מאמרים וראיונות

אני גר בחיפה ולומד בכיתה ח', יש לי שמיעה לקויה ולכן אני מרכיב מכשיר שמיעה מאחורי אוזני. מס' חודשים לאחר לידתי הבחינו הוריי שאיני מגיב לקולות שהם משמיעים לי... הם השקיעו בי את כל כוחותיהם וגם הצליחו בכך. מאז ומתמיד למדתי בביה'ס רגיל, וכדיי להבין מה מדברים הייתי חייב להעזר בקריאת שפתיים וכך למדתי עם הזמן לקרוא שפתיים.
בשנים שהיו לי מורים שדיברו באופן ברור עם תנועות שפתיים חזקות וברורות קל היה לי להתרכז ונהייתי חרוץ. קרה גם שהיו מורים שהשפם שלהם הסתיר את שפתייהם, היה לי קשה מאוד וזאת הייתה משימה בלתי אפשרית... כשרוצים - מצליחים, וההוכחה הגדולה ביותר לכך היא שהצלחתי לקרא את ההפטרה שלי בבר מצוה.

ביום הולדתי ה-12, קיבלתי מסבתי מתנה טלסקופ. הייתי משקיף דרכו על נמל חיפה והאוניות העוגנות בו. באחד הימים הגיעה לנמל "נושאת מטוסים". צפיתי בספינה זמן רב. זה הדהים אותי לראות עשרות רבות של מטוסים חונים בה. לאחר שלושה ימים לפנות ערב עקבתי אחרי סירה שיצאה מהאוניה עמוסת חיילים לכיוון הנמל, לאחר כרבע שעה כאשר הייתה בדרכה חזרה. סער וגעש הים, עקבתי אחר הסירה שהחלה לעשות דרכה בים הפתוח. מיד הבנתי שהיא בצרות. היא הסתובבה סביב עצמה ונטטה לצדדים. החיילים התרוצצו ...
ירדתי מהגג הביתה לקחתי את הטלפון האלחוטי, כשחזרתי לטלסקופ לצפות בהם, הסירה הייתה הפוכה. הפנתי את הטלסקופ לאוניה הגדולה ולנמל, שום תנועה לא נראתה. הבנתי שאיש לא יודע מה קורה. חייגתי 100.
כששמעתי את רשרוש הרמת השפורפרת, התחלתי לדבר במהירות. "שלום, קוראים לי שוקי לוי, אני אדם חרש ולא אוכל לשמוע את מה שתגיד. אני מבקש שתשמע אותי, אני מביט בטלסקופ למפרץ. יש שם סירה שהתהפכה. יש חיילים במים, איש אינו בא לעזור. אתה שומע אותי? תזעיק עזרה... אם תצטרך עזרה תתקשר לטלפון ..."
ניתקתי והבטתי שוב אל הסירה, עדיין לא הגיעה עזרה..
פתאום כהרף עין התעורר הנמל בשנייה לחיים. עשרות סירות הצלה יצאו בבת אחת מהנמל ומהספינות הסמוכות. התרגשות גדולה אחזה בי וחשתי רעד בכל גופי. מידיי כמה דקות הבטתי על הטלפון לראות אם הנורה מהבהבת. הנורית הבהבה, לחצתי על הכפתור וצעקתי לתוך השפורפרת: " זה אני, שוקי, לא אוכל לשמוע אותך, אבל אני יכול לדווח על מה שאני רואה. יש לי טלסקופ משוכלל, בשטח יש כמה סירות מירוץ המקיפות את הספינה, כדאי שתביאו צוללנים. תגידו לספינה הירוקה בקשר לפנות לכיוון קריית חיים, אני מבחין באדם הנאבק בגלים. אכן כך היה, הסירה הירוקה החלה להתרחק לכיוון שציינתי. "יותר ימינה", צעקתי. "עכשיו ישר, טיפה שמאלה. זהו הוא הגיע אליו" ראתי שהמלח חולץ.
כך התנהל לו מבצע החילוץ המוזר ביותר שהיה אי פעם. ילד בן 12 עם בעיית שמיעה, מנהל לו מבצע חילוץ ימי דרך הטלפון לתחנת המשטרה, משם בקשר עם המחלצים. דיברתי בטלפון כשעה שלמה בלי הפסקה ובלי לדעת אם שומעים אותי. עוד באותו הערב הגיע לביתינו איש משטרה שסיפר להוריי את כל מה שקרה. הסתבר שהשוטרים שמעו אותי כל הזמן ופעלו לפי הוראותיי.
מאוחר בלילה כשישנתי הגיע קצין אמריקאי מהספינה והודה נרגשות להורי. הוא אמר שבזכותי ניצלו 37 מלחים אמריקאים. עוד הוסיף שלמרבה הצער שבעה אחרים טבעו למוות. בזכות הקריאה וההכוונה הראשונית ניצלו עשרות אנשים.
הוא מסר להוריי הזמנה המיועדת לבוא ולבקר בספינה. למחרת פורסם הסיפור בכל העיתונים בארץ ובחו"ל. בבית הספר ידעו חבריי את כל הפרטים.
בהתחלה חשתי אי נעימות מכל ההמולה, לאחר מכן הגעתי למסקנה שעשיתי שירות טוב לכל האנשים ולכל הילדים החרשים שידעו שהם לא פחות מוכשרים מכולם. כעבור שבוע ערכנו ביקור בספינה, התקבלנו בכבוד מלכים. כל מלחי האוניה כ-3000 במספר, עמדו על הסיפון וניפנפו לנו. לאחר סיור קצר באוניה התכנסנו כולם באולם ענק, שם נשא רב החובל נאום ארוך באנגלית, אח"כ עלה לדבר מפקד משטרת החופים, זה ששמע אותי מדבר במשך חצי שעה ופעל לפי הוראותיי. הם סיפר את הסיפור כולו. כולם הביטו בי בהערכה. הבנתי שהוא משבח אותי, למרות שדיבר עיברית לא הבנתי דבר ממה שאמר... לו ראיתם איזה שפם עבות היה לו - הייתם מבינים מדוע ...

הובא ע"י יהודה בן סעדון.