מאמרים וראיונות

רבי ישראל דב אודסר זצוק"ל

הילולת הצדיקים | מערכת האתר | י"ט חשון התשע"ו | 3933 | 2 | |

רבי ישראל דב אודסר זצוק"ל


הילולת הצדיק רבי ישראל אודסר זי"ע בתאריך י"ח מרחשוון.

זכה להיות מהמפיצים הגדולים של ספרי רבנו הקדוש בישראל! 

לאחר פטירתו הוריש את רכושו להקמת הקרן על שמו הוצאת הספרים להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב זי"ע. 

רבי ישראל נולד בטבריה בשנת ה'תרמ"ו (1888 למנינם) בקרב משפחה מדלדלת של חסידי קרלין. הוריו מיחסים לקהלה החסידית הראשונה שעלתה להתגורר בארץ ישראל. רבי ישראל הוא הנכד הראשון של רבי יקוטיאל זלמן לייב זצוק"ל, שהיה בין התלמידים הכי חשובים של הרב הגאון רבי אברהם קליסקר זצוק"ל, תלמידו המבוהק של הבעל שם טוב זצוק"ל.

 

ספור התהקרבות רבי ישראל אודסר לרבי נחמן מברסלב כפי שספר על עצמו:

מנעורי חנני השם יתברך בנפש מתגעגעת להתקרב להשם יתברך. אבי וזקני ואבות אבותי בטבריה היו חסידי קרלין וגם אני מהיותי ירא שמים, הייתי קשור מאד בחסידות קרלין. אבל מאחר שהיו לי מלחמות קשות בעניני עבודתה', וכדרך כל הנכנסים לעבודת השם ובפרט המדקדקים ביותר בעבודת השם יתברך, שעובר עליהם מלחמות ומניעות ועליות וירידות וכו' - והייתי זקוק לכלים, לעצות, ולהתחזקות והתאמצות, כדי להתגבר במלחמות היצר.

חפשתי רפואה לנפשי, עד שהייתי מבזה עצמי בפני גדולי החסידות, זקני הדור ובעלי המקבלים. תמיד הייתי רובץ
אצלם, והייתי מתלונן על נגעי נפשי, כי יראתי את השם יתברך והייתי בבחינת אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי, ולא היה לי ספוק נפש. אני הייתי מספר להם את כל נגעי נפשי, ולהם לא היו הרפואות לרפאני. פעמים אמנם הייתי מתעורר, אבל רפואה ממש לא מצאתי.

ומכאן ראיתי במו עיני שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, כי היתה לי מסירות נפש כזו שגליתי את כל נגעי לבי, ובשכר זה, זכיתי להתקרב לרבנו, נחל נובע מקור חכמה.

הסבה הראשונה להתקרבותי היתה על ידי זה שמצאתי בישיבה בין פחי האשפה ספר, בלי התחלה ובלי סוף. ומפני שאסור להחזיק ספר קדש בבזיון, לקחתי את הספר כדי לשימו בגניזה. לקחתי את הספר והסתכלתי בו, ובהיות שהתגעגעתי מאד לספרים כדי לקרר את צמאון נפשי מעט, קראתי בו ומצאתי ששמו הוא "השתפכות הנפש" כשמו כן הוא. תמיד הייתי קורא בספרים, אך כשמצאתי את הספר הזה, חשבתי אולי זמן לי השם יתברך עלים אלו שיהיו רפואה לנפשי, ושוב לא גנזתי אותם אלא החבאתי אותם אצלי, והייתי הוגה בהם יום ולילה. ובאמת הם היו רפואה גדולה לנפשי.

אחרי הבר מצוה שלי למדתי בישיבת רבי מאיר בעל הנס, שהיתה עומדת חוץ לעיר בין ההרים, והספר הזה מלא את לבי התלהבות, שכן רבנו ז"ל אומר שעל ידי תפלה והתבודדות, אפשר לבוא לכל טוב בגשמיות ורוחניות, ושעקר התקרבות להשם יתברך על ידי זה דיקא. ובספר הזה היו למודים על כך. והיות שהישיבה היתה במדבר, הייתי יוצא עם הספר "השתפכות הנפש".

והיות שלא ידעתי מי חבר את הספר, כי עדין לא שמעתי מחסידות ברסלב ולא כלום, אף על פי שכבר שמעתי על שיטות שונות שבחסידות. אבל מחמת שרציתי להציל את נפשי ורציתי לקים את דברי הספר, הייתי עוסק בתפלה והתבודדות, והתבוננתי בו באמת הטהורה, וראיתי שזה מציל אותי. ורק הכח הזה של פשיטות ואמת, פעל עלי יותר מנסים ונפלאות. שהרי זה נס גדול מהכל, שאדם יטה בחירתו, הרי זה דבר גדול ונפלא.

מרב השתוקקותי שהיה לי מן הספר הזה, היה אצלי תמיד כמו דבר חדש, והייתי מסימו וחוזר ופותחו, ולומד בו תמיד. והוא הצילני מכל רע, ונתגלה לי ממש אור חדש, והרגשתי בעצמי שנשתניתי שנוי גדול, כרחק שמים מארץ. ואף על פי שלא ידעתי מי הוא מחבר הספר הזה, הרי הפעלות שלו עלי היו טובות ונפלאות.

יום אחד נכנס אצלי חסיד אחד, וכשראה את הספר בידי, אמר לי: האם בספר כזה אתה מעין וכו' הלא זה מספרי ברסלב?! אמרתי לו, אם אין רצונך בו אל תעין בו, אני אעין בו, (אז שמעתי לראשונה כי יש חסידות ברסלב). והחזקתי בידי את הספר חזק. אבל הוא הוציא מידי את הספר בכח. אני שכבר ידעתי את הספר בעל פה הייתי ממשיך בהתבודדות, אבל לאחר ששמעתי השם "ברסלב" בקשתי רחמים מאת השם יתברך לקרבני אליו, ושיזמין לי את ספרי רבי נחמן מברסלב. אמרתי בלבי, אם יש התנגדות כזאת, סימן שזה ענין גדול. והתפלות שלי פעלו.

בגלל הכסופים והגעגועים וההשתוקקות להתקרב לרבי נחמן מברסלב זצוק"ל, (רבי ישראל אז בן 17, זכה שהקדוש ברוך הוא רחם עליו ושלח אליו מורה דרך, איש שהיה מסגל לקרבו באפן אמתי לחסידות ברסלב, הוא הצדיק הנסתר והנורא רבי ישראל קרדונר זצוק"ל, תמיד היה דבוק בעבודת הבורא יתברך, בצורה יוצאת מן הכלל. רבי ישראל ז"ל היה מחסידי ברסלב. ואלו היה אפילו בימי רבי נחמן מברסלב, היה גם כן חידוש נפלא.

ועוד דבר חשוב אודותיו: רבי ישראל קרדונר זצוק"ל הוא האחרון בשלשלת של צדיקים, רב ותלמיד, אשר תחלתה מאת רבי נחמן מברסלב זצוק"ל עצמו! אכן רבי ישראל קרדונר זצוק"ל היה תלמיד של רבי משה ברסלבר זצוק"ל, תלמיד של רבי נתן מנמירוב זצוק"ל, תלמיד של רבי נחמן מברסלב זצוק"ל!)

אין לתאר את כל מה שראיתי אצלו. בשבילו לא היה קים כלל כל העולם הזה, לא משפחה לא אשה ולא בנים. ועבודה כזאת ותפלה כזאת, לא ראיתי מעודי. כשהיה עומד בתפלה, היה הכל בעיניו כלא כלום. הוא היה חדוש גדול, ואף עלפי שחסידי טבריא היו אנשים שהתנגדו לחסידות ברסלב, אבל אותו העריכו מאד, כי בכל מעשיו היה מקדש השם. על פניו היה שרוי חן דקדשה, מפני שקדשתו וחסידותו וצדקתו היו עם ה' ועם כל בני אדם. ועבודתו את השם היתהבהתלהבות וחיות נוראה ונפלאה. כל מי שפעם ראה אותו ואפלו מי ששמע רק את שמעו, ואפלו המתנגדים הכי גדולים, היו מתבטלים מפניו והוקירו אותו מאד.

הוא היה יושב במירון, ובני ביתו היו בצפת. ביום שישי היה בא לביתו (במירון היה בחינת עולם הבא, כי לא היה שם שום נברא קטן, ורק בערב ראש חדש היו באים לשם מעט אנשים). והיה תמיד על הציון הקדוש של רבי שמעון בר יוחאיועוסק תמיד בתפלה והתבודדות, לפי דעת עצת רבנו ז"ל. ובהיות שבקשתי מהשם יתברך שישלח לי מי שיקרבני לחסידות ברסלב, חשבתיכיצד יזדמן לי אדם כזה שיצא ממירון - ששם מקום עבודתו, ויבא לטבריה.

והנה ארע שבאותה תקופה התחיל רבי ישראל ז"ל לסבל מכאבי רמטיזים, והכאבים היו גדולים כל כך, שכבר לא היה בגדר האפשר לו ללכת להתפלל ולעבד את השם יתברך, כי הרגיש כאלו חותכים כל אבר בסכינים חתיכות חתיכות. וחשב בלבו, אולי זה הוא רצון השם יתברך שיסע לטבריא, ואולי שם לא יסבל כל כך כאבים. אבל כל זמן שלא ידע בברור שכך רצון השם יתברך, לא רצה לעזב את מירון. ואמר: להפך, יש להשאר במירון ולבקש מאת השם יתברך שיעזר לו. והיו לו ספקות הרבה זמן, אבל לבסוף כשכאביו התגברו, אמר: משמע שכך רצון השם יתברך שיסע לטבריה. עד שקבל הארה במחו, והחליט לנסוע לטבריה בלי שום פקפוקים. ולאחר שגמר בלבו, אמר ועשה. בחינת וישכם אברהם בבקר.

והקדוש ברוך הוא סבב הסבות שנזדמן אלי, וכך היה המעשה: הורי היו עניים מרודים. הם היו טוחנים קפה, ומרויחים את לחמם בצמצום גדול. אבל במלחמת העולם הראשונה נגמר הקפה הזה ונשארנו בלי פרנסה. ובביתנו גדל פעם קרובנו, בן אח אמי, שנתיתם בילדותו. שמו היה חיים בנימין ברזל, ואמי היתה לו לאם. וכשספרה לו שנשארנו בלי פרנסה, הציע לה לאפות לחם. שאלה אמי, מהיכן אקח קמח? אמר לטוחן שיתן לה קמח באשראי, ואמי התחילה לאפות לחם, זה היה ביום ראשון.

והנה ביום חמשי בלילה, פגש רבי ישראל בבנימין הנ"ל, ונתן לו שלום. רבי ישראל החזיר לו שלום, ואמר לו: עשה מצוה, והראה לי היכן משיגים לחם? בנימין שמח שנזדמן לו קונה ושלחו מיד לבית אמי. ביתנו היה מטפל בילדים קטנים, וגם בזה ראיתי השגחת ה' שנשאר עוד ככר לחם בבית. כשהופיע בבית וראיתי צורתו, היתה לי הרגשה שהוא אחד מל"ו צדיקי הדור הנסתרים, וכך אמרו עליו הרבה מגדולי הדור ההוא, וידעתי שאצלו אמצא רפואה בשלמות.

אבל חשבתי בלבי, כיצד אקשר עמו שיחה, והרי אחד מל"ו יכול מחר להעלם ולילך לירושלים עיר הקדש בקפיצת הדרך, וכיצד אשפך לפניו את לבי. ובעוד שאני חושב ככה, נתן לי רבי ישראל ז"ל את הכסף ושאלני האם אפשר לולטל הידים ולסעד אצלנו. הרגשתי משיכה בנפשי אליו כמו מגנט, והרגשתי שהוא מכיר מחשבותי. ואף על פי שהיה לילה, וחוץ מזה היה ביתנו קטן, והיינו פורשים מחצלת שעליו ישנו כל הילדים ולא היה מקום אפילו לשבת, וכששמעתי שהוא רוצה לטל ידיו ולאכול כאן, חשבתי, כיצד? והרי אבא בודאי לא יסכים, כי אין המקום מתאים כלל לזה. שאלתי את אבא ואמר, למה לא? אדרבה, הרי נשאר קצת בצל לתבל פתו ונתן לו. והייתי תמה שכן הדבר, הלא למחר היו צריכים לקום מקדם כדי לאפות הלחם.

רבי ישראל ז"ל נשאר אצלנו ונטל ידיו. נתתי לו בצל לתבל הפת וסרב, אמר: איני אוכל אלא לחם ותה. והיה לנו כירה על פחמים, בקשי הכנתי לו התה. ומפני שחשבתי שעדין בני הבית אינם ישנים, אמרתי לרב ישראל בלחישה: הידעתם? השם יתברך שלח אתכם אלי כדי להציל את נפשי. רבי ישראל התרגש מזה, שהרי ראה בזה נפלאות השם יתברך, ומאז נוצר הקשר בינינו. כשנטל ידיו אמר את הברכה בלי קולות, אבל במתיקות כזו כמודה איש לחברו על הטובה שעשה לו. התרגשתי מאד, ורבי ישראל הרגיש בהתרגשותי. הוא ראה גם אצבע ה' שסבב כך שברגע הראשון בא אלי, ולכן היה מסור לי בכל לב ונפש. ואף על פי שהיה אוהב כל אדם מישראל, אבל הקשר שנוצר ביננו היה חידוש גדול ועצום, ואין לשער את האהבה והאחוה ששררה ביננו.

אחרי שאכל, הוא ברך, ושאלתי אותו היכן יישן? אמר לי, אישן בבית הכנסת. לויתי אותו, ומיד כשיצאנו פרצתי בבכי. רציתי שירחם עלי ולא יניחני לנפשי. ספרתי לו את כל הענינים, וכיצד מצאתי את הספר "השתפכות הנפש", ובקשתי מאת השם יתברך איש שיקרבני לחסידות ברסלב, ועכשו רואה אני שתפלותי נתקבלו. אמרתי לו: מאחר שה' יתברך סבב סבות נפלאות כאלו שבאתם לכאן, לכן אבקש מכם שתרחמו עלי ואקבל מכם רפואה לנפשי.

כששמע את הדברים נתרגש עוד יותר. ספרתי לו את נגעי נפשי והוא האזין. אחר כך התחיל הוא לדבר, והרגשתי מן הדבורים שדבר - ארוכה כזאת, והתחדשות כזאת, ורפואה כזאת, שמיום שנולדתי לא הרגשתי כאלה. הוא דבר עמי על רבנו נחמן ועל ספריו ועל אורו הגדול שעשוי לרפא את נגעי הלב.

כך הלכנו עד שבאנו לבית הכנסת של חסידי קרלין. לא ידענו היכן המפתח. אחר כך הלכנו לעוד בית כנסת, וגם שם היה סגור. והיה בית כנסת שבו היו מתפללים הצדיקים הגדולים רבי מנדל מויטפסק ז"ל ורבי אברהם קאליסקר ז"ל וכו', בית כנסת זה עמד ליד הים ובחורף היו המים גואים ונכנסים לתוך בית הכנסת, והשולחנות היו שקועים עד חצים במים. לאחר שהוציאו משם הספרים, נשאר בית הכנסת פתוח ומפקר. שנינו נכנסנו לבית כנסת זה, בתוך המים, ועלינו וישבנו על גבי השולחן.

רבי ישראל הניח ספריו, הטלית ותפילין, והוציא מכיסו נר וגפרורים שהיו עמו תמיד, אף שהדבר היה יקר מציאות עד מאד, פתח רבי ישראל את לקוטי מוהר"ן חלק ב' בסימן ז' "כי מרחמם ינהגם". ואף על פי שהיינו בתוך המים והרטיבות, הוא לא הרגיש, אף על פי שהיתה לו יד חולה, ולא אני הרגשתי במים. וכן ישבנו כל הלילה ועסקנו בתורה הזאת, עד הבקר.

פתאם שמעתי קול אמי בוכיה וצועקת, היכן בני? ראיתי שגרמתי צרה גדולה, שהרי אם לא מעבדים את הבצק ביד הוא מתקלקל. ואכן, כשחזרנו לבית, היה חרבן גדול, כל הבצק צף ועלה על גדותיו והיו לי צרות גדולות בבית, וצעקו עלי למה הלכתי. אני לא הייתי אשם כי לא הרגשתי שהלילה עבר. ולי לא היה שום ספק שהוא מצדיקי הל"ו הנסתרים, והתורה שלמד אותי היתה נפלאה מאד, אין לתאר ואין לשער.

רבי ישראל נשאר שם בבית הכנסת, וכשהאיר היום נכנס לבית הכנסת כדי להתפלל, ונתפרדה החבילה, אבל אחר כך הלכתי לבית כנסת של חסידי קרלין, ושם מצאתי אותו.

טבריה היתה אז ישוב קטן, וכששמעו את קול אמי בוכיה וצועקת היכן בני, נבהלו כלם. וחשבו שאני מת, ובבקר התחילו להתענין, וספרה על יהודי אחד שבא בלילה וקנה לחם ואני הלכתי עמו ולא חזרתי, ובבקר מצאה אותי יחד עם היהודי ההוא בבית הכנסת כשהוא מלא מים. אמי לא הכירה את רבי ישראל, אבל בני העיר הכירו אותו בתור חסיד ברסלבי, וכשבאתי, אמרו כלם הלילה "שמדו" את ישראל בער, ואז נודע לי שרבי ישראל הוא מחסידי ברסלב, ומאז לא נפרדנו יותר.

אני ראיתי בזה השגחת הבורא שזמן לי אוצר חשוב כזה בביתי. וביחוד היתה ההתקרבות גדולה מצידו, וראה בזה השגחת ה', שהרי לא רצה להפרד ממירון, והנה נזדמן לידו נפש של נער בן י"ז המתגעגע לאמת. ונוצרה בינינו בבחינת "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". אמרתי: אפילו כל העולם ינסה להפריד בינינו לא יצליחו.

וכך היינו תמיד יחד, אבל העולם היו מתנגדים, והתחילו לדבר עמי דברי התנגדות וארס מר כלענה. אמרו: אמנם רבי ישראל הוא אדם גדול, אבל זהו חסרונו, שהוא חסיד ברסלבי (וזאת לא ידעו שכל גדלתו היא רק מחסידות ברסלב, שממנה זכה לכל צדקתו וקדשתו וחסידותו וכו'). וכשראו שאינם פועלים כלל בדבורים אלה, הלכו לאבי וספרו לו על כך. אבי שהיה סגי נהור שמע אותם אומרים: הנה בנך נעשה מחסידי ברסלב המתגלגלים על ההרים, וכל הרבנים התנגדו לחסידות זו, והוא עוד עלול לצאת מדעתו, ועכשו אפשר עוד להצילו, ואלו אחר כך יהיה בבחינת כל באיה לא ישובון. ולכן בקשו ממנו להשפיע עלי לעזוב את חסידות ברסלב.

כששמעו אבי ואמי דברים כאלה, מפי חסידים המסיתים, נצטערו צער גדול, אבא היה סבור כי בודאי אשמע בקולו כשיאמר לי לעזב את חסידות ברסלב, שכן אהבה גדולה היתה שרויה בינינו. אמר לי: אמנם אני קרליני, אבל אתה תוכל לבחר כל חסידות שהיא, בבקשה ממך רק לא חסידות ברסלב. אבל אני לאחר שראיתי כי הקדוש ברוך הוא סבב סבות כאלו שהזמין אותנו לפנדק אחד בארח פלא כזה, וראיתי כבר את האור הגדול, והרגשתי גדל רפואת וטובתהנפש שאין לשער שהיה לי מזה, אמרתי לו: אבא, אין אני יכול לגלות לך את כל לבי, אבל זאת תדע שבענין זה לא תשפיע עלי כלל. והיה הדבר קשה מאד בעיניו, כי בכל ימי חיי לא המריתי את פיו בשום דבר קל, כי כבדתיו מאד, וביחוד שהיה סגי נהור, אבל בענין זה אמרתי לו, לא אוכל לשמע בקולו. משראה דבר כזה, אמר בלבו, אם כן העולם צודק, וקבל יותר התנגדות כי ראה שזה דבר נורא. הוא נסה לדבר אתי ולשדלני בטוב וברע ולא הועיל. ואני הייתי אז חתן משדך. ואבא אמר שהוא מכרח לצאת למלחמה על כך וכי הוא ידחה אותי מלהיות בנו ולא ישיא לי אשה, ולא ידאג לי, ויוציאני מביתו. אבל אמי אמרה הרי הוא בננו ואנו צריכים לסבל. ומה יהיה אם יודע לאבי הכלה? כי הלא טבריה וצפת קרובות זו לזו, בודאי ישמעו על כך. וכך היה נטוש ריב במשפחה על כך, ובשבת עמד אבי וגרשני מן הבית.

התישבתי בבית הכנסת שעל יד ביתו של רבי ישראל ז"ל. אבא שהיה סגי נהור היה יושב בבית, ואלו אמא היתה הולכת לגדולי תורה, והלכה גם לרבי מרדכי סלונים שאהבני אהבת נפש כל ימי חייו, כי הייתי לומד אצלו משניות וזהר, ולכן הלכה אליו להועץ עמו מה לעשות עמי. אמר לה: שאבא צודק, ויש לנסות כל מיני תחבולות כדי להרחיקני מחסידות זו. ואמר על חסידות ברסלב: שיש בה כח משיכה, שאם נתפסים לה, שוב אי אפשר לצאת ממנה. כששמעה אמא דבר זה, נפל עליה פחד גדול, אמר לה רבי מרדכי: שעצתו שתלך לרבי ישראל עצמו ותספר לו את מר לבה, שהיא ובעלה אנשים שבורים ורצוצים, ולכן יעשה להם טובה ויגרש אותי מביתו.

כשנכנסה לביתו ולבה היה מר מאד, השתטחה לפניו בפשוט ידים ורגלים ובכתה בכי תמרורים, כבוכה על המת, וספרה לו את כל צרת לבה. אמרה: הרי אתה יהודי כשר, רחם עלינו כי זה פקוח נפש ממש. הרחק אותו ואל ילמד עמך. האזין רבי ישראל לדבריה בסבלנות רבה, והרי הוא ידע יפה שיש בינינו קשר כזה, שאפילו יבואו כל מלכי מזרח ומערב, לא יוכלו להפריד בינינו. אמר לה: אני איני מגרש שום יהודי מביתי, אם רצונכם לשמע עצה טובה של ידיד, הניחוהו לנפשו ואל תפריעו לו, והניחו את הענין. כששמעה אמא דבריו, חשבה: שהנה הקסם הזה שדבר עליו רבי מרדכי כבר פעל את פעלתו, ומרב צער פרחה נשמתה.

כל אותו הזמן ישבתי בבית הכנסת בסמוך לבית רבי ישראל כנ"ל, ושמעתי כל הקהל אומרים: רבקה מתה. גם נסו לשפשף אותה בכל מיני משקים המעוררים ולשוא. ואני שמעתי אומרים: ראיתם מה שעולל לה בנה? והייתי שבור ורצוץ והתחלתי לחשב בלבי, אולי באמת עשיתי עול שצערתי את הורי, והרי יכלתי לעת עתה לדחות את הדבר ואחר כך להיות חסיד ברסלבי.

כעבר שעתים התחילו לראות בה סימני חיים. שהרי היה יכול להיות חלול ה' נורא, אלו לא היתה מתעוררת. היה זה מעשה של תחית המתים ממש, כי כל השפשופים לא הועילו וזמן רב היתה רצוצה מזה בכאב אברים שאין לשער. ולאחר שראיתי שיש לי שוב אמא, אמרתי בלב: אולי אותר על כל זה, שהרי היא עלולה להכנס עוד פעם למצב כזה.

והנה סבב הקדוש ברוך הוא ועשה עמדי עוד חסד, שנתארסתי לפני שנתקרבתי לחסידות ברסלב, שכן אחרי התקרבותי, לא היה לי שום תקוה למצא בת זוג, בתוך ההתנגדות הזו ששררה בעיר לחסידות ברסלב. וכשבאו וספרו הדברים למחתן שלי, אמר: אל תדאגו, כי אחרי הנשואין אשתו בודאי תמנעהו מכך.

והנה ההתקרבות היתה בחורף, וזמן החתונה נקבע לאלול, ואז היה רעב כזה וחשך, והמחתן שהיה איש ישר וירא שמים, כתב לנו, כי לא יוכל לעמד בהתחיבות, כי אין לו כסף, לא להלבשה ולא לנדוניה. אבל רבי ישראל רצה שאהיה אדם כדי שאוכל לקבל את אורו של רבי נחמן ולא אהיה פלג גופא. והיתה לו על כך הרבה התבודדות, והיה נוסע ממקום למקום ומשתדל עבורי, ומסר כסף להורי שילבישוני ויכניסו אותי לחפה בזמן. הוא נסע לצפת, ואני כתבתי מכתב למחתן בשם הורי שהם רוצים שהחפה תתקים במועד שנקבע, ואני מצדי מותר על הנדוניה. ואמנם בעזרת השם יתברך נתקימה החתנה.

רבי ישראל ישב בטבריה כל החרף עד סמוך לפסח, ולא נסע הביתה, אף על פי שהיה לו בית וחמשה ילדים, כי ראה השגחת ה' בהתקרבותנו. ואף אני לא רציתי להיפרד ממנו. באלול הייתי צריך לנסע לחתנה, אמרתי בלבי, מה יהיה עכשו, שהרי אם אסע שוב, לא תהיה לי אפשרות להפגש עם רבי ישראל. וכאן עלי לספר עוד ענין בקשר שבינינו, לאחר שראיתי מניעות כאלו, חששתי שמא תתפרר חס ושלום החבילה, בקשתי את רבי ישראל שנעשה תקיעת כף בינינו, כדרך שנתקשרו רות ונעמי ולא נפרד מזה בשום אפן, וצריכים אנו להיות תמיד בעיר אחת ולהפגש לשיחות ולמוד ועבודת ה'.

הדבר נשמר בינינו בסוד. התקיעת כף עשינו ליד קברו של ר' עקיבא, כי אז התפללנו בבכיות ובהתעוררות גדולה. אמרתי: עכשו הזמן לתקיעת כף. באותו היום שנסענו לצפת ואמא היתה סבורה שהנה סוף סוף יתבטל הקשר עם רבי ישראל, והנה באמצע הדרך ראתה את רבי ישראל ובני ביתו כשהם נוסעים אף הם לצפת.

ובצפת התחילה מלחמה חדשה מצד חותני והמשפחה ומצד נכבדי העיר והשוחטים, והגעתי לשפלות כזאת שפרחחי העיר היו זורקים עלי אבנים וקלפות, והיו קוראים אחרי מלות גנאי, ואני כמעט שיצאתי מדעתי. משראה חותני כך הפעיל לחץ על אשתי - אסתר מינדל ז"ל נלב"ע בכ"ה תמוז תשכ"ה נשמתה עדן - שתתגרש ממני. אבל היא אמרה: זה חלקי וכך יהיה. ואני ראיתי בזה חסד גדול מאת השם יתברך.

נאלצנו למצא מקום שנוכל לחיות באין מפריע, והנה על יד בית רבי ישראל היה חדר קטן. רבי ישראל ז"ל שכר החדר בשבילנו והוא היה בשבילנו האב והאם והדואג לכל מחסורנו. הוא עצמו היה אוכל פרורי לחם, אבל בשבילנו דאג שיהיה לנו מן המבחר.

השנים האלו של התקיעת כף היו שנות חיים אמתיים שלא מעלמא הדין, עד שהתחיל רבי ישראל לומר לי שהוא מרגיש שזמנו קרוב להפטר מזה העולם. והוא רואה בעיניו שעתיד לירד לעולם חשך גדול של האמונה שאין לשער, ודבר על כאב זה המדאיב לבו, ועל הצער הגדול שהוא מרגיש.

ואני לא יכלתי להשלים עם זה, כיצד יעשה השם יתברך דבר כזה בעצומה של העבודה שלנו? אבל ראיתי שהוא צודק, ובכל פעם שהיה מרגיש לא טוב, היה חושב שהנה קרוב קצו והוא נפרד מן העולם. ובתוך אותן חמש השנים של התקיעת כף, עברו עלינו כל כך הרבה נסיונות, והיה אז רעב ומלחמה, ולא זכיתי ללמד הרבה ממנו, אבל עצם היותי עמו היה למוד גדול ועצום. ראיתי את האמונה והבטחון והמדות היקרות, שמהן יש לי די לכל ימי חיי, ומזה מוצאת נשמתי חיות להחזיק אותי, ומזה אני תמיד יודע יותר ויותר על רבנו, רבי נחמן ז"ל.

כשהאנגלים נכנסו לטבריה, היתה אז מגפה של חולירע (ה' ישמרנו) ורב ילדיו של רבי ישראל נפטרו במגפה, ונשאר לו הבן האחרון שהיה כבן י"ב שנים. רבי ישראל קבל הפורענות בעז ובבטחון. בסוף נפטר אף הוא, ואמר שהוא לוקח אתו את המגפה ותעצר המגפה, וכך היה. ונשארתי כערער בערבה. אחרי זמן הייתי נוסע לירושלים כדי לקבל את תורת החסידות מזקני ברסלב שהיו שם, שהיו אנשים יקרים מאד.

ורוצה אני לספר עוד על הימים שהייתי מקרב לרבי ישראל ז"ל. בטבריה היה גר תלמיד חכם אחד מפלג בתורה ויראת שמים מאד, מתלמידיו של החפץ חיים ז"ל, שהיה לומד בכל חדש הראשית חכמה וגומרו. אף שהוא ספר רב כמות, מלבד שהוא רב האכות. הוא היה סוגר את עצמו בתוך החדר ונוהם כארי בתוך שהיה לומד בראשית חכמה. וכל חדש היה עושה סיום על ראשית חכמה. ומאחר שאני חפשתי מזור לנפשי לפני ההתקרבות לרבי ישראל ז"ל, נקשרה ידידות בינינו.

והייתי הולך אליו ולומד עמו. שמו היה רבי צבי רוזנטל. ואחר כך כשראה את ההתנגדות לחסידות ברסלב ואת גדל מלחמתי וסבלי, התעורר גם בו החשק והתחיל להתקרב לחסידות ברסלב, והיו לו געגועים להתקרב לרבי ישראל ז"ל. ואני שהייתי מידד עמו, הייתי נכנס לביתו ואמרתי לו: אם רצונך לטעם טעם חסידות, אגלה לך על אור כזה שאין דוגמתו. ושבחתי מאד את רבי ישראל ז"ל.

ואברך זה, דרכו היה לילך בכל ליל שבת אצל חסידים, שם היו שומעים ספורי חסידים, אני הייתי הולך לרבי ישראל ז"ל בפרהסיא, והוא הולך לרבי ישראל ז"ל בצנעא. כשעברו כמה שבתות ולא הופיע, התחילו החסידים לשאל עליו. התחילו לעקב אחריו ומצאוהו הולך לשם. ואז התחילו חוששים פן כל בני הנעורים יתקשרו עם רבי ישראל ז"ל. ואז הפעילו כל הכוחות כדי לנתקו משם. והיו שומרים את צעדיו, ולא היה יכול להכנס עוד לרבי ישראל ז"ל.

אבל לבו בער בו כאש קדש, והחליט לילך לירושלים להצטרף שם אל חסידי ברסלב. הוא גלה לי את הדבר בצנעא. הוא היה עני מרוד, אבל גבור כח. והלך ברגל לירושלים מחסר כסף לנסיעה. חותנו של רבי צבי רוזנטל ז"ל כששמע זאת, הלך למכתר והתלונן על חתנו, שהניח אשתו ובניו ונסע. אמר: יש לאסר את ישראל בער שבודאי יודע הוא, להיכן הלך. רבי ישראל ז"ל היה אזרח אוסטרי, והיה חק שאסור לאסר אזרח אוסטרי אם הוא בביתו, ורק מן הרחוב אפשר לקחת אותו. אבל אני שהייתי אזרח טורקי, לקחו אותי ואסרו אותי.

ואחרי כן הלכו כלם לבית רבי ישראל ז"ל והתחילו לידות שם אבנים ושברו חלונות ועשו חרבן. והוא היה מתפלל בקול בוקע רקיעים כאלו לא קרה דבר. וכלם ששמעו, קבלו הרהור תשובה. והמכתר שבא עם שוטר חשב שימתין עד שיגמור תפלתו, אז יקרא אותו לחוץ ויאסר אותו. כל המתפללים כשגמרו את תפלתם, יצאו מבית הכנסת וראו את כל המהומה, ושאלו לפשר הדבר. היה שם רוקח אחד ועוד שני בעלי בתים שנחשבו כבר מן החדשים, אבל מששמעו את תפלת רבי ישראל ז"ל, נתרגשו מאד ואמרו למכתר שירפה ממנו. לאחר מכן נכנסו ודברו עם רבי ישראל ז"ל, ומאז נקשרה ידידות ביניהם.

אני נשארתי בתפיסה. נכנס הקצין, קשרו אותי ושוטרים עמדו על ידי ושאלו אותי, היכן נמצא רבי צבי רוזנטל? אמרתי להם שהוא הלך לירושלים. הלכו ומצאו את רבי צבי ליד עפולה. אמרו שרבי ישראל ואני נמצאים בתפיסה ואת המכרח לבוא. במוצאי שבת חזרו עמו, ואז שחררוני מן התפיסה.

ביום ראשון נקראה אספה, ובמעמד גדולי הרבנים ובראשם רבי משה קליערש ז"ל נחתם כתב, שלפיו מתחיב רבי צבי שלא לעמד בתוך ד' אמות של רבי ישראל ז"ל ושלי, ורבי צבי ז"ל נתן תקיעת כף על זה. אחרי המעשה, בא לישיבה ואמר לי, שיש לו מה לספר, וספר לי הדברים בחשאי. ואני נצטערתי מאד שלא היתה לרבי צבי מסירות נפש. נכנסתי לעיר וספרתי הדברים לרבי ישראל ז"ל.

כששמע זאת הוציא אנחה מלבו. לא עברו ימים אחדים וספרו שרבי צבי נכנס לחלשה גדולה על הראה, והרופאים אמרו שהוא מסכן, וכל התינוקות של בית רבן הלכו לקבר הרמב"ם להתפלל לרפואתו. וגם אני ורבי ישראל ז"ל היינו שם. וגם אשתו של רבי צבי היתה שם, ספרתי זאת לרבי ישראל, אמר לי: רוץ לבית רבי צבי ואמר להם, שיקרעו מיד את הכתב. ובהיות שעשה אותי שליח, רצתי מיד לקים שליחותו, ושם מצאתי את כל בני המשפחה וגם זקן מפלג אחד, ורבי קהת שמו שהיה מאותם חסידים, וכששמע שרבי ישראל אמר כן, אמר לחותן רבי צבי: שמע בקולו וקרע את הכתב, אבל חותנו לא רצה בשום פנים ואפן.

באותו לילה חלמתי שהייתי בשוק, וגם רבי צבי היה שם ודבר עמי. אמרתי לו: מה אתה עושה, הלא יסלקו אותך, אמר לי: החלטתי לעבר על התקיעת כף, ושום דבר לא יפריד בינינו. ופתאם נתעוררתי ושמעתי שאומרים נפטר רבי צבי, ונפטר רבי צבי אז.

ואני מבקש רחמים מאת הבורא יתברך: שיזכני לראות באור ה', ואזכה להתקרב ולהשיג משהו מן האור הגדול שזורח בעולם, ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. וכמובא בספר המדות (אות צדיק, סימן קנ"א) "ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיקים". (ובסימן קנ"ב) "עקר שלמות הנפש תלויה בקרבת הצדיקים".

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

 

עכשו בשנת ה תרפ"ב (1922) שבר רבי ישראל צום י"ז בתמוז בטעות וכך היה המעשה:

בשנת תרפ"ב, ביום צום שבעה עשר בתמוז, הרגשתי חלשה גדולה. הבעל דבר התגבר עלי בבקר ואמר: הרי אתה חלש מאד! אתה צריך לאכול!

ואני לא שתיתי ולא אכלתי מחצות לילה עד אותו הבקר. אבל אכלתי מחמת חשש - כמו שאוכלים דברים מזיקים, אבל בלא ידים ובלא רגלים. אחרי האכילה ברכתי ברכת המזון והלכתי למקוה.

אפשר להבין איך היתה התפלה ובאיזה מצב הייתי אחרי דבר כזה, שהרי כשהייתי עם רבי ישראל קרדונר שהיה נזהר בכל תענית של שלחן ערוך, וביחוד ביום שבעה עשר בתמוז, שהוא תענית חמור מארבע תעניתים - והיום נכשלתי באפן כזה, לאכול לפני התפלה?! לא רציתי לחיות, ונפלתי לעצבות כזה, שלא יכלתי לדבר ולא להתראות עם אנשים. הלכתי לישיבה ושכבתי בבית הכנסת שבישיבה, כמו מת. לא דברתי ולא אכלתי. כל מי שנכנס לבית הכנסת, וכן בני הישיבה, כשראו את רבי ישראל בער, שוכב בעצבות כזו, זה היה מפחיד, כי הם רגילים בי שאני תמיד שמח ומרקד והיו תמהים על כך, איך ישראל בער שמח? מנין הוא שמח? אין לו פרנסה ואין לו לחם בשביל הילדים?!

הם אמרו: ישראל בער? זה לא ישראל בער שהיה! זה רבי ישראל בער שיצא מדעתו, וככה סופם של כל הברסלבים, שסוף כל סוף הם יוצאים מדעתם, שהרי הם הולכים בחצות לילה לשדות ליערות, ולפעמים נפחדים מאיזה כלב, מאיזה חיה,מאיזה גוי, ולכן סוף כל סוף נעשים משגעים.

ואני הייתי בעצבות נוראה, וזה שהם אמרו ככה, גרם לי עצבות יתרה, כי אני הרגשתי, שאני הגורם לכל זה, שהם מדברים.

על כל פנים, היה לי צער גדול, והיה קשה לי מאד, ולא רציתי לחיות. מגדל העצבות ראיתי שאני גורם לחלול ה', ובזיון לחסידות ברסלב. אז היתה לי התבודדות והתפללתי לשם יתברך: רבונו של עולם! ראה המצב שלי. אמת, אכלתי, עשיתי מה שעשיתי, אבל אני רוצה תשובה. תרפא אותי ותוציא אותי מהמצב הזה, מהעצבות הזו, כי אני גורם חלול השם, ופגיעה בחסידות ברסלב. וכך בכיתי לפני השם יתברך בבית הכנסת ואמרתי: רבונו של עולם! רפא אותי, שאוכל לצאת מהעצבות.

ואז נכנסה לי מחשבה תקיפה - כאלו מישהו נכנס בראש שלי, במח שלי - ואמרה לי המחשבה "הכנס לחדר שלך!" - אני הייתי בבית הכנסת והחדר שלי היה ליד בית הכנסת - "הכנס להחדר שלך, ותפתח את ארון הספרים, ותתן ידך על איזה ספר ותוציא אותו ותפתח אותו, ושמה תמצא רפואה לנפשך".

אני הרי רציתי רפואה והתפללתי, אמרתי בלבי: מחשבה שלי, האם זה דבר רציני? - אז אמרתי: אני אעשה ונראה מה שיהיה מזה, ואכן כך עשיתי. נכנסתי מבית הכנסת לחדר שלי, ופתחתי את הארון כמו שאמרו לי, ונתתי את ידי על איזה ספר והוצאתי אותו ופתחתי אותו. והיה שמה: הפתק הזה!

אני ראיתי בהתחלה רק חתיכת ניר ולא ידעתי למה זה נמצא בספר, יתכן שזה סימן בשביל לידע איפה אני לומד. לא שמתי לב לזה - חתיכת ניר. על כל פנים, אחר כך ראיתי שיש שורות כתובות. התחלתי לקרא וראיתי מה שכתוב: "תלמידי היקר וכו' נהניתי מאד מעבודתך וכו" וחשבתי לעצמי שזה מרמז על העצבות, השברון לב, שיש לי על העברה שלא עשיתי תענית בשבעהעשר בתמוז: "נהניתי מאד מעבודתך וכו' וסימן אחרי כל הפתק נכתב כך - י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה". זאת אומרת, ביום י"ז בתמוז יאמרו- מזה משמע שהפתק נכתב עוד לפני שבעה עשר בתמוז, כי הוא הרי אומר לי: "סימן, י"זבתמוז יאמרו שאינך מתענה".

על כל פנים אני קראתי את זה, וכמו שהייתי מקדם בעצבות כזה, קבלתי שמחה מזה הפתק, שמחה כזאת, שלא מהעולם הזה, עד שהעצבות לא היה לה שום ערך נגד השמחה. מתוך שמחה כזו התחלתי לרקד בחדר שלי בישיבה.

התלמידים בישיבה אמרו: המשגע נעשה שמח? הוא מרקד? - כלם נכנסו להחדר שלי וראו דבר כזה, שאני מרקד, אבל אני לא שעיתי להם, אני הייתי מרקד ושמח עד שנתבטלו והוציאו אותי מהחדר ועמדו במעגל ואני הייתי באמצע, ורקדתי כמה שעות בלילה, עד שנעשו עיפים. הם עמדו זמן רב ואמרו: הוא לא יתעיף, הוא יעיף אותנו, אין לנו כח יותר. הם הלכו ואני רקדתי לבדי כל הלילה. על כל פנים, זה דבר שאי אפשר לתאר ולספר הענין שהיה לי, עצבות כזה, רפואה כזה, שמחה כזאת שהיתה לי...

הפתק העלה את רבי ישראל מתכלית הירידה לתכלית העליה, הוא אסף כחות חדשים והמשיך בעבודתו התמימה כמעשה בטבריה שארע לו בהיותו המשמש של רבי אלפנדרי מאסטמבול זצוק"ל. לילה אחד נרגש עד מאד רבי אלפנדרי בשמעו את קינתו ובכיתו של רבי ישראל בסדר תקון חצות, וכשנודע לרבי אלפנדרי שרבי ישראל חסיד ברסלב הוא, תכף סרב להשתמש על ידיו ואדרבה קבלו בכבוד רב ומאז שניהם נעשו ידידים טובים בנפש. רבי ישראל למד גם עם הרב הגאון רבי צבי רוזנטל זצ"ל תלמידו המבהק של החפץ חיים זצוק"ל וגם עם רבי מוטל מסלונים זצ"ל בטבריה שהיה ראש לקבוצה גדולה של חסידים, ובירושלים עם הרב שלמה וקסלר זצ"ל, וגם הרב עם קוק זצ"ל.

רבי ישראל שמר בסתר את הפתק במשך 60 שנה, אלא לפרקים הראהו רק ליחידים אחדים, כמו כששלחו למקבלים גדולים של פולין. הם למדוהו והתפעלו, כלם השיבו שבו נמצא הסוד של הגאלה! רבי ישראל גם פעל כל חייו ללא שאת לקרוב אנשים לחסידות ברסלב, בפרט כמה רבנים שנהיו אנשי ברסלב מפרסמים מאד, ועוד אנשים שונים וביניהם נשיא המדינה זלמן שזר ז"ל, מזה נולד ספר יפה ונחמד "אבי הנחל" ונדגיש פה שהתקרבותו נעשתה לשם שמים ממש, כפי דברי רבי ישראל (עין "אבי הנחל" פז) "ענין הקשר שלנו שהוא כלו רק אמת זך וצח, בלי שום מחשבה פגומה של כבוד והתפארות או כסף וכדומה חס ושלום, רק באמת לשם שמים בלבד...." וגם שי עגנון ז"ל פרס נובל לספרות, ומרטין בובר ז"ל שתרגם את הספר "ספורי מעשיות", והמנגן טשרנקובסקי ז"ל וגם הזמר שלמה קרליבך ז"ל שעשה שיר לכבוד רבי ישראל.

והנה כבר כבן 95 שנה, רבי ישראל יזם משימה חדשה שהיא להכין את הגאלה השלמה. קדם כל הוא גלה, הודיע והכריז שכל הגאלה תלויה עכשו רק בהפצת ספרי רבי נחמן מברסלב זצוק"ל ובפרט הפתק הקדוש והשיר החדש נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא השיר של הגאלה. בגלל זה רבי ישראל נסע לכל רחבי הארץ לפרסם את המסר שלו, ואפילו בשעת מלחמת לבנון, רבי ישראל לא הסס לבקר לחילים בחזית הקרב ולחלק להם אישית את הפתק! וגם לאמריקה(עין המלצת הרב משה פינשטין זצ"ל) וגם לצרפת, והיתה לו הצלחה מיוחדת שמה.

נוסף לזה הפתק נמסר לחנה קורן, ממחית מפרסמת בחקר כתב יד בארץ, לאחר שנה שלמה של בדיקות וחקירות מדויקות, היא אשרה ללא הסוס את כתב ידו של רבי נחמן מברסלב זצוק"ל.

כשנתן הפתק לתיארוך באוניברסיטת בר אילן, נתברר שהניר נוצר בדיוק בתקופת רבי נחמן מברסלב זצוק"ל.

רבי ישראל מציע לכל אחד ואחד, להגיד, לשנן ולשיר את השיר הזה:


נ נח נחמ נחמן מאומן

בכל מצב ולכל צרך:

כי הוא סגלה לרפואה, פרנסה, שלום בית, שידוך טוב, ולכל מיני ישועות, הצלות ועצות בגשמיות וגם ברוחניות. שירו בפשיטות ובתמימות את הסיסמה הזאת ותראו נפלאות (כבר קרו הרבה נסים גלויים). היום אפשר לראות ברחובות ירושלים, צפת, חיפה... את השלטים של נ נח, שמשמחים את הלב. המסר הזה הולך ומתפשט ומושך אליו בכל יום נשמות חדשות, פה התחזקות שם רקוד, קולות של שמחה ואמונה.

על ידי התבטלותו וענותנותו, זכה רבי ישראל שיקים בו הפסוק (ישעיה ל) "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים..." אמנם 72 שנה אחרי קבלת הפתק בגיל 106, זמן מה לפני הסתלקותו, רבי ישראל זצוק"ל גלה את עצמו.

הוא אמר וחזר באריכות בשמחה גדולה:

"כל העולם לא יודעים מי אני, אני אודיע לכם עכשו מי אני, אני נ נח נחמ נחמן מאומן וכו"

ועל כן על ידי ''תלמידו היקר'' (עין בפתק) אורו של רבי נחמן מברסלב זצוק"ל מתגלה בעולם וגם בשלמות.

ידוע לכל חכמי תורת הנסתר כח וגדל הסגלה שיש בהזכרת שמות הצדיקים כדי להמשיך רוח טהורה, חיות יתרה וחדשה לתקן את נפש המזכיר, ולראות נפלאות עד שאמר רבי נחמן מברסלב זצוק"ל: "על ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא שנוי במעשה בראשית כלומר לשנות את הטבע וכו'..." (עין ספר המדות צדיק ב, כ) ולכן כמה יש לשמח, לשיר "אשרינו אשרינו אשרינו שיש לנו רבי כזה, קוראים לו נ נח נחמ נחמן מאומן".

רבי ישראל השאיר אחריו מסר ברור וצלול מיעד לכל אחד ואחד וגם תלמידיו מתלהבים ורק חפצים למלא רצונו. והראשון לכל, הפצה בכל רחבי תבל של הפתק הנפלא והנורא שבגללו אפשר להודיע את השם של רבי נחמן מברסלב זצוק"ל "שהוא היפי והפאר והחן של כל העולם כלו" ואז "כשנתגדל שם הצדיק נתגדל שמו יתברך" (עין לקוטי מוהר"ן תנינא ס''ז) והפתק שהוא הספר האחרון גלוי וידוע של רבי נחמן מברסלב זצוק"ל, בא לעטר את הפצת ספריו הקדושים, כי יש בהם כח לבטל ולהכניע את רבוי הספרים של כפירות וחכמות חיצוניות של שוא והבל שמרחיקים אותנו מה' יתברך ותורתו הקדושה והאמתית.

וכן אמר רבי נחמן מברסלב זצוק"ל: "כל תורה ומאמר, יכולים לילך ולעבר בו כל התורה נביאים וכתובים ותורה שבעל פה" (שיחות הר"ן 201) לכן "דף אחד מספרי רבנו יהיה התקון על הכל".

 


 

סגולה בדוקה נגד עין רע: הפתק הקדוש של רבי ישראל בער אדסר ("אבי הנחל") זי"ע ועכי"א בגמטריה

מאד היה קשה לי לרדת אליך .......................1205
תלמידי היקר להגיד לך כי נהנתי
מאד מעבודתך ועליך אמרתי .......................2830

מיין פייעריל וועט טליען ביז
משיח וועט קומען* חזק ואמץ .......................1766

בעבודתך
נ נח נחמ נחמן מאומן .......................995

ובזה אגלה לך סוד והוא:
מלא וגדיש מקו לקו **(פצפציה) .......................1228

ובחזוק עבודה תבינהו וסמן
יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה ........................2520

----------------------------------------------------------

*האש שלי תוקד עד ביאת המשיח
**לא לבטא את שם המלאך אלא:
פ"י צד"י פ"י צד"י יו"ד ה"א

פסוקים עם אותן הגמטריות הנ"ל:
1205: תהילים מז:ח תהלים קכב:ט נחמיה יב:יד
2830: שמות כב:טז תהלים קלה:ו ישעיהו טז:ב
1766: תהלים לה:כה תהלים סד:יא משלי כב:כג איוב יא:ג / יט:כ
995: ישעיהו י:ח תהלים צ:טז
1228: איוב כט:כא איוב לה:טז קהלת ה:ב
2520: ישעיהו ה:יא תהלים: לז:א תהלים פו:ו דה"י א ח:א

סה"כ: 10544 = 26 X 400 ועוד 144 = 400 Xי-ה-ו-"ה וצמ"ח
400 פעם שם הוי"ה וצמ"ח שהוא משיח בן דוד הורג עי"ן ר"ע (400)


 


 

סיפור קבלת הפתק

המעשה היה בשנת תרפ"ב - וששים שנה היה לגמרי בסוד. רק הילדים שלי ספרתי להם הענין. וגם כן היו אחדים יחידי סגולה שהיו צדיקים קדושים וחברים שלי. אני ספרתי להם והם קבלו את זה. איך אפשר לקבל את זה ? - זה למעלה - למעלה מן הטבע. והם קבלו את זה.

הענין היה - אני מוכרח לספר בקיצור - תמצית. היה מעשה כזה. אני נכשלתי. נכשלתי ונפלתי. זה היה ביום שבעה עשר בתמוז. זה צום חמור של ארבע תעניתים לפני תשעה באב וזמן החורבן. ואני הייתי רגיל להתענות בכל התעניתים, בכל שני וחמישי בכל ערב ראש חדש. וגם כן אני עשיתי תענית בכל יום ויום, מחצות לילה עד אחרי התפילה לא טעמתי אפילו מים. כמו שנהג מורי הקדוש רבי ישראל קרדונר. וביום שבעה עשר בתמוז נפלתי ונכשלתי.
היה נדמה לי שאני מרגיש לא טוב. שאני מוכרח לבטל את התענית. על כל פנים יהיה איך שיהיה, אני מתבייש לספר הכל. ואני על כל פנים נכשלתי. ירידה. ירדתי ירידה גדולה, ואכלתי בבקר במצב כזה. וזה היה מעיק עלי. והיה לי צער גדול ונפלתי לעצבות כזה שהיה פחד. כל מי שהיה מסתכל עלי היה נופל עליו פחד. מזה שלא עשיתי תענית.
והם כולם היו מתנגדים ואמרו שזה הסוף של ברסלב. שסוף כל סוף הם נעשים משוגעים. הם אמרו שאני נעשיתי משוגע. אני הייתי תמיד בשמחה. פתאום כל השבוע. יום ראשון שני שלישי רביעי. על כל פנים אני היה לי צער גדול. וגם כן לא יכולתי לעבוד את השם. הייתי בחושך ובצער גדול ובעצבות כזה ממש כמו שיוצא מן הדעת. והם כולם שמחו ואמרו : זה הסוף של חסידי ברסלב.
אז התפללתי להשם שירחם עלי ויוציא אותי מזה, ושאני גורם בזיון וחילול השם לברסלב. אז נכנס לי במחשבתי מחשבה תקיפה, כמו שאחד עומד ואומר לי דיבורים : תכנס לחדר שלך (ושם היה לי ארון) תפתח את הארון ותוציא איזה ספר שהוא. לא תכוון שום דבר. תקח את היד על ספר ותוציא אותו ותפתח אותו. ושם תמצא רפואה לנפשך.
היתה לי מחשבה תקיפה כזאת. אז אמרתי מה אני יכול להפסיד אני אכנס לחדר ואני אעשה את זה. נכנסתי לחדר ופתחתי את הארון והוצאתי ספר ופתחתי אותו והיה שם זה החתיכת נייר בתוך הספר. אני לא שמתי לב לנייר. מהנייר יהיה לי רפואה ? אז קראתי ההלכה איפה שפתחתי, אולי אני אמצא שם דיבורים כאלה שהם יעזרו לי. אז קראתי וזה החיה אותי, אבל כשגמרתי חזרה המחלה כמו שהיתה. אז נפלתי בדעתי. חשבתי חס ושלום שאין לי שום תקומה, ושום תקנה. אז רציתי להחזיר את הספר על מקומו.
טרם שסגרתי את הספר הבחנתי שיש פה שורות כתובות. והתחלתי לקרא. רק התחלתי לקרא, ראיתי שזה מעשה פלא : " מאד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי..." תיכף. ובכלל אני לא יכול לספר, אפילו אם הייתי יכול לדבר. מה שהרגשתי בזה ומה שהאיר לי מה שיש בזה. אי אפשר לגלות אי אפשר לספר אי אפשר לדבר.
אבל. טוב. התחלתי לקרא וקראתי אותו. כולו עד הסוף קראתי. תיכף שגמרתי לקרא נכנסתי בשמחה כזאת שלא בעולם הזה רק בעולם הבא. שמחה כזאת. התחלתי לרקד ולמחא כפיים, בניגונים כאלה של שמחה.
והם מהישיבה שמעו. הם ידעו שאני כל השבוע בעצבות ועכשיו הם שומעים שאני בשמחה כזאת מרקד. אז הם אמרו : עכשיו הוא כבר בסדר גמור. הוא כבר. יש גושפנקא עליו. הוא משוגע. הם נכנסו לחדר והוציאו אותי לחצר ועשו עיגול. כל הישיבה. ואני הייתי באמצע ורקדתי. כולם שמחו וכולם התלוצצו ממני. המשוגע הוא מרקד. הם עמדו כמה שעות. הם אמרו : הוא לא ייעף אנחנו יותר עייפים אנחנו לא יכולים לעמוד. הם הלכו כולם ואני נשארתי ורקדתי כל הלילה. ואני מאז הלילה הזה קבלתי שם בכל העיר טבריה. כשאני נכנסתי מהישיבה לעיר אז כולם אמרו : ידעו שהברסלב הוא כבר נעשה משוגע.
מאד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי היקר להגיד לך כי נהנתי מאד מעבודתך (זה שברון הלב שהיה לי. השפלות שסבלתי) ועליך אמרתי (על כל אחד ואחד) מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען (האש שלי תוקד עד ביאת המשיח) חזק ואמץ (זאת הרפואה שלו. אתה לא רוצה להיות בשמחה אז אני אומר לך שתהיה בשמחה) בעבודתך. נ נח נחמ נחמן מאומן ובזה אגלה לך סוד והוא : מלא וגדיש מקו לקו פצפציה (זה שם המלאך הממונה על תקיעת שופר בראש השנה) ובחזוק עבודה תבינהו (בפשיטות : יש למלא העולם בספרי רבי נחמן. אז תהיה הגאולה) וסמן י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה.
וזהו הפתק. הוא עד לעצמו. רק לראות את החתימה של רבנו. עם הנקודות : נ נח נחמ נחמן מאומן. זה החתימה זה התגלות חדש בעולם. כי רבנו הקדוש מדבר ב"ליקוטי מוהר"ן" שיש שיר פשוט כפול משולש ומרובע שיתגלה לעתיד ע"י משיח צדקנו. שיתגלה לעתיד. אני לא יודע להגיד פרושים. רבנו הקדוש אמר על המעשיות: משיח יגיד פרוש על המעשיות. וגם. זה גם כן. פלא כזה : משיח יגיד. הוא יגלה שרבנו הוא זה השיר. שהוא יחזיר כל העולם להשם יתברך. כל העולם יתהפך ויהיה נעשה מכל הבהמות בני אדם.
ופה מגלה רבנו שהוא השרש של הגאולה. להוציא כל העולם מהצרות. הצרות הם התאוות והכסף ותענוגי עולם הזה. לא צריכים את הכל. צריכים לאכול חתיכת לחם. בשביל מה כל הכסף והבנינים כשצריכים רק לאכול חתיכת לחם. רבי נחמן הוא השורש שלנו ושל כל העולם. בו ובשמו. נ נח נחמ נחמן מאומן. זה השורש של כל התורה של כל הבריאה וזה מסוגל לכל. לחזור בתשובה ועוד ועוד.
וזה הפתק בא לעולם על ידי מכשלה. על ידי מכשול כמו שכתוב : והמכשלה הזאת תחת ידך. על ידי מכשלה נעשים פלאות. בפרט רבנו הקדוש. הוא מכניס ומהפך כל הרחוקים וכל הפושעים וכל העולם. מהפך כולם להשם יתברך. רק דבור אחד שלו. הוא מנצח כל העולם. הוא מצחק מהם. ומבינים שהם בטעות. על מה הם עובדים כל כך ורודפים כל כך. בשביל מה בשביל מי בשביל מה. העיקר הוא נ נח נחמ נחמן. זה דבר קל להגיד. וזה, כשאומרים "נ נח..." אז מחזיקים בשורש של כל הבריאה של כל התורה ושל כל הצדיקים. נכנסים בעולם אחר. רק כשמזכירים שם רבנו רבי נחמן. כמו שחתום בחתימת הפתק הזה נ נח נחמ נחמן מאומן. זה צריך להיות בכל מקום בכל חנות בכל בית בכל העולם. אז הם ידעו שהם בהמות. והוא מתהפך להיות אדם.
בכל אדם יש טוב. וזה הטוב. אף על פי שהוא מעט מאד, אבל זה יש לו כח להפך את האדם. הטוב שיש בו. יש בו כח. רבנו הקדוש גילה שיש בכל אחד. בכל אחד יש נקודה טובה שאין בחברו.

 

 

מעוניינים לפרסם מאמר באתר שלנו? שלחו אלינו את המאמר ובמידה ויימצא מתאים אנו נפרסם אותו - לשליחת מאמר לחצו כאן

תגובות הגולשים



2. סבאישראל
מאת: מנחם | 23.08.2017 | 06:53:40
כתוב בצורה יפה מאד ממש היתי מרותק
1. הסבא היה תלמיד - וכל תכליתו לקרב עמ"י לרבנו הקדוש זיע"א עבד השם
מאת: זיו נ נח לנצח ישראל | 12.04.2012 | 09:31:51

ויש מרעילי בארות - שמכתירים את הסבא הפרוש והצדיק בתואר שמעולם לא רצה ולא בחר - ובחייו בעט בכל הילידים שניסו להמליכו בכתר לא לו


אתר של שמחה
עמוד הבית
דברי הרב אברהם ס. ציון נ"יספר הרב דבש מסלעליקוטי מוהר"ן בשפה ברורהדרושים מתנדבים לאתריצירת קשרתמיכה באתרהיה שותף להפצת האתרשיעורי הרב ברצף (אודיו)לוח שנה עברי / לועזימספרי טלפון ומידע חשובRSS
רדיו קול הנחללוח שידוריםתוכניות מוקלטותהאזנה בטלפון 0722-748748אפליקצייה בAppStoreאפליקצייה בGooglePlayחדשות מוסיקה יהודית
היכרויות לציבור הדתיהרשמה לאתר בחינםמצאו זיווג באתרתמיכה באתרמאמרים משפחה וזוגיותפורום משפחה וזוגיות
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
כל הפורומיםפורום שאלות לרב אברהם ציון נ"יפורום חסידות ברסלבפורום דברי תורהפורום דברי שמחהפורום משפחה וזוגיותפורום חדשות מוסיקה יהודיתפורום חדשות ואקטואליה
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי מזג האוויר