בס"ד,
חדש טוב ושמח לכולם!
שבט:
חדש שבט הוא האחד עשר במנין החדשים שמתחיל מניסן, ואילו בחדשים בתוך השנה, הרי הוא חמשי לתשרי שבו מתחילה השנה. ובמקרא הוא נקרא תמיד החדש האחד עשר, ככתוב: ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש וגו' (דברים א); ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט וגו' (זכריה א):
'עשתי עשר' - אחד עשר. וסימנך: כל המוסיף - גורע, כלומר, אילו היה נכתב בלי 'ע' של עשתי עשר, היה משמע שתים עשרה; עכשו שנוספה 'ע' - הרי נגרע אחד ומשמעו - אחד עשר:
ראש חדש שבט הוא תמיד יום אחד בלבד, כיון שחדש טבת שלפניו לעולם חסר, ואולם חדש שבט לעולם מלא, של שלשים יום, ויום שלשים שלו - א' דראש חדש אדר:
מזלו של החדש - דלי, על שם הכתוב (במדבר כד): יזל מים מדליו וזרעו במים רבים; כיון שבשבט כבר יצאו רוב גשמי השנה והבורות מלאים והמים שבבארות עולים, והדליים שואבים ממרומי הבור ולא מעמקו, וכשהם יוצאים מן הבור עדין מימיהם נוטפים מדפנותיהם שמבחוץ:
באחד לחדש הזה דבר משה לישראל את משנה התורה, הוא ספר דברים - בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר וגו'. שם הוכיחם על כל אשר מרו את פי ה' בארבעים שנה שהיו במדבר, שם חזר ושנה להם הרבה מן המצוות שכבר נאמרו בהר סיני ובאהל מועד וגם באר להם מצוות חדשות שעדין לא נאמרו להם, וכן נתן להם את הברכות והקללות ויכינם לבוא לרשת את ארצם, ויברך אותם לפני מותו:
שלשים וששה יום דבר משה את כל הדברים האלה אל כל ישראל, באחד בשבט התחיל, ובשבעה באדר השלים. תחילת דיבורו -... רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו וגו' עד הנהר הגדל נהר פרת. וסוף דבריו - אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', מגן עזרך, ואשר חרב גאותך, ויכחשו איביך לך, ואתה על במותימו תדרך:
לכן אמרו חכמים האחרונים, משול אחד בשבט כיום מתן תורה. בששי בסיון נתנה תורה לישראל ואותו היום מסוגל לקבלת עול תורה ומצוות, בכל שנה, אף באחד בשבט נפתחים בלבות ישראל מעינות חדשים של תורה, כיון שבו ביום נתן לישראל משנה תורה, וכל הימים האלה שבין אחד בשבט לז' באדר, מסוגלים לזכות בהם לכח התחדשות בעסק התורה והמצוה:
חדש טוב ושמח לכולם!
שבט:
חדש שבט הוא האחד עשר במנין החדשים שמתחיל מניסן, ואילו בחדשים בתוך השנה, הרי הוא חמשי לתשרי שבו מתחילה השנה. ובמקרא הוא נקרא תמיד החדש האחד עשר, ככתוב: ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש וגו' (דברים א); ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט וגו' (זכריה א):
'עשתי עשר' - אחד עשר. וסימנך: כל המוסיף - גורע, כלומר, אילו היה נכתב בלי 'ע' של עשתי עשר, היה משמע שתים עשרה; עכשו שנוספה 'ע' - הרי נגרע אחד ומשמעו - אחד עשר:
ראש חדש שבט הוא תמיד יום אחד בלבד, כיון שחדש טבת שלפניו לעולם חסר, ואולם חדש שבט לעולם מלא, של שלשים יום, ויום שלשים שלו - א' דראש חדש אדר:
מזלו של החדש - דלי, על שם הכתוב (במדבר כד): יזל מים מדליו וזרעו במים רבים; כיון שבשבט כבר יצאו רוב גשמי השנה והבורות מלאים והמים שבבארות עולים, והדליים שואבים ממרומי הבור ולא מעמקו, וכשהם יוצאים מן הבור עדין מימיהם נוטפים מדפנותיהם שמבחוץ:
באחד לחדש הזה דבר משה לישראל את משנה התורה, הוא ספר דברים - בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר וגו'. שם הוכיחם על כל אשר מרו את פי ה' בארבעים שנה שהיו במדבר, שם חזר ושנה להם הרבה מן המצוות שכבר נאמרו בהר סיני ובאהל מועד וגם באר להם מצוות חדשות שעדין לא נאמרו להם, וכן נתן להם את הברכות והקללות ויכינם לבוא לרשת את ארצם, ויברך אותם לפני מותו:
שלשים וששה יום דבר משה את כל הדברים האלה אל כל ישראל, באחד בשבט התחיל, ובשבעה באדר השלים. תחילת דיבורו -... רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו וגו' עד הנהר הגדל נהר פרת. וסוף דבריו - אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', מגן עזרך, ואשר חרב גאותך, ויכחשו איביך לך, ואתה על במותימו תדרך:
לכן אמרו חכמים האחרונים, משול אחד בשבט כיום מתן תורה. בששי בסיון נתנה תורה לישראל ואותו היום מסוגל לקבלת עול תורה ומצוות, בכל שנה, אף באחד בשבט נפתחים בלבות ישראל מעינות חדשים של תורה, כיון שבו ביום נתן לישראל משנה תורה, וכל הימים האלה שבין אחד בשבט לז' באדר, מסוגלים לזכות בהם לכח התחדשות בעסק התורה והמצוה: