מאמרים וראיונות

שלח הקדוש ברוך הוא צדיק בדור הזה שנקרא רבי נחמן זכותו יגן עלינו אמן, שאמר על עצמו שממנו עד משיח לא יהיה חדשות. זאת אומרת, שהוא יכול להסביר את התורה בשורשים שלה שמתאימים לכל אדם בכל זמן ובכל מקום, וכל אדם יכול לקיים את כל התורה ברוחניות בתוך שעה של התבודדות. ואמר שמגלה את השכל החדש, שהוא שכל של משיח שגורם לדבר עם השם כל היום, ואמר שבשעה אחת של התבודדות קבועה כל יום יתוקן האדם הזה מאדם הראשון עד סוף כל הדורות, הוא וכל התלויים בו ולא יצטרך לבוא בגלגול פעם נוספת.

ואמר שכמו שכתוב 'שכל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים, כן כל הצדיקים הם קודש, ורבי נחמן בעצמו הוא קודש קודשים'. כי הוא שורש נשמות ישראל, והוא נשמת משה רבנו שבאה אחר-כך במלבוש של רבי שמעון-בר יוחאי, ואחריו האר"י הקדוש, ואחריו הבעל-שם-טוב הקדוש ועכשיו רבי נחמן בעצמו. כי הצדיק זה דעתו, וחוכמתו ותורתו ולא גופו הגשמי.

וכן אמר, שאי אפשר להתקרב להשם יתברך בלעדיו, כי העיד על עצמו שהוא כולו התבודדות, וכדי להתבודד שעה כל יום עד שיבוא להתבודד כל היום שזה שכל של משיח שפירושו שיחה עם השם, צריכים לשמוע את קול השופר הרוחני שהם פירושיו הרוחניים שהשם מגלה דרכו. למרות שיש מצווה לשמוע קול שופר בראש השנה, כי קול הצדיק הוא קול השופר האמיתי והנצחי.

אומר השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב'): 'דע, שדיבור שיוצא מפי הצדיק האמת, אפילו במלי דעלמא, הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר, כי בדברי תורה של  צדיק אחר יכול להיות שם תערובות הרבה, אבל זה הדבור, היוצא מפי הצדיק האמת, הוא רק אמת לבד, וכיוון שהוא רק אמת, ואין בו שום תערובות, אין יקר ממנו'.

'תערובות' הם שכל המפרשים האחרים של התורה, שמדברים במושגים של ציור, זמן ומקום. לדוגמא, כתוב בתורה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים". השם מפרש דרך רש"י ששרה היתה בת מאה כבת עשרים בלי עוונות כי עד עשרים שנה מענישים רק בדיני שמיים, והיתה יפה כבת שבע כי בגיל זה האשה היא היפה ביותר. הנה, האדם שקורא פסוק זה מבין שהפסוק מדבר על שרה אמנו זכר צדקת לברכה שנראתה בציור מסוים כגון גבוהה, יפה, עם כיסוי ראש, בזמן של לפני כארבעת אלפים שנה, ובמקום שנקרא ארם נהריים. רבי נחמן מחדש ששרה היא הדיבור של כל אדם ואדם שבו הוא שורר ומולך ושולט, כי שרה לשון שררה ומלוכה. כשאדם מדבר עם בוראו, הוא מזדכך והופך להיות בלי עוונות כבן עשרים, ויופי נשמתו הפנימית הצעירה כבת שבע המיוחדת רק לו, תתגלה בדיבוריו החוצה.

כתב האר"י הקדוש ש'עץ הדעת טוב ורע' זו התורה בעצמה שמעורבת בטוב ורע, בסם חיים וסם מוות. כשאדם חושב שהתורה מדברת על זמן עבר ולא עליו היום, כי לא למד את רבי נחמן ולא ירד לסוף דעתו הרוחנית שמעירה אותו מהשינה, הופכת לו התורה להיות סם מוות חס ושלום. ואם ידבר עם השם ויקיים כל יום את עצתו של רבי נחמן להתבודד כל יום שעה, תיהפך לו התורה לסם חיים ויחיה חיים נצחיים לעולם ויראה עולמו בחייו.

בהמשך (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קצב') נאמר: 'שיש שונה פירקו מאה פעמים ועדיין נשאר בהבנתו הקודמת כלומד זקן על נייר מחוק, אך כששונה פירקו מאה ואחת, האחד הנוסף זו הנשמה של התורה הרוחנית, וזה נקרא 'לומד ילד על נייר חדש', ומחדש את נשמתו והתורה מתקיימת אצלו כל זמן ורגע ובכל מקום'. כי אמר הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה יז'): 'שאדם יכול להיות אצל הצדיק וללמוד אותו ולא לראות את אורו הגדול', כמו עפרון שמכר בשמחה את מערת המכפלה לאברהם ולא ראה שהיא פתח גן עדן. כמו-כן אדם שמגשם את דבריו של רבי נחמן ולא רואה את האור הרוחני שלו. למשל שאכילה היא אכילת התורה, כמו שכתוב (משלי ט' ה'): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". ותאוות ממון היא התאווה בתורה שנקראת 'הון', ובזה נתקלקל הטעם, הריח והמראה שהם כנגד ציור, זמן ומקום, שהם כנגד עולמות העשייה, היצירה והבריאה שנקראים משל ומדמה. כי התורה הגשמית היא משל ומדמה לתורה הרוחנית.

וכן כתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כב') על הלכה שאדם תוקע שופר בתוך בור או מערה, והאדם שנמצא בחוץ, אם שמע קול עצמוּת השופר יוצא ידי חובת שמיעת תקיעת שופר, אך אם שמע קול הברה שהוא ההד של השופר, לא יצא ידי חובת שמיעת תקיעת שופר, כי זה לא הקול בעצמו. רבי נחמן מפרש הלכה זו ברוחניותה שאם שמע את קול הצדיק בעצמו, היינו שלמד כמו הלומד ילד בצורה רוחנית, יוצא מהרע שלו, ואם קול הברה שמע, פירושו שמגשם את דברי הצדיק ואומר שאכילה היא אכילה גשמית בלבד ולא אכילה רוחנית של התורה, ולא מבין שציצית היא לא רק ציצית גשמית, אלא גם ציצית רוחנית שהיא האמונה שהשם מציץ עליו כל רגע ורגע. כמו שכתוב (שיר השירים ב' ט'): שהקדוש ברוך הוא "מציץ מן החרכים", שזו הציצית האמיתית, שעליה בכה רבי נחמן להבין מהי הציצית האמיתית. וכן אם האדם מגשם את התפילין, ואינו מבין את רוחניותם שזהו דיבור עם השם מהלב ובושה והכרה בבורא עולם. כמו שכתב השם דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה לח') על פסוק (בראשית ל' ח'): "נפתולי אלוקים נפתלתי", פירוש, הפצרתי והתחננתי להיות שווה כמו אחותי, שאמרה רחל, וזה שייך לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום, כי על התפילין נאמר (ישעיהו לח' טז'): "השם עליהם יחיו". האם מישהו מאיתנו מרגיש שכשהוא מניח תפילין הוא חי, וכשמוריד אותן הוא מת? אלא וודאי שהתפילין הן משל ומדמה לתפילין הרוחניות, ומי שלומד את התורה בלי ההסברים של רבי נחמן וההבנה הנכונה שלו, יכול להיכנס לגן עדן התחתון ואינו יכול להמשיך ולהיכנס לגן עדן העליון, כי נשאר בהבנה הגשמית שנקראת מצרים.

כי עבודה קשה נקראת קושייה, ולבנים נקראים 'ליבון הלכתא', כשההלכה לא ברורה ברוחניותה. וכן כתב רבי נחמן בשם הזוהר הקדוש (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כב'): 'בראשית מאמר שלם חכמה עילאה, עדן עילאה, ברא חצי מאמר, חכמה תתאה עדן תתאה', ואינו מברר את המדמה.

הנה אדם שרוצה להציל את חייו ובני משפחתו וגלגוליו וכל התלויים בו וחס על כבוד קונו, צריך לקבוע לו בכל יום שעה אחת התבודדות, באיזה חדר או בשדה ביום או בלילה, ולייחד אותה להשם יתברך, לדבר עימו בשפה ובמילים שלו, להודות לו על מה שקיבל, לשפוט את עצמו אם עבר על התורה או שאולי שכח אותו בכל היום, ויתפלל ויבקש על העתיד לתקן את מידותיו, להידבק בבורא ולבנות את קומת השכינה שבנויה מתפילות. כשאדם עושה זאת אין עליו שום דין בשמים כי כשיש דין למטה אין דין למעלה. ואפילו אם אין לו מה לדבר, רק שמשתוקק לדבר, נאכל לאמונה ומתערבב כביכול עם בורא עולם, ומתחיל להבין שהוא חי וגר בתוכו והשם יתברך מזיז אותו וממציא אותו כל רגע ורגע. בזה מביא לעצמו את המשיח, כי המשיח זה השם יתברך בעצמו שנמצא ממולנו ומאחורי כל התמונות המתחלפות והפעולות המשתנות כל רגע ורגע, ואנו מסיחים את הדעת ממנו. ועל זה אמרו חז"ל (סנהדרין צז' ע"א): 'משיח בא בהיסח הדעת', שהפירוש הוא, שהמשיח נמצא והוא בורא עולם שאיתו משִׂיחִים. ואנו רק מסיחים את הדעת ממנו ולא מדברים איתו. כשאדם מתבודד הוא עוצר את הזמן וגואל את עצמו, וזה חצות האמיתי כי הגאולה ממצרים היתה בחצות.

עוד אמר רבי נחמן ב'חיי מוהר"ן' ('חיי מוהר"ן מעלת המתקרבים אליו סעיף יב'): 'שאין הקדוש ברוך הוא עושה לי זאת חס ושלום בשום פעם ליקח ממני איזה איש מאנשי באמצע', באמצע תיקונו, ו'איש מאנשיו' נקרא רק מי שמתבודד כל יום שעה כמו שכתב רבי שמשון ברסקי נכד רבנו בהקדמת 'עצות המבוארות', ש'אפילו אם יקראו לו ברסלב וחסיד וגם ייסע לאומן אין לו כוח בהתקרבות כי אם בהרגשת דעתו הקדושה'.

וכמו שכתב רבי יצחק ברייטר (ספר 'שארית יצחק' מכתב בעמ' קמו'): '...ואבקשך להראות המכתב הזה לכל צמא לשתות מימי הדעת של רבנו זכרונו לברכה למען יתעוררו מחדש להתחיל לילך ולדרוך בנתיבותינו הקדושים. גם נתייסד אצלנו בית התבודדות זה איזה שנים, ותודה לא-ל כל אחד יש לו זמן מיוחד להתבודד שם בכל יום ויום. כי אנו מבינים היטב בעזרת השם יתברך כי בלי התבודדות בכל יום על כל פנים שעה, אף אם יעשה האדם כל מיני עבודות שבעולם לא יהיה מקורב אל רבנו ז"ל כי עיקר התקרבות לרבנו ז"ל לדרכיו הקדושים להתבודד כל יום חוק ולא יעבור. ובלי זה תדע שההתקרבות הוא מהשפה לחוץ, והבעל דבר שהוא היצר הרע מתלבש את עצמו במצוות ומראה להאדם כי נצרך הוא לעבודות אחרות אף שהן גם כן קדושות מאד. אבל זה הסימן אם הוא מקורב אם לאו אם יש לו התבודדות בכל יום, לכן צריכים להתחזק מחדש ולהתחיל מעתה בקביעות כי אין שום ייאוש בעולם כלל'.

והנה אמר רבי נחמן שרצונו שיתפלל האדם כל היום כולו כמו שכתוב בגמרא (ברכות כא' ע"א): 'אמר רבי יוחנן הלוואי יתפלל האדם כל היום כולו'. ואפילו כשיהיה בין אנשים יבין שהוא נמצא לבד, וכל מה שמסביבו הוא התגלות של בורא עולם במלבושים. כי פורים נמשך כל השנה, כל רגע ורגע, ולזה קורא הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סד') פרעה, לשון פריעה והתגלות'. אדם שחושב ומבין שפרעה היה פעם ומת ואיננו, עובר על בחינת גניבה, רציחה וניאוף בלימוד תורתו, וגורם יניקה לשבעים אומות העולם שיונקים את השפע מאיתנו, וגורם אריכת הגלות כי מכר את יוסף שהוא רבי נחמן היום שצועק ('חיי מוהר"ן גדולת השגתו סעיפים ו', טו'): 'אני איש פלא ונשמתי פלא גדול, חידוש כמוני לא היה מעולם', הוא התגלות ה'יחידה דיחידה' שזכה לה רבי נחמן, ואמר שיעשה את כל אחד מאנשיו שיתבודד כל יום צדיק כמוהו, וכל אחד מאיתנו חי לבד עם הקדוש ברוך הוא שמלובש בכל המלבושים של האנשים והתמונות, ומשחק עימו שחמט. וכשאדם מגלה אותו הוא מנצח את הקדוש ברוך הוא וגורם לו תענוג. כמו שכתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה קכד'): "שיר מזמור למנצח - זמרו למי שמנצחין אותו ושמח'.

כי כתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מהור"ן חלק א' תורה קי'): שהתורה היא רוחנית ומי שמגשם את דברי התורה ועושה ממנה ממשית יש בה שכחה, כי דבר רוחני לא תופס מקום, כי הוא בלי ציור, זמן ומקום, ואם נדמיין את פרעה לבוש כמו מלך עם כתר - זה ציור, ואם נלמד שפרעה היה חי לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה - זה זמן, ואם נחשוב שהיה גר במצרים - זה מקום, והתורה היא שמותיו של בורא עולם. לכן אנו רואים את פרעה כל יום וכל רגע שזה התגלות התמונה שממולנו, וכשהשם יתברך פונה למשה להוציא את בני-ישראל ממצרים ואומר לו "בא אל פרעה", אומר השם יתברך בהסבר הרוחני לכל אדם ואדם לבוא ולדבר איתו. כי דעת כל אדם נקראת משה והשם יתברך נקרא פרעה על שם התגלותו אלינו כל רגע, ומבקש מהאדם להוציא את בני- ישראל ממצרים שהם הדיבורים של כל אדם שנקראים בני-ישראל שאדם מוליד מפיו והוא נקרא ישראל, כי הוא רוצה רק את הדיבורים המיוחדים שלך ושלי, כי היצר הרע אינו יודע ומבין מה אתה מדבר משום שאינו כתוב בשום מקום, והדיבורים האלה עולים לשמיים ללא עיכוב. לעומת זאת התפילות הכתובות גורמות למסכים וקטרוגים כי היצר הרע מכיר אותם.

אדם שלא מדבר עם בורא עולם נקרא עקרה, וצריך לשמוע את קול השופר הרוחני שאלו הם פירושיו של רבי נחמן שייתנו לו שכל חדש ונשמה חדשה שיוכל לדבר עם בורא עולם בצורה הולכת וגוברת כמעיין המתגבר. וכתב השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ס'): 'שיש אנשים שישנים את ימיהם ונדמה לעולם שהם לומדים תורה ומתפללים, ואין להשם יתברך נחת מהם כי עבודתם היא מבחינת שינה'. אנשים אלה אוכלים את התורה שנקראת עץ הדעת טוב ורע ומתים רוחנית באותה הבנה, כי אכילה היא לימוד. וכמו שיש מאכלים שמעוררים מהשינה כגון קפה ויש שמרדימים כגון חלב, כך ברוחניות יש תורה שמבוררת למאכל אדם והיא התורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן, שהיא נשמת התורה שמביאה את האדם לריבוי התבודדות ודיבור עם השם בכמות ובאיכות, ויש פירושים לתורה שהם תערובות של ציור, זמן ומקום שממיתים את הלומד מיתה רוחנית בגלל שהם מרדימים אותו, והוא נופל לשינה ואינו מתייחס לבורא עולם שנמצא כאן, רואה ושומע אותו וממציא ומחדש את העולם כל רגע ורגע שזו התעוררות השינה.

ממשיך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ס'): 'שכמו שחירש אינו שומע ואינו מדבר, כן אדם שאינו שומע את דברי התעוררות החכם שהוא בדורנו רבי נחמן ואינו מדבר עם בורא עולם', זה עומק ההלכה. כי בהלכה יש עומק רוחני שאותו מגלה השם יתברך דרך רבי נחמן. למשל מצוות ציצית בגשמיות היא ארבעה פתילים ובה צמר, וברוחניות הוא השם יתברך שמציץ עליו כל רגע ורגע. בידיעה זאת שהשם רואה אותו, הוא מקיים מצוות ציצית כל רגע, וכן האמונה שהשם נמצא כאן, הדעת הזאת נקראת (במדבר טו' לט'): "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותי", כי כל שורש המצוות כלולות באמונה.

יש בשמיים מידה שנקראת מידת אמת שמסתכלת במלכות שהיא מידת האמונה שנקראת שכינה. אם אני מאמין שהשם יתברך נמצא פה וגם רואה אותי זה נקרא שאני רואה אותו כי הראיה היא הידיעה, כי כשיודע נקרא שרואה. כמו שכתב הקדוש ברוך הוא דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה עו'): 'וזה נקרא שהשם יתברך מקיים מצוות ציצית'.

וכן התפילין בגשמיות הם שני בתים שמניחים אחד על היד ואחד על הראש, וברוחניות דיבור עם בורא עולם מהלב, אלה הם תפילין של יד, והבושה וההכרה בבורא הם תפילין של ראש. כשאדם מדבר עם בורא עולם בשפה שלו הוא מקיים את התפילין שהשם יתברך מניח ברוחניות בשמים, שמידת האמונה שנקראת מלכות מתחננת למידת האמת שתקרב אותה אליו. כמו שכתב השם יתברך (שיר השירים ח' ו'): "שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך", וכן מקיים כל התרי"ג מצוות בשורשם, כמו שאמר יעקב אבינו עליו השלום "עם לבן גרתי". פירש השם יתברך דרך רש"י: 'תרי"ג מצוות שמרתי'. ויש מדרש שאומר שאחרי פטירתו של אדם מביאים לו ספר תורה ושואלים אותו: 'קיימת מה שכתוב בספר זה?' מה יענה כשישאלו אותו: 'גרת עם לבן?' על פי התורה שמגלה השם דרך רבי נחמן אתה מקיים בכל שעת התבודדות את כל התרי"ג מצוות בשורשם ברוחניות, ואתה גר אצל לבן שנקרא בשם הקבלה 'אדם קדמון' שנקרא מקומו של עולם כמו שכתוב בבראשית רבה (בראשית רבה ויצא ע' סעיף ט'): "הידעת את לבן בן נחור" שמלבין עוונותיהם של ישראל?

רואים מכאן שאדם שמקיים שעה התבודדות והוא מבין שהוא גר אצל השם שנקרא לבן, מלבין את כל עוונותיו, כמו יום-כיפור שבבית המקדש היתה 'לשון של זהורית' שהיא חתיכת צמר אדומה שהיתה הופכת ללבנה ביום-כיפור, להוכיח שעוונות ישראל התכפרו.

אינך רוצה ליבון עוונות? אינך רוצה קיום כל התורה כולה בשעה אחת? אינך רוצה תיקון לעצמך ולכל הקשורים בך מאדם הראשון ועד סוף כל הדורות?

תקבע לך מתוך עשרים וארבע שעות שעה אחת שעליה התכוונו חז"ל בעומק דבריהם (אבות ד' יז'): 'יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא'. ורבי נחמן מביא אליך את כל עולם הבא וכן תחיית המתים עכשיו. כי אדם שמבין ואומר להקדוש ברוך הוא: 'אתה מזיז אותי, אתה מנשים אותי, אתה מוליך אותי' הוא אדם חי. אדם ששוכח זאת מנתק עצמו מהקדוש ברוך הוא ועובד בדַקוּת 'עבודה זרה' כשאומר שהוא בעצמו הולך וזז ונושם ומדבר, ולא מקשר את עצמו להשם.

לבן הוא השקוף שמסביבך שנקרא בלשוננו 'חלל פנוי', וכתב רבי נחמן שהוא פנוי מהשכל, אך אמונה נמצאת שם, ואפשר לעבור בחלל הפנוי הזה באמונה, כי בשכל אינך יכול לדבוק בהשם שנמצא מסביבך כי אין שם שכל אלא אמונה. השם דרך רבי נחמן קורא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה סד') למקום הריק בחלל הפנוי שסביבו – פרעה  לשון הפרעה, וישראל נקראים עבריים שעוברים על הכל באמונה.

על-ידי אמונה, שאני מאמין שהשם כאן, זאת אומרת שהוא נמצא כאן בשבילי והתחברתי עימו. כי מצד עצמו הוא נמצא תמיד, אבל בשכל אי-אפשר להתחבר איתו אלא רק על-ידי אמונה, ופרעה שהוא התגלות, דרכו כן אפשר להתחבר בשכל כי יש שם שכל ואותיות. וכשהשם אומר לך (שמות ז' כו'): "בא אל פרעה", הוא מבקש ממך, בוא אלי ותגלה אותי ותתחבר אלי דרך המלבושים שיש בהם שכל.

אם כן, לבן הוא שם של בורא עולם, אף-על-פי שבציור, זמן ומקום, בהבנה שנקראת 'מוחין דקטנות', לבן היה אדם רמאי שגר בארם נהריים. אסור לממש ולגשם בהבנה הגשמית את התורה שנקראת סם מוות חס ושלום, כמו שמתו אנשים בחושך במצרים שנאמר (שמות י' כא'): "וימש חושך", פירוש, שהיה לו ממשות, כך גם אפשר למות בלימוד התורה. כי השם יתברך ממשיך לומר לכל אדם (בראשית ב' יז'): "כי ביום אוכלך ממנו מות תמות" על התורה שנקראת עץ הדעת טוב ורע. התורה ממשיכה גם היום, והתורה שהשם מגלה דרך רבי נחמן היא עץ החיים שכתוב: "ואכל וחי לעולם", כי אכילה היא לימוד.

אם נבין שלבן זה השקוף שמסביבנו ואנו חיים בתוך בורא עולם, אני ואתה יכולים לחיות עימו כי הוא שומע ורואה ונמצא פה בכל רגע בכל מקום, 'כי השם יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו' ואנו חיים בתוכו והוא מזיז אותנו כל רגע.

כתב תלמיד רבי נחמן הרב בן ציון פרסברגר זצ"ל בספרו 'השגת אלוקות': 'שחמור של משיח הוא גוף האדם, והשם יתברך שנקרא משיח רוכב עלינו ונמצא בתוכנו ומניע את גופנו, ואנו צריכים לדבר עימו כל רגע ולהזכיר לעצמנו זאת בכל רגע', כפי שאמר השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מהור"ן חלק ב' תורה מד') על פסוק (תהלים פט' ב'): "אודיע אמונתך בפי", 'שצריך לדבר אמונה בפה'. 'ריבונו של עולם אני מאמין שאתה נמצא פה, אני מאמין שאתה רואה אותי, אני מאמין שאתה שומע אותי ומזיז אותי ומניע את פי לדבר'. כי השם יתברך הוא אחד פשוט מאחורי פעולות משתנות, וזה נקרא שמירת שבת כל השבוע.

אמרו חז"ל שאם נשמור שתי שבתות מיד נגאל. שמירת שבת ראשונה היא קיום שבת כהלכתה, ושמירת שבת שנייה היא שמירת האמונה שהשם עומד מאחורי כל פעולה כל רגע וזו הגאולה, היום! עכשיו! רבי נחמן אמר: 'אין שום ייאוש בעולם', ולא כל רב יכול להיות ערב על דיבור כזה, כי התורה שהשם מגלה דרכו ממלאת את כל החסרונות, וממילא מכפרת על כל העוונות. כמו שכתוב (ליקוטי מהור"ן חלק א' תורה ח'): 'ואם אדם יאמר שהוא מיואש וחסר לו משיח, יענה לו שהמשיח האמיתי הרוחני כבר בא, שהוא השם יתברך, ואני ואתה גרים ונמצאים בתוכו, ואיתו מדברים ומשיחים והוא מלך המשיח הנצחי'.

אם אדם יאמר שחסר לו אליהו הנביא שבא עם המשיח, הוא צריך להבין שהשם נקרא אליהו, כי אליהו פירושו 'אלי–הוא' שנמצא ממולי כי כל החסרונות הם בחסרון הדעת, ואם אדם יודע זאת אז יש לו משיח, ואם אינו יודע, אפילו שיש לו בגשמיות את הדבר, חסר לו את הדבר הרוחני האמיתי כי הכל תלוי בדעת. כמו שכתב השם יתברך דרך רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה כא'): 'ואם אדם יאמר שחסרה לו אשה עונה לו רבי נחמן שהאשה האמיתית היא האמונה. כמו שכתוב (קהלת ט' ט'): "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" שהיא האמונה'. ואם יאמר אדם שחסרים לו ילדים, הרי הדיבורים הם הילדים והוא יכול בעצם להוליד אין סוף ילדים שזה שורש מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית א' כח') בדיבורים, ואם אדם יאמר שחסר לו בית, הבית האמיתי הוא הדעת שאנו גרים בתוך השם, ואפילו שיש לו בית גשמי, את הבית הרוחני אין לו, ואם חסרה לו פרנסה, את הפרנסה האמיתית יש לו כל רגע ורגע, ואלו הן המצוות הרוחניות שהשם רואה אותו בכל רגע ונמצא מסביבו, ואליו מתפללים ומדברים כל רגע. ואם אדם יאמר שחסר לו כסף, סימן שהוא לא יודע מה זה כסף באמת, כי הכסף האמיתי הוא השם יתברך שאליו נכספים ומולידים פרוטות מהפה, כמו שכתוב (ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה ז'): 'וּפְרִיטָא שִׁיפְוָתֵהּ'.

התורה מספרת על אדם בשם צלפחד, שהיו לו חמש בנות: נעה, מילכה, מחלה, תירצה וחוגלה. והן רצו חלק ונחלה בארץ ישראל, אך הם לא נישאו ולא היו להם בנים, והירושה ניתנת לפי הלכות התורה לבנים ולא לבנות. בנות צלפחד באו למשה רבנו, ואמרו לו שהן רוצות לרשת חלק מארץ ישראל. משה שאל את הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא ענה לו שמגיע להן חלק ונחלה בארץ ישראל, וכשהגיעו לארץ נישאו לבני דודיהן. וכן כל שנה ושנה חוזר הסיפור על צלפחד וחמשת בנותיו שרצו ירושה בארץ, ושוב שואל משה את הקדוש ברוך הוא, ושוב הקדוש ברוך הוא נותן לו תשובה חיובית. מדוע אנו צריכים לקרוא את אותו סיפור פעם נוספת? הרי הם כבר היו בארץ מהשנה שעברה. מי אלו בנות צלפחד? מי זה צלפחד? במה הוא משנה לי את החיים? וכי פעם ראיתי את נועה, את מילכה, או את חוגלה?

מעשה שהיה, שלמדנו על חוגלה ושאלתי אדם מסוים האם ראה את חוגלה מימיו. והנה על השולחן ראינו שנינו ממחטות נייר שכתוב עליהם 'חוגלה'. זה ד"ש משמים, זה פלא פלאים. האם פעם ראינו את מחלה ותירצה? כיצד הן משנות לי את החיים? הרי התורה נמצאת גם עכשיו. אם נגשם את הסיפור, בציור, זמן ומקום, לא נבין את זה, כי וודאי אינן במציאות, אך אם נלך לרוחניות התורה ולשורשה, כפי שמלמדים אותנו האר"י הקדוש ורבי נחמן, נוכל להבין בעזרת השם את הדבר. הגמרא מספרת (שבת  עז' ע"ב), שהקדוש ברוך הוא ברא בעולם חמש אימות, שהם חמישה פחדים: שהגדול מפחד מהקטן,  והגיבור מפחד מהחלש, שהוא אימת מפגיע על אריה. מפגיע היא חיה קטנה שמוציאה רעש גדול ומפחידה מאד את האריה החזק והגיבור, אימת כילבית שהוא דג קטן על לוויתן, שהלוויתן הגדול והחזק מפחד ממנו פן יכנס בנחיריו ויוכל למות, אימת סנונית על נשר, הנשר הגדול והחזק, מלך העופות מפחד מסנונית קטנה שתיכנס בין כנפיו ויוכל ליפול, ואימת יתוש על פיל, שהיתוש הקטן יכול להיכנס באפו של הפיל ויוכל למות, אימת סממית על עקרב, שהעקרב הקטלני מפחד מסממית קטנה.

מסביר האר"י הקדוש שחמישה פחדים אלה הם כנגד חמש גבורות שהם כוחות רוחניים בשמים, שמאירות למידת המלכות הנקראת רחל ולאה, וכנגדם הם חמשת בנות צלפחד, מלשון פחד שזוהי גבורה. נועה, תירצה, חוגלה, מילכה, מחלה הן חמישה אורות שנמצאות גם כיום בשמים ברוחניות הנסתרת, והתורה היא המפה של העולם המגלה מה קיים ברוחניות. הסבר זה הקיים בשמים עכשיו, מעיר אותנו מהשינה, אך עדיין אין אנו יודעים איך נעבוד את השם בהבנה זו. אם ניעזר בהקדמותיו של רבי נחמן שאמר, כדי להגיע לאמונה צריכים לדבר דברי אמונה, ובזה מרגיז האדם את יצר הטוב על יצר הרע שהוא הדמיון. כשאדם אומר: 'ריבונו של עולם, אתה קיים, אני מאמין בך שאתה קיים, אני מאמין בך שאתה בורא וממציא אותי ואת כל העולם כל שנייה', דיבורי אמונה אלו מחזקים את האמונה ומביאים את האדם לאמונה. אם נחבר את הדברים האלו עם דבריו של האר"י הקדוש, נבין בעזרת השם יתברך מי הן חמשת בנות צלפחד וכיצד אפשר לעבוד בהן את הקדוש ברוך הוא כל אדם, בכל זמן ובכל מקום. חוגלה אלה דיבורי אמונה שאדם צריך לדבר תוך כדי התבודדות, כי הדיבור נקרא גבורות, כמו שכתוב (תהלים קמה' יא'): "וגבורתך ידברו". כשאני מתגבר לדבר דברי אמונה לפני התפילה והבקשה עם השם, אני מאיר את ארץ ישראל, כי האר"י הקדוש הסביר שבנות צלפחד הן אורות שמאירים את ארץ ישראל ברוחניות, אך אינן נכנסות לשם. לכן הסתפק משה אם אורות אלו יורשות חלק בארץ, כי ברוחניותן הן רק מאירות ואינן נכנסות. וענה לו הקדוש ברוך הוא שהן דוברות אמת ויש להן חלק בארץ ישראל. כשאדם מתגבר לדבר דיבורי אמונה, הוא מאיר לאמונה ומחזק אותה. כי כנגד חוגלה, אני צריך להגיד בהתבודדות: 'ריבונו של עולם אתה חג מסביבי ומסובב אותי עכשיו ובמשך היום וכל ימי חיי כמו מחוג של שעון'. מילכה מלמדת אותי שאני צריך לדבר עם הקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם אתה מלך עלי ועל כל העולם'. נועה מלמדת אותי שאני צריך לומר לקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם, אתה מניע אותי כל שנייה וכן הנעת אותי במשך כל ימי חיי ולא שמתי אליך לב ולא גיליתי אותך. תסלח לי, אתה מניע איתה את כל העולם, את כל המכוניות, את האנשים ואת כל המציאות'. תירצה מלמדת אותי לומר לפני התפילה שאני מתפלל בהתבודדות: 'ריבונו של עולם, כך אתה רוצה. מדוע אני גר במקום הזה? כי כך אתה רוצה ואתה טוב'. מחלה מלמדת אותי לומר בהתבודדות: 'ריבונו של עולם, אתה חל פה ונמצא פה', כמו שפירש רבי נחמן, תוחלת ממושכה מחלת לב, הכוונה, שאם אני ארבה להתפלל, הקדוש ברוך הוא יחול בליבי, היפך הפירוש השלילי, שאם אתפלל ולא אקבל מה שרציתי, אז מההמתנה אקבל חס ושלום מחלת לב. המילה 'חל' פירושו נמצא, כשאני אומר: 'הקדוש ברוך הוא אתה נמצא פה', הרבה פעמים אני מחזק את דעתי באמיתת נוכחותו מסביבי.

הנה דיבורים אלו מאירים לתפילה ולאמונה, מחזקים אותה כי היא נקראת ארץ ישראל, ואינם כמו תפילה שמקבלים על ידה משהו. אומר הקדוש ברוך הוא עכשיו למשה שהוא דעתך ודעתי שבנות צלפחד דוברות אמת. פירוש שהקדוש ברוך הוא אומר לנו לעשות כך ולדבר דיבורי אמונה אלו שיעזרו לנו להתפלל בדעת שלמה. למה הדבר דומה, לאדם שהזמין לחתונת בנו תקליטן, וכשבא לשלם לו לאחר החתונה, בא אדם נוסף ואומר לו שגם לו מגיע כסף. שואל אותו, מי אתה? עונה האדם, אני הוא זה שהפעלתי את התאורה מעל הבמה, חמישה אורות, אחד אדום, אחד כחול, אחד צהוב, אחד ורוד ואחד ירוק. נכון שלא ניגנתי בפועל כמו התקליטן, אך אני הוא זה שהארתי את הבמה. בזכותי נהנו כל הצופים מאורות יפים ונפלאים. שואל בעל השמחה את בעל האולם, האם מגיע לתאורן תשלום? עונה לו בעל האולם, וודאי שמגיע לו, כי הוא הוסיף ותרם לכל האווירה. בעל השמחה זה משה רבנו שזהו למעשה אנחנו. הקדוש ברוך הוא זה בעל האולם ובנות צלפחד הם כנגד האורות המאירים בשלל צבעים. וכמו שבנות צלפחד נישאו לבנות דודיהן, אומר הקדוש ברוך הוא, דיבורים אלו יביאו אותך בהתבודדות להתחבר איתי. כי הקדוש ברוך הוא נקרא דודי, כמו שכתוב (שיר השירים ו' ג'): "אני לדודי ודודי לי", ועוד כתוב שם (שיר השירים ז' י') : "וחיכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים", כך תורתו של רבי נחמן, שהוא היין המשובח והטוב. תוליך אותנו בדרך הישרה, ותגרום לנו לדבר ולדובב עם הקדוש ברוך הוא, על-ידי שתעיר אותנו מהשינה, כי ישֵן אינו מדבר, וער מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

אנא, ריבונו של עולם, תן לנו דעת להבין את האמת, ולהאמין במשה שמתגלה עכשיו שהוא רבי נחמן, ותוציאנו ממצרים ותביאנו לאמונה הקדושה והשלמה. הצילנו ריבונו של עולם, שלא נהיה כמו קורח ועדתו, וכמו בלעם שלא רואה את הרוחניות של התורה החיה. תן לנו דעת להיות כמו נח ואברהם אבינו ונציל את עצמנו ואת כל העולם מהחושך והמבול שמסביבנו שהם הבלבולים והדמיונות. תן לנו ריבונו של עולם, לשתות מהבאר של מרים ועל-ידי כך נזכור את כל התורה כולה ונקיימה, ולא נעשה עגל חס ושלום על-ידי הלימוד הגשמי של התורה והשכחה ממך במהלכי היום יום, וכן נזכור אותך כל רגע ורגע. תן לנו את המילים הנכונות לגרום לך נחת ושעשועים עד שתגלה את פניך אלינו, אמן ואמן.

(לקראת ראש השנה תשע"א)