מאמרים וראיונות

הפעם אודה את השם

נקודות טובות | אודל תהילים | ב' ניסן התשע"ה | 2872 | 0 | |

הפעם אודה את השם

בפינת הבית החשוך, הצנטפה לה בלאט אישה עקרה, מרת נפש ומושפלת עד עפר. התביישה היא לצאת לרחובה של עיר, שמא תראה בנשים הצעירות כשהן אוחזות בידיהן את תינוקן הקטן, וחיוך גדול נסוך על פניהן.

יושבת הייתה ובוכה יומם ולילה להקב"ה, "הו אבא רחמן! רחם עליי! ראה בעניי וכאבי נפשי, לא רק שאנוכי עקרה ואין לי ולד מבעלי, אלא שהוא רוצה לגרשני ושמא עלולה אני להינשא לאחיו הרשע, שכל הבריות מרננות עליו שהוא איש רע, שופך דמים. ולא רק זה, השם, אלא שכל אנשי העיר דוברים עתק בלשונם אודותיי, סוברים הם שאני רשעית ח"ו ומשום כך טרם נפקדתי!".

דמעותיה זולגות להן בשקט על לחייה, כאב ליבה נשפך החוצה בצערה המר, מתפללת היא בדמעות שליש, אולי יחוס אולי ירחם, יראה בעוניה ויושיעה.

והנה הגיע יום, והיא נפקדה בזרע של קיימא, סימן לתחילתה של הישועה לה חיכתה בקוצר רוח ובכיסופים עזים. והנה נולד לה בן, ועוד אחד- כבר שלושה זאטוטים קטנים הממלאים את ביתם באור ושמחה זכה וטהורה, חשבה לתומה שהגיעה העת לברך על הקיים, על שלושת בניה הרכים שנולדו לה, אולם, 'ותהר עוד ותלד בן ותאמר: "הפעם אודה את ה'", על כן קראה שמו יהודה.

***

יושב הוא בחדרו ופותח את הגמרא עבת הכרס על שולחן העץ העתיק, מעביר את ידו על הכריכה העבה- "מסכת ברכות" נכתב עליה באותיות בצבע זהב, פותח הוא בעמוד ז', שם עצר בפעם האחרונה שביקר בפרדסה של תורה, מתחיל בעיונו הקבוע וקולו מהדהד בחדר ונשמע: "אמר ר"י משום רבי שמעון בר יוחאי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר "הפעם אודה את ה'".

כתלמיד חכם ובר אוריין, השקוע כל כולו בלימוד התורה הקדושה, מקשה הוא קושיה: וכי לאה היא הראשונה שהודתה להשם יתברך? וכי מצינו שקדמו לה אחרים שהודו, כגון נח, אזי במה שונה ההודיה של לאה על פניהם?

פתח הוא ספר "בראשית רבה" (פ' ע"א) וכך נכתב שם בלשון הקודש: לאה תפסה פלך (אומנות) הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה. יהודה - "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני", דוד אמר - "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", דניאל אמר -"לך א-לה אבהתי מהודא ומשבח אנא".

ואילו רש"י הקדוש כתב בפירוש על החומש: "על שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות".

בהמשך, בביאור הגמרא נכתב שלאה ידעה ברוח קודשה שעתידים להיוולד מיעקב אבינו שנים עשר שבטי י-ה, ולפי חישובה הפשוט עתידה היא ללדת שלושה ילדים ומכאן, שכאשר ילדה את בנה הרביעי, הבינה שנטלה יותר מחלקה. ולכן, פירושו של רש"י על זה הפסוק שהודאה היא אמירת תודה על מישקיבל יותר מן הראוי לו, ואילו המברך אדם אחר, הוא בשל שנתן לו מה שצריך בהכרח.

ואז הוא הבין: אין כאן הודאה על העבר, אלא על ההווה, אין כאן הודאה חד פעמית אלא הודאה תמידית יום יומית, שגם הטבע שקיים בעולם הוא נס. כלומר, לאה הודתה "הודאה שלימה" בלי לחשוב שמה שקיבלה מאת ה' הגיע לה, אלא, הודאתה הייתה מתוך מחשבה של "לא מגיע לי כלום וקיבלתי"!

בזכות לאה, זכו כל בניה לדעת להודות לה': "לאה תפשה בהודיה, וזרעה עמד בהודיה אחריה. היא אמרה "הפעם אודה את ה'", יהודה בנה אחריה - "יהודה אתה יודוך אחיך", דוד – "הודו לה' כי טוב", דניאל - מצליח ומודה (תנחומא ויצא פרק ו).

יתרה מכך, בזכות התכונות האלה שעברו במסורת, והתגלו אצל דוד, זכה דוד לקנות את מקום המקדש ולהכין את כל החומרים והתשתית לבניין הבית, בניין בית המקדש, זו גם הסיבה שבבית המקדש, שייבנה במהרה בימינו אמן, עתידים אנו להקריב אך ורק קורבנות תודה, ועל זה נאמר, "כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד לבא בבחינת 'כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה' (ויקרא רבה צו פ"ט).

לכן, עלינו להודות על כל הקיים בחיינו, להרים עיניים לשמיים ולומר, "תודה, אבא, תודה על כל השפע, תודה על כל הטוב, תודה על הישועות והנחמות בשעות הקשות- פשוט תודה".

ונסיים בסיפור שנשמע מפיו של הרב קנייבסקי שליט"א: מסופר על מלאך המוות שנשלח לקחת את נשמתם של שני יהודים. רגע לפני שמלאך המוות הגיע לבצע את שליחותו, הופיע בדרכם של שני יהודים אלו, עני שביקש מהם צדקה. רק אחד מהשניים נתן צדקה, בעוד אחד מן החברים לא אבה לפתוח ידו. כאשר הגיע מלאך המוות אזי אמר ליהודי שפתח את ידו לעני, שחייו ניצלו משום שזכה לקיים את מצוות הצדקה לפני מותו, אך ליהודי השני אמר שהוא לוקח את נשמתו. היהודי הנ"ל, שהרגיש "בלהט החרב המתהפכת", החל מתחרט מעומק ליבו, וניסה לשכנע את מלאך המוות שגם הוא עצמו ייתן צדקה לזה העני, אולם מלאך המוות אמר לו שכבר מאוחר. היהודי ניסה את מזלו בשנית: הוא ביקש מהמלאך שייתן לו שהיה של שתי דקות נוספות, והנה זה פלא, המלאך הסכים...

ואז, פרץ היהודי באמירת תודה והודאה למי שאמר והיה העולם בלב נשבר והודה על כל פרט ופרט בחייו בלב מלא חרטה. לאחר שסיים להודות הוא הכין עצמו למיתתו רח"ל, אולם, מלאך המוות אמר לו שאין הוא מסוגל לקחת את נשמתו, ולא רק, אלא שנגזר עליו שיתווספו לו עוד שנות חיים- בזכות אותה הודיה טהורה להשם יתברך.

אז אל נא נחכה ליום פקודה, נתחיל ממש עכשיו לומר תודה.

מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן

תגובות הגולשים



אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ס. ציון נ"יספר הרב דבש מסלעליקוטי מוהר"ן בשפה ברורהדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרתמיכה באתרהיה שותף להפצת האתרשיעורי הרב ברצף (אודיו)לוח שנה עברי / לועזימספרי טלפון ומידע חשובRSS
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 0722-748748אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר