התחבר לפורום בעזרת רשתות חברתיות:

סיפורים יפים !

דברי תורה ואמונה !
אתם מוזמנים להוסיף דברי תורה, חיזוקים, חידושים ועוד !

המנהלים: breslav, אלזם

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:21

הגנן וגינתו:

היה הייתה גינה ובגינה צמחו צמחים מסוגים שונים. כל צמח והייחוד שלו, כל צמח והצורה שלו, כל צמח והריח שלו. על הגינה שמר גנן. בתחילה לא הכיר הגנן את צמחיו, לא ידע איך להתייחס לכל אחד. מה לתת לו לאכול וכמה להשקות אותו. אך תוך זמן קצר למד להכיר את צמחיו. הוא כבר ידע שיש צמחים שפורחים בלי בעיה ויש כאלה שקצת קשה להם להתפתח וצריכים עזרה. הוא הכיר את אלה שפורחים בצבעים עזים. וגם את אלה שפורחים בשקט בדד. הוא ידע למי צריך להוסיף מים ולמי לתת לגדול לבד בלי להפריע. כך עוברים ימים וחודשים והגנן לומד להכיר כל אחד. לומד איך להתייחס בצורה מתאימה לכל אחד ותוך כדי עבודה אפילו בלי לשם לב הוא מתאהב בגינתו.הוא נהנה לבוא ולראות אותה מלבלבת וכואב לו שהיא קצת נובלת. כאשר הוא רואה צמח סגור שפתאום פורח זה עושה אותו מאושר לכל השבוע. ואם צמח פתאום קצת נובל הוא לא מפסיק לחשוב איך לעזור לו. כך יום יוםבא הגנן לגינתו ועובד אותה בלב שלם, עד ש..

פתאום הוא מרגיש קצת עייף. קצת קשה לו לקום כל פעם מוקדם קצת קשה לו לעבוד מידי יום.ואז הגנן מחפש שינוי ואט מזדחלת מחשבה בליבו.אוליי הגיע הזמן לתת לגנן אחר לטפל בגינה. אני כבר שבע עבדתי מספיק ולגנן אחר יהיה בודאי מה לחש.ישב הגנן וחשב ושקל את הדברים לכאן ולכאן התחבט ולא ידע מה לעשות עד שלבסוף החליט שבאמת הגיע הזמן לעזוב. ואם עוזבים צריך להיפרד אז הלך לגינתו הביט בפרחים התבשם מריחם ונהנה מפריחתם, אח"כ יצא משער הגינה והסתכל לאחור בפעם האחרונה. וכשדמעה מבצבצת מהעין הוא ידע שהגינה תחסר לו מאוד והוא תמיד יאהב אותה.

מוסר השכל: לכל סוף יש התחלה חדשה וחשוב לפעול עם סוף מעשה במחשבה תחילה הנה הגנן פה עייף זקן ותשוש אבל לפחות הוא ראה ביופי גינתו הוא ראה בעמלו הרב אשר השקיע בכפות ידיו וזה הסיפוק הגדול של לעשות משהו בחיים זה נותן את השמחה והאושר והאהבה כי לא מי שהראה דבר יפה או שנגרם לו טוב הוא אדם מאושר אלא מי שחווה את טובו הוא עם שהוא חוזה ביפה ופוגש בטוב סביבו-- והגנן חזה ביפה שעמל בכפות ידיו
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:23

מטמון כפול:

מעשה באכר עצל שקבל בירשה חלקת שדה. בא אל שדהו, השקיף עליו ואמר: -שדה מלא אבנים וסלעים קבלתי, מה אעשה בו? לשוא אשקיע בו כוחות, כי לא אזכה לראות ברכה בעמלי. עמר ומכר את שדהו בפרוטות, שכן בקש להפטר ממנו בכל מחיר.

האכר שקנה ממנו את השדה היה איש חרוץ. עמד ולקט את האבנים ועשה מהן גדר מסביב לשדה. עקר את הסלעים וסלל בהם דרך אל שדהו. כשעקר את הסלע האחרון מצא מתחתיו מטמון של זהב. שמח האכר מאוד אך לא הפסיק לעבוד בשדהו. חרש את האדמה במחרשה, זרע גרעיני חטה וראה ברכה בעמלו. כאשר קצר את התבואה אמר בשמחה:
אכן שדה מבורך נפל בחלקי מטמון כפול מצאתי בו

מוסר השכל לא כל הנראה לעין נראה ללב ולא כל הנראה ללב נראה לעין, אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. תשקיע בכלי שיש לך תתבונן איך תוכל להוציא ממנו טוב והנה יצא טוב
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:25

סיפור על הרב אריה לוין זצ"ל:

הרב אריה לוין זצ"ל ביקר פעם אצל הרופא עם אשתו שסבלה כאבים עזים ברגלה. הרופא שהכיר והוקיר את הרב, פנה אליו בשאלת שלומם וקבלם בכבוד, והציע את עזרתו. אמר הרב: מאחר וכואבת לנו הרגל, נאלצנו לבקש את רפואתך. אך הרופא עמד נבוך בשאלה, של מי? ולא ידע למי יגש ואת מי יבדוק! משום כבודו של הרב פנה הרופא מענין לעניין ושוב הציע את עזרתו, ושוב ענהו הרב אותו מענה. רק אז העיז הרופא ושאל: למי הכוונה "כואבת לנו הרגל"? את מי עליי לבדוק? ענה הרב בתמימות: הרי עליך לדעת כי כשלאשתי כואבת הרגל, הכאב כאילו אוחז גם בי, ואזי כואבת לנו הרגל.


מוסר השכל זוהי אהבה אמיתית שהבעל מרגיש בכאבה של אשתו ונמצא איתה גם ברגעים קשים
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:29

הזמנה לחתונה בירושלים:

מעשה היה בביתו של ר' לוי יצחק מבדיצו'ב שעשה סעודת "תנאים" לאחת מנכדותיו (סעודה למשפחות החתן והכלה קודם החתונה) וקבעו זמן החתונה לשבת נחמו (שבת שלאחר ט' באב). הסופר כתב בתוך ה"תנאים": החתונה תהיה אם ירצה ה' בשבת נחמו בעיר ברדיצו'ב. כשקרא ר' לוי יצחק את "התנאים", קרעם לגזרים וקרא מתוך התרגזות: איך כותבים כי החתונה תהיה בברידיצו'ב, בשעה שאנחנו מאמינים ומצפים בכל יום למשיח שיבוא ויגאלנו ויקבץ את נפוצותינו לארצנו הקדושה? אלא כך צריך לכתוב: החתונה תהיה, אם ירצה ה' בשבת נחמו בירושלים עיר קודשנו. ואם חס וחלילה עד אז לא יבוא משיח צדקנו, תתקיים החתונה בברדיצו'ב. (שרי המאה, הרב י.ל מימון).

מוסר השכל ירושלים היא באמצע ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן השתייה לפני הארון שממנה הושתת העולם ולכן כה חשוב לזכור את ירושלים תמיד גם ביום מכובד זה של החתונה
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:33

המלך חלק 01 :

מאת: אביגיל !

בעיר מסויימת של ממלכה החליטו ה"נכבדים" בה להמליך עליהם מלך כל כמה חודשים. הראשון שיגיע לכיוון הממלכה הוא יקבל את הכבוד
ואכן מצאו מישהו המליכו אותו למלך והוא היה מבסוט נתנו לו מכל הטוב והטעם. ולימים שחלפו להם הגיע הזמן לשלחו לשלום. הוא היה כל כך עצוב אבל זהו המצב והלך לו לדרכו חסר כל.. פגש בדרכו בן אדם וסיפר לו על מה שעבר עליו.
הבן אדם התלהב ובהחלט הלך לכיוון הממלכה -המליכו אותו למלך- הרי יכול הוא לצוות מה שהוא רוצה אז וציוה שיבחרו לו איזשהו" אי" וישבנו בו כל מיני דברים חיוניים לאדם. אז הוא בנתיים מלך שהשומעים בקולו בנתיים עובדים בעבורו ובנתיים בונים מפלסים וכבישים וכל מה שצריך בתוך "האי"!
- כי כך דבר המלך. לימים המלך היה צריך לעזוב את שנת כהונתו בתור מלך..... מי יותר חכם המלך הראשון או השני? המלך הזה היה חכם... לאן הוא הלך שכביכול עכשיו מחוסר הוא?.... "לאי" שעבדיו עבדו והכינו לו לקראתו.

מוסר השכל: למה הדבר דומה? לאדם העובד את עצמו בלבד את יצריו בלבד עבד לעבד מאשר בן אדם שעובד את בורא העולם מלך מלכי המלכים אשר הוא זה שיתן לך גם שכר כשטיפטר מן העולם וגופך יהיה בקבר והרי אתה מחוסר כל אינך לוקח דבר כשגופך בקבר אולם נשמתך קיימת לנצח ואז תהנה בעולם הבא כי הלכת בדרך האמת ותקבל לך "אי" של ממש!
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:35

סיפור המלך 02:

מאת: אביגיל


היה היה מלך מאוד מכוער. יום אחד כינס את כל הממלכה ואמר לקהל הרחב היש מישהו שמוכן לצייר אותי ממש ממש בדיוק בדיוק איך שאני נראה מי שיצייר אותי כפי שאני נראה יקבל חבית זהב גדולה.
מישהו אחד צעק אני. המלך אמר לו בכבוד קח את זמנך.
הגיע היום הגדול. המלך כינס את כולם שוב ואמר קבלו את הצייר ואת הציור שלי הרימו את הווילון
פתאום רואים באמת תמונה ממש בדיוק דומה כך נראה המלך. המלך כעס וצעק עליו מה זה כל כך מכוער ציירת אותי? עירפו את ראשו! המלך עשה שוב פעם כנס ואמר לקהל הרחב שוב היש מישהו שמוכן לצייר אותי יקבל 2 חביות של זהב. מישהו שני אמר למלך אני. המישהו הזה אמר לעצמו אם מציירים את בהמלך ככה והוא כועס אני כבר אדע מה לעשות. ביום הכינוס לציור המלך הורה הרימו את הוילון וראו "דוגמן" יפה תואר נראה כל כך טוב. המלך כעס ואמר לו זה בכלל לא נראה אני! עירפו את ראשו!
המלך שוב פעם עשה כנס ואמר יש מישהו שמוכן לצייר אותי יקבל 3 חביות של זהב. ומישהו שלישי אמר אני רוצה. המלך נתן לו את זמנו והגיע יום הורדת הוילון לראות מה צייר הבן אדם הזה. הוא צייר יער ונוף יפה וסוס יפה ואביר עליו כשראשו מופנה לכיוון שאי אפשר לראות כל כך את הפנים של המלך בעצם. המלך אמר ואוו זה ממש ציור יפה ואני מודה לך מאוד התרשמתי מאוד מאיך שציירת אותי קבל את הזהב ואת ברכותיי

המוסר השכל: סיפור זה בא ללמדנו על שקר החן והבל היופי וכי אי אפשר לשפוט אדם על פי מראהו וכי הווה כל אדם לכף זכות=בצדק תשפוט עמיתך וכי לכל אדם יש יתרונות וחסרונות את היופי שבו ואת המכוער שבו ולכן המלך שמח שמישהו צייר אותו בזווית שהיא יכולה להוות את 2 הדברים הללו כי בעצם לא ממש ראו את פני המלך בתמונה שצייר המישהו ה-3 ודיי לחכימה ברמיזה
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:37

שר המדבר:

כשסיים אלוקים לברוא את העולם. החליט לחלק אותו בין שריו וקרא אותם אליו.ראשון השרים שהגיע היה שר הים. עוטה כולו גלים כחולים ותכולים ועל ראשו מצנפת אדוות גלים.מכיוון שבאת ראשון אמר אלוקים לשר הים:אעניק לך את החלק הגדול ביותר. אתה תקבל שני שלישים מהעולם: את האוקיינוסים האגמים והנהרות. בחלקך ישכנו כל הדגים והאלמוגים היפים הכרישים המסכונים והלוותינים הגדולים מכל חיות העולם. אליך יבואו אנשים ובע"ח והם יאהבו לשבת לחופיך.הלך לו שר הים שמח וטוב לב ואחריו נכנס שר ההרים גבוה ורם. ועל קצה ראשו פסגה מושלגת ויפה.שלום עליך שר ההרים בירכו אלוהים לך אתן את כל הפסגות המושלגות ואת רוח ההרים החזקה המחייה כל נפש. אעניק לך את התצפיות היפות ביותר בימי אביב את כל החיות שוכנות המצוקים את היעלים ואת הנשרים. בין רכסיך ישכנו משוררים גדולים ואל מרומי פסגותיך יעפילו אמיצי לב וכובשי ההרים.צהל שר ההרים ודילג לו לדרכו ואחריו נכנס שר היער עוטה עלוות עצים וברגליו סבוכים שורשים מפותלים.ברוך הבא אמר אלוקים לך אני נותן את כל הירוק שבעולם את הגונגלים המסתוריים והצפופים את שלל הפרחים והשיחים בצבעיהם העזים ואת ציפורי השיר הנהדרות שינעימו את אוזני המבקרים ביערותך. אני מעניק לך את כל החיות הגדולות את הקופים את הפילים הענקיים ואת הפרפרים הצבעוניים ואליך יבואו כל ההרפתקנים אוהבי הסכנות לחפש אתגרים ולתור אחר משימות.לפתע נשמע קול רחש ומול אלוקים הופיע שר המדבר.עייף וזקן השתרך שר המדבר כל כולו צרוב שמש ושדוף רוחות זקנו מלא אבק ועורו חרוש קמטים.עכשיו אתה מגיע? אמר האלוקים. עכשיו לא נותר לי דבר בשבילך.הצטער שר המדבר והתנצל: דרך ארוכה עברתי סלח לי. האם באמת לא נותר דבר עבורי?הביט אלוקים בשקו ונאנח: את כל האגמים הגדולים כבר נתתי. כל שנשאר לי זה מעיין זעיר באר כמעט חרבה וגב מים קטן לא יותר. את כל ההרים הגבוהים והגאים כבר חילקתי ונשארו לי רק כמה גבעות דלילות שאיש לא רצה וכמה ואדיות יבשים. את כל הצמחים כבר פיזרתי. ונשארו לי רק כמה שיחים קוצניים וכמה צמחים קטנים ואפורים שאף אחד לא לקח את האלקים הנוח והאביבי כבר חילקתי לכולם ונשאר לי רק אקלים קשה חם מאוד ביום וקר מאוד בלילה. בקיצור סיכם אלוקים יש לי להציע לך רק יובש גדול ולא יותר.נתעצב שר המדבר ושקע אל תוך עצמו לא נורא אמר לבסוף אם כן אחזור לי אל ביתי אל המדבר. אינני צריך דבר באמת.ראה אלוקים בצרתו של שר המדבר ואמר: לא,אני חייב לתת לך משהו. הפך אלוקים את שקו אך כל שנשפך ממנו היה חול רך וחם שיצר דיונות גדולות ורחבות.אל תצטער ניחם האלוקים את שר המדבר אומנם פסגות גבוהות ומושלגות לא קיבלת גם לא נהרות ארוכים ושוצפים צמחי פרא אין ברשותי להציע לך וגם לא פרפרים ובע"ח רעננים אבל אליך המדבר יגיעו כל ההוזים הנביאים והמתבודדים בין נקיקך ייאספו אוהבי השקט והטבע. ואתה המדבר מכיוון שאתה כל כך קשה אליך יתקבץ כל מי שיחפש בעולם את האמת הנקייה ואליך סיים אלוקים יגיע כל מי שיחפש אותי".

מוסר השכל: במקום שקט כשאדם לבד הוא הכי יכול להרגיש את עצמו עם הבורא מה שנקרא "התבודדות". לדבר עם הבורא. לעשות חשבון נפש. "רגע ברגעו נתבע האדם לשלם כל חובותיו לעצמו". אולם "לבדיות אינה בדידות ולא כל רוב אדם הוא ביחד" ולכן אם כבר האדם לבד זה הזמן הנכון להתבודדות. "אנשי סגולה יכלו להתבודד גם בתוך ההמון". וכמו "ששר המדבר הגיע אחרון וכביכול הגיע לא בזמן אחרי שכבר אלוקים חילק את הכל" אולם נשארו עוד כמה דברים חול.. שקט.. שלווה.. בדידות..וכן יבואו לשר המדבר כל מי שיחפש את הבורא לפיכך גם אדם שאם הוא בא לקב"ה ומדבר אליו ומבקש ונראה לו שהבורא לא נענה אליו צריך לדשדש במעשיו לראות היכן טעה לנסות להתחזק בסוף הוא יתן לך את בקשתך זאת ההזדמנות שלך כמו שלשר המדבר בסוף הבורא הביא לו משהו חשוב מאוד כך גם על האדם כל עוד אתה חי בעולם הזה, זה: "הלחזור בתשובה".( ראו ערך במדור: "לחזרה בתשובה")זה הדבר הכי טוב שבעולם
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:39

זה בידך:

תמיד אהב יוסי למצוא שאלות מתוחכמות לשאול את רבו. ביום מן הימים כאשר יצאה הכתה לשדה מצא יוסי פרפר וחשב: אסגור את ידי ואשאל את רבי אם הדבר שבידי חי או מת.
אם יאמר חי אלחץ ידי ואהרוג את הפרפר. וכך יראה הרב כי טעות בידו. אם יאמר מת אפתח את ידי ויעוף הפרפר.
הלך ושאל את הרב חי או מת? אמר לו הרב: אין הדבר תלוי אלא בידך!
והבין יוסי כי אכן הרב חכם וכנראה שקשה לעבוד עליו והבין שבאמת החיים בידיים של כל אחד ואחד.

מוסר השכל: כפי שנקרא הקטע "זה בידך" הוא מחזיק פרפר בידו שיכול או להמית אותו ע"י "מעיכה" או להחיות אותו לעוף לחופשי כך גם האדם.. יכול להחיות את עצמו ויכול להמית את עצמו. כשאדם עושה רע הוא נחשב כמת. וכשאדם עושה טוב הוא נחשב לחי. אם תעשה טוב תקבל טוב ואם תעשה רע תקבל רע. אם רואה בעיניים רע שם תקבל מכה, הולך ברגליים למקומות רעים שם תקבל מכה וכן הלאה, כי במקום בו אדם חוטא שם הוא מקבל מכה
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:40

השועל והדגים:

שועל היה מהלך על שפת הנהר וראה דגים רצים ממקום למקום. אמר להם השועל: מפני מה אתם בורחים? -מפני רשתות שמביאים עלינו בני האדם-ענו הדגים.- אמר להם השועל:-רצונכם שתעלו ליבשה ונדור יחד, אני ואתם כמו שדרו אבותי עם אבותיכם? -אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? -אמרו הדגים- לא פקח אתה אלא טפש אתה!
-מה במקום חיותנו אנו מתיראים במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה-

מוסר השכל: הזורמים עם הזרם אינם זורמים עם עצמם, דג חי הוא שוחה נגד הזרם, הם לא נשמעו לזרם אימרותיו של השועל המבקש מהם לדור ביבשה שהרי מקום חיותם במים והם דגים חיים שמנסים לשרוד במקום שחיותם בו כל שכן האדם צריך לשרוד בעולם הזה עם כל הקשיים וחס וחלילה לא להתאבד ולאו דווקא במובן כפשוטו גם לא להתאבד בכך שאתה מוסר את עצמך לעשות דברים רעים חס ושלום. תשרוד בעולם הזה להיות כמה שיותר טוב. הזמן עובר מהר תנסה כמה שיותר ויותר לקיים מצוות לעשות טוב לקיים את המוסר האמיתי שהתורה שהבורא מחייב ומבקש זה יהיה לך לזכותך
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הודעה שלא נקראהעל ידי אלזם » 05 יוני 2006, 17:45

מעשה ביהודי שבחר ב''רביי'' רפורמי להתדיין בפני הקב''ה:

יהודי אחד נכנס ל''רביי'' רפורמי ידוע ואמר לו: ''אדוני הרב, בא אני מעיר רחוקה כדי לתבוע בעל דברים שלי לדין תורה''.
- ''ומי הוא בעל הדברים שלך''? שאל ה''רביי''.
- ''רבונו של עולם בכבודו ובעצמו'', השיב היהודי.

חייך ה''רביי'' ושאל: ''מדוע אפוא טרחת לבא ממרחק עד לכאן? וכי לא יכולת לתבוע את בעל דינך לפני אחד הרבנים בעירך''?
הסביר לו היהודי: ''כל הרבנים בעירי הם יראי א-לקים ויש מקום לחשוש שמא לא יוכלו לקיים את הפסוק ''ל
אלזם
מנהל ראשי
 
הודעות: 1503
הצטרף: 30 מרץ 2006, 22:57

הבא

חזור אל דברי תורה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־15 אורחים

cron