• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

רבי שמעון בר יוחאי !

אלזם

New Member
רבי שמעון בר יוחאי !


לקוטי תפילות - מענייני הרשב"י ול"ג בעומר


תפלה מז (תצח): תפילה זאת מיוסדת על פי הסוד הנורא שגילה (רבינו ז"ל) על גדולת רשב"י ז"ל, שהבטיח לישראל שלא תשכח התורה על ידו כי בזוהר דא יפקון מן גלותא, ע"ש בתחלת הספר, ומה טוב לאומרה על קברו הקדוש של רשב"י ז"ל, מי שזוכה לבוא לשם, אך גם בכל מקום האומרה לא הפסיד, כי התפשטות נשמת הצדיק הוא בכל העולם כמובן בזוה"ק. מיוסד ע"פ תורה "לכו חזו" בתחילת חלק א'.

רבי שמעון בן יוחאי עיר וקדיש מן שמיא נחית, בוצינא קדישא, בוצינא עלאה, בוצינא רבא, בוצינא יקירא, אתם הבטחתם לישראל שלא תשתכח התורה מישראל על ידכם, כי בזהר דא יפקון מן גלותא, ואפלו בתקף ההסתרה שבתוך הסתרה בעקבות משיחא באחרית הימים האלה, הבטחתם שאף על פי כן לא תשכח התורה מפי זרענו, כמו שכתוב: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל אשר עשה, וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" והנה עתה הגיעו הימים אשר אין לנו בהם חפץ, כי ארך עלינו הגלות ומשך עלינו השעבוד, ובכל יום אנו הולכים ודלים, ומטה ידינו מאד "כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" כי נשארנו כיתומים ואין אב, ואין מי יעמוד בעדנו והנה בתקף סוף הגלות המר הזה, וכבר התחיל להתנוצץ התנוצצות משיח מימי האלקי האר"י זכר צדיק לברכה, ועמך בית ישראל משתוקקים ומתגעגעים מאד להשם יתברך, והכל חפצים ליראה את שמך בהשתוקקות נמרץ ונפלא אשר לא היתה כזאת מימי קדם "הקיצותי ועודי עמך", באתי עד קץ כל הדורות ועודי עמך עדין אנו אחוזים בך, ומשתוקקים לעבודתך בכלות הנפש אבל אף על פי כן, גם גדל רחוקנו ממך בעתים הללו הוא גם כן בלי שעור, כי טבענו ביון מצולה ואין מעמד באנו במעמקי מים ושבלת שטפתנו וראה את עמך ישראל מרודים מאד, אשר אי אפשר לבאר ולספר גדל התגרות הבעל דבר אשר התגרה בנו מאד, עד אשר הפיל אותנו מאד והנה אנכי בעניי מי אנכי לספר צרות ישראל, רק אתם לבד ידעתם את כל המעמד ומצב של ישראל באחרית הימים האלה אך באתי לספר ולצעק עלי ועל נפשי, על עצם רחוקי מהשם יתברך, ועצם פגמי ועוונותי הרבים ופשעי העצומים, ו"על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים", כי איני יודע שום דרך איך להחזיר לי הכח דקדשה, ואיך לזכות לתשובה שלמה, ובאיזה דרך אתחיל לעזוב דרכי הרע ומחשבותי המגנות, ואיך ובמה אזכה לתקן קלקולים ופגמים כאלה "לא ידעתי נפשי, אנה אני בא", אנה אוליך את חרפתי העצומה, אנה אברח, אנה אטמן מפני בשתי וכלמתי, ואמר להרים כסוני ולגבעות נפלו עלי, אוי מה היה לי, אוי מה היה לי, "על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי", אולי יחוס אולי ירחם, כי אין מעצור ליקוק יאהדונהי להושיע גם אותי בעת הזאת, כי הרבה רוח והצלה לפניו, כמו שכתוב: "הן כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה, ומי יאמר לך מה תעשה" על כן באתי כעני בפתח, רש דל ואביון, נגוע ומענה, מבלבל ומטרף עני וכואב, לצעק ולזעוק לפני הדרת קדשתכם:

(תצט): רבי רבי רבי "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", נהירו דבוצינא דאורייתא, "עורה למה תישן", איך תוכלו לסבול צרות ישראל, קומו והתעוררו עם כל הצדיקי אמת להסתכל ולראות במרירות צרות נפשנו, "הקיצו ורננו שוכני עפר", קומו ישיני מכפל לסעדינו צדיקי יסודי עולם, קומו בעזרתנו בעת צרה הזאת, חוסו וחמלו על כל עדת בני ישראל, ובתוכם עלי החוטא והפגום המלא, חטאים מכף רגל ועד ראש אתם ידעתם "את כל התלאה אשר מצאתנו" מיום גלות הארץ עד הנה, כל מה שעבר על כלל ישראל בכלליות, ובפרטיות מה שעבר על כל אחד ואחד ובפרט מה שעבר עלי מיום שנאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו נשמתי ורוחי ונפשי וגופי, כל מה שעבר עלי בכל גלגול וגלגול, ובפרט מה שעבר עלי בגוף הזה, כל מה שעברתי מעודי עד היום הזה, מה שאני זוכר עדין ומה שנשכח ממני, היספיקו כל אילי נביות לבאר ולספר אפס קצה מהפגמים שפגמתי ביום אחד כפי מה שנוגעים הפגמים במקום שנוגעים כפי שרש נשמתי, ומכל שכן וכל שכן מה שפגמתי בכל הימים שעברו עלי מיום היותי עד היום הזה, (ובפרט וכו') מי יוכל לספר, מי יוכל לשער, מה אדבר מה אתאונן, מה אומר מה אדבר ומה אצטדק:

(תק): רבונו של עולם, תן בלב הצדיק הקדוש והנורא הזה (אם יזכה להיות בא"י על קבר רשב"י יאמר: השוכן פה) ובלב כל הצדיקים אמתיים לבל יסתירו פניהם ממני, ויעמדו בעדי למליצי ישר, להפוך בזכותי ולבקש ולמצא בי נקדות טובות, וימליצו טוב בעדי שתקרבני אליך ברחמים, ותתן בי לב חדש ורוח חדשה תתן בקרבי, שאזכה להתעורר מעתה באמת לשוב אליך באמת ובלב שלם אי שמים הפגינו בעדי, כל בעלי רחמים וחמלה חמלו עלי כל שוכני עפר העתירו בעד מטבע "ביון מצולה ואין מעמד" כמוני:

(תקא): רבי, רבי שמעון בן יוחאי, זכרו זאת ותשימו על לב, שזכינו בדורות הללו לשמע נפלאות נוראות גדלתכם איך מרמז בתורה שעל ידכם לא תשכח התורה, כי הפסוק שהבאתם ראיה ממנו, שהוא כי' לא' תשכח' מפי' זרעו' הוא סופי תבות יוחא"י, ושמכם הקדוש בעצמו מרמז בפסוק "ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית" אשר אתם לבד יודעים סוד דברים האלה, אתם לבד יודעים גדלת ההבטחה שהבטחתם לישראל שהתורה לא תשכח מישראל על ידכם, ואיך משה רבנו עליו השלום נבא על זה בתורתו הקדושה מקדם על כן באתי להזכיר, נא רבותי הקדושים, חמלו עלי ואל תסתכלו על כל הרע שעשיתי מעודי עד היום הזה, במחשבה דבור ומעשה, אשר המריתי אמרי אל ועצת עליון נאצתי אל תביטו במעשי הרעים, ואל תעשו עמי כחטאי, ואל אקוץ בעיניכם, על אשר זה כמה אשר מעוררים אותי באלפים ורבבות רמזים והתעוררות, ובכמה מיני עצות נכונות בכל יום ובכל עת, להתקרב להשם יתברך, ואני בעצם קשיות ערפי קלקלתי ופגמתי בכל זה, ולא הטיתי אזני ולבי לכל זה חוסו עלי ואל תשיתו לב לכל זה, ואל יחר אפכם בי חלילה, רק תחשבו מחשבות עוד מעתה לבל אהיה נדחה מהשם יתברך ומכם חלילה כי עדין "אין מעצור ליקוק יאהדונהי להושיע" גם בעת הזאת כי אין לי שום כח עתה אלא בפי לבד, וגם זה מאתו יתברך אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמי, ונתן כח ליעף כמוני, לדבר עתה מעט דברים האלה ועל זה תמכתי יתדותי, שתרחמו עלי ותעשו את אשר אזכה לשוב באמת להשם יתברך (ולבא לארץ ישראל מהרה בשלום, ולדבר כל זה ויותר מזה שם על ציון שלכם הקדוש), ויקוק הטוב ברחמיו ישמע תפלתכם ויעזר ויגן ויושיע אותי ואת כל ישראל למענכם, ויחזירני בתשובה שלמה לפניו מהרה, ויאחזני ולא ירפני, ואל יעזבני ואל יטשני בשום אפן, עד שאזכה לשוב אליו באמת, ולהיות כרצונו הטוב מעתה ועד עולם, ולתקן בחיי את כל אשר פגמתי, בכח וזכות הצדיקים אמתיים, אשר עליהם לבד אני נשען לסדר דברי אלה לפניהם ולפני השם יתברך, בעל הרחמים יודע תעלומות "ה' יגמר בעדי, ה' חסדך לעולם מעשי ידיך אל תרף, הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך, בי יכתירו צדיקים כי תגמל עלי":


שבחי הר"ן - מענייני הרשב"י ול"ג בעומר


יט) והלך רבנו זכרונו לברכה, שם על קבר זקנו רבי נחמן זכרונו לברכה וגם שכרו חמורים ונסעו על כל המערות ובבואם למערת רבי שמעון בן יוחאי אזי בני הנעורים עסקו בתפלה ובלמוד זהר כאשר פקד עליהם הוא זכרונו לברכה וממנו לא ראו שום דבר, רק היה שמח עד מאד ובכל עת בא אצל האיש שהיה עמו ואמר לו: אשריך וכו' ובלילה הלך מחדר לחדר, והזהיר אותם לומר זהר וכו' וכיוצא והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו והיה בשמחה גדולה עד אור היום וכשהאיר היום עמד בטלית ותפלין והתפלל כמה שעות ומשם נסע עמהם למערת הלל ושם אמר גם הוא קפיטל ל"ג ול"ד ושם גם כן היה בשמחה גדולה ומשם הלכו לקבר שמאי, שם נפל עליו עצבות ואמר שתמיהה גדולה אצלו זאת ואחר-כך אמר שיש תרוץ על זה, ולא גלה התרוץ ומשם נסעו לשאר מערות ובבואם להר הגדול, שיש שם על ראש ההר מערת התנא רבי כרוספדאי, ולא היה באפשרי לילך עם החמור לשם, וקפץ מעל החמור והלך הוא בעצמו עם האיש שהיה עמו והלך כמעט על ידיו ועל רגליו עד בואו למערה זו ושם נשתהה קצת וחזרו משם למערה אחרת:

והיו על מערה של ינוקא אחד ובאותה המערה היו הכל יראים לכנס כי אמרו שנחש כרוך שם באותה המערה גם אילן גדול היה על המערה זו ורבנו זכרונו לברכה, היה הראשון שנכנס לשם ולא היה שם נחש כלל ומאז והלאה התחילו כלם לילך באותה המערה ואחר-כך הלכו על שאר מערות עד שחזרו לטבריה ואז צוה רבנו להאיש שהיה עמו שיסע לחיפה לשכר ספינה לחוץ לארץ ובבואו לשם לשכר, בתוך כך בא ספינה עם הרב הגאון החסיד המפרסם דקהלת שפיטובקע וגם שלוחי דרבנן ואז היתה המעשה שהיו יראים לקבל בעצמם המעות מחמת המסור הנזכר לעיל, והכרחו למסר המעות הכל ליד האיש שהיה עם רבנו וכו' כנזכר לעיל אזי הכרח האיש הנ"ל לחזר לטבריה עם המעות ובבואו לטבריה אמר רבנו זכרונו לברכה: מן הסתם רצון השם שנהיה בארץ ישראל עוד איזה זמן:


שיחות הר"ן - מענייני הרשב"י ול"ג בעומר


מד בענין השם של אדם השם הוא דבר גדול מאד, ודבר הרבה מזה גם דבר עמנו מענין הפסוקים שנוהגין לומר קדם יהיו לרצון המתחילין ומסימין באותיות של שמו ואמר שיודע לבאר כל השמות של אותן שעמדו סביבו היכן הם רומזים וביותר מרבי שמעון דבר הרבה שמעון היא צרוף עו"ן מ"ש ולא רצה לבאר באור הדבר ואמר שצרוף הנ"ל זהו ממש כל ענינו ובחינתו של רבי שמעון זה רבי שמעון היה אחד מתלמידיו החשובים ואמר, שאל תטעה אם אמר לך היכן אתה מרמז, שגם אדם אחר ששמו כשמך אחיזתו גם כן שם אל תאמר כן ומכלל דבריו הבנו שכל אחד כפי ענינו ומדרגתו ובחינתו כן יש לו איזה צרוף ורמז והוא יודע כל זה היטב לאמתו אמר שצרופי אותיות גדול מאד ואמר שהתורה שלו גדולה אך במקום שהוא צריך להשתמש עם צרופי אותיות הוא גדול ביותר:

קט רבי שמעון בן יוחאי קדש כל-כך את לשון התרגום עד שאפלו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך:

רעח אמר: שנמצאים כמה מאמרים בזהר הקדוש שגלה רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו אחר הסתלקותו וזה ענין "ובחבורא קדמאה" שכתוב בזהר הקדוש בפרשת פינחס (ג ריט:) ובשאר מקומות כי העולם אינם מבינים מהו ענין "ובחבורא קדמאה", אך האמת שהוא גלה להם כמה תורות אחר פטירתו, ומה שגלה להם קדם קרא חבורא קדמאה ובזה מישב היטב מה שנמצאים בספרי הזהר הקדוש ובתקונים פרוש על מימרות האמוראים שהיו אחר רבי שמעון בר יוחאי זמן מרבה אך באמת אלו המאמרים גלה רבי שמעון בר יוחאי אחר פטירתו ואז כבר היו אלו האמוראים בעולם אחר כך מצאתי ענין זה באיזה ספר:


ספר המידות - מענייני הרשב"י ול"ג בעומר


סג. דריכת הקשת בל"ג בעמר הוא סגולה לבנים. גם התפלה שמתפללין לפני העמוד בנגינה הוא סגולה לבנים.

נלקח מתוך האתר <a href='http://breslev-midot.com/' target='_blank'>http://breslev-midot.com/</a>
 

אלזם

New Member
שולחן ערוך - ל"ג בעומר


סימן תכח

(א) אלו הימים שאין קובעים בהם המועדים לא אד"ו ר"ה ולא גא"ו יה"כ ולא זב"ד פורים ולא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת והו"ר לא ג' חנוכה ולא אג"ו צום אסתר ולא בד"ו צום תמוז ואב. לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר וסימן פל"ג וביום שיהיה חנוכה יהיה עצרת.

סימן תצג

(א) נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):

(ב) נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אא"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת:

הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים) ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) מיהו אם חל ביום ראשון נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל) ומי שהוא בעל ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):

(ג) יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר וטעות הוא בידם: הגה מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר ואותן לא יסתפרו מל"ג בעומר ואילך אעפ"י שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו ואותן מקומות שנוהגין להסתפר מל"ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו וכל שכן שאין לנהוג היתר בשתיהן (ד"ע):

(ד) נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך:
 

אלזם

New Member
ל"ג בעומר

יום י"ח באייר שלשים ושלשה יום בספירת העומר, יום הילולא (כלומר, יום שמחתו) של רבי שמעון בר יוחאי, עשאוהו ישראל יום טוב באמצע ימי הצער שלפניו ושלאחריו. אין אומרים בו תחנון. עושים בו שמחת נישואין ומסתפרים בו - כמנהג האשכנזים, וכמנהג הספרדים - ביום שלאחריו כנזכר לעיל, ולובשים בו בגדים חדשים (שבימי הספירה נמנעים ללבוש בגד חדש כפי דעת 'יש אומרים', אף על פי שאינה הלכה), ומרבים בנרות בבית הכנסת, ותינוקות של בית רבן יוצאים עם רבותיהם לטיל מחוץ לעיר, וקשתות וחצים עשויים עץ בידיהם, ומורים בחצים ומטילים להנאתם ולשמחתם - כמנהג חוץ לארץ:

וביותר חוגגים יום זה בערי הקדש בארץ ישראל, ול"ג בעומר נעשה שם יום טוב של שמחה וריקודים וזמירות הרבה ומדורות אש גדולות ומסביב להן מחולות שירה וזמרה, לכבוד התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי; -:

ואין צריך לומר במירון, מקום קברו של ר' שמעון בר יוחאי והתנא ר' אלעזר בנו של רשב"י. מי שלא ראה שמחה גדולה שנעשית בל"ג בעומר במירון, לא ראה התלהבות של שמחה ומחול של אלפים רבים. ורבים מאד המתקדשים והמטהרים ביום זה בכל דבר שבקדושה ובתורה ובתפילה, והכל שרים שירי זמרה לכבוד התנא ר' שמעון בר יוחאי, ושירתם בוקעת לשמים ומשואות האש שמעלים שם נראות למרחקים:

ענינו של יום טוב זה, ושמחת ההילולא, כשמחת החופה של התנא רשב"י שהיא קשורה עם יום זה - הכל עטוף מסתורין, מסוד חכמי הקבלה מדורות הראשונים ועד האחרונים. אכן, הילולא זו כשם שהיא נעשית לכבוד רשב"י, כך היא נעשית לכבוד תורתו שלמד לתלמידיו ושהיא כתובה על ספר הזהר הקדוש, ואותו ספר קדוש, כולו סוד, וכל חכמתו חכמה נסתרת ולאו כל מוחא סביל דא:

ואולם פשוטו של היום, הוא מה שמובא בספרי ההלכה הראשונים, שביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. וכן כתב הרב המאירי בספרו 'בית הבחירה' למסכת יבמות:

'וקבלה בידי הגאונים ז"ל שביום ל"ג לעומר פסקה המיתה (של תלמידי רבי עקיבא), ומתוך כך נוהגין שלא להתענות בו':

וכן נמצא בספר 'המנהיג' בשם רבנו זרחיה הלוי שמצאו כתוב בספר ישן שהובא מספרד, שמתו מפסח ועד פרוס העצרת. ומאי פורסא? - פלגא, כלומר, חצי חדש לפני העצרת, והוא ל"ג בעומר:

והמהרי"ל כתב שהמגפה נמשכה כל ימי הספירה מפסח ועד העצרת כפשט הגמרא. אלא שבכל הימים של פגרא שיש בספירה ושאין אומרים בהם תחנון, באותם הימים לא מתו; והם: שבעה ימים של פסח (ואחרון של פסח בכלל), שני ימים של ראש חדש אייר, יום אחד של ראש חדש סיון, ושבע שבתות - הרי שבעה עשר יום שבהם לא היתה המגפה. הורד מספר שבעה עשר מארבעים ותשעה ימי הספירה, נמצא שלא מתו אלא בשלשים ושנים יום בלבד. ולזכר זה אנו עושים את יום השלשים והשלשה בספירה, יום של הפסקת אבל:

ואולם ענין ההילולא דרבי שמעון בר יוחאי לא נזכר בדבריהם של הראשונים עם זכר היום:
 

אלזם

New Member
הילולא דרבי שמעון בר יוחאי

לדברי המהרי"ל שהובאו לעיל, לא היתה הפגת צער ושמחה ביום זה של ל"ג בעומר, שכן גם באותו היום המגפה לא נעצרה; רק מספרו של היום שהוא שלשים ושלשה בספירה, מזכיר הפגת צער; שכל ימי המגפה לא היו אלא שלשים ושנים. אם כן אפוא למה נתנו שמחה ביום זה?:

אלא שכך היא ההלכה, שעניניה מכוסים סודות מכבשונו של עולם ובאים חכמי הרזים ומגלים טפח ממה שההלכה מכסה:

מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי - ל"ג בעומר היה. ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגלה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות. והיה היום הזה לו ולתלמידיו שהיו אתו, כיום ההילולא, כלומר, כיום שהחתן שמח בחופתו. והיה אותו היום ארוך משאר כל הימים ולא שקעה שמשו עד שגלה כל מה שנתנה לו רשות לגלות, אז נתן רשות לשמש שתשקע. שקעה השמש, יצאה נשמתו של ר' שמעון בר יוחאי ועלתה למרום. הכל כמו שכתוב ב'אדרא זוטא':

ומן הטעם הזה נהגו שמחה ביום זה, אף על פי שיום מיתת צדיקים הוא יום תענית, אלא שכך היה רצונו של ר' שמעון בר יוחאי וכך הנהיגו הקדמונים שיעשו את יום פטירתו יום שמחה כל השנים, כשם שהיה אז:

וכבר היתה נהוגה הדלקת הנרות בעסק גדול על קבר רשב"י בל"ג בעומר עוד מימים קדמונים, ורבנו עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו משנת רמ"ט, כך הוא כותב:

'בי"ח באייר יום מיתתו (של רשב"י), באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד':

משהופיע האר"י הקדוש וגדולי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהיו להם עשר ידות בחכמה זו הנסתרה, הם למדו את העם גודל מעלת השמחה בהילולא זו, ואחריהם באו גדולי החסידות תלמידי הבעש"ט שהלכו בעקבות המקובלים, וכך נעשה ל"ג בעומר יום שהכל מעלים את זכר התנא האלקי רשב"י ומתפללים שזכותו תעמוד לכל ישראל ואורו יאיר בכל גבולותיהם:
 

אלזם

New Member
עוד ענינים בל"ג בעומר

מהרש"א בחידושיו לאגדות, מסביר את השמחה הנהוגה בל"ג בעומר, מכיון שימי הספירה מכוונים לחמשים שנות האדם לאחר עשרים שנות הנעורים, וכיון שעברו עליו ל"ג שנים ולא חטא, שוב אינו חוטא, כיון שעברו עליו רוב שנותיו וכו' 'וזכר לדבר שאנו מדקדקים לעשות יום טוב קצת בל"ג בעומר לזכר שבו עברו רוב ימים שהם ב' חלקים ממ"ט ימי הספירה':

רבי יעקב עמדין מסביר את ענינו של היום על פי דרך הקבלה, שכל ימי הספירה הם ימים של דין, ויום ל"ג בעומר הוא 'הוד שבהוד' היינו דין שבדין. וכיון שהדינים מתגברים ביותר, מיד הם הופכים לרחמים, שכך הדין אצל הסנהדרין: 'כולו חיב - זכאי':

ה'חתם סופר', מוכיח שירידת המן במדבר היתה ביום י"ח באייר, זה ל"ג בעומר. שביום ט"ו באייר פסק הלחם שבכליהם, שלקחו אתם במצרים, והיו שלשה ימים בלי לחם, וביום י"ח באייר ירד המן, ולזכר הדבר הזה נוהגים בו קצת שמחה:

אחרים הסבורים כי בל"ג בעומר, י"ח באייר, החל מרד היהודים ברומי בסוף ימי הבית השני, בימי נציבותו של הנציב הרומי האחרון, פלורוס. יוספוס פלביוס מספר כי ביום שלפניו, י"ז באייר, שלח פלורוס לראשי היהודים בירושלים, וצום למסור לו י"ז ככרי זהב כדמי ענושים על המאורעות בקיסריה, על עמידתם של היהודים שם נגד הרומאים. הדבר עורר התרגזות בירושלים, ורבים העיזו וקללו את פלורוס בפומבי. אחרים שלגלגו על תאות הבצע של פלורוס סובבו ברחובות העיר וקבצו מעות עבורו. ולמחרתו התפרץ המרד בגלוי:
 

alia1

New Member
ל"ג בעמר-רשב"י זיע"א
המדרש מספר שכאשר עלה משה רבנו למרום (להיכל שנקרא מרום),
שם היתה מונחת התורה, היה לו קשה מאוד. הוא ממש נאבק עם הקב"ה
כדי להוריד את התורה. ומי עזר לו? רבי שמעון בר יוחאי.
"עלית למרום, שבית שבי, לקחת מתנות באדם" (תהלים).
"<span style='color:blue'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>שבי</span></span>" - ראשי תיבות שמעון בר יוחאי.



משה רבנו הוריד לעולם את תורת הנגלה
ואי אפשר היה להוריד את התורה ללא תורת הנסתר, ללא הפנימיות.
ר'שמעון בר יוחאי הוריד לעולם את תורת הנסתר, תורת הסוד, הזוהר הקדוש,
פנימיות התורה, לכן זכה לבחינה של 'אדמה לעליון',
ולכן גם זכה להיות לעזר למשה רבנו בקבלת התורה.

כדי להדמות לעליון עלינו לבקש את פנימיות התורה.
אין מדובר כאן בסודות ורזי הקבלה, שהם דברים גבוהים ולא כל כך מובנים,
ובד"כ אף מרתיעים אותנו ונראים רחוקים. אלא, לדעת להסתכל על הדברים,
לדעת שבתוכם מסתתרת פנימיות עצומה ונהדרת,
ובדרך זו אנו זוכים לחיות בעולם הזה עם הכוח של 'אדמה לעליון'.

חוסר החיבור לפנימיות, לעומק הדברים גורם לחיים להפוך למשעממים.
לחיות בשאננות. להפוך כל דבר להרגל ול'מצוות אנשים מלומדה'.
וכשזה קורה ח"ו, נופלים לעצבות, למרירות ולתרעומת,
לחוסר הרגשה פנימית בלב.

רבי שמעון בר יוחאי העניק לנו את הסוד הגדול שלו.
לדעת, להרגיש, להתבונן ולהתעמק. יש כאן אהבה אינסופית של הקב"ה
ורצון שלו למשוך אותנו למעלה, להיות כמוהו – אדמה לעליון.
ואת הכוח הזה מקבלים מתורת הסוד, כי ללא כוח זה העולם כולו הוא בחינה של כלי ריק.
ובזכות הכוח הזה יוצאים מגלות הנפש.
ושנדע זאת נבין שהסוד הוא הוא הפשט, משום שהוא מוביל אותנו
להסתכל לעומק – על הרמזים, על ההשגחות הפרטיות האינסופיות
בהן אנו מוקפים בכל רגע ורגע בחיינו.
להסתכל על כל דבר ולבקש להבין איזה מסר מעביר לנו הקב"ה בכל מה שקורה לנו.
בכל יום הקב"ה מעביר לנו את המסרים הללו
כדי שנדע מהו הסוד של היום – "סוד ה' ליראיו".
 

אלזם

New Member
בס"ד.

<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>לכו חזו מפעלות ה', התגלות נפלא מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל:</span>

רבי שמעון בר יוחאי הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל על ידו, כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה (שבת קלח): כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, ואמר רבי שמעון בן יוחאי שלא תשתכח, שנאמר (דברים לא): כי לא תשכח מפי זרעו. וכמבואר בזהר (נשא דף קכד): בהאי חיבורא דאיהו ספר הזהר יפקון בה מן גלותא. ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתינו הקדושה, כי על כן סמך רבי שמעון בן יוחאי עצמו על הפסוק "כי לא תשכח מפי זרעו", כי באמת בזה הפסוק בעצמו מרמז ונסתר סוד הזה, שעל ידי זרעו של יוחאי, שהוא רבי שמעון בן יוחאי, על ידו לא תשכח התורה מישראל. כי סופי תבות של זה הפסוק : כ'י ל'א תשכ'ח מפ'י זרע'ו -- הם אותיות "יוחאי" וזה שמרמז ומגלה הפסוק, כי לא תשכח מפי זרעו -- מפי זרעו דיקא, היינו מפי זרעו של זה בעצמו שהוא מרומז ונסתר בזה הפסוק שהוא התנא יוחאי כי על ידי זרעו של יוחאי שמרמז בזה הפסוק בסופי תבות כנ"ל, שהוא רבי שמעון בן יוחאי, על ידו לא תשכח התורה, כי בזהר דא יפקון מן גלותא כנ"ל.

ודע שסוד רבי שמעון בעצמו הוא מרמז בפסוק אחר.
גי דע כי התנא הקדוש רבי שמעון הוא בחינת (דניאל ד): ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית - ראשי תבות שמעון וכו':
 
חלק עליון