• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

לדון לכף זכות !

אלזם

New Member
<span style='color:blue'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='font-family:Times'>לדון לכף זכות</span></span></span>

על מה מוטחת ביקורת?
אדם תולה את הקולר בצוות עובדיו, המשתמט מאחריות. עובד מבקר את מעסיקו בשל דרישות בלתי מתחשבות. אישה מאשימה את גיסתה בניכור, ומוכיחה את קרובת משפחה אחרת על קמצנותה. אנשים צועקים חמס על אנשי מכירות, פקידי בנק, מורים, בעלי מלאכה למיניהם, ידידים ושכנים, כל אחד מואשם בעניין אחר...

כיצד הייתה מסוגלת לסרב אחרי כל מה שעשיתי בעבורה? / כולנו תרמנו- מדוע היא נמנעה מלהצטרף? / השארתי שתי הודעות... אך הוא מעולם לא התקשר חזרה. / כיצד זה העלו לו את המשכורת, ולי – לא? / למה הם הזמינו אותם ולא אותנו? / הוא ידע שזהו הלקוח שלי. / יפה מאוד! נסעו מבלי לומר שלום. / מדוע אמרה דבר כזה? / איפה ה'תודה רבה' שלהם? / מה מעכב אותם כל כך הרבה זמן? / הוא עקף אותי... / ...ונכנס כשהגיע תורי... / ...תפס את מקום החנייה שלי...
וכן הלאה... וכן הלאה... טובעים בים של ביקורת והאשמות.

כשאנו חיים בחברת אנשים אחרים, אנו נוהגים לעיתים בחוסר רגישות, עולבים, ונושאים על מצפוננו עוולות. אולם, האנושות היא חברה המושתתת על תלות הדדית, ועל אף שתמיד מצויים בדרכנו מכשולים ואבני נגף, הרי שאנו שואבים תועלת גדולה מהחיים בצוותא עם זולתנו. חברתם של בני אדם מעניקה לנו יתרונות כלכליים, שכליים, רגשיים וחברתיים. מלבד זאת, קיים יתרון חשוב נוסף: פעולות גומלין אלו מספקות את הבמה, שעל גביה נבחנת התנהגותנו בעולם הזה.

כיהודים, ניתנו לנו קווים מנחים להתנהגות ראויה בין שני אדם ולהתמודדות עם האתגרים התמידיים, שהדדיות זו מציגה בפנינו. המצוות ניתנו לנו במטרה ליצור, להגביר ולהבטיח שלום בעולם, כפי שנאמר: גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'.

מאחר והתורה ניתנה כדי להבטיח חיים של שלום, וחלק מרכזי בהוויית היהודי הוא לשאוף להיות אדם רודף שלום, אנו עומדים ותוהים: מדוע טעונים חייהם של אנשים כה רבים בחיכוכים, האשמות, תלונות ואי הבנות מתמשכות? ומה בידינו לעשות בנידון?

אם ניתנו לנו קווים מנחים לחיים של הרמוניה ושלווה, האין עלינו לנצלם במלואם? האין עלינו להשתמש בשפע העצות הכתובות בתורה, באותן מצוות הממתיקות את חיינו ומביאות שלום בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו?

מטרתנו כאן היא להאיר את אחת מאותן מצוות: המצווה לדון לכף זכות.

לפנינו שלוש דוגמאות. הן מלמדות על הכלל, ובוודאי אף אנו נתנסינו בשכמותם.

במהלך יום עיון שנערך מחוץ לעיר, הבחנתי באישה עימה נפגשתי לפני שישה חודשים, כששתינו התארחנו בביתם של ידידים משותפים, משפחת שולמן. הקדשתי אז זמן רב כדי להפנות אותה למספר אנשי מחקר, בנוגע לפרויקט בו הייתה מעורבת. בשבועות שאחר כך עמדנו בקשר טלפוני, וסייעתי לה כמיטב יכולתי.

כעת, עם תום ההרצאה, הבחנתי בה, ושמחתי מאוד בהזדמנות לחדש את הקשר. צעדתי לעברה בחיוך ובברכה ידידותית. היא השיבה במנוד ראש כמעט בלתי נראה, ופנתה לשוחח עם אדם אחר.

תגובתה הפושרת הביאה אותי במבוכה. בבית משפחת שולמן היא הייתה נחמדה מאוד וחברותית, ובהחלט מצאנו שפה משותפת. נפגעתי גם מחוסר הכרת הטוב בעבור כל אותן שעות שהשקעתי בהרגשת העזרה.

האם ייתכן שהיא כועסת עלי, משום שהתאכזבה מן האנשים אליהם הפניתי אותה?

לאחר מספר חודשים הבחנתי בה שנית במהלך ערב התרמה, אך שוב נתקלתי באותה תגובה צוננת. כנראה, היא נחמדה רק כאשר היא זקוקה לי, חשבתי, והנחתי לעניין.

בסיום הערב, נקלענו שתינו לאותו רכב בדרכנו הביתה.

מצאתי את עצמי יושבת לצידה במושב האחורי. כפתיח, העליתי את הקשר הישן והמשותף שלנו, משפחת שולמן. לא נראה היה כי היא מזהה את השם. אינך זוכרת? שאלתי, מופתעת מעט מזיכרונה החלש. פגשתי אותך שם לפני כחצי שנה. זוכרת – הם עברו אז לביתם החדש? היא טענה כי אינה מכירה את המשפחה וכי מעולם לא ביקרה שם.
מבט חטוף נוסף, והתמונה התבהרה. דמיון מדהים, כמעט כפילה, אך...זו הייתה אישה אחרת.

היום בבוקר השתתפתי באסיפת הצוות של כל האחיות במחלקה. כשישבנו סביב השולחן, הבחנתי לחרדתי כי אחת האחיות ענדה לאוזניה זוג עגילים שאבדו לי לפני כחודשיים. כנראה, הסרתי אותם במהלך העבודה, והנחתי אותם היכן שהוא במחלקה. מלבד ערכם הכספי הגבוה, העגילים- שנתנו לי במתנה על ידי חמותי היו מיוחדים מאוד בעיצובם ובאבנים המשובצות בהם.
כיצד היא מסוגלת לענוד אותם? מדוע לא תלתה מודעות בניסיון לאתר את הבעלים- אותי! אולי סברה שלא תצליח בכך? שמא לא הייתה מודעת לחובתה לעשות זאת?

מה עלי לעשות? ניסיתי להעלות בדמיוני דרכים שונות להשבת העגילים לרשותי. מה אוכל לומר לה? כל ניסוח יותיר את שתינו מבוישות. מאידך גיסא, לא הייתי מוכנה לוותר על האפשרות להשיבם אלי.

הפגישה הסתיימה, אך אני לא הייתי קרובה יותר לפתרון. במצוקתי, העפתי שוב מבט עורג לעבר עגילי. רגע אחד. משהו נדמה מוזר ולא מוכר. נתתי בהם מבט מדוקדק יותר- ועיני התרחבו בתדהמה. סבתי לאחור לפני שתחוש בעיני הלטושות. בקצהו של כל עגיל היה כדור זהב זעיר. בעגילים שלי מעולם לא היו כדורים אלו.
מוזר שהחמצתי פרט זה, הרהרתי בשעה שפסעתי אל מחוץ לחדר, שמחה על כך שלא ניתן לקרוא מחשבות.

במהלך עבודתי כאדריכל, אני בא במגע עם מגוון אנשי מקצוע המעורבים בתחום הבנייה.
לאחרונה, הסתיימו העבודות באחד הבתים שעיצבתי, וכרגיל, היה צורך בעבודת ניקיון. הלקוח ביקש ממני להמליץ על בעל מקצוע, וכך עשיתי. המלצתי בחום על חברה מסוימת, משום שבעבר הם בצעו בעבורי עבודה יוצאת מן הכלל, והוכיחו כי ניתן לסמוך עליהם באופן מוחלט.

חברת הניקיון הייתה אמורה לסיים את עבודתה באותו אחר צהריים. סרתי לדירה כדי לתת את אישורי הסופי. אך הופתעתי לחלוטין ממראה עיני.

בעת כניסתי לבניין, פגש בי בקומת הכניסה השכן מן הקומה התחתונה. האם עלית כבר לדירה? האם שמעת מה קרה?

בתחושה מבשרת רעות, הקשבתי לשכן, שמיהר לעדכן אותי בכל אשר אירע.

מסתבר שהמנקה ועוזרו הגיעו בשעה 7 בבוקר. מאחר ובעל הדירה מתגורר במרחק רב מהמקום, דאג להשאיר את המפתחות בידי אחיו. האח נכח במקום כאשר הגיעו המנקים, פתח להם את הדלת והלך לדרכו. בעל הדירה, הלקוח, הגיע ב- 9 בבוקר. הוא סקר את הדירה וגילה, לתדהמתו, שאבזרי האמבטיה הדקורטיביים, המיובאים מאיטליה- נעלמו. חיפוש יסודי לא העלה את הפריטים החסרים. שני אנשים בלבד היו פה: המנקה ועוזרו. לקוחי מיהר לעברם, והטיח את האשמה היישר בפרצופם. בנקודה זו, פקעו עצביו של המנקה.

בשעה שנכנסתי לדירה, נכחו בה כולם.

שני הצדדים מסרו לי את גרסתם. המנקה המקצועי דחק בי לעמוד לצידו. עבדנו יחד פעמים רבות, והוא ידע כי במשך השנים הוכיח את עצמו כאדם מהימן.

לבעל הדירה, לעומת זאת, לא היה ספק באשר לזהותו של האשם. הוא סר עימי הצידה, ושאלני אם אני מסכים עם הערכת המצב שלו. אמרתי: התחום בו מעולם לא הייתי חזק הוא תחום הבילוש. אך אני יודע, שכאשר הנך סבור כי עלית על עקבותיו של פושע, והנך בטוח בכך למעלה מכל ספק, האשם, בדרך כלל, הוא אדם אחר!

סיימתי לסקור את הדירה, וכולנו יצאנו.

מאוחר יותר באותו ערב, קיבלתי שיחת טלפון נסערת מאשתו של בעל הדירה. היא הסבירה כי לאחר שיצאתי, סר גיסה לראות הדירה המוכנה. לאחר ששמע את אשר אירע, פנה לעבר הארון שבחדר הסמוך והשיב את אבזרי האמבטיה הגנובים.

האחר הסביר, כי מאחר שידע שהבית יעמוד פתוח במשך כל היום, התעורר חששו שחפץ כלשהו ייגנב. הוא ידע עד כמה אבזרי האמבטיה יקרים לאחיו ולגיסתו, והחליט להניחם במקום בטוח.

כעת שאלה אותי האישה: מה עלינו לעשות? אנו בושים ונכלמים. אין ספק כי נעניק למנקים סכום נוסף, כפיצוי על כל עוגמת הנפש שנגרמה להם- אך דבר לא ימחה את הבושה שגרמנו להם. פשוט, היינו כל כך בטוחים, התגוננה. כל ההוכחות הצביעו עליהם. הלא כן?

כן, כולנו חשים כך לאחר שהטעות התבררה. ברם, יכולים אנו לעמוד גם במהלך הדברים במקום אחר, מקום בו האחר אינו האשם, החייב, המתנכר.

בידינו הדבר, ואם נשכיל, יהיו חיינו שלווים, נוחים ורגועים יותר. נאמץ מידה זו של הוה דן את האדם לכף זכות, ונביא לואהבת לרעך כמוך.
 

אשת נח

New Member
שמסופר על רבי אריה לוין זצ"ל שאמר
שלמד לקח כיצד לדון את האדם לכף זכות בכל מקרה מידיד נעוריו ר’ שמואל קוק זצ"ל.
כי פעם השתתףו בלויה קשה מאוד של רבי אלעזר ריבלין זצ"ל,
בשעת הלויה היו עיני כולם ספוגות דמעות.
באמצע מסע ההלויה רואה ר’ אריה את חברו ר’ שמואל קוק נכנס לחנות עציצים וקונה עציץ יפה,
כשראה זאת ר’ אריה אמר בליבו אני חייב להוכיח את ר’ שמואל על כך,
כשיצא מהחנות, שאלו כיצד אתה מסוגל באמצע לויה לקנות עציץ, וכי זה הזמן לכך?

ענה לו ר’ שמואל אומר לך את האמת:
הייתי מטפל בחולה מצורע המאושפז בבית חולים מיוחד למצורעים,
ואתמול הוא נפטר.
הרופאים קבעו שצריך לשרוף את כל מה שבא איתו במגע, כולל התפילין.
לאחר שהשתדלתי נמרצות אצל הרופאים
הסכימו שאת התפילין נקבור באדמה בתוך עציץ חרס בתנאי שאביא עציץ עד שעה שתים עשרה.
כעת שעה אחת עשרה, בבקשה מכבודו שלא עכבני.

סיים רבי אריה לוין ואמר כי מעשה זה לא נשכח ממנו...
 

אשת נח

New Member
רבי נחמן מברסלב זצ"ל כותב,
שאפילו מי שנראה רשע גמור, חס וחלילה,
צריך לחפש ולמצוא בו אחיזה מעט טובה,
שבאותו המעט הוא אינו רשע
ועל ידי שידון אותו לכף זכות,
על ידי זה מעלה אותו ואף יוכל להשיבו בתשובה.
 

alia1

New Member
פעם אחת נסע ר' נתן ז"ל עם ר'
טולטשינער ז"ל,ובדרך נסיעתם חזר מוהרנ"ת ז"ל על
התורה בליקוטי-מוהר"ן(רפ"ב)הנקראת"אזמרה לאלוקי
בעודי",ששם מדבר רבנו ז"ל מעניין שצריך לדון כ"א
ואחד לכף זכות,ולמצוא בו נקודות טובות,ואפילו ברשע
הגמור וכו',ור' נחמן טולטשינער ז"ל חזר אחרי ר' נתן
ז"ל מלה במלה בדרך לימודו בתורה,ור' נתן הסתובב אליו
ואמר לו"אתה חושב שזה דבר קל לדון אנשים לכף זכות?
זהו הדבר הקשה ביותר,כי הרי רבנו ז"ל אומר,שע"י
שדנים אחרים לכף זכות,יכולים להחזירם בתשובה,ואם
עדיין לא חזרו כולם בתשובה,סימן שלא דנו אותם
לכף זכות"....................
 

alia1

New Member
וכן אמר ר' נתן זצ"ל:כשאני מלמד זכות
על זולתי,אז אני פותח לו דלתות,שיוכל לחזור
בתשובה,ואפילו שהוא הכי גרוע,כשאני דנו לזכות,
עדיין יש לו פתחים ודרכים לשוב אל הקב"ה.אבל,
ברגע שאני דן אותו לכף חוב-סגרתי לו כל הדלתות
וכבר אינו יכול לשוב בתשובה..........
 

alia1

New Member
וזה שמצאנו אצל אברהם אבינו ע"ה(בראשית יג'),
שאפילו על אנשי סדום,שהיו רעים וחטאים לה' מאד,
חיפש איזה לימוד זכות,כדי להציל אותם,
ובשכר זה אמר לו הקב"ה:
אתה חפצת להצדיק את בריותי ולא לכלותם,
חייך-אתה כהן לעולם!
 
חלק עליון