מאמרים וראיונות

לגדל פרחים למלך

נקודות טובות | אודל תהילים | כ"ז אדר התשע"ה | 2047 | 0 | |

לגדל פרחים למלך

ארבעה חכמים נכנסו לפרדס ("פרדס" כמשל לפניה של התורה הקדושה) כך מספרת הגמרא, ורק אחד מהם יצא בשלום – רבי עקיבא.

לעומתו, אלישע בן אבויה ("אחר") קיצץ בנטיעות. "אחר" סבר לחשוב שיש חלילה ישות נוספת ששולטת על העולם, נוסף על השם יתברך ולכן יצא לתרבות רעה והתפקר . מסופר שגם רבי עקיבא ראה את אותו המלאך, אלא שבניגוד ל"אחר" הוא לא שאל שאלות, הוא האמין שאכן ישנה קושיה, אך הוא לא התעמת איתה, הוא שמר על פשיטות ותמימות בעבודת השם שלו.

ידוע גם, שרבי עקיבא לימד תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד.
ומה הם אותם "קוצים"?
אותן תמיהות שהיו לו לרבי עקיבא, הבלבולים באמונה, הקשיים שצצו ועלו במציאות חייו, ה"קוצים" שדקרו אותו בצמיחה הרוחנית שלו.

ואיך אנו קשורים לסיפור הזה?

ובכן, כמו רבי עקיבא, גם המציאות שלנו רוויה בקוצים מכאיבים, בשאלות מרגיזות – 'למה אני צריכה לחכות לזיווג שלי בעוד שחברה שלי, כבר מצאה את שלה?!'...

'למה דווקא אני צריכה לבלוע מיליון צפרדעים ירוקות ודוחות במבחני האמונה, ועדיין, אחרי כל הבחילות, הבכיות והניסיונות, לא נושעתי?!?'...

'ריבונו של עולם, למה שכחת אותי? אולי תזדרז לעזור לי, הזמן קצר והמלאכה מרובה!...'
ועוד שאלות רבות ואחרות שחלקן אפילו מנומסות יותר, אך גם הן, כמו הקודמות להן, לא יצטיינו במבחן האמונה בו אנו נבחנים יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום... אלו הן שאלות "הדוחקות את השעה", אך אנו יודעים ש"כל הדוחק את השעה, השעה דוחקתו".

הבלבולים באמונה, אותן שאלות - הקוצים דוקרניים, התפילות הכואבות עד דמעות - מזככים אותנו בצמיחה הרוחנית שלנו ומקרבים אותנו אל התכלית האמיתית שלשמה ירדנו לזה העולם.

אבל הפלא ופלא, לפעמים במהלך היום אנחנו מרגישים כמו ברכבת הרים: לרגע מתמלאים

באנרגיות, שמחה עצומה, פרצי אמונה (שמפתיעים אותנו שבכלל נשאנו אותם באמתחתנו הדלה) ומנגד, באמצע היום, מצב הרוח נוסק למטה ונבלע איפשהו בתוך האדמה, עם כל הכאב, הצער והבכיות שדחקנו לתוך נפשנו העייפה.

"אבל למה?!" אנחנו שואלים בתמיהה, "לפני רגע הייתי מאושרת, שמחה, מוארת! אז מה קרה עכשיו? אני עם ראש בין הברכיים, דמעות בעיניים והרגשה שכלום לא שווה לי!!! כלום כלום כלום!!!" (נשמע לכם מוכר? רמז, שבוע שעבר קראנו עליו במגילה...)

אבל מי מבין חשבונות שמים. שם למעלה יש מכוון 'אמונה', כך נקרא לו לעת עתה. מטרתו של מכוון זה הוא לכוון אותנו לדרך הישר, לעבר התיקון הנכסף, אל הקרבה למי שאמר והיה העולם.

ואיך פועל המכוון הזה?

נו, כפי שכבר הספקתם להבין, מטרתו לבלבל אותנו לכאורה, "להעניק וגם לקחת" את האור חדשות לבקרים, לגרום לנו להרגיש שהנה עלינו על התדר הנכון, ושנייה אחרי זה ליפול על הברכיים.

ושלא יהיו טעויות! שלא יובן חלילה שמטרתו לאמלל את נשמותינו, ממש לא זאת הכוונה! אלא לעזור לנו להבין שגם הנפילה היא לטובה! וחוסר האונים עוד יהפוך להצלחה!
הישועה שלנו בדרך, רק צריך לעבור עוד כמה ניסיונות, ביזיונות ודמעות בדרך למטרה הנכספת.

הבנה זו, בעיצומו של משבר, מחזירה אותנו לדרך הישרה, להבנה הפשוטה שהתחושה הזו לא בהכרח קשורה למעשים שלנו, אלא שאנחנו בעיצומו של ניסיון באמונה.
הקב"ה רוצה לבדוק את הנאמנות שלנו אליו גם בשעות משבר! והכי חשוב – לראות איך אנחנו מתחילים הכל מהתחלה, ולא מתייאשים, ממשיכים להילחם.

לכן, אם חשבתם שאתם לא ראויים, לא חכמים, לא מספיק טובים, ולכן לא קיבלתם את הישועה לה אתם מצפים, אז אני מאוד שמחה לבשר לכם שאתם טועים!

אנחנו הילדים של המלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכל הניסיונות מצרפים אותנו כצרוף זהב והכסף, לעבר מימוש התכלית שלנו בעולם הזה, לעבר התיקון המיוחל. לכן כל יגיעה שנעשית מצידנו, אפילו הקטנה והכביכול לא משמעותית, לא רק שתקרב אותנו אל התכלית אלא גם תעמוד לנו בהמשך – אם זה עם הילדים, הבעל, האישה, הפרנסה או הצמיחה הרוחנית שלנו.

ככה זה, כל קוץ שדקר אותנו בדרך ואמרנו עליו תודה, כל כאב ששיסע בליבנו את מזמרות האמונה, כל דמעה שזלגה מעינינו – הכל מצטרף לחשבון אחד גדול של בניין הבית, ולא רק הבית היהודי או הבניין הרוחני, אלא בית גדול הרבה יותר – בית המקדש, במהרה בימינו אמן.

אז בואו נאסוף את כל 'הקוצים והדרדרים', ואת הכאב המלווה אותם חדשות לבקרים, לזר פרחים גדול ונגיש אותו על מגש של דמעות לקב"ה. נאמר לו: 'הנה, זאת העבודה הרוחנית שלי כרגע, אני כמו גנן בגינת המלך, אני מסלק את כל הקוצים כדי שבעתיד יצמחו פה שושנים שיהיו קודש קודשים עבורך!'

תגידו, יש דבר נפלא יותר מלגדל פרחים למלך?

אז הרי לנו הזדמנות נפלאה, אך לפני כן צריכים אנו לשנות את נקודת המבט שלנו על המציאות שאנו חווים, להבין שכעת אנחנו בתפקיד חשוב מאין כמותו, וכמובן, שעלינו לבצע אותו על הצד הטוב ביותר.
ומה שנדרש מאיתנו עכשיו הוא רק להאמין, לכסוף, לקוות ולהתפלל...
ולחייך למלך, שיושיע אותנו!

אבל עד אז, צריך להמשיך לחפור ולעבוד בשיא המרץ.

ומדוע? כי בניין גורד שחקים עתיד עוד להתנוסס כאן וממש בקרוב.

מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן

תגובות הגולשים



אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ס. ציון נ"יספר הרב דבש מסלעליקוטי מוהר"ן בשפה ברורהדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרתמיכה באתרהיה שותף להפצת האתרשיעורי הרב ברצף (אודיו)לוח שנה עברי / לועזימספרי טלפון ומידע חשובRSS
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 0722-748748אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר