מאמרים וראיונות

עבדו את השם בשמחה.

למה זה כ"כ קשה?

הרי לפי השכל - מה פשוט יותר מלהשליך על השם כל יהב וכיסופים ולהתהלך בשיוויון נפש בין באי העולם בתחושת הקלה ושובע?.

מהי המניעה הגדולה כ"כ אשר קושרת את צידי השפה מלהימשך מעלה בתחושת קלילות ולהסיר כל דאגה מלב?.

אולם זהו טבע האדם, לנסות ולמשוך כלפי מעלה בהתעלמו מהעובדה שכל מטרת החיים היא למשוך אותך למטה בחזרה לאדמה.

אבל כל הרעיון בשמחה הוא אינו בהתעלמות מהתהום הרובצת תחתינו אלא הכרה בכל העובדות המקיפות את חיינו והמכילות אותנו ואת הייקום, על כל העצבות, הריקנות וחוסר ההבנה שבהם.

להיות בשמחה פירושו - לקבל באהבה את המצב שבו אני נמצא ולשמוח עליו.

אולי כי אין אף ברירה אחרת ואולי כי הברירה האחרת היא גרועה מזו הראשונה. אבל בשורה התחתונה, השמחה היא כלי ריפוי לנפש ולנשמה יותר משהיא בריחה ממציאות של עולם בן חלוף.

והדרך אליה?

האמונה הפשוטה, או כמו שנאמר: אשרי המאמין! כי מבלעדי האמונה כיצד יוכל האדם לשמוח ועל מה? על הרעב של הזולת או על השובע שלו עצמו? כי אם באנו לעולם הזה בכדי למלא את תאוותינו, מה תועלת בכך אם מחר נשוב אל אותה האדמה שבה זרענו ואותה קצרנו ולימים הפכנו לחלק הפחות יעיל שבה?.

האמונה צריכה לבוא מתוך המקום הכי אינטימי של האדם עם עצמו - המחשבה. הרי איך יוכל אדם בר דעת לשים במחשבתו כי זה העולם נוצר בתוכו את הנצח אם מלכתחילה מוגבל הוא בהבלי הזמן?.

כך שאמונה היא ללא כל ספק חוט של אחיזה במציאות ובמה שמעבר לה. ואני בוחרת להאמין.

בפשטות, בלי חקירות, בלי פילוסופיה, בלי התעמקות ופלפול ונבואות וכל מה שמושך את האוזן ומשביע את העין. פשוט להאמין, להאמין בפשטות.

להאמין  כי השם נטע בי את היצר הטוב ובידיי מונחת הבחירה בין החיים למוות ובין הטוב לרע. ומרגע שבחרתי להאמין שוב אין לי כבר על מה לתמוה - ולכעוס, להתעצב - ולשאול, לבקש - ולדרוש.

כי הכל מאיתו יתברך וכל חיי הם כחלום של ילד טהור וכהתחלה של מסדרון מואר שבקצה קצהו נמצאת התשובה לכל הפאזל השמימי ואשר החיים הגשמיים הם רק פיסה ממנו.

תנו חיוך, הכל לטובה. :-)