"נתן תתן" "פתח תפתח" "עשר תעשר"

פתח תפתח"

פתח תפתח זו המידה שבה האדם מודד לעני,
ויחסי הגומלין.
"כל תנועה טובה שעושה למטה, מעורר כך במידות עליונות
אם לחסד ואם לדין
'ה' צלך'... אם מקיים "פת

התורה נוקטת לשון כפולה.
"עשר תעשר" "פתוח תפתח " "נתן תתן"
יש טעם בלשון הכפולה ,
אומרים חז"ל שישנו חיוב פעמיים
חיוב המעשה קיום המצווה וחיוב הרגש
לתת מכל הלב
"לא ירע לבבך בתתך לו"

כתוב:
"כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך".
בגלל הצדקה.
שואלים חכמים: למה הכוונה במילה "בגלל"
"בגלל" – גלגל.
גלגל חוזר בעולם.

"ונתן לך רחמים ורחמך"
כוח הצדקה והחסד מחליש את מידת הדין בעולם
וכמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"א ע"ב) על הפסוק:
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'> "ונתן לך רחמים ורחמך"</span>
המרחם על הבריות,מרחמין עליו מן השמיים
צריך להרבות בצדקה וחסד,
להחליש את הדינים,
מהם יבואו רחמים לעולם.

גמ"ח -גמילות חסדים
איך?
עם גמ"ח -גופו ,ממונו,חכמתו.

יעקב אבינו נדר נדר בצאתו לחרן,
שכל מה שה' יתן לו,הוא יעשר
"כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"
(בראשית כח, כב),
שיפריש מעשר לצדקה.

בתלמוד (תענית ט, א) דרשו חכמים על הפסוק (דברים יד, כב)
"עשר תעשר" - "עשר בשביל שתתעשר".

ואכן זכה יעקב אבינו עליו השלום
והתעשר מאוד,
שנאמר (בראשית ל, מג)
"ויפרוץ האיש מאוד מאוד, ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים".

"נתן תתן..."

מה שאתה נותן לעני הוא דבר הנתון מן השמים,
ואתה,אינך אלא שליח להלכה.
וכן,"עזב תעזב"-העזרה שאתה
מגיש לחברך הוא דבר הנעזר לו מהשמים,
אלא שנתגלגלה זכות לידך לעזור לו.

ר' שמחה בונים מפשיסחא אמר:
אל תתן מחמת רחמנות לבבך בלבד.
וכך היה נוהג:הוא היה נותן
לעני פעמיים,בכניסתו וביציאתו.
פעם שאלו אותו:הלא
לפני שעה קלה נתת לו...
השיב:קודם נתתי לו
מתוך הרחמנות הטבועה בכל יהודי,
ועתה אני נותן לו
מצד ציווי ה' יתברך.

האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני,
הרי צדיק גמור(פסחים ח').
והרי אדם זה מתכוון
לתועלת פרטית,ועושה שלא לשמה,
למה הוא צדיק גמור?-אלא שאם אדם
נותן צדקה בשביל שיחיה בנו,
אף שמצוות צדקה לא קיים כהוגן,
הרי גילה בזה שהוא מאמין
באמונה שלמה בבורא יתברך שהוא כל יכול,
שע"י הצדקה יחיה בנו.
וכשאדם מאמין בהשי"ת שהוא כל יכול-
שזו תכלית האמונה-
הרי הוא צדיק גמור.

על"נתון תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו
כי בגלל הדבר הזה יברכך"וכו',
אומר ה"בן איש חי"(הלכות,שנה ב' לפרשה),
לפי שארז"ל-מה בין נדר לנדבה,
שהרי ידוע שאין הקב"ה חפץ אלא,בנדבה-
שאומר:הרי זה שהוא נותן במזומן תיכף ומיד,
אבל הנודר שאומר:הרי עלי ליתן-אע"פ
שמקיים אח"כ נקרא חוטא.ונמצא שנדבה-
זה שאומר-הרי עושה שתי נתינות בבת-אחת
בזו אחר זו תיכף.כי נותן בפיו-שאומר:הרי זה
צדקה,ונותן בידו לגבאי או לעני,
(מה שאין כן הנודר,נותן בפיו בשעה אחת
ובשעה אחרת נותן...
ואין נתינת היד סמוכה לנתינת הפה)

ולכן הצדקה נקראת פדיון
כי צירוף פה עם יד
יהיה אותיות פדי"ה או יפדה"
לרמוז כי עיקר הצדקה הראוייה
להיות בה פדיה לנפש
שתהיה נתינת היד סמוכה לנתינת הפה
ושהיו מחוברים יחד
ובזה יובן"נתון תתן"שתי נתינות
סמוכות זו לזו ומחוברות זו על זו

וממשיך "הבן איש חי":
"ולא ירע לבבך בתתך לו"-
באופן זה שאני מצווך שתאמר:
לא די שאתן בכספי לאחרים-אתה אומר
לי שאדחוק עצמי לתת במזומן,
וכי חוב יש לעני עלי?לזאת אמר-
"כי בגלל הדבר הזה"--הדיבור,
שהוא המתן במזומן-"יברכך ה' אלוקיך,
הוא בעצמו בלא אמצעי,
מה שאין כן הנותן בתורת נדר-
שיש בזה נדנוד חטא של נדר-
שנקרא חוטא,שלא יזכה להתברך מאתו ית'
בלי אמצעי...

בעניין שאמרו רז"ל 'עשר בשביל שתתעשר',
הנה ההבדל בחשבון הגימטריה
בין תיבת 'מעשר(610)לתיבת 'עושר'(576)
הוא-דל ,והיינו לרמז שע"י מעשר
ניצול מדלות וזוכה לעשירות.

"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך
לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".

"פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו".
ומבאר רש"י: "מאחד אחיך" - אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.
"שעריך" - עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת.
"מאחיך האביון" - אם לא תתן לו סופו להיות אחיו של אביון.
"פתח תפתח" - אפילו כמה פעמים.
"והעבט תעביטנו" - אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה.
"די מחסורו" - ואי אתה מצווה להעשירו.

"עשר תעשר את כל תבואת זרעך"

רבי יוחנן מצא לתינוקו(לילדו)של ריש לקיש
(שהיה נשוי לאחותו ותלמידו המובהק).
אמר לו:אמור לי פסוקך(שלמדת היום)!
אמר לו(הילד)-"עשר תעשר"
אמר לו(ר'יוחנן)-"ומהו עשר תעשר"?
אמר לו הילד:עשר בשביל שתתעשר.
אמר לו ר' יוחנן:מנין לך שהמעשר כדין זוכה לעושר משמים?
אמר לו הילד:לך נסה!
אמר לו ר' יוחנן:וכי מותר לנסות את הקדוש-ברוך הוא?
והלא כתוב:"לא תנסו את ה'"(ו',ט"ז)
אמר לו הילד:כך אמר ר' הושעיה:חוץ מזו!
(חוץ מהפרשת מעשרות)שנאמר:
"הביאו את כל המעשר אל בית האוצר...
ובחנוני נא בזאת,אמר ה' צבאות,
אם לא אפתח לכם את ארובות השמים
והריקותי לכם ברכה
עד בלי די" (מלאכי ג'י').

מהו "עד בלי די"?
אמר רמי בר חמא:
עד שיבלו(=שיתעייפו) שפתותיהם מלומר "די".