, ויא"צ אורח קדיש ב', ובן שלשים קדיש ג':
(ט) אורח בן שלשים ותושב תוך השנה שוים:
(י) יא"צ תושב ובן שלשים אורח, יאמר התושב קדיש ראשון ושני והאורח השלישי:
(יא) אורח בתוך השנה יש לו קדיש א' בתוך אבלים תושבים שבתוך השנה:
(יב) תושב נקרא לענין זה כל שיש לו כאן דירת קבע אע"פ שאינו פורע מס, או שהוא פורע כאן מס אע"פ שאינו דר כאן. ומי שבא לכאן ממקום אחר לומר קדיש אחר אביו ואמו שהיו דרים כאן, אע"פ שהמה היו תושבים כאן, מכל מקום כיון שהבן הזה אינו דר כאן ואינו פורע כאן מס, אין לו דין תושב. בעה"ב שמחזיק מלמד או משרת, אם הם פנויים נקראים כאן תושבים, אבל אם יש להם נשים במקום אחר, הרי הן כאן כאורחים. והלומד בישיבה וכן מלמד המושכר לכמה בע"ב, אע"פ שיש להם נשים במקום אחר, דינם כאן כתושבים. המגדל יתום בביתו אפי' בשכר, אם אין לו לא אב ולא אם, יש לו כאן דין תושב. אבל אם יש לו אב או אם במקום אחר אפילו מגדלו בתורת צדקה, יש לו דין אורח:
(יג) מי שמתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש תמיד, אם בא לומר קדיש בבית הכנסת האחרת, האבלים שבשם יכולין לדחותו ואפילו הוא בתוך שבעה, דגרע מאורח, כי האורח אין לו מקום להתפלל ולומר קדיש וזה יש לו:
(יד) מי שיכול וראוי להתפלל לפני התיבה, יתפלל ומועיל יותר מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים. ומי שאינו יכול להתפלל כל התפלה, יתפלל מן אשרי ובא לציון ולהלן. ומי שיש לו זכות יותר בקדישים כגון בן ז' ול', יש לו גם כן זכות יותר בענין התפלה. נוהגין שאין אבל מתפלל לפני התיבה בשבת ויו"ט. אך אם גם קודם האבילות היה דרכו להתפלל בשבת ויו"ט, גם בזמן האבילות יתפלל (שע"ת בשם תשו' מאיר נתיבים ס"פ. וע"ל סי' קכ"ח ס"ח):
(טו) שנים ששוים בדין קדיש, ושניהם יכולים להתפלל לפני התיבה ומרוצים בשוה לקהל, יטילו גורל שהאחד יתפלל עד אשרי ובא לציון, והשני יתפלל אשרי ובא לציון. ואם אחד אינו יכול להתפלל לפני התיבה, או שאינו מרוצה לקהל והתפלל השני, לא הפסיד זה שהתפלל זכותו בקדישים ומ"מ יש לו לוותר להניח הקדיש למי שלא התפלל ומכ"ש לקטנים:
(טז) מי שהוא אבל על אביו וגם על אמו, מכל מקום אין לו זכות יותר בתפלות וקדישים משאר אבל, משום דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן (כנ"י וע' נוב"ת סי' ח'):
(יז) נוהגין שאין אומרים קדיש רק י"א חדשים שלא להחזיק אביו ואמו כרשעים, דמשפט של רשעים הוא י"ב חדש. שאם מת דרך משל י' שבט, פוסק לומר ט' טבת, ובי' טבת לא יאמר דהא הוי יום א' בחדש י"ב, ויום אחד בחדש חשוב חדש, והוי כאילו אמר י"ב חדש. ולענין זה מונים מיום הקבורה ולא מיום המיתה, שאם נקבר י"א שבט אזי פוסק ביו"ד טבת, כי המשפט אינו מתחיל עד לאחר הקבורה (פרמ"ג בס' נועם מגדים). ואם היתה שנה מעוברת פוסק ט' (או י') כסליו, ויום זה שהוא פוסק בו יש לו כל הקדישים, רק ליא"צ שייך קדיש אחד, וכן לבן שלשים. ואם יש כמה יא"צ או בני שלשים, נדחה הוא מפניהם לגמרי. מי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים מאותן שנידונין י"ב חדש, ראוי ומחוייב שיאמר קדיש י"ב חדש (פת"ש בשם חומות ירושלים):
(יח) כשיש הרבה אבלים ר"ל, אזי כדי שלא יבאו לידי קטטות ומריבות נוהגין בהרבה מקומות שאומרים ב' או ג' ביחד (פת"ש בשם דברי אגרת):
(יט) אם אין בבהכ"נ אבל על אביו ואמו, יאמר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם בעד כל מתי ישראל. ויש מקומות שנהגו ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם כשאין אבלים על אביהם ואמם. וגם כשיש אבלים על אביהם ואמם, אם יש מי שרוצה לומר קדיש אחר אבי זקנו או זקנתו שמתו בלא בנים, או אחר בנו או בתו שמתו בלא בנים, יניחו לו האבלים לומר קדיש אחד לאחר שהם אמרו כל אחד. ויש מקומות שנהגו שגם שאר קרובים אומרים קדיש אפילו במקום שיש אבלים על אב ואם, אלא שעושים פשרה ביניהם שאין אומרים כל כך קדישים כמו האבלים על אב ואם. והולכים בכל זה אחר המנהג, ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר:
(כ) הבת אין לה לומר קדיש בבהכ"נ, אך יש אומרים שאם רוצים לעשות מנין בביתה שתאמר שם, הרשות בידם (כנ"י). וי"א דגם זאת אין לעשות (חו"י סימן רכ"ב):
(כא) מי שהיה לו יא"צ ולא יכול לומר קדיש, כגון שהיה בדרך או שלא הגיע לו קדיש, יכול לומר קדיש בתפלת ערבית שלאחר יום היא"צ:
(כב) אע"פ שאמירת הקדיש והתפלות מועילות להאבות, מ"מ אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה הם מזכים את האבות. הכי איתא בזוה"ק (סוף פ' בחוקותי) בן יכבד אב כד"א כבד את אביך ואת אמך, ואוקמוה במיכלא ומשתייא. ובכלא האי בחייוי דאתחייב ביה. בתר דמית אי תימא הא פטור הוא, לאו הכי, דאע"ג דמית אתחייב ביקריה יתיר דכתיב כבד את אביך. דאי ההוא ברא אזיל באורח תקלא, ודאי מבזה לאבוי הוא, ודאי עביד ליה קלנא. ואי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותקין עובדוי, ודאי דא אוקיר לאבוי. אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב"ה. וקב"ה חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה ודאי כו' עכ"ל. ויש לו לאדם לצוות את בניו להחזיק באיזה מצוה, ואם מקיימין נחשב יותר מן הקדיש, והיא תקנה טובה גם למי שאין לו בנים אלא בנות:
(א) נמצאו במדרשים הרבה מעשיות, כי ע"י שהבן אומר קדיש בשביל אביו או אמו ניצולים מן הדין. ע"כ נוהגין לומר קדיש. וכן לעלות למפטיר ולהתפלל לפני התיבה ובפרט במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם, וכן בכל ערבית שאז תגבורת הדין. ויש בענין הקדישים כמה חילוקי דינים על פי המנהגים:
(ב) בתוך שבעה. בין שהוא קטן בין גדול בין תושב בין אורח יש לו כל הקדישים ודוחה כל האבלים. ואפילו פגע הרגל תוך שבעה המבטל גזירות שבעה, וכן לאחר שבעה שמבטל גזירות שלשים, לענין קדיש אינו מבטל. וכן לא אמרינן לענין קדיש מקצת היום ככולו. ואפילו במנחה של יום השביעי יש לו כל הקדישים. ומונין שבעה ושלשים מיום הקבורה. ואע"פ שהאבל לא שמע מיד, ונוהג אח"כ שבעה ימי אבל, מ"מ לענין קדיש אין לו דין שבעה. וכן אם מת ברגל מונין לענין קדיש מיום הקבורה:
(ג) אם יש בבהכ"נ גם יארצייט, אזי אם הבן שבעה הוא קטן שהולך כל ימי השבעה לבית הכנסת, יש להיארצייט קדיש א'. ואם יש הרבה יא"צ, יש לכל אחד קדיש א'. ואפילו אם הקטן שהוא בן ז' ידחה לגמרי. ואם יש בן שלשים, יש לו גם כן קדיש א'. אבל אם יש הרבה בני שלשים, אין הקטן בן שבעה נדתה מחמתן לגמרי. ואם הוא גדול שאינו הולך כל השבעה לבית הכנסת אע"פ שמתפלל בביתו במנין, מכל מקום כשבא בשבת לבית הכנסת אומר כל הקדישים. ואם יש שם יא"צ, אומר ג"כ כל הקדישים, מלבד קדיש א' יטילו עליו גורל. ואך כשנתבטל ממנו השבעה ע"י רגל או שמת אביו ברגל, אזי יש לו דין קטן כיון שיכול לילך לבהכ"נ בכל יום:
(ד) בן ז' קטן ובן ז' גדול בשבת, כשבא לבהכ"נ שוים בקדישים. ואם יש גם יא"צ, הוא נדחה מתמת הגדול. ולבן יש להגדול קדיש אחד יותר מן הקטן, דהיינו הקדיש שהיה צריך הקטן לתת להיארצייט:
(ה) יא"צ וכן בן שלושים, קודמין לשאר אבלים שהם בתוך השנה. ומכל מקום יש להם לתת גם להם איזה קדישים. ויש לנהוג שקדיש דרבנן וגם הקדיש שלאחר עלינו, יהיה להיא"צ או לבן שלשים, ושאר הקדישים לשאר האבלים אם ישנם כמנין הקדישים:
(ו) יא"צ ובן שלשים, היכא דאיכא רווחא, בן שלשים קודם, ואין להיא"צ רק קדיש א'. ואם יש הרבה יא"צ, יש לכל אחד קדיש א, ואע"פ שהבן שלשים ידחה לגמרי, משום שהוא יאמר למחר, והיא"צ אם לא יאמר היום עבר זמנו:
(ז) אם יש שני אבלים שוים, יטילו גורל ביניהם, ומי שעלה לו הגורל לומר ערבית יש לשני כנגד זה קדיש א' שחרית בלא גורל, ועל הקדיש הג' יטילו גורל. וכן אם ישנם הרבה גם כן מטילין גורל, ומי שעלה לו הגורל לא יבא עוד בתוך הגורל עד שיאמרו כולם:
(ח) התושב קודם לאורח (אם אינו תוך שבעה). יא"צ תושב ויא"צ אורח אין להאורח כלום. בן שלשים תושב או תוך השנה תושב ויא"צ אורח, יש להאורח קדיש א'. ואם יש יא"צ תושב ובן שלשים תושב ויא"צ אורח, יש ג"כ להאורח קדיש א' ואינו יכול יא"צ התושב לומר לו אני קודם, כי יאמר לאו מדידך קשקילנא אלא מבן שלשים. ויאמר היא"צ תושב קדיש ראשון, ויא"צ אורח קדיש ב', ובן שלשים קדיש ג':
(ט) אורח בן שלשים ותושב תוך השנה שוים:
(י) יא"צ תושב ובן שלשים אורח, יאמר התושב קדיש ראשון ושני והאורח השלישי:
(יא) אורח בתוך השנה יש לו קדיש א' בתוך אבלים תושבים שבתוך השנה:
(יב) תושב נקרא לענין זה כל שיש לו כאן דירת קבע אע"פ שאינו פורע מס, או שהוא פורע כאן מס אע"פ שאינו דר כאן. ומי שבא לכאן ממקום אחר לומר קדיש אחר אביו ואמו שהיו דרים כאן, אע"פ שהמה היו תושבים כאן, מכל מקום כיון שהבן הזה אינו דר כאן ואינו פורע כאן מס, אין לו דין תושב. בעה"ב שמחזיק מלמד או משרת, אם הם פנויים נקראים כאן תושבים, אבל אם יש להם נשים במקום אחר, הרי הן כאן כאורחים. והלומד בישיבה וכן מלמד המושכר לכמה בע"ב, אע"פ שיש להם נשים במקום אחר, דינם כאן כתושבים. המגדל יתום בביתו אפי' בשכר, אם אין לו לא אב ולא אם, יש לו כאן דין תושב. אבל אם יש לו אב או אם במקום אחר אפילו מגדלו בתורת צדקה, יש לו דין אורח:
(יג) מי שמתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש תמיד, אם בא לומר קדיש בבית הכנסת האחרת, האבלים שבשם יכולין לדחותו ואפילו הוא בתוך שבעה, דגרע מאורח, כי האורח אין לו מקום להתפלל ולומר קדיש וזה יש לו:
(יד) מי שיכול וראוי להתפלל לפני התיבה, יתפלל ומועיל יותר מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים. ומי שאינו יכול להתפלל כל התפלה, יתפלל מן אשרי ובא לציון ולהלן. ומי שיש לו זכות יותר בקדישים כגון בן ז' ול', יש לו גם כן זכות יותר בענין התפלה. נוהגין שאין אבל מתפלל לפני התיבה בשבת ויו"ט. אך אם גם קודם האבילות היה דרכו להתפלל בשבת ויו"ט, גם בזמן האבילות יתפלל (שע"ת בשם תשו' מאיר נתיבים ס"פ. וע"ל סי' קכ"ח ס"ח):
(טו) שנים ששוים בדין קדיש, ושניהם יכולים להתפלל לפני התיבה ומרוצים בשוה לקהל, יטילו גורל שהאחד יתפלל עד אשרי ובא לציון, והשני יתפלל אשרי ובא לציון. ואם אחד אינו יכול להתפלל לפני התיבה, או שאינו מרוצה לקהל והתפלל השני, לא הפסיד זה שהתפלל זכותו בקדישים ומ"מ יש לו לוותר להניח הקדיש למי שלא התפלל ומכ"ש לקטנים:
(טז) מי שהוא אבל על אביו וגם על אמו, מכל מקום אין לו זכות יותר בתפלות וקדישים משאר אבל, משום דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן (כנ"י וע' נוב"ת סי' ח'):
(יז) נוהגין שאין אומרים קדיש רק י"א חדשים שלא להחזיק אביו ואמו כרשעים, דמשפט של רשעים הוא י"ב חדש. שאם מת דרך משל י' שבט, פוסק לומר ט' טבת, ובי' טבת לא יאמר דהא הוי יום א' בחדש י"ב, ויום אחד בחדש חשוב חדש, והוי כאילו אמר י"ב חדש. ולענין זה מונים מיום הקבורה ולא מיום המיתה, שאם נקבר י"א שבט אזי פוסק ביו"ד טבת, כי המשפט אינו מתחיל עד לאחר הקבורה (פרמ"ג בס' נועם מגדים). ואם היתה שנה מעוברת פוסק ט' (או י') כסליו, ויום זה שהוא פוסק בו יש לו כל הקדישים, רק ליא"צ שייך קדיש אחד, וכן לבן שלשים. ואם יש כמה יא"צ או בני שלשים, נדחה הוא מפניהם לגמרי. מי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים מאותן שנידונין י"ב חדש, ראוי ומחוייב שיאמר קדיש י"ב חדש (פת"ש בשם חומות ירושלים):
(יח) כשיש הרבה אבלים ר"ל, אזי כדי שלא יבאו לידי קטטות ומריבות נוהגין בהרבה מקומות שאומרים ב' או ג' ביחד (פת"ש בשם דברי אגרת):
(יט) אם אין בבהכ"נ אבל על אביו ואמו, יאמר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם בעד כל מתי ישראל. ויש מקומות שנהגו ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם כשאין אבלים על אביהם ואמם. וגם כשיש אבלים על אביהם ואמם, אם יש מי שרוצה לומר קדיש אחר אבי זקנו או זקנתו שמתו בלא בנים, או אחר בנו או בתו שמתו בלא בנים, יניחו לו האבלים לומר קדיש אחד לאחר שהם אמרו כל אחד. ויש מקומות שנהגו שגם שאר קרובים אומרים קדיש אפילו במקום שיש אבלים על אב ואם, אלא שעושים פשרה ביניהם שאין אומרים כל כך קדישים כמו האבלים על אב ואם. והולכים בכל זה אחר המנהג, ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר:
(כ) הבת אין לה לומר קדיש בבהכ"נ, אך יש אומרים שאם רוצים לעשות מנין בביתה שתאמר שם, הרשות בידם (כנ"י). וי"א דגם זאת אין לעשות (חו"י סימן רכ"ב):
(כא) מי שהיה לו יא"צ ולא יכול לומר קדיש, כגון שהיה בדרך או שלא הגיע לו קדיש, יכול לומר קדיש בתפלת ערבית שלאחר יום היא"צ:
(כב) אע"פ שאמירת הקדיש והתפלות מועילות להאבות, מ"מ אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה הם מזכים את האבות. הכי איתא בזוה"ק (סוף פ' בחוקותי) בן יכבד אב כד"א כבד את אביך ואת אמך, ואוקמוה במיכלא ומשתייא. ובכלא האי בחייוי דאתחייב ביה. בתר דמית אי תימא הא פטור הוא, לאו הכי, דאע"ג דמית אתחייב ביקריה יתיר דכתיב כבד את אביך. דאי ההוא ברא אזיל באורח תקלא, ודאי מבזה לאבוי הוא, ודאי עביד ליה קלנא. ואי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותקין עובדוי, ודאי דא אוקיר לאבוי. אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב"ה. וקב"ה חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה ודאי כו' עכ"ל. ויש לו לאדם לצוות את בניו להחזיק באיזה מצוה, ואם מקיימין נחשב יותר מן הקדיש, והיא תקנה טובה גם למי שאין לו בנים אלא בנות: