• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

התורה היא ידי יעקב

liori24

New Member
התורה היא ידי יעקב
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו


גם ברוך יהיה



יצחק אבינו מבקש לברך את בנו וכאשר מגיע אליו יעקב, יש לו ספקות והוא מתלבט. בתחלה שאל יצחק "מי אתה בני"? עונה לו יעקב "אנכי עשיו בכורך". קורא יצחק לבנו ואומר לו "גשה נא ואמושך בני האתה זה בני עשיו אם לא". ושוב יצחק מסופק ואומר "הקול קול יעקב והידים ידי עשיו", ולא די בזה אלא חוזר ושואל את בנו "אתה זה בני עשיו?".

ברכת יצחק תמוהה, שהרי התורה מעידה עליו - "ולא הכירו" וידי ספק לא יצא יצחק שהרי מחד הידים ידי עשיו ומאידך הקול קול יעקב, ואם כן מדוע יצחק מברך! והתורה מדגישה "ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשיו אחיו שעירות - ועם כל זה - ויברכהו!".
ומה גדלה תמיהתנו בקראנו בהמשך כאשר נודע ליצחק מי הוא באמת המתברך, הוא עונה לעשיו "גם ברוך יהיה". ויתר על כן, כאשר יצחק ורבקה משלחים את יעקב ללבן שב יצחק לחזק ולבסס את ברכותיו ליעקב ומוסיף לו ברכות חשובות "ויפרך וירבך... ויתן לך את ברכת אברהם". - האמנם! יצחק מסכים ומשלים עם ההחלפה והרי היה צריך לגער ביעקב ולכעוס עליו!

אולם, יצחק היה איש אמת, וכבר מבטן אמו היה קדוש וכדבר ה "את בריתי אקים את יצחק" ורמזו בזה חכמי הרמז (ראה "בעל הטורים") אקי"ם - ר"ת אשר קדש ידיד מבטן. יצחק נתגדל אצל אמו הצדקת שהיתה בעלת רוח הקודש יותר מאברהם אבינו. והרמב"ם כותב שאברהם למד את בנו יצחק את כל מה שידע, וכדחז"ל יצחק הלך אחר העקידה ללמוד תורה אצל שם ועבר.

ויצחק במדרגתו העליונה נצטוה על ידי הקב"ה שלא ירד מצרימה כיון שהוא "עולה תמימה" - "ואין חוצה לארץ כדאי לך". ויצחק הצדיק הזה, איש האמת, האמין בתחלה לעשיו וחשבו לצדיק גדול ולמדקדק במצוה קלה כבחמורה עד ששאלו כיצד מעשרין את התבן, המלח וכו’’, ועל כן רצה לברך אותו כיון שחשבו לצדיק ולא ידע כי באמת "ציד בפיו" - "שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו" (רש"י). אולם, בא יעקב ומבקש מיצחק לישב ולאכול מצידו, ועל השאלה "מה זה מהרת למצוא בני? עונה יעקב "כי הקרה ה’’ אלוקיך לפני". תשובה זו היא שעוררה את ספיקו הגדול של יצחק שהרי בנו מזכיר שם שמים בכפל "ה אלוקיך", ויצחק יודע ש"אין דרך עשיו להיות שם שמים שגור בפיו" (רש"י). אומר יצחק לעצמו עשיו הצדיק לא הזכיר מעולם שם שמים כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה ועתה מזכיר את ה אלוקי??? ובנוסף לכך כמובן "הקול קול יעקב" ולכן יצחק לא בטוח כלל שזהו עשיו בנו. גם מצד הקול וגם מצד תוכן הדברים ומעתה יצחק נשאר בספקו "ולא הכירו". מה עשה יצחק? מדוע ברך על ספק?

אמר יצחק אני אברך למי שראוי להתברך ואולי טעיתי בחשבי את עשיו לצדיק ולכן הראוי לברכה הוא יתברך אף אם הוא באמת יעקב ולא עשיו. זאת ועוד, יעקב מגיש לו אוכל והוא אוכל ואינו מרגיש שיש חלילה טמאה או טריפה, ואילו עשיו הביא לו כדחז"ל ארנבות, והשי"ת "רגלי חסידיו ישמר" ולכן לא נכשל ולא נתגעל במאכלות האסורות.
יעקב מביא לו יין וכדברי התרגום יונתן היה זה יין המשמר מששת ימי בראשית, ומעל לכל כאשר נגש יעקב ליצחק "וירא את ריח בגדיו" - רש"י: "מלמד שנכנס עמו ריח גן עדן". ולכן - "ויברכהו", ואומר "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם" ודרשו חז"ל (תענית כ"ט; הובאה דרשתם ברש"י) "וזהו שדה תפוחים".

אומר יצחק, אדם זה יהא מי שיהא, מגיעה לו הברכה ולכן ברך אותו. וספקו נעלם כאשר הגיע לפניו עשיו ואז נודעה רשעותו למול צדקותו של יעקב. מאכלו של יעקב מאכל של קדושה ומאכלו של עשיו - והוא בגדולתו מרגיש בכך - הוא נבלות טריפות וארנבות. יעקב נכנס ועמו ריח גן עדן ולעמתו עשיו -"ראה גיהנם פתוחה מתחתיו" ולכן "ויחרד יצחק חרדה גדולה" כפולה ומכפלת ואמר איך לא ידעתי ולהכרתי את עשיו הרשע שגיהנם פתוחה לו מתחתיו ולכן איש האמת מבטן ומלדה הוא אומר לעשיו אתה חושב שטעיתי בברכתי? לא ולא! "גם ברוך יהיה!". לא ברמאות נטל יעקב את הברכות אלא "בא אחיך במרמה" כתרגומו וכתרגום יונתן וכפירש"י "בחכמתא", ולכן אומר יצחק לעשיו בתקיפות שהברכות ראויות ומגיעות ליעקב. ועשיו הרשע, אף על פי שהיה "צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותן" וגיהנם פתוחה מתחתיו, בכל זאת כיון שהוא זרע יצחק ורבקה, יש בו ניצוץ של אמונת חכמים ולכן הוא משתדל ומתאמץ לקבל ברכה "ויאמר הלא אצלת לי ברכה".

ועוד, "ברכני גם אני אבי". וממעמקי לבו - "וישא עשיו קולו ויבך". עשיו יודע שהוא נתפס בקלקלתו, הבין שהוא לא בסדר ולמה צעק "צעקה גדולה ומרה"? בגלל ששמע את אביו אומר לו על אחיו "גם ברוך יהיה", וזהו מה שגרם לו לעשיו לצעק ובפרט כפי שתרגם התרגום יונתן "ואפלו הכי ברוך יהי". ויצחק איש האמת לא זז ממקומו. הוא אומר לעשיו זה טוב שיש בך אמונת חכמים ואתה חפץ בברכה אבל המבקש את ברכת הרב צריך להכין כלי ראוי לקבלת השפע והברכה. איך תחול ברכתי על כלי נקוב וסרוח???
ודבריו של יצחק שנאמרו בשאלה ותמיהה "הקול קול יעקב" הם יסוד עם ישראל, שהרי כל זמן שהקול קול יעקב - כאשר יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בתורה אז אין הידים ידי עשיו ואז אין עשיו מסגל להזיק כיון שיעקב עוסק בתורה.

אבל הרי חז"ל אמרו (נדרים) הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהרי מאור שבתורה מחזירו למוטב ולכן העוסק בתורה גדולה ורמה היא מעלתו כי אף אם יש בו איזה פגם ראוי הוא לברכה כי מאורה של תורה יחזירהו למוטב. ויעקב אבינו שצורתו חקוקה בכסא הכבוד היה שלם בתורתו ושלם במעשיו, כלי שלם הראוי לברכה ולכן "גם ברוך יהיה".
 
חלק עליון