על ההבדלה במוצאי שבת כתב הרמב"ם: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת, קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו" וכשם שקידוש השבת נעשה ביין, כך גם אנו מצווים להבדיל בין השבת לחול בקידוש ביין.
את ההבדלה בין השבת לחול ע"פ התורה ניתן לעשות בשלושה דרכים:
א) לומר את "אתה חוננתנו" בתפילת הערבית. ב) לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול". ג) הבדלה על כוס יין.
למרות ששלושת הדרכים הן ע"פ דין תורה, חז"ל חייבו להבדיל על כוס של יין. לצורך ההבדלה מכינים, כוס של יין, נר בעל מספר להבות, קופסת בשמים או עצי בשמים (ע"פ הזוהר מוסבר שהמובחר להשתמש בענפי הדס).
בשבת מתעלה הנשמה של היהודי במעלה המדרגות עד לעולם העליון: "עולם האצילות". בצאת השבת הנשמה יורדת בחזרה כשהיא עוברת בכל ארבעת העולמות עד העולם הזה הגשמי הנקרא "עשיה".
סדר הברכות בהבדלה מכוון כנגד ארבעת העולמות, כפי שכותב האדמו"ר הזקן: "מצוות הבדלה כוללת כל סדר ההשתלשלות, כידוע שארבעת הענינים: יין, בשמים נר והבדלה הם כנגד ארבעת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה: הגפן - להאיר בה מאצילות. בשמים - מבריאה, האש - מיצירה, המבדיל - מעשייה".
הקידוש על היין: מוזגים את היין לכוס וחשוב שהיין עד מעבר לגדותיה כדי לסמל שפע. אומרים את "הנה אל ישועתי אבטח..." וגו`. ולאחרי כן מברכים על היין "ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן". אולם בשלב זה לא שותים את היין, אלא רק בתום כל סדר ההבדלה. יש הנוהגים בעת הברכה להביט ביין שבכוס וטוב לראות את השתקפות המצח ביין. ויש הנוהגים להביט בכוס היין ולצחוק.
הטעמים להבדלה על היין: "מהיין יוצא ונבדל מהענב, וגם בהיותו בענב הוא צרור בתוכו והוא מובדל מגוף הענב, כך שבת מובדלת ומפורדת משאר ימות החול" (המהר"ל מפראג).
"הבדלה, מכח הבינה שניתנה באדם היא נמשכת... לכן סודרין אותה על היין שסודו ידוע בבינה".(ר` יעקב מעמדין).
הבשמים: מברכים על הבשמים "ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם בורא מיני בשמים" או "עצי בשמים" אם משתמשים בענפי הדס. לאחר מכן מעבירים את הבשמים להרחה בין כל מי שנוכח בהבדלה.
הטעמים להרחת הבשמים:
-היצר הרע מנסה בכל דרך להחטיא את האדם נגד ה`, גם בחוש הריח. ובזכות ברכת הבשמים במוצאי שבת,נשמר איבר זה מיצר הרע המתגרה בו. ומברכים על הבשמים במוצאי שבת כי אז מתחיל שבוע חדש, והכוח לשמור על חוש ריח זך וטהור, מושפע לכל השבוע.
-בשבת הגהינום סגור (וכידוע שהריח בגיהנום בלתי נסבל ולא ניתן לשיעור) ובמוצאי שבת הוא נפתח מחדש, וואש הגיהנום כבויה בשבת. `לשרוף ולהסריח`, לכן מריחים בשמים, כדי להפיג את הריח הרע מהגיהנום.
-בשבת נכנסת ביהודי נשמה יתרה והיא יוצאת במוצאי שבת וגורמת לחלישות הגוף, הריח הטוב של הבשמים מרגיע ומחזק אותו.
-ע"פ הקבלה והחסידות, הרוגע והשלווה שמספקים הבשמים אינו רק מהריח הגשמי הנעים שלהם, אלא גם מכוחם ועוצמתם הרוחנית. ריח הבשמים בהבדלת מוצאי שבת גורם להשראת נשמה יתירה עליונה ולהשפעת קדושת השבת לימי החול.
הנר: נר ההבדלה צריך להיות של מספר פתילות המשולבות זו בזו, מברכים על הנר "ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש". ברכת הודיה לקב"ה על שנתן לנו את האש להנות מאורה ומחומה. לאחר הברכה מקרבים את הידיים לנר ומביטים בציפורנים לאור הנר (בתנועת אגרוף כשהאגודל בתוך כף היד).
ע"פ המדרש האש נבראה במוצאי שבת, כי רק אז אדם הראשון הזדקק לה, שכן הוא נברא ביום שישי ובליל שבת נשאר העולם מואר ולא החשיך. הפעם הראשונה שהוא נקלע לחושך היה במוצאי שבת, הקב"ה נתן לו את התבונה להקיש שתי אבנים אחת בשניה ויצא מהן אש. ולכן מברכים על האש במוצאי שבת, בעת הראשונה לבריאתה.
הזוהר מסביר שיש שני סוגים על אש: "אור מאיר" ו-"אש שורפת". אש טובה שמועילה לאדם נקראת "אור", אש רעה ומזיקה נקראת "אש". כמשברכים על האש במוצאי שבת, ממשיכים ברכה לכל סוגי האש שיהיו במשך השבוע, שכולם יהיו טובים ומועילים, בחינת "אור המאיר" ולא רעים ומזיקים בחינת "אש השורפת".
ברכת ההבדלה: בסיום מברכים את ברכת ההבדלה: "ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך אתה ה` המבדיל בין קודש לחול". בסיום הברכה שותה המברך את היין, מכבים את הנר ביין שנשפך מהכוס ומברך ברכה אחרונה על היין.
את ההבדלה בין השבת לחול ע"פ התורה ניתן לעשות בשלושה דרכים:
א) לומר את "אתה חוננתנו" בתפילת הערבית. ב) לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול". ג) הבדלה על כוס יין.
למרות ששלושת הדרכים הן ע"פ דין תורה, חז"ל חייבו להבדיל על כוס של יין. לצורך ההבדלה מכינים, כוס של יין, נר בעל מספר להבות, קופסת בשמים או עצי בשמים (ע"פ הזוהר מוסבר שהמובחר להשתמש בענפי הדס).
בשבת מתעלה הנשמה של היהודי במעלה המדרגות עד לעולם העליון: "עולם האצילות". בצאת השבת הנשמה יורדת בחזרה כשהיא עוברת בכל ארבעת העולמות עד העולם הזה הגשמי הנקרא "עשיה".
סדר הברכות בהבדלה מכוון כנגד ארבעת העולמות, כפי שכותב האדמו"ר הזקן: "מצוות הבדלה כוללת כל סדר ההשתלשלות, כידוע שארבעת הענינים: יין, בשמים נר והבדלה הם כנגד ארבעת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה: הגפן - להאיר בה מאצילות. בשמים - מבריאה, האש - מיצירה, המבדיל - מעשייה".
הקידוש על היין: מוזגים את היין לכוס וחשוב שהיין עד מעבר לגדותיה כדי לסמל שפע. אומרים את "הנה אל ישועתי אבטח..." וגו`. ולאחרי כן מברכים על היין "ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן". אולם בשלב זה לא שותים את היין, אלא רק בתום כל סדר ההבדלה. יש הנוהגים בעת הברכה להביט ביין שבכוס וטוב לראות את השתקפות המצח ביין. ויש הנוהגים להביט בכוס היין ולצחוק.
הטעמים להבדלה על היין: "מהיין יוצא ונבדל מהענב, וגם בהיותו בענב הוא צרור בתוכו והוא מובדל מגוף הענב, כך שבת מובדלת ומפורדת משאר ימות החול" (המהר"ל מפראג).
"הבדלה, מכח הבינה שניתנה באדם היא נמשכת... לכן סודרין אותה על היין שסודו ידוע בבינה".(ר` יעקב מעמדין).
הבשמים: מברכים על הבשמים "ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם בורא מיני בשמים" או "עצי בשמים" אם משתמשים בענפי הדס. לאחר מכן מעבירים את הבשמים להרחה בין כל מי שנוכח בהבדלה.
הטעמים להרחת הבשמים:
-היצר הרע מנסה בכל דרך להחטיא את האדם נגד ה`, גם בחוש הריח. ובזכות ברכת הבשמים במוצאי שבת,נשמר איבר זה מיצר הרע המתגרה בו. ומברכים על הבשמים במוצאי שבת כי אז מתחיל שבוע חדש, והכוח לשמור על חוש ריח זך וטהור, מושפע לכל השבוע.
-בשבת הגהינום סגור (וכידוע שהריח בגיהנום בלתי נסבל ולא ניתן לשיעור) ובמוצאי שבת הוא נפתח מחדש, וואש הגיהנום כבויה בשבת. `לשרוף ולהסריח`, לכן מריחים בשמים, כדי להפיג את הריח הרע מהגיהנום.
-בשבת נכנסת ביהודי נשמה יתרה והיא יוצאת במוצאי שבת וגורמת לחלישות הגוף, הריח הטוב של הבשמים מרגיע ומחזק אותו.
-ע"פ הקבלה והחסידות, הרוגע והשלווה שמספקים הבשמים אינו רק מהריח הגשמי הנעים שלהם, אלא גם מכוחם ועוצמתם הרוחנית. ריח הבשמים בהבדלת מוצאי שבת גורם להשראת נשמה יתירה עליונה ולהשפעת קדושת השבת לימי החול.
הנר: נר ההבדלה צריך להיות של מספר פתילות המשולבות זו בזו, מברכים על הנר "ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש". ברכת הודיה לקב"ה על שנתן לנו את האש להנות מאורה ומחומה. לאחר הברכה מקרבים את הידיים לנר ומביטים בציפורנים לאור הנר (בתנועת אגרוף כשהאגודל בתוך כף היד).
ע"פ המדרש האש נבראה במוצאי שבת, כי רק אז אדם הראשון הזדקק לה, שכן הוא נברא ביום שישי ובליל שבת נשאר העולם מואר ולא החשיך. הפעם הראשונה שהוא נקלע לחושך היה במוצאי שבת, הקב"ה נתן לו את התבונה להקיש שתי אבנים אחת בשניה ויצא מהן אש. ולכן מברכים על האש במוצאי שבת, בעת הראשונה לבריאתה.
הזוהר מסביר שיש שני סוגים על אש: "אור מאיר" ו-"אש שורפת". אש טובה שמועילה לאדם נקראת "אור", אש רעה ומזיקה נקראת "אש". כמשברכים על האש במוצאי שבת, ממשיכים ברכה לכל סוגי האש שיהיו במשך השבוע, שכולם יהיו טובים ומועילים, בחינת "אור המאיר" ולא רעים ומזיקים בחינת "אש השורפת".
ברכת ההבדלה: בסיום מברכים את ברכת ההבדלה: "ברוך אתה ה` אלוקינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך אתה ה` המבדיל בין קודש לחול". בסיום הברכה שותה המברך את היין, מכבים את הנר ביין שנשפך מהכוס ומברך ברכה אחרונה על היין.