מאמרים וראיונות

"ויקרא, אל-משה; וידבר ה' אליו, מאהל מועד לאמר. דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, אדם כי-יקריב מכם קרבן, לה'--מן-הבהמה, מן-הבקר ומן-הצאן, תקריבו, את-קרבנכם"

חמש פעמים מופיעה האות א' בפסוק הראשון, מרמז על ייעודו של משה לקבלת חמשת חומשי התורה.האלף מביעה לימוד וידיעה ,לשון "ואאלפך חכמה",(איוב לג )
והיא נקראת עוזו ותפארתו של הקב"ה,אלופו של עולם.
'אלף' בהיפוך אותיות- 'פלא',הנפלא מידיעת האדם,שנאמר:" והחכמה, מאין תמצא;" (איוב כח יב)
"אין" הוא הכתר - מקור החכמה

במילה הפותחת את הפרשה,מופיעה האות אלף ב"ויקרא",קטנה בגודלה
מבואר בחסידות על האלף הגדולה והקטנה,
שאצל האדם הראשון האלף הגדולה,באה לידי ביטוי בתחושת גדלות וגילוי אור עצום.("כותנות אור" - ראייה)
מתוך אותה גבהות,לא שמר האדם על מקומו בגן עדן והאור נסתלק ממנו.
("כותנות עור" - עיוורון)
האלף הקטנה באה לתקן את הכלי של האדם שרק כשהיא קטנה, תוכל להכיל את האור.
האלף הקטנה מורה על ענוותו של משה ודורשים,שאומנם ה' מדבר עם משה בשפת מלאכים-"ויקרא"- (לשון חיבה,שפתם של מלאכי השרת),
ככתוב:"אליכם אישים אקרא;(משלי ח),אך משה הוא אדם ולא מלאך.
אומר רבי שמחה בונים מפשיסחה:
אדם העומד על גג גבוה, יודע שהוא עצמו אינו גבוה ורק הגג מגביה אותו.
ברוב ענוותו חשב משה רבנו כי ההשגות אשר להן זכה, הן גג גבוה שהוא עומד עליו, אבל הוא עצמו אינו גבוה כל עיקר.
לכן לא הרהיב עוז להיכנס אל הקודש פנימה, ועמד יחד עם כלל ישראל בפתח אוהל מועד, עד שנקרא על ידי הקב"ה:
" ויקרא, אל-משה; וידבר ה' אליו, מאהל מועד לאמר ".

"אהל מועד"-אותיות הלא מודע. האדם מועד כשאינו מודע.
ספר ויקרא, הנקרא תורת כהנים, מפרט, בין השאר פרקים נרחבים אודות קרבנות,ללמדנו שקיום העולם –- נמצא בחיזוק הפן הסמוי לנו.
ציטוט מדברי הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' :
"כדי שיהיה המעשה אשר חשבוהו שיא המרי (קורבנות) – בו מתקרבים לפני ה'. ובאותה מעלה מתכפרים החטאים וכך מרפאים את ההשקפות , הדעות שהם מחלות הנפש האנושית".
מצוות הקורבנות פותחת במלה 'אדם', לומר,כי אדם יהיה המקריב ולא הקורבן.
העלאת הקורבן היא סמל להתקרבות לאלוהים."קרוב אתה ה'; וכל-מצותיך אמת". (תהלים קיט)
מצות הקורבנות מצביעה על תהליך של שינוי פנימי הבא לידי ביטוי במעשה חיצוני.ושרש החטא הוא תחושת הגדלות- ה"אני"
ורמוז בראשי התיבות (ויקרא ד כב):" אשר נשיא, יחטא "= אני.
"נשיא" הוא שם תואר כללי למי שנישא ומורם,נשיא אותיות יש –אין.
הנשיא יתנשא אם ימיר את תחושת ה"אני"(הגדלות) ב"אין" (באין עוד מלבדו..)

"אדם כי-יקריב מכם קרבן, לה'"
הקורבן איננו המטרה, אלא האמצעי,האדם הרוצה להתקרב או לעבוד את ה'
יעשה זאת ע"י קורבן.וצריך לכוון אותו אל ה'.
כתוב: "מכם",כי פעמים אנשים הופכים את האמצעי למטרה.
הנביא ישעיהו מוכיח את עם ישראל שמקריב קורבנות, אך לא אל ה'.
כתב הכלי יקר: "מכם" -שאם אדם רוצה להביא קורבן,בתחילה הוא צריך להביא עצמו לקורבן ,לשחוט את היצר הרע שלו.
מכם-ראשי תיבות- מידה כנגד מידה.
מכם-מעצמכם....ואז ייקרא קורבן לה'.
אבל אם לא תקריבו עצמכם תחילה,לא יקרא קורבן לה' אלא קורבנכם.
האדם יקריב מן ה"אני" שלו,דרך הכנעה ולב נשבר.
כי בהקרבת קורבן טכנית, אין לה' חפץ כי ''אין חפץ בכסילים''.
כשחטאו ישראל , חרב המקדש, כי אין טעם בצד הטכני של הקרבנות..
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".הקדושה היא בתוכנו.

"מן-הבהמה, מן-הבקר ומן-הצאן, תקריבו, את-קרבנכם"
מדוע נתבקשו להקריב בהמות ולא חיות שהחיות נוהגות בגאווה וביצרים עזים
ואילו הבהמה הולכת תמיד בראש מורכן.שהבהמה נטרפת והחיה טורפת.
ולא תקריבו מן הרודפים אלא מן הנרדפים..
"ושחט אתו על ירך המזבח, צפנה"
מרומז על שחיטת תאוות האדם. מה שוחטים
על ירך- זו תאוות הנשים.
המזבח- תאוות האכילה,שהמזבח צורתו כשולחן.
צפונה- תאוות הממון, ככתוב באיוב: "מצפון זהב יאתה" .
הקרבת הקרבן באה כדי להקריב אל ה' את כוחות הנפש
לרומם את הכוחות הגופניים והבהמיים.
"מן הבהמה: מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם".
את הנטיות הבהמיות צריך להעלות כקורבן.
הבקר - השור - מבטא את הכוחניות.
ולצאן - שני סוגים:
העז מבטאת את הפראות שבטבע, הזקוקה לריסון.והכבש מבטא את כוחות הנפש העדינים. את הכוחות הטבעיים האלה שבנפש האדם, יש להביא קרבן.

"כי כל-שאר וכל-דבש, לא-תקטירו ממנו"
השאור והדבש במהותם שני קצוות, מרמז, שיש להתרחק מהקצוות המזיקים
ויש המפרשים,"שאור" -שמתנפח כמו בעל גאווה,"דבש"- מתוק- כבעל חנופה.
הכלי יקר אומר" לכל אדם יש תאווה לחמדות העולם הזה המכונים דבש.
וכמו שהדבש מתוק לחיך וריבויו מזיק,כך חמדות העולם הזה הכרחיים וריבויים מזיק.השאור מסמל את יצר הרע,ככתוב:(ברכות יז)'שאור שבעיסה מעכב'.
לגביהם אמרה התורה: "לא תקטירו ממנו".
עבודת הקורבנות באה לתקן את נפש האדם ובימנו היא באה לידי ביטוי בתיקון המידות ובתפילה.

ויקרא-ויקר א'- ליקר את ה-א' = אחד.
אחד- ראשי תיבות- א'לופו של עולם.ח'סד.ד'ין.
שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.