מאמרים וראיונות

השואה והגבורה - סיפור אישי

סיפורים מהחיים | הלנה פרץ | ד' תמוז התשע"ה | 4149 | 0 | |

השואה והגבורה - סיפור אישי

אסור לשכוח-לנצח לזכור-לספר ולתעד כל מה שאפשר מאותן הזוועות למען ידעו הדורות הבאים את מה שעברו אבותינו המעונים

בשנת 1939 עקב ידיעות שהגיעו גברים התחילו לעזוב את העיר הבן דוד עם שני אחיי על גבי אופנים ברחו מלודז . הכביש היה עמוס אנשים והגרמנים ירו מהאוויר. אחרי כמה ימים הם חזרו. גברים אחרים כמו בעלי שאז לא הכרתי אותו ברח והגיע עד לולדווסטוק בגבול יפן. בראשון לספטמבר הגרמנים נכנסו ללודז. שנת הלימודים התחילה וכל הילדים היהודים התחילו ללמוד בבית ספר יהודי מיוחד שהוקם עבורם. אני הייתי בת 16.
הגרמנים תפסו יהודים ברחוב את שני אחיי לקחו ואחרי כמה ימים חזרו שהם מריחים את ידיהם.
(לקחו אותם לנקות בתי שימוש). התחיל עוצר משעות החשכה. אבא הפסיק ללכת לעבודה. אני לא זוכרת איך התקיימנו אולי מחסכונות.
התחילו לדבר על הגטו. תקופה למדנו אולי כמה חודשים ואחר כך סגרו חלק של העיר. במקום לא היה תיעול, מים ללא ביוב. המקום היה מעורב. כל הפולנים עזבו את השטח(בלוטו) אבא שלם לבעלת הדירה בשטח הגטו והיא עזבה את הדירה וכך הדודים שלי יכלו לבוא לגור איתנו. הורי יום אחד נזרקנו מהדירה בפקודת שוטרים גרמניים. הלכנו לדירה שהוקצתה עבורנו בגטו. ההורים הלכו לקרובת משפחה. ההורים הגיעו וגם הדוד והדודה. שני חדרים ומטבח חלקנו שני משפחות ביחד שמונה נפשות. מים שאבנו בחצר ובתי שימוש היו בחצר. בינואר נסגר הגטו אין יוצא ואין בא. פעם בשעות היום הלכתי עם אחי לבקר בני משפחה ובשובינו תפסו אותנו הגרמנים לעמוד מול גדר. ברגע מסוים הוחלט כי נעזוב את המקום וניצלנו.
שהגטו נסגר הגרמנים פתחו פסי יצור לצבא הגרמני. בגטו נפתחו משרדים לתפקידים שונים לטובת הגרמנים. מזון חולק לפי פתקים למנות. הכסף היה מיוחד לגטו. ראש הגטו מר רומקוסקי שהיה יהודי והיה אחראי כמו ראש עיר. הוא חילק רשימת אנשים.

במשך הזמן הובאו יהודים נוספים מאזורים אחרים. במקום נוצרה צפיפות איומה.
מגרמניה מאוסטריה מצ'כיה הובאו גם יהודים לתוך הגטו בלודז.
דרך הגטו עברה חשמלית כדי לעבור מצד אחד לשני בנו גשר עץ. היהודים לא יכלו לנסוע בחשמלית זה היה רק עבור הנוצרים. הגשר בחורף היה מושלג וחלק. יהודים רפי כוח התקשו לעלות על הגשר.
בשנתיים הראשונות בית הספר פעל בגטו. אחר כך קבלתי עבודה. עבדתי במרכז להנהלת חשבונות ראשית. אחר כך עבדתי במחלקה לתפירה לצעירים. אמא שלי לא עבדה הייתה בבית. אני עזרתי לאמא. אחיי גידלו קצת ירקות ובלילה היו צריכים לשמור על השטח מפני גנבים.

אבא עבד במאפיה. קבלתי צהבת אבא הביא לי צנימים מהמאפיה... תרופות לא היו. אחר כך אבא עבד במטבח קבל מרק הוא היה מקבל תלושים מיוחדים לקליפות מתפוחי אדמה. מהקליפות אמא אפתה עוגה הוספנו קפה משעורה.
אמא חלתה בטיפוס אף אחד לא נדבק ברוך השם. הקפדנו מאד כדי לא להדבק נקטנו בכל האמצעים שיכולנו.
ברחוב תלו רשימות אנשים שהיו צריכים להתייצב להגיע למקום ריכוז ומשם נשלחו ואנו לא ידענו לאן...
בטרנספורט האחרון אנחנו נסענו. ב -22 לאוקטובר 1944 לקחו אותנו לגרמניה הנשים לרוונסבריק והגברים למחנה אחר.

בתחנה מסוימת הורידו את הנשים. לקחו אותנו לביתנים שבו התגוררו גם צועניות. הצועניות בלילה גנבו ואחר כך טענו כי אנו הוזות בדמיון. בלילה ישנו על משטחי עץ בקומות.
נלקחנו לעבודה ליישור השטח עם אתי חפירה. מזון הביאו פעם ביום במיכל. יום אחד כשהחזרתי מיכל ריק למטבח קבלתי פח קטן עם מים חמים אותו חלקתי עם החברות. השתמשנו בו לרחצה ולכביסה.

אחרי שלושה חודשים עשו סלקציה הפרידו ביני לבין אמא. חלק נשאר וחלק וביניהם אני נשלחנו לויטנברג. מחנה ריכוז שם בנו מטוסים למחקר. חילקו אותנו לאולמות עבודה. כל אולם ייצר חלק מסוים של המטוס. חלק מפח חיברתי רצועה לרצועה. עבדתי עם פועל גרמני. הפועלים רוכזו במחנה מיוחד ושם לנו לצורכי העבודה. הפועל הראשון עשה לי כף מאלומיניום כי הייתה לי כף מעץ. בחג המולד הגרמני נתן לי חתיכת עוגה מחבילה שקבל מהבית. הסתתרתי בבטן המטוס ואכלתי.
פועל אחר הביא לי מלח הכול בהיחבא. יום אחד בקשתי מהפועל סיגריה אז הוא
אמר :אהה הראתי לך אצבע את רוצה את כל היד..
לעיתים רחוקות לקחו אותנו לעשות מקלחת.
כל בוקר נערך מסדר ספרו אותנו בקבוצות ושיהיו רווחים. בלילות אם הייתה בריחה הוציאו אותנו למסדר לספירה. ככה בקור עמדנו עד שתפסו את הבורחות.
בעת ההפגזות היינו צריכים לצאת ולרדת לבונקר.
אחרי תקופה העבירו את הנשים למחנה של הגברים. אחי היה מכין וודקה למנהל המחנה. היה לו סוכר להכנת הוודקה. שהם ידעו שהנשים מגיעות הם אספו עבורנו לחם. את הלחם גנבו.
אמא שלי שנשארה ברונסבריק קבלה שלשול מרעב ונפטרה. לא נפגשתי עם אבי ואחי.
בסוף אפריל יום אחד מצאנו כי שער המחנה פתוח כל צוות הגרמנים ברח המקום נותר עזוב.. קבוצה של בנות רצה למחסן לחפש אוכל. מצאנו תפוחי אדמה ובלוק של מרגרינה בחורה אחת החליקה עליו –כיום היא גרה בסנטה מוניקה בארה"ב. פרסנו את תפוחי האדמה וצלינו אותם על גבי התנורים ששימשו לחימום.
בצד השני היו גברים ממחנות אחרים הרוסים היו בקרבת מקום ונשמעו יריות. הלכנו בכיוון לבית החרושת פגשנו חיל רוסי יהודי שאמר שאנו הבנות היהודיות הראשונות שהוא פוגש בדרך. המקום נרגע החיל לקח אותנו לבית גרמני ואמר לתת לנו לאכול הזהיר שלא נאכל הרבה אחרי רעב כל כך ארוך.
הגעתי לכפר בשם אלסטר. נכנסנו לדירה אוכל חם היה על התנור תושבי הבית ברחו עם הכנס הצבא האמריקאי. עצרנו בנים ובנות. המרתף מלא כל טוב . זרקנו את בגדי הפסים שלנו ולבשנו את הבגדים שמצאנו בבית. בישלנו שם ונשארנו מספר ימים. כלים לא רחצנו פשוט זרקנו ולקחנו אחרים.

מצאנו עגלה עם יצול מלאנו בחפצים ועזבנו את המקום. בדרך ישננו באיזה אסם וככה המשכנו בדרך נודע לנו כי המלחמה נגמרה.
פחדנו מאונס של החיילים הרוסים שהיו בסביבה.
נעצרנו בעיר פרנקפורט ליד נהר אודר. הייתה רכבת. השארנו את העגלה ועלינו על הרכבת. הרכבת הביאה אותנו לפוזנן לפולין.
בתחנת רכבת נגש איש אחד ומסר לי כי אבא שלי נמצא בדירה שלנו שלפני המלחמה.
בחברת בחורה נוספת עליתי על רכבת ונסעתי ללודז'.

בקומה שלישית בבוקר אחי יצחק פתח את הדלת. לראשו שיער קצוץ. נכנסנו לחדר הראשון בפרוזדור. אבא במיטה ואחי יעקוב לא היה כי נלקח מהמחנה למארש המוות. לפני המלחמה היו לנו 5 חדרים אבל אחרי המלחמה הסתפקנו בחדר יחיד כי הייתה גרה שם משפחה נוספת בשובינו מהמחנות.
היו לי חפצים מיוחדים מזכרות מתקופת המלחמה:
היה לי טלאי צהוב על רקע אדום כאשר הרקע מציין יהודי מפולין. מספר אישי מהמחנה מסרק מתכת ומראה קטנה אשר מאחור היה כתוב האויב מאזין. מסרתי את כל החפצים האלה בשנת 2006 ליד ושם בירושלים.

נרשם מפיה של אנה פראשקר (ניצולת שואה)
נערך ע"י הלנה פרץ (ניסן 2007)

מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן

תגובות הגולשים



אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ס. ציון נ"יספר הרב דבש מסלעליקוטי מוהר"ן בשפה ברורהדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרתמיכה באתרהיה שותף להפצת האתרשיעורי הרב ברצף (אודיו)לוח שנה עברי / לועזימספרי טלפון ומידע חשובRSS
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 0722-748748אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר