סימן ט - הלכות ציצית
סימן ט. הלכות ציצית, ובו כ"א סעיפים:
(א) גדולה מצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ציצית בגימטריא ת"ר, ח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג, לכן צריך כל איש להיות נזהר שיהיה לו טלית קטן שיהא מלובש בו כל היום, ויהיה של צמר רחלים לבן, וגדול כשיעור, דהיינו ג' רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב, וי"א אמה על אמה. ואותן שעושין את הטלית קטן תפור מן הצדדין צריכים ליזהר שיהיה מכל צד פתוח רוב הנראה לעינים, ואפילו ע"י קרסים לא יחובר. גם יהא כל אדם נזהר שיהיה לו טלית גדול בציצית שיתעטף בו בשעת תפלה, ויהדר שיהיה לו טלית נאה, וכן כל המצות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, דכתיב זה אלי ואנוהו, ודרשינן התנאה לפניו במצות. וידקדק לקנות ציצית מאיש נאמן שיהיה בטוח שנעשו בטויה ובשזירה בפירוש לשמן וכמצוותן, ויהיו ארוכים כשיעור:
(ב) מי שאי אפשר לו אלא בטלית של פשתן שאי אפשר לו לעשות בו ציצית של צמר משום איסור שעטנז, יש מי שאומר דיעשה כנפות של עור ובהם ציצית של צמר, ויש חולקין עליו שלא לעשות כן (עיין שע"ת סס"י ט'):
(ג) הנקב שמכניסין בו את הציצית לא יהא רחוק משפת הבגד הן באורך הן ברוחב יותר מן שלשה אגודלין (יש אומרים דגודלין אלו מודדין במקום הקצר שבאגודל דהיינו בראשו. ונכון להחמיר כן עיין שע"ת) כי למעלה משלשה אגודלין לא מקרי כנף הבגד אלא בגד, ואם עשה את הנקב למעלה משלשה אגודלין אע"פ שכשקושר את הציצה מושך את הקשר ומקמיט מן הטלית עד שבא הנקב למטה מ"מ פסול. ואם לאחר שתלה את הציצה בנקב שהוא למעלה מן השיעור חתך בנקב כדי שתתלה הציצה למטה מג' פסול משום תעשה ולא מן העשוי (כדלקמן סעיף ו') וגם לא יהא הנקב קרוב לשפת הבגד בין באורך בין ברוחב פחות מכשיעור שיש מן הקשר האמצעי של אגודל עד סוף הצפורן כי למטה מזה ג"כ לא מקרי כנף אלא תחת הכנף. ואם היה הנקב רחוק כשיעור אלא שע"י משיכת הקשר נקמט שפת הטלית ואין בו כשיעור מ"מ כשר, והחוטין שהן בשפת הטלית ואינן ארוגין יש ספק אם נמדדין לשיעור זה או לא, ע"כ צריכין לחתכן משם קודם קשירת הציצית (ע"ל ס"ו). בטלית קטן נוהגין קצת לעשות שני נקבים זה אצל זה כמו צירי ומכניסין בשניהם את הציצית והן תלויות על הטלית מבחוץ:
(ד) אם בשעת קשירת הציצית היה הנקב רחוק כשיעור ואח"כ נקרע קצת הנקב או שפת הטלית עד שהציצה היא בפחות משיעור הריחוק מהקצה לא נפסלה בכך כי לא הקפידה התורה שלא תהא הציצה תחת הכנף אלא בשעת עשיה שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו' ומ"מ לכתחלה טוב לעשות אימרא סביב הנקב (וע"ל סעיף י"ז) וכן בשפת הטלית שלא יפחת משיעור קשר אגודל:
(ה) נוהגין לעשות בציצית חמשה קשרים כפולים שיש ביניהם ארבע חוליות.דהיינו שמכניס אח הארבעה חוטין בתוך הנקב וקושרן בשני קשרים וכורך בחוט הארוך הנקרא שמש שבע כריכות, וחוזר וקושר שני קשרים ושוב כורך שמונה כריכות, וקושר שני קשרים וכורך אחת עשרה כריכות וקושר שני קשרים, וכורך שלש עשרה כריכות וקושר שני קשרים. ומהיות כי נוי ציצית הוא שיהיו כל החוליות שוות באורכן, לכן בחוליא הראשונה שהכריכות מועטות ירחיקן זו מזו ובחוליא שניה יקריבן קצת יותר וכן בשלישית וברביעית. ושיעור כל אורך הציצה דהיינו מן הקשר הראשון עד קצה החוטין צריך להיות לכל הפחות י"ב אגודלין. והנוי הוא שיהיו כל החוליות ביחד שליש והחוטין התלויין שני שלישים. ע"כ ידקדק שתהא כל חוליא כרוחב אגודל, ויהיו כל החוליות ד' אגודלין והחוטין התלויין ח' אגודלין ואם הן ארוכות יותר יעשה החוליות ג"כ קצת ארוכות יותר. טוב לדקדק לעשות כל הקשרים בד' חוטין שמצד זה עם ד' חוטין שמצד זה שיהא כל חוט חלוק חציו לכאן וחציו לכאן (ע"ל סעיף י"ג):
(ו) אם לא פסק את החוטין זה מזה אלא שלקח חוט אחד ארוך מאד וכפלו לארבעה וכך הכניסם בתוך הנקב וקשרם ואח"כ פסקן פסול משום דכתיב גדילים תעשה לך ודרשינן תעשה ולא מן העשוי פי' דבעינן שיהיו הציצית בשעת עשייתן על הבגד כהלכה ולא שיהיו נעשים בפסול ואח"כ יוכשרו ע"י מעשה שנמצאו עשוים כראוי דזהו פסול. וכן אם היתה הציצה עשויה כתיקונה על בגד אחר ונקרע הבגד ורוצה לתת את הציצה כך בבגד אחר, או אפילו בבגד זה, כגון שנפסק הטלית מן הנקב עד סופו ונפלה הציצה ורוצה להחזירה למקומה ולתפור את הטלית עד הנקב זהו ג"כ פסול משום תעשה ולא מן העשוי, וכן אם קשר את הציצית בשעה שהיה טלית זה פטור מציצית כגון שהיה רובו תפור (ע"ל סעיף א') ואח"כ התיר מן התפירות עד שרובו פתוח וחייב בציצית, אם ישארו הציצית כמו שהן גם כן פסולין משום תעשה ולא מן העשוי, אלא צריך להתיר את הציצית ולחזור ולקשרן כהלכה וכן כל כיוצא בזה:
(ז) קודם שיתעטף בטלית יבדוק את הציצית אם הן כשרות. וצריך לבדוק גם את החוטין שהן בתוך הנקב ואת הכריכות וגם יפריד את החוטין שלא יהיו מהודקין זה בזה. ואם נשתהה לבא לבהכ"נ שבעוד שיפריד את הציצית ויבדקן יתבטל מלהתפלל עם הציבור, אינו צריך לבדקן ולהפרידן:
(ח) כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, פירוש קודם העשיה. ולאחר הברכה תיכף ומיד צריך לעשות את המצוה בלי הפסק. לכן אותז את הטלית בשתי ידיו ויכוין שצונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור את כל מצותיו לעשותם שנאמר וראיחם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ויברך מעומד להתעטף בציצית (הבית בפתח) ויעטף מיד את ראשו עד למטה מפיו ואח"כ יעלה הכנפות על צוארו ויתעטף כעטיפת הישמעאלים ויעמוד כך כדי הילוך ד' אמות ויאמר הפסוקים מה יקר וגו', ואח"כ יכול להסירו מעל ראשו. ונכון ליזהר שלא לגרור את הציצית על הארץ משום ביזוי מצוה, לכן יגביהן ויכול לתחבן תוך החגורה:
(ט) אין מברכין על הציצית אלא ביום ולא בלילה. ולכתחלה יזהר שלא יברך עליהם עד שיהא כ"כ יום שיכיר בין תכלת ללבן. ואם לבש את הטלית קטן בעוד לילה ולא בירך עליו או שלבשו בעוד שלא היו ידיו נקיות ולכן לא בירך עליו, אזי כשהוא מברך על הטלית הגדול יכוין בברכה זו גם על הטלית קטן. ומי שאין לו טלית גדול, אם לובש את הטלית קטן ביום וידיו נקיות יברך עליו על מצות ציצית (הוא"ו בפתח). ואם לובשו כשאינו יכול לברך עליו, אזי אח"כ כשהוא יום וידיו נקיות יקח את הציצית בידיו ויברך על מצות ציצית. ואם ישן בטלית קטן לא יברך עליו אח"כ כלל, אך כשמברך על טלית גדול יכוין לפוטרו:
(י) הפושט טליתו ודעתו לחזור וללבשו מיד אפילו הלך לבית הכסא כשחוזר ולובשו לא יברך עליו (כיון דמצד הדין מותר ללכת בו לבה"כ, לכן לא הוי הפסק). אבל אם היה דעתו שלא ללבשו מיד ונמלך וחזר ולבשו צריך לברך עליו. ואם נפל טליתו ממנו שלא במתכוין אם מקצתו נשאר על גופו אע"פ שרובו נפל כיון שנשאר עליו קצת מן המצוה אינו צריך לחזור ולברך כשמתקנו עליו, אבל אם לא נשאר כלום על גופו אע"פ שאחזו בידו כיון דלא נשאר מהמצוה על גופו דהא אין המצוה לאחוז את הטלית בידו אלא להתעטף בו גופו לכן צריך לברך כשחוזר ולובשו. ואם אירע לו כן בתפלתו במקום שאינו רשאי להפסיק לא יברך אז אלא ימתין עד שיוכל לברך ואוחז את הציצית בידו ומברך:
(יא) מותר ליטול טלית של חבירו באקראי בעלמא גם שלא מדעתו להתפלל בו ולברך עליו משום דמסתמא ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה במקום שאין חסרון כיס, אבל לא יוציאו מן הבית שמונח שם כי אולי חבירו מקפיד ע"ז ואם היה הטלית מקופל יחזור ויקפלו, ובשבת לא יקפלו דכיון שאין מקפלו משום איסור שבת חברו מוחל לו. והשואל מחבירו טלית רק לעלות בו לתורה יש ספק אם לברך עליו. ע"כ יתכוין שאינו רוצה לקנותו ואז לכ"ע א"צ לברך. אבל על טלית הקהל אפי' אינו נוטלו רק לעלות לתורה צריך לברך עליו דהוי כשלו:
(יב) סתם צמר האמור בתורה ובפוסקים הוא צמר רחלים ואילים. וטלית שהשתי הוא של צמר והערב הוא של צמר גפן או משי וכדומה או להיפוך שהערב הוא של צמר והשתי הוא ממין אחר, ירא שמים לא יברך על טלית כזה משום די"א דגם ציצית של צמר אינן פוטרין רק בגד שהוא ממינו. וכן טלית של משי והציצית הן של צמר לא יברך עליו אלא יברך תחלה על טלית של צמר ויתעטף בו ואח"כ יסירו ויתעטף בזה. אך אם גם הציצית הן של משי יכולין לברך עליו (ולא שכיתי במדינתינו ציצית של משי דהא ציצית בעינן טויה לשמה), ואם מקצת ציצית של משי ומקצתן של צמר גרוע טפי ואין לעשות כן:
(יג) ציצה שנפסק ממנה חוט מארבעת החוטין (שהן כפולין לשמונה) ונשאר ממנו כדי עניבה דהיינו ד' אגודלין (ע' חיי אדם) או אם נפסקו שנים ונשאר מכל אחד ד' אגודלין, ושני חוטין הן שלימות כשיעור, כשרה. אבל אם נפסקו ג' חוטין אפילו נשאר מכל א' ד' אגודלין והחוט הרביעי הוא שלם או שנפסק אפילו רק חוט אחד ולא נשאר ממנו ד' אגודלין אע"פ שג' חוטין הן שלמות מ"מ פסולה (אם לא בשעת הדחק), ולכן אם נפסק חוט אחד מן השמונה חוטין התלויין אפילו נפסק לגמרי עד החוליות פשיטא דכשרה כיון שחוט זה אינו רק חצי חוט והרי יש עדיין בחציו השני כדי עניבה ויותר. ואם נפסקו ב' חוטין ולא נשאר מהן בכל א' ד' אגודלין, אם יש לחוש שמא שני חוטין אלו הן חוט א' א"כ הציצה פסולה. אבל אם הוא בטוח שהן משני חוטין, כגון שבשעת קשירתן דקדק לקשור תמיד ד' ראשים שבצד זה עם הד' ראשים שבצד זה (כמ"ש סס"ה) ועתה נפסקו ב' ראשים מצד אחד של הקשר, א"כ הרי הן בודאי מב' חוטין, וכיון שיש בכל חוט עדיין שיעור ד' אגודלין ויותר בצד השני של הקשר ושני החוטין הן שלימות הרי הציצה כשרה. אם נפסק חוט אחד במקום שהן תלויים בנקב, פסולה. זה שאמרנו שאם נפסק חוט אחד ונשאר ממנו כדי עניבה כשרה, זהו דוקא אם בשעת עשיה היו כל החוטין ארוכין כשיעור אלא שאח"כ נפסקו, אבל אם בשעת עשיה היה אפילו רק חוט אחד קצר רק משהו מן השיעור, פסולה:
(יד) חוטי הציצה צריכין להיות שזורין. ואם איזה חוט נפרד משזירתו, אזי כל הפרוד נחשב כאלו נקצץ ואינו:
(טו) טלית שיש בו ציצית ונחלק לשני חלקים כמו שהוא שכיח בהרבה טליתים שלנו שהם מחוברים משני חלקים ולפעמים מפרידין אותן כדי לכבסו או לתקנו ואח"כ חוזרין ומחברין אותן בתפירה, כיון דמסתמא יש בכל חלק כדי להתעטף בו ע"כ די אם יטול שתי הציצית מאיזה חלק שירצה, ולאחר שיחבר את הטלית יחזור ויקשרם, אבל אם אין בכל חלק בפ"ע כדי להתעטף בו צריך להסיר כל הציצית (משום דכשנתפרדו החלקים נפטר כל חלק מציצית ולאחר ששוב נתחברו ויתחייב בציצית אם ישארו בו הראשונות פסול משום תעשה ולא מן העשוי כדלעיל סעיף ו'). ואם בחלק אחד יש בו כדי עיטוף ובחלק אחד אין בו כדי עיטוף יסיר את הציצית מחלק זה שאין בו כדי עיטוף:
(טז) אם נחתך או נקרע הכנף ונפרד לגמרי מן הטלית ואין בחתיכה זו ג' גודלין על ג' גודלין י"א שחתיכה זו אפילו לאחר שתפרה היטב אל הטלית, פסולה מלהטיל בה ציצית, דכיון שאין בה ג' גודלין על ג' גודלין אין עליה שם בגד, ואפילו נתחברה עם הטלית נחשבה כפרוד ויש להחמיר כן, אבל אם אינו נפרד לגמרי מהטלית כיון שנשאר מחובר מעט, מועלת התפירה שיהא נחשב בכלל הטלית, והציצית שיטיל בו אחר התפירה, כשרות. ונוהגין לתפור חתיכת בגד בכנפי הטלית משום דבהרבה בגדים אפילו חדשים יש בהן חתיכות מחוברות שאין בהן ג' גודלין על ג"ג לכן נותנים במקום הטלת הציצית חתיכה של ג"ג על ג' גודלין:
(יז) י"א שבכל השטח של הכנף שראוי להטיל שם את הציצה דהיינו ממלא קשר גודל משפת הטלית עד ג"ג לא יהיה שם שום תפר אפילו משהו בחוט שהיה ראוי לעשות מחוטין כאלו ציצית לטלית זה, כגון אם הטלית של פשתן לא יתפור שם בחוטי פשתן רק בחוטי משי וכדומה, ואם הטלית של משי לא יתפרנו בחוטי משי, ואם הטלית של צמר לא יתפרנו בחוטי צמר אלא בשל משי וכדומה. ויש להחמיר בזה גם באימרא שעושין סביב הנקב לחזקו. וכל זאת אינו רק בחוט לבן אבל בחוט צבוע אין לחוש:
(יח) אם רוצה להסיר ציצית מן הטלית כדי לתלות בו ציצית אחרות יותר יפות או מפני שנפסק אחד מן החוטין ורוצה לתלות שלמות אע"פ שגם הראשונות עדיין כשרות מ"מ מותר כיון שאינו מבטל את הטלית מן הציצית ואדרבה יתלה בו ציצית יותר יפות. ויהא נזהר שלא ישליך את הראשונות למקום בזיון:
(יט) ואפילו ציצית שנפסלו והסירן מן הטלית לא יזרקם לאשפה משום ביזוי מצוה, ויש מדקדקין לגנזם בספר ולעשות מהן סימן בספר, משום דאיתעביד בהו מצוה חדא זימנא ליתעביד בהו מצוה אחריתא. וגם הטלית שנתישן ואינו לובשו עוד למצוה, לא יעשה בו תשמיש מגונה:
(כ) אם בא בשבת לבהכ"נ ומצא שנפסלה ציצה מן הטלית ואינו מוצא לשאול טלית אחר והוא מתבייש לשבת בלא טלית, אזי כיון שאי אפשר לו היום לקשור ציצה אחרת לכן משום כבוד הבריות מותר לו ללבוש את הטלית כך ולא יברך עליו. במה דברים אמורים כשלא נודע לו קודם שבת שנפסלה אבל אם ידע קודם שבת שנפסלה אסור ללבשו דהיה לו לתקן מאתמול:
(כא) הלובש בגד שהוא חייב בציצית, בלא ציצית, הרי זה ביטל מ"ע. וצריכין להשגיח בקצת בגדים העשוין באופן שיש להן ארבע כנפות צריכין לחתוך קרן אחד שיהא עגול. אבל אם כפל את הקרן ותפרו בענין שנראה עגול, לא מהני, דכל כמה שלא חתכו עדיין מכלל הבגד הוא. וגדול עונש המבטל מצות ציצית. והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה:
(א) גדולה מצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ציצית בגימטריא ת"ר, ח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג, לכן צריך כל איש להיות נזהר שיהיה לו טלית קטן שיהא מלובש בו כל היום, ויהיה של צמר רחלים לבן, וגדול כשיעור, דהיינו ג' רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב, וי"א אמה על אמה. ואותן שעושין את הטלית קטן תפור מן הצדדין צריכים ליזהר שיהיה מכל צד פתוח רוב הנראה לעינים, ואפילו ע"י קרסים לא יחובר. גם יהא כל אדם נזהר שיהיה לו טלית גדול בציצית שיתעטף בו בשעת תפלה, ויהדר שיהיה לו טלית נאה, וכן כל המצות צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, דכתיב זה אלי ואנוהו, ודרשינן התנאה לפניו במצות. וידקדק לקנות ציצית מאיש נאמן שיהיה בטוח שנעשו בטויה ובשזירה בפירוש לשמן וכמצוותן, ויהיו ארוכים כשיעור:
(ב) מי שאי אפשר לו אלא בטלית של פשתן שאי אפשר לו לעשות בו ציצית של צמר משום איסור שעטנז, יש מי שאומר דיעשה כנפות של עור ובהם ציצית של צמר, ויש חולקין עליו שלא לעשות כן (עיין שע"ת סס"י ט'):
(ג) הנקב שמכניסין בו את הציצית לא יהא רחוק משפת הבגד הן באורך הן ברוחב יותר מן שלשה אגודלין (יש אומרים דגודלין אלו מודדין במקום הקצר שבאגודל דהיינו בראשו. ונכון להחמיר כן עיין שע"ת) כי למעלה משלשה אגודלין לא מקרי כנף הבגד אלא בגד, ואם עשה את הנקב למעלה משלשה אגודלין אע"פ שכשקושר את הציצה מושך את הקשר ומקמיט מן הטלית עד שבא הנקב למטה מ"מ פסול. ואם לאחר שתלה את הציצה בנקב שהוא למעלה מן השיעור חתך בנקב כדי שתתלה הציצה למטה מג' פסול משום תעשה ולא מן העשוי (כדלקמן סעיף ו') וגם לא יהא הנקב קרוב לשפת הבגד בין באורך בין ברוחב פחות מכשיעור שיש מן הקשר האמצעי של אגודל עד סוף הצפורן כי למטה מזה ג"כ לא מקרי כנף אלא תחת הכנף. ואם היה הנקב רחוק כשיעור אלא שע"י משיכת הקשר נקמט שפת הטלית ואין בו כשיעור מ"מ כשר, והחוטין שהן בשפת הטלית ואינן ארוגין יש ספק אם נמדדין לשיעור זה או לא, ע"כ צריכין לחתכן משם קודם קשירת הציצית (ע"ל ס"ו). בטלית קטן נוהגין קצת לעשות שני נקבים זה אצל זה כמו צירי ומכניסין בשניהם את הציצית והן תלויות על הטלית מבחוץ:
(ד) אם בשעת קשירת הציצית היה הנקב רחוק כשיעור ואח"כ נקרע קצת הנקב או שפת הטלית עד שהציצה היא בפחות משיעור הריחוק מהקצה לא נפסלה בכך כי לא הקפידה התורה שלא תהא הציצה תחת הכנף אלא בשעת עשיה שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו' ומ"מ לכתחלה טוב לעשות אימרא סביב הנקב (וע"ל סעיף י"ז) וכן בשפת הטלית שלא יפחת משיעור קשר אגודל:
(ה) נוהגין לעשות בציצית חמשה קשרים כפולים שיש ביניהם ארבע חוליות.דהיינו שמכניס אח הארבעה חוטין בתוך הנקב וקושרן בשני קשרים וכורך בחוט הארוך הנקרא שמש שבע כריכות, וחוזר וקושר שני קשרים ושוב כורך שמונה כריכות, וקושר שני קשרים וכורך אחת עשרה כריכות וקושר שני קשרים, וכורך שלש עשרה כריכות וקושר שני קשרים. ומהיות כי נוי ציצית הוא שיהיו כל החוליות שוות באורכן, לכן בחוליא הראשונה שהכריכות מועטות ירחיקן זו מזו ובחוליא שניה יקריבן קצת יותר וכן בשלישית וברביעית. ושיעור כל אורך הציצה דהיינו מן הקשר הראשון עד קצה החוטין צריך להיות לכל הפחות י"ב אגודלין. והנוי הוא שיהיו כל החוליות ביחד שליש והחוטין התלויין שני שלישים. ע"כ ידקדק שתהא כל חוליא כרוחב אגודל, ויהיו כל החוליות ד' אגודלין והחוטין התלויין ח' אגודלין ואם הן ארוכות יותר יעשה החוליות ג"כ קצת ארוכות יותר. טוב לדקדק לעשות כל הקשרים בד' חוטין שמצד זה עם ד' חוטין שמצד זה שיהא כל חוט חלוק חציו לכאן וחציו לכאן (ע"ל סעיף י"ג):
(ו) אם לא פסק את החוטין זה מזה אלא שלקח חוט אחד ארוך מאד וכפלו לארבעה וכך הכניסם בתוך הנקב וקשרם ואח"כ פסקן פסול משום דכתיב גדילים תעשה לך ודרשינן תעשה ולא מן העשוי פי' דבעינן שיהיו הציצית בשעת עשייתן על הבגד כהלכה ולא שיהיו נעשים בפסול ואח"כ יוכשרו ע"י מעשה שנמצאו עשוים כראוי דזהו פסול. וכן אם היתה הציצה עשויה כתיקונה על בגד אחר ונקרע הבגד ורוצה לתת את הציצה כך בבגד אחר, או אפילו בבגד זה, כגון שנפסק הטלית מן הנקב עד סופו ונפלה הציצה ורוצה להחזירה למקומה ולתפור את הטלית עד הנקב זהו ג"כ פסול משום תעשה ולא מן העשוי, וכן אם קשר את הציצית בשעה שהיה טלית זה פטור מציצית כגון שהיה רובו תפור (ע"ל סעיף א') ואח"כ התיר מן התפירות עד שרובו פתוח וחייב בציצית, אם ישארו הציצית כמו שהן גם כן פסולין משום תעשה ולא מן העשוי, אלא צריך להתיר את הציצית ולחזור ולקשרן כהלכה וכן כל כיוצא בזה:
(ז) קודם שיתעטף בטלית יבדוק את הציצית אם הן כשרות. וצריך לבדוק גם את החוטין שהן בתוך הנקב ואת הכריכות וגם יפריד את החוטין שלא יהיו מהודקין זה בזה. ואם נשתהה לבא לבהכ"נ שבעוד שיפריד את הציצית ויבדקן יתבטל מלהתפלל עם הציבור, אינו צריך לבדקן ולהפרידן:
(ח) כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, פירוש קודם העשיה. ולאחר הברכה תיכף ומיד צריך לעשות את המצוה בלי הפסק. לכן אותז את הטלית בשתי ידיו ויכוין שצונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור את כל מצותיו לעשותם שנאמר וראיחם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ויברך מעומד להתעטף בציצית (הבית בפתח) ויעטף מיד את ראשו עד למטה מפיו ואח"כ יעלה הכנפות על צוארו ויתעטף כעטיפת הישמעאלים ויעמוד כך כדי הילוך ד' אמות ויאמר הפסוקים מה יקר וגו', ואח"כ יכול להסירו מעל ראשו. ונכון ליזהר שלא לגרור את הציצית על הארץ משום ביזוי מצוה, לכן יגביהן ויכול לתחבן תוך החגורה:
(ט) אין מברכין על הציצית אלא ביום ולא בלילה. ולכתחלה יזהר שלא יברך עליהם עד שיהא כ"כ יום שיכיר בין תכלת ללבן. ואם לבש את הטלית קטן בעוד לילה ולא בירך עליו או שלבשו בעוד שלא היו ידיו נקיות ולכן לא בירך עליו, אזי כשהוא מברך על הטלית הגדול יכוין בברכה זו גם על הטלית קטן. ומי שאין לו טלית גדול, אם לובש את הטלית קטן ביום וידיו נקיות יברך עליו על מצות ציצית (הוא"ו בפתח). ואם לובשו כשאינו יכול לברך עליו, אזי אח"כ כשהוא יום וידיו נקיות יקח את הציצית בידיו ויברך על מצות ציצית. ואם ישן בטלית קטן לא יברך עליו אח"כ כלל, אך כשמברך על טלית גדול יכוין לפוטרו:
(י) הפושט טליתו ודעתו לחזור וללבשו מיד אפילו הלך לבית הכסא כשחוזר ולובשו לא יברך עליו (כיון דמצד הדין מותר ללכת בו לבה"כ, לכן לא הוי הפסק). אבל אם היה דעתו שלא ללבשו מיד ונמלך וחזר ולבשו צריך לברך עליו. ואם נפל טליתו ממנו שלא במתכוין אם מקצתו נשאר על גופו אע"פ שרובו נפל כיון שנשאר עליו קצת מן המצוה אינו צריך לחזור ולברך כשמתקנו עליו, אבל אם לא נשאר כלום על גופו אע"פ שאחזו בידו כיון דלא נשאר מהמצוה על גופו דהא אין המצוה לאחוז את הטלית בידו אלא להתעטף בו גופו לכן צריך לברך כשחוזר ולובשו. ואם אירע לו כן בתפלתו במקום שאינו רשאי להפסיק לא יברך אז אלא ימתין עד שיוכל לברך ואוחז את הציצית בידו ומברך:
(יא) מותר ליטול טלית של חבירו באקראי בעלמא גם שלא מדעתו להתפלל בו ולברך עליו משום דמסתמא ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה במקום שאין חסרון כיס, אבל לא יוציאו מן הבית שמונח שם כי אולי חבירו מקפיד ע"ז ואם היה הטלית מקופל יחזור ויקפלו, ובשבת לא יקפלו דכיון שאין מקפלו משום איסור שבת חברו מוחל לו. והשואל מחבירו טלית רק לעלות בו לתורה יש ספק אם לברך עליו. ע"כ יתכוין שאינו רוצה לקנותו ואז לכ"ע א"צ לברך. אבל על טלית הקהל אפי' אינו נוטלו רק לעלות לתורה צריך לברך עליו דהוי כשלו:
(יב) סתם צמר האמור בתורה ובפוסקים הוא צמר רחלים ואילים. וטלית שהשתי הוא של צמר והערב הוא של צמר גפן או משי וכדומה או להיפוך שהערב הוא של צמר והשתי הוא ממין אחר, ירא שמים לא יברך על טלית כזה משום די"א דגם ציצית של צמר אינן פוטרין רק בגד שהוא ממינו. וכן טלית של משי והציצית הן של צמר לא יברך עליו אלא יברך תחלה על טלית של צמר ויתעטף בו ואח"כ יסירו ויתעטף בזה. אך אם גם הציצית הן של משי יכולין לברך עליו (ולא שכיתי במדינתינו ציצית של משי דהא ציצית בעינן טויה לשמה), ואם מקצת ציצית של משי ומקצתן של צמר גרוע טפי ואין לעשות כן:
(יג) ציצה שנפסק ממנה חוט מארבעת החוטין (שהן כפולין לשמונה) ונשאר ממנו כדי עניבה דהיינו ד' אגודלין (ע' חיי אדם) או אם נפסקו שנים ונשאר מכל אחד ד' אגודלין, ושני חוטין הן שלימות כשיעור, כשרה. אבל אם נפסקו ג' חוטין אפילו נשאר מכל א' ד' אגודלין והחוט הרביעי הוא שלם או שנפסק אפילו רק חוט אחד ולא נשאר ממנו ד' אגודלין אע"פ שג' חוטין הן שלמות מ"מ פסולה (אם לא בשעת הדחק), ולכן אם נפסק חוט אחד מן השמונה חוטין התלויין אפילו נפסק לגמרי עד החוליות פשיטא דכשרה כיון שחוט זה אינו רק חצי חוט והרי יש עדיין בחציו השני כדי עניבה ויותר. ואם נפסקו ב' חוטין ולא נשאר מהן בכל א' ד' אגודלין, אם יש לחוש שמא שני חוטין אלו הן חוט א' א"כ הציצה פסולה. אבל אם הוא בטוח שהן משני חוטין, כגון שבשעת קשירתן דקדק לקשור תמיד ד' ראשים שבצד זה עם הד' ראשים שבצד זה (כמ"ש סס"ה) ועתה נפסקו ב' ראשים מצד אחד של הקשר, א"כ הרי הן בודאי מב' חוטין, וכיון שיש בכל חוט עדיין שיעור ד' אגודלין ויותר בצד השני של הקשר ושני החוטין הן שלימות הרי הציצה כשרה. אם נפסק חוט אחד במקום שהן תלויים בנקב, פסולה. זה שאמרנו שאם נפסק חוט אחד ונשאר ממנו כדי עניבה כשרה, זהו דוקא אם בשעת עשיה היו כל החוטין ארוכין כשיעור אלא שאח"כ נפסקו, אבל אם בשעת עשיה היה אפילו רק חוט אחד קצר רק משהו מן השיעור, פסולה:
(יד) חוטי הציצה צריכין להיות שזורין. ואם איזה חוט נפרד משזירתו, אזי כל הפרוד נחשב כאלו נקצץ ואינו:
(טו) טלית שיש בו ציצית ונחלק לשני חלקים כמו שהוא שכיח בהרבה טליתים שלנו שהם מחוברים משני חלקים ולפעמים מפרידין אותן כדי לכבסו או לתקנו ואח"כ חוזרין ומחברין אותן בתפירה, כיון דמסתמא יש בכל חלק כדי להתעטף בו ע"כ די אם יטול שתי הציצית מאיזה חלק שירצה, ולאחר שיחבר את הטלית יחזור ויקשרם, אבל אם אין בכל חלק בפ"ע כדי להתעטף בו צריך להסיר כל הציצית (משום דכשנתפרדו החלקים נפטר כל חלק מציצית ולאחר ששוב נתחברו ויתחייב בציצית אם ישארו בו הראשונות פסול משום תעשה ולא מן העשוי כדלעיל סעיף ו'). ואם בחלק אחד יש בו כדי עיטוף ובחלק אחד אין בו כדי עיטוף יסיר את הציצית מחלק זה שאין בו כדי עיטוף:
(טז) אם נחתך או נקרע הכנף ונפרד לגמרי מן הטלית ואין בחתיכה זו ג' גודלין על ג' גודלין י"א שחתיכה זו אפילו לאחר שתפרה היטב אל הטלית, פסולה מלהטיל בה ציצית, דכיון שאין בה ג' גודלין על ג' גודלין אין עליה שם בגד, ואפילו נתחברה עם הטלית נחשבה כפרוד ויש להחמיר כן, אבל אם אינו נפרד לגמרי מהטלית כיון שנשאר מחובר מעט, מועלת התפירה שיהא נחשב בכלל הטלית, והציצית שיטיל בו אחר התפירה, כשרות. ונוהגין לתפור חתיכת בגד בכנפי הטלית משום דבהרבה בגדים אפילו חדשים יש בהן חתיכות מחוברות שאין בהן ג' גודלין על ג"ג לכן נותנים במקום הטלת הציצית חתיכה של ג"ג על ג' גודלין:
(יז) י"א שבכל השטח של הכנף שראוי להטיל שם את הציצה דהיינו ממלא קשר גודל משפת הטלית עד ג"ג לא יהיה שם שום תפר אפילו משהו בחוט שהיה ראוי לעשות מחוטין כאלו ציצית לטלית זה, כגון אם הטלית של פשתן לא יתפור שם בחוטי פשתן רק בחוטי משי וכדומה, ואם הטלית של משי לא יתפרנו בחוטי משי, ואם הטלית של צמר לא יתפרנו בחוטי צמר אלא בשל משי וכדומה. ויש להחמיר בזה גם באימרא שעושין סביב הנקב לחזקו. וכל זאת אינו רק בחוט לבן אבל בחוט צבוע אין לחוש:
(יח) אם רוצה להסיר ציצית מן הטלית כדי לתלות בו ציצית אחרות יותר יפות או מפני שנפסק אחד מן החוטין ורוצה לתלות שלמות אע"פ שגם הראשונות עדיין כשרות מ"מ מותר כיון שאינו מבטל את הטלית מן הציצית ואדרבה יתלה בו ציצית יותר יפות. ויהא נזהר שלא ישליך את הראשונות למקום בזיון:
(יט) ואפילו ציצית שנפסלו והסירן מן הטלית לא יזרקם לאשפה משום ביזוי מצוה, ויש מדקדקין לגנזם בספר ולעשות מהן סימן בספר, משום דאיתעביד בהו מצוה חדא זימנא ליתעביד בהו מצוה אחריתא. וגם הטלית שנתישן ואינו לובשו עוד למצוה, לא יעשה בו תשמיש מגונה:
(כ) אם בא בשבת לבהכ"נ ומצא שנפסלה ציצה מן הטלית ואינו מוצא לשאול טלית אחר והוא מתבייש לשבת בלא טלית, אזי כיון שאי אפשר לו היום לקשור ציצה אחרת לכן משום כבוד הבריות מותר לו ללבוש את הטלית כך ולא יברך עליו. במה דברים אמורים כשלא נודע לו קודם שבת שנפסלה אבל אם ידע קודם שבת שנפסלה אסור ללבשו דהיה לו לתקן מאתמול:
(כא) הלובש בגד שהוא חייב בציצית, בלא ציצית, הרי זה ביטל מ"ע. וצריכין להשגיח בקצת בגדים העשוין באופן שיש להן ארבע כנפות צריכין לחתוך קרן אחד שיהא עגול. אבל אם כפל את הקרן ותפרו בענין שנראה עגול, לא מהני, דכל כמה שלא חתכו עדיין מכלל הבגד הוא. וגדול עונש המבטל מצות ציצית. והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה: