מאמרים וראיונות

"וידבר ה', אל-משה לאמר. נשא, את-ראש בני גרשון--גם-הם: לבית אבתם, למשפחתם" (במדבר ד כא)

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה,אריכותה של הפרשה נובעת, בעיקר, מפרשת הנשיאים.בחנוכת המזבח הקריבו נשיאי השבטים את אותו הקרבן
והתורה מאריכה ומפרטת בכל יום מחדש מה הקריבו.
"ויאמר ה', אל-משה: נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום, יקריבו את-קרבנם,
לחנכת המזבח" (במדבר ז יא)
כל נשיא הקריב את הקרבן לעניין אחר ולכוונה אחרת, כל נשיא הקריב עם כוונותיו הפנימיות,בהתאם לייחוד השבטי שלו. אותה הקרבה גשמית אך הכוונות שונות.

מדוע הביאו כל הנשיאים אותו קרבן למה ציון שמו של כל נשיא
"ומפני שהייתה העדה כולם קדושים ובתוכם ה'"
מציינים כל פעם את שם הנשיא,ללמד שכולם כלב אחד,
אך כל אחד הוא גם יחיד ומיוחד, לא מאבדים את זהותם.
כולם שווים במעלתם ,ועל ידי קרבן שווה,
לא תיפול ביניהם קנאה ,גאווה או תחרות.
אם הנשיא מחזיק מעצמו – הוא "אין"
ואם הוא לא מחזיק מעצמו – הוא "יש" .
נשיא אותיות יש ואין,ירידה לצורך עליה.
מי שהופך עצמו לאין יהפוך ליש
כל מי שמשפיל עצמו הקב"ה מגביהו
כמאמר הרמב"ן באיגרת הרמב"ן
"השפל עצמך וינשאך המקום"
נשא-שיהיו נושאים את משאת עבודת הקודש,שממנה יינשאו.

ברכת הכהנים המובאת בפרשה מורכבת משלוש ברכות
כל אחת ארוכה ונעלה יותר ,
ושיאה של הברכה היא המילה "שלום".
"יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך.
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום."

יברכך ה'-גימטרייא-בנכנסים ובגוף.
הברכה- בגשמיות,שמירה ,הארה, חן ונשיאה.
ושלום-שלימות.
השלום אותיות 'השם לו',הרודף שלום,ה' לו.
השלום בין הבריות, הוא ערך נשגב.
שלום הוא שמו של הקב"ה.
הקב"ה מוכן שימחק שמו למען השלום.
ידוע בפרשת סוטה שהכהן מצווה לכתוב
את השמות הקדושים על דף :
"ומחה אל מי המים המרים".
כלומר שמו של הקב"ה נמחה במים המרים
בכדי ליצור שלום בין איש לאשתו.

'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם' –
יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יבנה כי-אם על ידי צביון אחד בדעות ותכונות ,
ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה,
ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום.
ובאמת אינו כן,
כי השלום האמיתי, אי אפשר שיבוא לעולם כי-אם דווקא על-ידי הערך של ריבוי השלום.
הריבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים והשיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום,
כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו.
(הראי"ה קוק זצ"ל, עולת ראי"ה, עמ' של)

"וקרבנו קערת-כסף אחת, שלשים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף,
שבעים שקל בשקל הקדש; שניהם מלאים, סלת בלולה בשמן--למנחה.
כף אחת עשרה זהב, מלאה קטרת" (במדבר ז)

קערת כסף- כסף- לשון כיסופים.
"כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת"
כף אחת – כנגד התורה שנתנה מכף ידו של הקב"ה .
עשרה זהב – כנגד עשרת הדברות .
מלאה קטרת – (בחילוף בא"ת ב"ש )=
בגימטרייא 613 כמניין תרי"ג מצוות .

בסוף פרשת נשא כתוב:
"ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו
וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת..."
מסביר רש"י: "כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן,
מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו."
אין כתוב "מדבר" אלא "מדבר", בבניין התפעל,
כלומר – כפי שכותב רש"י - מדבר בינו לבין עצמו.
הקב"ה מדבר לעצמו
קולו של הקב"ה מהדהד בעולם כקול פנימי.
משה הוא איש האמונה שומע מעומק נשמתו,
דבר ה' מידבר מתוכו.
"מעל הכפרת אשר על-ארן העדת, מבין שני הכרבים; וידבר אליו"
"מבין שני הכרבים"- ראשי תיבות משה (בעל הטורים)

לקראת שבועות
שמות חג השבועות טמונים באותיות החג :
ש- שבועות
ב - ביכורים
ו - ו' בסיוון
ע - עצרת
ת - תורה – מתן תורה.

התורה-מתנה, הקב"ה נתן לנו את התורה ואת הכוח לקבלה.
על פי השפת אמת הכוח לקבל את התורה הוא טהרת הלב
ככתוב: " לב טהור, ברא-לי אלהים; ורוח נכון, חדש בקרבי" (תהלים נא יב)
על ידי שהאדם עוסק בתורה ומתייגע בה, מחדש ומבין חידוש בתורה,
הוא מגיע לטהרת הלב.
דרך נוספת המכינה את האדם למתן תורה היא האחדות
"ויחן-שם ישראל, נגד ההר"-(שמות יט א)

אומר המדרש : (ויקרא רבה פרשה ט)
גדול השלום שבכל המסעות כתוב: (במדבר לג)
"ויסעו, ויחנו" נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת.
כיון שבאו כולם לפני הר סיני, נעשו כולם חנייה אחת כפי שכתוב: (שמות יט)
"ויחן שם ישראל"
ויחנו שם בני ישראל אין כתיב כאן, אלא ויחן שם ישראל.
כאשר עם-ישראל מתאחד סביב התורה,
נוצרת אחדות בין כל נשמות-ישראל לבין שורשן הראשון - הקב"ה,
"כאיש אחד בלב אחד"
בשבועות מתחדשת ההשראה שנתגלתה בהר סיני
וכל אחד מישראל יונק מהשראת קבלת התורה לפי מעשיו ולפי זכויותיו.