• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

מס' שאלות לרב הנכבד

יובל

New Member
ציון שלום,
רציתי לברר את דעתך, כפי שאתה יונק אותה מרבנו, לגבי מס' סוגיות כדלקמן:

1. ענין הלכתי - אם אני למשל לא מסוגל להתפלל בבית כנסת, כי החיבור שלי עם השם יתברך ישתבח שמו מגיע למיטבו רק כאשר אני לבד לחלוטין, והתפילה שלי היא תמיד שילוב בין תפילה להתבודדות, ובמקום הזה אני מרגיש את הקשר שלי עם השם יתברך ישתבח שמו יותר טוב מכל מקום אחר, האם אני צריך להכריח את עצמי לחפש את הקשר הזה במקום אחר, ששם דווקא לא מצליח לי? אני שואל כי ניסיתי לא מעט, ולמרות שפעם בכמה נסיונות יכול להיות לי סוג של חיבור, הרי שאף פעם הוא לא משתווה לעצמת החיבור שיש לי בעבודה פרטית ואישית, וזה מרגיש לי כמו בזבוז זמן, כי אם אני יכול לחזק את הקשר ולדבוק בבורא יתברך שמו בדרך המיוחדת שלי (שכנראה כך הוא טבע בי), למה להתעקש דווקא על דרך אחרת? למה הדבר דומה: שמחוקקים חוק כלשהוא שאמור ליישר את כל הסרים לחוק זה לקו אחד, כדי למנוע עיוותים מצד אלו שאין להם משמעת עצמית, אבל בגלל זה גם אלו שיש להם משמעת עצמית סובלים, כי הם לא זקוקים לאותו חוק כדי לקיים את הרציונאל שמאחוריו, ובפרט שרבנו מדגיש חזור והדגש, כי דרכם של הקדמונים היתה להתבודד וזו התפילה היא הגבוהה מכולן.
2. שוב ענין הלכתי - יש אלפי אם לא יותר הלכות, ונראה שאין אף אדם שיכול לקיים את כולן כל הזמן, ולכן ההתבוננות שלי על המצוות היא לבחור את אלה שאני כן מסוגל לקיים באהבה ובשמחה, ולהתמקד בביצוע באותן מצוות, כי העיקר הוא הקשר עם הבורא יתברך, העיקר להיות בשמחה ובאמונה, ואני מאמין מתוך נסיון שלא טוב לי להתעקש על קיום מצוות שקשה לי מאד להפיק מהן שמחה, אלא דווקא לקיים את המצוות שאני מרגיש שקיומן ממלא אותי ומפיח בי רוח חיים, ומגדיל אותי כל הזמן מדרגה לדרגה. ממילא כאשר אני גדל יהיו מצוות חדשות שאני ארצה לקיים בנוסף, כי זו דרכה של התקרבות שהיא מגדילה את הרצון ליותר ויותר, כי אין סוף למדרגות ההתקרבות. מדי פעם, היצר הרע מצליח "לשחק" בנקודה זו לרעתי, ומנסה להפיל אותי בכך שהוא גורם לי להרגיש שאני לא מספיק מתאמץ וממילא אני לא מקיים את ההלכות, ומחשבה זו מייסרת אותי. אבל מצד שני, הגעתי למסקנה חד משמעית ביני לבין עצמי, שאם אני לא אהיה אני ממש, אף פעם לא אהיה קרוב להשם יתברך, ולכן כאשר אני מתעלם מכך שאני לא ב"תחרות" ולא יכול לעשות הכל אלא שמח במה שאני כן עושה, החיות חוזרת ובגדול. חשוב לי לשמוע את דעתך בנושא זה.
3. הרבה פעמים אני חש מתוך לימוד משנתו של רבנו, כי העצות שנותן רבנו, בחינת רגליים, הן אלה שבונות את הכלי יותר מכל מצווה אחרת, כי קיום העצות הלכה ולמעשה מפעיל בתוכי את המערכת כולה, החל מהרצון, דרך המח והדיבור, וכלה בלב. ואז אני תוהה עם עצמי: האם קיום העצות של רבנו איננו העיקר בתוך תכלית הדבקות, כעובדה שמוכיחה את עצמה פעם אחר פעם, ואפילו שאינני איש של הלכות או דקדוקי עניות כאלה ואחרים, הרי שרובה ככולה של משנתו של רבנו היא במתן העצות כגון: התבודדות, תפילה, לימוד זכות, קריאת תהלים, קריאת התיקון הכללי, שמירת השבת, שמירת החגים, לימוד תורה והתחדשות תמידית, משא ומתן באמונה, קיום בשמחה ושמירה מעצבות, וכיוצב' עצות שעצם המעשה שלהן כפשט מוליד בי את ההתקרבות המיוחלת. למה אני צריך להתעקש על לימוד הלכות, כאשר זה ממש לא מעניין אותי וברור לי ממילא שאת רובן של ההלכות אני לא אצליח לקיים. למה לא להסתפק בקיום ההלכות הבסיסיות עליהן חוזר רבנו במסגרת תורותיו, ואפילו רבנו אומר שקריאת התיקון הכללי כמוה כתיקון כל הפגמים, בכך שטיפי הלובנא דמוחא חודרים לכל השס"ה גידים ואפילו לנימי הנימים, מה שמי שידקדק בכל המצוות שבעולם לא יכול להשיג. אז מה אני אמור להבין מכך?
אודה לך מראש על אדיבותך ותשובותייך:) elzam030heartl
 

breslav

Member
בעזרהי"ת
שלום יובל
שאלה 1: באמת אומר רבנו שהכי חשוב זו תפילה אמיתית מכל הלב, וזה לשונו: מִי שֶׁהוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל בָּרַבִּים, וְטוֹב וְנוֹחַ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כִּי בָּרַבִּים נוֹפְלִין עָלָיו פְּנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁקָרִים, שֶׁעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת וּשְׁקָרִים בִּתְפִלָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם, (ליקוטי מוהר"ן ס"ו). אבל בתפילה בציבור יש גם מעלה גדולה שחבל להפסידה. כפי שאומר רבנו בתורה כ', שזו היתה הטעות של משה שלא צירף בהכאת הסלע את תפילתו לתפילת הרבים. כי כאשר אתה בא בענווה ומרגיש עצמך חלק מהציבור, אתה עוזר להעלות בתפילתך את תפילת אלה שמקרטעים בתפילה. עצתי שתעשה את שני הדברים. תפוס פינה שקטה בבית הכנסת ותתבודד בתפילתך ותגדיל ראש שאין עוד מלבדו יתברך ורק אתה והוא בבית הכנסת. כמו שאומר רבנו בתורה ק"ג בח"ב: שֶׁיְּצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁאֵין שָׁם אֶלָּא אֲנִי וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, שֶׁמְּחֻיָּב הָאָדָם לְבַטֵּל עַצְמוֹ כָּל-כָּךְ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁלּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ אֶת עַצְמוֹ כְּלָל בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ, רַק אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ.
שאלה 2: דעתי כדעתך לגבי קיום מצוות-עשה, אך עליך לברוח מלא-תעשה - מהדברים האסורים, ולהתפלל להגיע לשלמות לקיים הכל. כי כל מצווה שבה אתה עושה את מה שמבקש ממך הקב"ה אתה מתקרב יותר אליו.
שאלה 3: אם קשה לך ללמוד הלכות, למד בכל יום הלכה אחת, ובזה תקיים את העצה של רבנו שאמר (שיהר"ן כ"ט): שֶׁכָּל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי מְחֻיָּב לִלְמד בְּכָל יוֹם וָיוֹם פּוֹסְקִים וְלא יַעֲבר, וְאַף אִם הוּא אָנוּס וְאֵין לוֹ פְּנַאי, יִלְמַד עַל-כָּל-פָּנִים אֵיזֶה סְעִיף אחד "שֻׁלְחָן- עָרוּךְ" בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ שֶׁלּא בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַתָּה בְּשֻׁלְחָן- עָרוּךְ, כִּי צָרִיךְ לִלְמד אֵיזֶה דִּין בְּ"שֻׁלְחָן- עָרוּךְ" בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו וּכְשֶׁאֵינוֹ אָנוּס יִלְמַד כְּסֵדֶר כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן-עָרוּךְ". ולמה זה כל כך חשוב? אומר רבנו (תורה רפ"ו ח"א): יֵשׁ גַּן-עֵדֶן, ועִקַּר תַּעֲנוּג גַּן-עֵדֶן הוּא הַשָּׂגַת חָכְמַת אֱלקוּת, אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי-אִם עַל-יְדֵי שַׁעֲרֵי גַּן-עֵדֶן, שֶׁעַל-יְדֵי- זֶה זוֹכִין לִכְנס לְגַן-עֵדֶן, וְדַע, שֶׁעַל-יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים יְכוֹלִין לְהַעֲמִיד וּלְהָקִים שַׁעֲרֵי גַּן-עֵדֶן, ולהכנס לשם.
אני מאמין שזכית להרבה מדרגות נפלאות, אך יש עוד מדרגות למעלה למעלה שאי אפשר להשיג אלא על ידי התורה והמצוות כפשוטו - כמו שאמרו חז"ל בלי חכמות.
בהצלחה ידידי
אברהם
 
חלק עליון