ליקוטי עצות

[shirel]

בשורה

מי שהוא רגיל לומר בשורות טובות, הוא נתלבש מבחינת אליהו.
אל תבשר בשורה רעה, כי מחמת בשורה רעה מתו כמה נפשות.
מי שהוא רגיל לבשר בשורות טובות, על ידי זה לא יכאבו לו רגליו.
על ידי שלום באים בשורות טובות.


ברכה

המתברך צריך לתן למברך איזה מתנה.
אל תהי ברכת גוי קלה בעיניך.
מי שמקרב את הרחוקים לעבודת השם יתברך, הברכות מסורים בידו.
על ידי אמונה נתברך.
הנותן פרוטה לעני מתברך בשש והמפיסו מתברך באחת עשרה.
הברכה באה על ידי שלום.

בכיה

מי שאינו יכול לבכות יסתכל על הרקיע, כי הוא גרם בכיה למים.
הבכיה מבטל הרהורי זנות.
סגולה לחולי הצואר, שיבכה על חרבן הבית המקדש.
צעקה ובכיה בלילה יותר נשמעת לרחם.
תפלה שהיא בדמעות היא נתקבלת.
החולה שמתפלל על עצמו בדמעות בודאי הקדוש ברוך הוא ירפא אותו ויקבל תפלתו.

[shirel]

התנשאות

המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו.
על ידי הצדקה מתנשא.
על ידי חכמה ושפלות, ומערב בין הבריות דבורו נתקים למעלה.
כשאחד מבזה אותך ואתה מקבל בשמחה, על ידי זה תזכה לכבוד והתנשאות בשמחה.
התנשאות בא למי שמחזר תמיד על למודו.
התנשאות בא על ידי תוכחה.
מי שמלמד זכות על ישראל זוכה לעליה גדולה.
ההתנשאות בא על ידי הבטחון שבשעת צרה.
מי שיש לו שכל בודאי ירום במהרה.
על ידי חכמה או הצלחה נעשה מפרסם.
על ידי אמירת תהלים, נתרומם.
על ידי למוד אגדה בלילה, מתנשא.
התנשאות בא על ידי ששונאים שקר.
על ידי אהבת צדיקים, מתנשא.
על ידי קדוש השם האדם נתרומם.
התנשאות בא על ידי רחמנות.
על ידי אמונה הוא מושל על בעלי גאוה.
על ידי בנין שבונה בארץ ישראל זוכה להתנשאות.
על ידי כבוד התורה זוכה להתנשאות.
מי שיש בו יראה אינו נופל מגדלתו והולך וגדל.
מי שאין לו עצבות והוא תמיד בשמחה בודאי יתנשא.


הצלחה

כל המוציא מעשרותיו כראוי, אינו מפסיד כלום.
תתחבר למצליח ותצליח:
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:
הצלחה, סיעתא דשמיא היא:
מי שאינו מדבר דברים בטלים, מצליח בכל מעשיו:
מי שאומר תמיד אמת הוא מצליח:
על ידי אמונת חכמים בא הצלחה:
מי שהוא שמח תמיד, על ידי זה הוא מצליח:
צריך לכבד לזה, שהשעה משחקת לו:
מי שהוא מצלח, הזמן בידו:
השמחה תמידית מסוגל להצלחה.

[shirel]

התבודדות

מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז, הינו סודות התורה שיתגלו לעתיד, ירבה בהתבודדות בינו לבין קונו, וידין וישפט את עצמו בכל עת על כל עסקיו ומעשיו, אם כך ראוי והגון לו לעשות ולהתנהג כך נגד השם יתברך הגומל עמו טובות בכל עת ורגע, ויכלכל דבריו במשפט, ועל הכל יבוא במשפט עם עצמו, והוא בעצמו ידון וישפט את עצמו על כל עסקיו ומעשיו - ובזה יסור מעליו כל הפחדים, וינצל מיראות הנפולות, הינו שלא יירא ולא יפחד משום שר ואדון וחיה רעה ולסטים ולא משום דבר שבעולם, רק מהשם יתברך לבד יירא ויפחד. ובזה יעלה את היראה לשרשה, דהינו לדעת, וזוכה לדעת שלם שידע ממי יתירא, הינו ליראה את השם הנכבד לבד
יראת הרוממות; ועל ידי זה יזכה להשגת התורה שבנגלה ויזכה לשפלות באמת; ועל ידי זה יזכה לתפלה במסירת נפש, שיבטל כל ישותו וגשמיותו בשעת התפלה ויתפלל בלי שום כונות תועלת עצמו, ולא יחשב לכלום את עצמו, רק יבטל את עצמותו וגשמיותו ויתבטל כאלו אינו בעולם - ועל ידי זה יזכה להשגת סתרי תורה, שהוא אור הגנוז שיתגלה לעתיד.

וכל זה זוכין על ידי התבודדות כנ"ל על ידי השיחה שמשיחין ומדברין בינו לבין קונו ומוציאין בפה הכסופין והרצונות טובים שלו מה שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע לצאת מהרע שלו ולזכות לטוב אמתי, ומתפלל ומתחנן לפני השם יתברך על זה - על ידי זה מוציא הנפשות טובות מכח אל הפעל; כי על ידי הכסופין לבד נעשין נפשות בכח, ועל ידי הדבור הנ"ל נגמרין ויוצאין מכח אל הפעל. ועל ידי זה יזכה לפעל בקשתו, וזוכה לציר אותיות התורה לטוב, ומחיה ומקים הכל וממשיך טובה וברכה בכל העולמות, ומעורר לתשובה כמה נפשות על ידי הדבור הזה שמדבר בינו לבין קונו. כי ענין זה של כסופין ורצונות טובות ולהוציאם בפה מלא הוא יקר מאד, וצריך כל אחד להרגיל עצמו לעסק בזה הרבה בכל יום, ועל ידי זה יכולין להחזיר כל העולם למוטב (שם ג').

צריך להרגיל את עצמו לדבר בינו לבין קונו באמת גדול לאמתו, עד שיתביש לפניו יתברך הרבה על גדל פשעיו כנגד רב ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין וכו' (שם ה') צריך כל אחד לראות שיהיה נכלל בשרשו, ולהכלל בשרשו - צריך שיהיה לו בטול. ואי אפשר לבוא לידי בטול כי אם על ידי התבודדות; כי על ידי שמתבודד בינו לבין קונו, על ידי זה הוא יכול לבטל הכל ולהתדבק בהשם יתברך ולהכלל בשרשו (שם ו').

עקר התבודדות הוא בלילה, שאז הכל ישנים, וגם שיהיה המקום חוץ מהעיר, שילך בדרך יחידי, דהינו במקום שאין בני אדם הולכים שם אפילו ביום. ועל ידי זה שמתבודד בלילה בדרך יחידי כנ"ל, ומפנה לבו ודעתו מכל עסקי העולם הזה ומבטל הכל, עד שמבטל את עצמו לגמרי; דהינו, שבת חלה מתפלל הרבה עד שמבטל מדה
זאת, ואחר כך מבטל מדה זאת, ואחר כך מבטל את עצמו לגמרי שלא יהיה בו שום גאות ושום ממשות, עד שיהיה בעיניו כאין וכאפס ממש, עד שזוכה לבוא לבחינת בטול באמת, ועל ידי זה נכלל נפשו בשרשו, ועל ידי זה נכלל כל העולם עמו בשרשו, דהינו שנכלל עמו הכל באחדותו יתברך (שם ז').

בלילה אז הוא עקר הזמן של התבודדות, דהינו להתבודד בינו לבין קונו, לפרש שיחתו לפני השם יתברך, לשיח עם לבבו לחפש הרוח טובה, דהינו הנקדות טובות שיש בו עדין, לבררם מתוך הרוח רעה, עד שישפך לבו כמיםנכח פני ה'. ועל ידי זה יזכה לשמחה ולהכניע המדמה, שמפר כל תאוות; ועל ידי זה יזכה לזכרון, לזכר
תמיד בעלמא דאתי ולחשב בכל עת על תכליתו וסופו האחרון לעולם הבא, עד שיזכה לשוב אליו יתברך באמת (שם ח').

(מאתר: התיקון הכללי)

[shirel]

הריון

על ידי שקרים, אשה יש לה צער בהריון.
סגולה להריון, שתשא אצלה עץ קטן מגג שעל קבר הצדיק או מגנט ולתן צדקה.
דגים קטנים מפרין ומרבין.
עוברות ומיניקות לא יאכלו שומין ובצלים.
אשה, ששנואין מעשי רשעים בעיניה, על ידי זה נפקדת.
המקבל גלות על עצמו, הוא סגלה להריון.
אכילת בשר בהמה דקה ושתית שמן זית היא סגולה להריון.

אשה שאינה יכולה להתעבר, תביט על הסכין של מילה אחר המילה.
מה יעשה אדם ויהיה לו בנים זכרים? ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש את עצמו בשעת תשמיש, ויבקש ממי שהבנים שלו.
ארבעים יום קדם יצירת הולד יתפלל על אשתו שתלד זכר.
התשמיש יפה לולד, ללבנו ולזרזו ולהיות בעל צורה ובעל כח.
מי שאין לו בנים, יקבל על עצמו גלות.
לפי אכילותיו של אדם, כן בניו ובנותיו.
תפלה בכח הוא סגלה לבנים.

[shirel]

וידוי דברים

על ידי וידוי דברים זוכים להתנשאות:
מי שאינו מתודה על עונותיו, מורא בא עליו:
על ידי וידוי תצליח.
על ידי וידוי יתבטל מעליך מחשבות שונאיך.
כל המתודה יש לו חלק לעולם הבא.
הקדוש ברוך הוא נתפיס על ידי וידוי ודומה כאלו בנה מזבח והקריב קרבן.



זכות אבות

על ידי טבילת מקוה מזכירין זכות אבות.
על ידי מפלגי וחריפי הדור מאירין את היראה, ועל ידי היראה מתנוצץ זכות.
אבות, ועל ידי התנוצצות האבות נתעורר תשובה בעולם.
בפתח ביתו של אדם נכר אם תמו זכות אבותיו או אם חלה זכות אבותיו.
הגומל חסדים, אין צריך לזכות אבות.
כשאתה מבקש איזה דבר תזכר זכות אבות.

[shirel]

זכירה

מי שמביש פני חברו נעשה שכחן:
על ידי דאגה בא שכחה:
על ידי למוד בפה מלא בא זכירה:
על ידי צער בא שכחה:
כשתציר לפניך צורת אביך ואמך, תבוא לזכירה:

על ידי מצוות מעשיות, האדם נתר ממדת שכחה ונקשר במדת זכירה:
מי שהוא שכחן, יתן צדקה:
מי שאין לו זכרון, יקדש את עצמו בקדשה גדולה:
על ידי שפלות תזכה לזכרון:
על ידי עצבות בא שכחה:

המציע תלמודו בצנעה אינו משכח.
על ידי ענוה הקדוש ברוך הוא זוכר אותו.
על ידי תקון חצות מזכירין את הקדוש ברוך הוא את הטובות שהבטיח לישראל.
התפלה מסגל לזכרון על ידי תענית וצדקה, ובפרט צדקה לארץ ישראל, על ידי זה נתבטל השכחה וזוכה לזכרון
על ידי מחאת כפים בשעת התפלה נמתקין הדינים, ונצולין משכחה, וזוכים לזכרון.

צריך לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, דהינו שיזכר תמיד בעלמא דאתי ולא ישכח. וכך ראוי להיות מנהג איש הישראלי, שתכף בבקר בהקיצו משנתו, מיד כשיפתח את עיניו, קדם שיתחיל שום דבר, יזכר את עצמו תכף בעלמא דאתי, וזה בחינת זכרון בכלליות. ואחר כך צריך להמשיך הזכרון בפרטיות, דהינו, שיגדל דעתו בכל מחשבה דבור ומעשה שהשם יתברך מזמין לו בכל יום, להבין מהם הרמזים שהשם יתברך מרמז לו על ידם להתקרב אליו, כי השם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית, ומרמז לו רמזים בכל יום על ידי כל הדברים שמזמין לו באותו היום. וצריך האדם להגדיל דעתו בזה לזכר בהשם יתברך על ידי כל המחשבה
דבור ומעשה שהשם יתברך מזמין לו בכל יום, ולהבין מהם הרמזים להתקרב אליו.

אך ההגדלת הדעת צריך להיות במדה וכו' כדי לשמר הזכרון הנ"ל, צריך לשמר את עצמו שלא יפל לבחינת רע עין, שהוא מיתת הלב, שעל ידי זה בא שכחה גם צריכין לשמר את עצמו מלשון הרע, כי על ידי לשון הרע נפגם הזכרון. גם צריכין להכריח את עצמו לשמחה, ועל ידי כל זה נשמר הזכרון הנ"ל אף על פי שצריכין לשמר הזכרון לענין תורה ועבודת השם, אבל יש גם מעלות בהשכחה, כי צריכין להרגיל עצמו להשכיח מדעתו כל הדברים המבלבלים את האדם מעבודתו יתברך, ובפרט בשעת התפלה, שכל הבלבולים באים אז, ועל פי רב
מבלבל אותו מה שעבר, שלא טוב עשה בענין זה ובענין זה וכו'.

על כן צריכין להרגיל עצמו, שתכף ומיד שחולף ועובר הדבר, יעביר ויסלק אותו מדעתו לגמרי ויסיח דעתו
מזה לגמרי, ולא יתחיל לחשב עוד במחשבתו בענין זה כלל, ובפרט בשעת התפלה. וכן כל דאגות העונות שעבר וכל הפגמים שפגם, הכל צריך להעבירם ולהשכיחם מדעתו בשעת התפלה והעבודה. ואפילו בכל היום כלו אין טוב שיחשב בהם כל היום, רק בשעה מיחדת שרוצה בכונה לשבר לבו ולפרש שיחתו וכו', שאז דיקא יזכר
עצמו כל מה שעבר, אבל בשאר היום צריך להשכיחם מדעתו, כדי שיוכל לעסק בעבודת השם בשמחה, ובפרט בשעת התפלה, כנזכר לעיל (שיחות הר"ן כו).

[shirel]

חלום

לחלום רע תאמר בבקר: החלומות שוא ידברו:
לחלום טוב תאמר בלשון תמיהה: וכי חלומות שוא ידברו?! והא כתיב: "בחלום אדבר בו".
מי שרוצה שיתקימו חלומותיו, יכתב אותם בפנקסו ואת היום ואת השעה ואת המקום.


חן

על ידי צדקה זוכה לחן:
על ידי שפלות זוכה לחן:
לחן יכניס אורחים:
גם ישמר את עצמו ממאכלי אסור, וישמר את פיו מדבור אסור:
שמן זית מסגל לחן:
סגלה לחן תכתב על קלף: כסף וזהב חסד ואמת אלוף:
עסק התורה בדרך נותנת חן:
על ידי ענוה בא חן.

חנופה

על ידי החנפה בא לידי נבול פה, והוא הדין להפך:
על ידי חנפה נעשית אשתו אלמנה ובניו יתומים, ואין מרחם עליהם:
על ידי חנפה בא פחד:
מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שיש בו חנפה:
על ידי חנפה בא כאב לב:
מי שבטחונו על אחרים, בא לידי חנפה:
על ידי חנפה נתעורר הדין.

חיתון

מי שקשה לו למצא זווגו, יאמר בכונה שירת הים:
קדוש לבנה, סגלה, שימצא אדם את זווגו. וסימן לדבר: "לבנה", ב'תולה נ'שאת ל'יום ה'רביעי:
מי שקשה לו למצא זווגו ירגיל את עצמו לקרות בקרבנות הנשיאים:
על ידי התפלה יכול לשנות זווגו הנכרז בשמים:
כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין.
על ידי תפלה בכח זוכה לזווגו
על ידי רקודין של חתנה ממתיקין הדינים
על ידי הלל והודאה להשם יתברך, ועל ידי למוד הלכות, זוכין למצא זווגם
האמתי של כל הצריכים למצא זווגם
בזה שמשברין כלי חרס בשעת השדוך, בזה מרמזין להאדם ומזכירין אותו שיש
גיהנם, למען יזכר בזה ולא יהיה כרוך אחר תאותו, ויקדש עצמו בזווגו כראוי.
גם מרמזין לו, שבאם היא אשה רעה, אל יבגד בה ולא יגרשנה, כי על ידה אינו רואה פני
גיהנם, כי צריך לזהר מאד שלא לגרש את אשתו.

[shirel]

ישועה

אין עושין נס אלא למי שיש לו מסירות נפש על קדוש השם:
השמח ביסורין מביא ישועה:
על ידי התבודדות בא ישועה:
על ידי נסיון עושין לו נס:
על ידי צדקה, בא ישועה:

אל תסמך על הנס, כל זמן שאפשר לך להנצל בממון או בדבר אחר:
קדם שעושה הקדוש ברוך הוא נס לאדם, האדם הזה נופל לרעה, והכל לפי גדל הנס:
על ידי צדקה תזכה, שלא תצטרך לישועת אדם:
כשאדם בא לאיזה נסיון ידע, כשיעמד בזה הנסיון, שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס
על ידי תענית, האדם נצול ממיתה:

על ידי בטחון יעשה לך חסד:
על ידי ענוה בא ישועה:
מי שמתפלל בשמחה יזכה לשמח בישועתו:
מי שמתפלל כל היום, על ידי זה מקבל ישועה:
כשהשמחה באה לאדם פתאם בידוע שיבא לו חסד וישועה.

ביום הגשמים ישועה פרה ורבה בעולם ומליצי זכות נכנסין לפניו.
לפעמים אינה באה הישועה אלא עד שיתפללו כמה בני אדם ולא די בתפלת יחיד.

[shirel]

יראה

מי שאינו חכם בעיני עצמו, יכול לבוא ליראה:
מי שמדבר ומסית את חברו ליראת שמים, כל הדבורים שמוציא מפיו בשעה
שמדבר עם חברו נעשה ממנו ספר:
מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין:
יראת השם תוסיף לאדם יותר ממה שמזלו מחיב, והוא הדין להפך:
זכות היראה עד אלף דור:

הכסוי של הראש מביא לידי יראה:
מי שיש בו יראת שמים, יכול לשבר את לב המתגאין וממשיך את השכינה בעולם ובא לידי הכנעה:
גם המסית לא יכול להסית אותו:
מי שדבוק תמיד ביראת השם יתברך הקדוש ברוך הוא עושה לו נסים:
מי שמקשר תמיד ביראת השם ואינו שכוח ממנו, מוחלין לו כל עוונותיו:
על ידי יראה יבוא לאמת:

מי שיש בו יראה, אינו נופל מגדלתו והולך וגדל:
ליראה תלך למקוה:
על ידי קדשת השם תבוא ליראה:
החשק, שחושק האדם לעשות מצוה, הוא סימן, שיש לו יראה:
על ידי היראה והחסד נצול מאש וזוכה לפרנסה:

אלו המקרבים ליראי השם, גם הם זוכים ליראה ולדעת:
על ידי יראת שמים משתוקק האדם לקרב את עצמו לצדיק.
על ידי היראה זוכה לשלום ולתפלה וכו'.

צריך האדם לראות להאריך ימיו, הינו שיראה שכל יום וכל שעה שבא אחר כך, שתהיה ארכה וגדולה ורחבה יותר בתוספות קדשה, וכן בכל פעם ופעם ובכל יום ויום יראה להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה וטהרה, וזה עקר אריכות ימים, כי כל יום ויום ממקום שמתחיל אצל כל אחד ואחד בתחלה הוא קצר, הינו שבתחלת היום קשה עליו מאד העבודה שצריך לעשות באותו היום, ועל כן צריכין לזה התגברות גדול מאד בכל יום ויום לבל יפל מזה שרואה כבדות העבודה בכל יום, רק יתחזק בכל יום להתחיל מן המצר והדחק והכבדות הגדול כפי מה שיוכל
להתגבר, ואחר כך יהיה מתרחב והולך בעבודתו יתברך, וכל שעה ושעה שבא אחר כך יראה להגדילה ולהרחיבה בתוספות קדשה, וכן כל יום ויום מימי חייו שבא אחר כך יהיה מתרחב והולך בתוספות קדשה יתרה מיום שלפניו וכן לעולם - וזה עקר אריכות ימים, וכל זה זוכין על ידי היראה שלמות היראה הוא בשלש בחינות, דהינו מורא שמים, ומורא רבך, ומורא אב ואם כשאין האדם מסתכל על התכלית - למה לו חיים?

כלל גדול בעבודת השם - שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום שעומד בו; הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשב מיום לחברו, כמובא בספרים, וכן בעבודת השם לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותה השעה לבד. כי כשרוצין לכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד ואי אפשר לו לשא משא כבד כזאת; אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. גם שלא ידחה מיום ליום לאמר: מחר אתחיל! מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי! וכיוצא בזה, כי אין לו להאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי - "היום אם בקולו תשמעו", היום דיקא כל מצוה ומצוה שהאדם עושה בזה העולם, על ידי זה נעשין נרות לחפש בהם בגנזיא דמלכא אחר הסתלקותו - אשרי הזוכה לזה, כי זה תכלית כל תענוגי עולם הבא צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים. אבל צריך שיהיה לו בעצמו יראת שמים, כדי שיהיו דבריו נשמעין, וגם כדי שיתקימו דבריו אצל חברו, שלא יעבר הדבור מלב חברו תכף, כי על ידי יראה דבריו נשמעין, וגם יש קיום לדבריו אצל חברו.

[shirel]

כבוד

תקון חצות הוא סגלה לכבוד:
מי שהקדוש ברוך הוא נתרומם על ידו למעלה, הוא נעשה מפרסם:
חבוק הספר תורה מסגל לכבוד:
על ידי ענוה בא כבוד:
מי שמציל ספר תורה, משום דבר המאבד אותו, זוכה לכבוד:
צריך לתן כבוד למלכות, אף על פי שהוא עובד עבודה זרה:
על ידי כבוד, שמכבדין את התורה, אדם נצול משונאיו:
הבגדים של האדם מכבדין את האדם:
הכבוד תולה בנפש:
בני אדם המכבדין זה את זה, בידוע שהם מהגנים וכן להפך:
צריך לכבד לזה שהשעה משחקת לו:

כשאחד מבזה אותך ואתה מקבל בשמחה על ידי זה תזכה לכבוד והתנשאות בשמחה.
על ידי כבוד התורה אדם נצול משונאיו
אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל כבוד אשתו.

צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, ולא יהיה רודף אחר הכבוד, רק יברח מן הכבוד. ואזי הוא זוכה לכבוד אלקי, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו. אבל מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקי, ועל כן אפילו כשיש לו כבוד, הכל חוקרים ודורשים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזה הוא שחולקים לו כבוד הזה? וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כל הבריאה לא היתה כי אם בשביל כבודו יתברך, על כן הכל נברא בשביל האדם, כי כל הגדלת כבודו יתברך תלוי בהאדם דיקא. על כן כשבא איזה כבוד להאדם, צריך לזהר מאד שלא יקח לעצמו מן הכבוד כלום, רק שיראה להחזיר ולהעלות כל הכבוד להשם יתברך, ובזה הוא מתקן ומקים כל העולם, כי כל העולם ומלואו לא נברא כי אם בשביל כבודו יתברך כנ"ל אם היה לאדם ישוב הדעת, היה רואה שכל עניני העולם הזה, הכל שטות והבל.

ובפרט התאוה של כבוד ומנהיגות, להיות מפרסם ולנסע על המדינה, הכל הבל ורעות רוח, והוא שטות גדול באמת, כי באמת אין זה שום תענוג ונחת רוח אפילו בעולם הזה, כי הוא מלא יסורים ובזיונות, ר"ל.