סימן פט - דין בסיס לדבר האסור
סימן פט. דין בסיס לדבר האסור, ובו ו' סעיפים:
(א) כלי שלו שהניח עליו בערב שבח דבר מוקצה בכוונה והזה דעתו שיהא מונח שם בהכנסת שבת, נעשה הכלי בסיס לדבר האסור. ואפי' ניטלה משם המוקצה ביום השבת, מ"מ כיון שהיתה מונחת שם בין השמשות ונעשה אז הכלי בסיס לדבר האסור, אסור לטלטלו גם אח"כ כל היום אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו:
(ב) היה מונח שם בהכנסת שבת גם דבר היתר ונעשה הכלי בסיס לדבר האסור ולדבר המותר. אם הדבר המותר יותר חשוב לו, מותר לטלטלו. ואם הדבר האסור יותר חשוב לו אסור לטלטלו. ולכן טוב להניח על השולחן את החלות קודם ביה"ש, כדי שיהיו המפה והשלחן בסיס להנרות ולהחלות ויהיו מותרין בטלטול. ואם לא עשאו כן הרי נעשו המפה והשלחן בסיס לדבר האסור לחוד ואסורין בטלטול. ומ"מ בדיעבד אם יש צורך גדול כגון שנפל נר על השלחן וצריכין לנערו, יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דלא נעשה בסיס אלא אם דעתו שתשאר שם המוקצה כל יום השבת, והרי המנהג להסיר בשחרית את המנורות ע"י גוי ולא נעשה בסיס (ובש"ע של התניא כתב דהמפה בלא"ה לא הוי בסיס כמ"ש בסי' ש"ט ס"ט):
(ג) היה מעות בכיס התפור בבגדו, מותר לטלטל את הבגד, שאין כל הבגד נעשה בסיס אלא הכיס, והכיס בטל לגבי הבגד, אבל אין ללבשו אפי' בביתו דחיישינן שמא יצא בו לרה"ר. (ואם הוא בדרך ויש לו מעות ע"ל סי' ס"ח סי"ב). אבל תיבה שבתוך השלחן [מגירה, שובלאד] ויש מעות בתיבה, אסור לטלטל את השלחן משום דהתיבה היא כלי בפני עצמו ולא בטלה לגבי השלחן:
(ד) לא נעשה בסיס אא"כ המוקצה היה מונח שם בין השמשות. אבל אם לא היה שם ביה"ש רק אח"כ הניחו שם, לא נעשה בסיס ומותר לטלטל את הכלי אפילו בשעה שהמוקצה עליו. ולכן מותר לנער את השלחן או את המפה מעצמות וקליפין, כשאין השלחן והמפה נעשו בסיס מכוח הנרות כמו שכתוב לעיל סעיף ב':
(ה) ולא נעשה בסיס אלא אם הניחו בכוונה שיהא מונח שם בין השמשות, אבל אם נשאר שם מחמת שכחה או שנפל מעצמו לשם, לא נעשה בסיס:
(ו) ולא נעשה בסיס אלא כלי שלו. אבל אם הניח דבר מוקצה על כלי של אחר, לא נעשה בסיס, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדלא ניחא ליה לחבריה:
(א) כלי שלו שהניח עליו בערב שבח דבר מוקצה בכוונה והזה דעתו שיהא מונח שם בהכנסת שבת, נעשה הכלי בסיס לדבר האסור. ואפי' ניטלה משם המוקצה ביום השבת, מ"מ כיון שהיתה מונחת שם בין השמשות ונעשה אז הכלי בסיס לדבר האסור, אסור לטלטלו גם אח"כ כל היום אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו:
(ב) היה מונח שם בהכנסת שבת גם דבר היתר ונעשה הכלי בסיס לדבר האסור ולדבר המותר. אם הדבר המותר יותר חשוב לו, מותר לטלטלו. ואם הדבר האסור יותר חשוב לו אסור לטלטלו. ולכן טוב להניח על השולחן את החלות קודם ביה"ש, כדי שיהיו המפה והשלחן בסיס להנרות ולהחלות ויהיו מותרין בטלטול. ואם לא עשאו כן הרי נעשו המפה והשלחן בסיס לדבר האסור לחוד ואסורין בטלטול. ומ"מ בדיעבד אם יש צורך גדול כגון שנפל נר על השלחן וצריכין לנערו, יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דלא נעשה בסיס אלא אם דעתו שתשאר שם המוקצה כל יום השבת, והרי המנהג להסיר בשחרית את המנורות ע"י גוי ולא נעשה בסיס (ובש"ע של התניא כתב דהמפה בלא"ה לא הוי בסיס כמ"ש בסי' ש"ט ס"ט):
(ג) היה מעות בכיס התפור בבגדו, מותר לטלטל את הבגד, שאין כל הבגד נעשה בסיס אלא הכיס, והכיס בטל לגבי הבגד, אבל אין ללבשו אפי' בביתו דחיישינן שמא יצא בו לרה"ר. (ואם הוא בדרך ויש לו מעות ע"ל סי' ס"ח סי"ב). אבל תיבה שבתוך השלחן [מגירה, שובלאד] ויש מעות בתיבה, אסור לטלטל את השלחן משום דהתיבה היא כלי בפני עצמו ולא בטלה לגבי השלחן:
(ד) לא נעשה בסיס אא"כ המוקצה היה מונח שם בין השמשות. אבל אם לא היה שם ביה"ש רק אח"כ הניחו שם, לא נעשה בסיס ומותר לטלטל את הכלי אפילו בשעה שהמוקצה עליו. ולכן מותר לנער את השלחן או את המפה מעצמות וקליפין, כשאין השלחן והמפה נעשו בסיס מכוח הנרות כמו שכתוב לעיל סעיף ב':
(ה) ולא נעשה בסיס אלא אם הניחו בכוונה שיהא מונח שם בין השמשות, אבל אם נשאר שם מחמת שכחה או שנפל מעצמו לשם, לא נעשה בסיס:
(ו) ולא נעשה בסיס אלא כלי שלו. אבל אם הניח דבר מוקצה על כלי של אחר, לא נעשה בסיס, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדלא ניחא ליה לחבריה: