סימן ד - הנהגת בית הכסא ודיני אשר יצר
סימן ד. הנהגת בית הכסא ודיני אשר יצר, ובו ו' סעיפים:
(א) ירגיל את עצמו לפנות ערב ובוקר שהוא זריזות ונקיות. אם אינו יכול לפנות ילך ד' אמות וישב ויעמוד וישב עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים. המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו, ואם משהה מלהטיל מים בעת צרכו עובר גם משום לא יהיה בך עקר:
(ב) יהא צנוע בבית הכסא. לא יגלה את עצמו עד שישב וגם אז יצמצם שלא לגלות רק מה שמוכרח לו לגלות שלא לטנף את בגדיו, ויזהר בזה גם בלילה כמו ביום. אם נפנה במקום מגולה שאין שם מחיצות יכוין שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא אבל בין מזרח למערב אסור, ואם יש מחיצה יכול לפנות בכל ענין אם אחוריו לצד המחיצה, ולהשתין מותר בכל ענין. לא יפנה בפני שום אדם ואפי' בפני גוי אסור, אבל להשתין מותר אפי' ביום בפני רבים אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה אם יעצור את עצמו. ומ"מ יש לו להסתלק לצדדין:
(ג) לא יפנה בעמידה ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי שלא ינתק שיני הכרכשתא ולא ימהר לצאת מבה"כ עד אשר ברור לו שאינו צריך עוד. וכשמטיל מים בעמידה ישגיח שלא ינתזו על מנעליו ובגדיו. ויזהר מאוד שלא לאחוז בידיו במילתו (וע"ל סי' קנ"א):
(ד) בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה (כדלקמן סי' ה' ס"ב) לכן בהיותו שמה טוב שיהרהר בעסקיו ובחשבונותיו שלא יבא לידי הרהור תורה או הרהור עבירה ח"ו, ובשבת שאין להרהר בעסקיו יהרהר בדברים נפלאים שראה ושמע וכדומה:
(ה) יזהר לקנח א"ע יפה, כי אם יש לו אפילו משהו צואה בפי הטבעת אסור לו לומר שום דבר שבקדושה (כדלקמן סי' ה' ס"ג). לא יקנח ביד ימין מפני שקושר בה התפילין, ומהאי טעמא אין לקנח באצבע אמצעי של שמאל שכורך עליו הרצועה של תפילין. ואיטר יד יקנח בשמאל דידיה שהוא ימין של כל אדם:
(ו) בכל פעם שנפנה או שמטיל מים ואפי' רק טפה אחת ירחץ ידיו במים ויברך ברכת אשר יצר. אם הטיל מים או נפנה ושכח מלברך אשר יצר, ואח"כ שוב הטיל מים או נפנה ונזכר שבראשונה לא בירך, אינו צריך לברך רק פעם אחת. ומי ששותה סם המשלשל ויודע שיצטרך לפנות כמה פעמים לא יברך עד לאחר הגמר:
(א) ירגיל את עצמו לפנות ערב ובוקר שהוא זריזות ונקיות. אם אינו יכול לפנות ילך ד' אמות וישב ויעמוד וישב עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים. המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו, ואם משהה מלהטיל מים בעת צרכו עובר גם משום לא יהיה בך עקר:
(ב) יהא צנוע בבית הכסא. לא יגלה את עצמו עד שישב וגם אז יצמצם שלא לגלות רק מה שמוכרח לו לגלות שלא לטנף את בגדיו, ויזהר בזה גם בלילה כמו ביום. אם נפנה במקום מגולה שאין שם מחיצות יכוין שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא אבל בין מזרח למערב אסור, ואם יש מחיצה יכול לפנות בכל ענין אם אחוריו לצד המחיצה, ולהשתין מותר בכל ענין. לא יפנה בפני שום אדם ואפי' בפני גוי אסור, אבל להשתין מותר אפי' ביום בפני רבים אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה אם יעצור את עצמו. ומ"מ יש לו להסתלק לצדדין:
(ג) לא יפנה בעמידה ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי שלא ינתק שיני הכרכשתא ולא ימהר לצאת מבה"כ עד אשר ברור לו שאינו צריך עוד. וכשמטיל מים בעמידה ישגיח שלא ינתזו על מנעליו ובגדיו. ויזהר מאוד שלא לאחוז בידיו במילתו (וע"ל סי' קנ"א):
(ד) בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה (כדלקמן סי' ה' ס"ב) לכן בהיותו שמה טוב שיהרהר בעסקיו ובחשבונותיו שלא יבא לידי הרהור תורה או הרהור עבירה ח"ו, ובשבת שאין להרהר בעסקיו יהרהר בדברים נפלאים שראה ושמע וכדומה:
(ה) יזהר לקנח א"ע יפה, כי אם יש לו אפילו משהו צואה בפי הטבעת אסור לו לומר שום דבר שבקדושה (כדלקמן סי' ה' ס"ג). לא יקנח ביד ימין מפני שקושר בה התפילין, ומהאי טעמא אין לקנח באצבע אמצעי של שמאל שכורך עליו הרצועה של תפילין. ואיטר יד יקנח בשמאל דידיה שהוא ימין של כל אדם:
(ו) בכל פעם שנפנה או שמטיל מים ואפי' רק טפה אחת ירחץ ידיו במים ויברך ברכת אשר יצר. אם הטיל מים או נפנה ושכח מלברך אשר יצר, ואח"כ שוב הטיל מים או נפנה ונזכר שבראשונה לא בירך, אינו צריך לברך רק פעם אחת. ומי ששותה סם המשלשל ויודע שיצטרך לפנות כמה פעמים לא יברך עד לאחר הגמר: