שלום, אני בתהליך של חזרה בתשובה כ-4 שנים, כיום בן 21, ולפני כשנה התחילו התקפי חרדה, שעד היום הם נמשכים פחות ברמה הפיזית אבל יותר הפסיכולוגית. החרדות שלי נהיו מאוד רוחניות יותר והתלבשו על תהליך התשובה שלי כגון פחד מעונשים על חטאים בעולמות העליונים(לא יראה..יותר אובססיבי וחסר פרופורציה) פעם הייתי קורא ספרי מוסר והייתי יכול להכיל את העוצמה שלהם היום מספיק כמה שורות מלחיצות מספרי מוסר שבטח אקרא ויעוררו אצלי עוד מתח וחרדה, בכל זאת תורה זה גם סם המוות לא רק סם חיים, יש לי הרגשה של איזה גורל רע תלוי ועומד מעליי, הסיפטומים שלה זה פחד מוות מתקרב וחיפוש אחר סיכונים, שמתי לב שלא משנה איזה ספר קודש אני פותח ללמוד, העין שלי איכשהוא נופלת על איזה שורה מאיימת ומלחיצה שמדברת על מוות וחידלון ובגלל שהרגלתי את עצמי ממזמן תמיד לראות בכל דבר שאני רואה סימן מה' ומסר.., ההנהגה הזאת נהפכה לי לרועץ, וכל פעם שאני רואה את זה זה מנבא לי שחורות ואני נכנס לפחד, או סתם אני פותח ספר אמונה וביטחון של הרב לוגסי כדי להתחזק, שוב העיניים נופלות על איזה סיפור של אדם שמת בציעורותו ועל מבחן האמונה שכרוך בו, ועם הקריאה והשקיעה, אני מתחיל להרגיש מחנק בחזה וקשיי נשימה, לא משנה מה אני לומד אפילו שיעור תורה במחשב בנושאי אמונה והשגחה איכשהוא דברי החיזוק עוברים ליד האוזן ואני מזדהה באופן ברור עם הדברים הפחות נעימים או בנוסף אני גם פוחד ממחלות הקשות ביותר שבץ מוחי סרטן וכו’, כל פעם שכואב לי משהו אני חושב הנה זה בא.. ושמתי לב שמאז יש לי טיימינג מעולה, תמיד שבטלוייזיה(אני מבית מסורתי) מדברים על המחלות הללו איכשהוא אני מופיע בסלון דווקא מתי שמדברים על זה ואני נבהל לשמוע על זה, או שאני עובר ליד ההורים הם פתאום מדברים על זה או חברים, פעם ברחתי למקום תורני קצת להשתחרר עם חברים, ודוקא חבר שלי בחר לדבר עם הנושא הזה, זה רודף אותי! ואני אומר לעצמי השם אני צעיר אני רוצה ללמוד תורה לקיים מצוות לא הספקתי כלום אני רוצה לתקן בעולם הזה וגם להתחתן, זה פשוט רודף אותי בלי לחפש את זה, הרגשה שאני כלוא בפחדים שלי ולפעמים אני נמנע מלעשות דברים בגלל זה ובשיקולים היומיומיים אני לוקח את הפחדים בחשבון, וכשאני בורח לספר כמו שתיארתי לך מקודם אפילו חומש רש”י ישר יש שורות מלחיצות, אי אפשר למצוא את הרוגע והשלווה בתורה גם, אני לא מצליח כחוזר בתשובה לעבוד וללמוד תורה כך, גם שנופל עליי מצב רוח טוב ואני מנצל אותו לתפילה ואמונה בה’, איכשהוא מתגנבת מחשבה בלתי נמנעת אובססיבית שאומרת לי שהמשהו הרע הזה יגיע בסוף, שזה לא יעזור לי, וכמה שאני מתחזק באמונה בהרצאות שלך, זה ממש חופר לי במוח עמוק עמוק, הפחד מהמוות, מהמחלה..זה מה שבגדול מפחיד אבל בעיקרון הפחדים פשוט מתלבשים בכל דבר, בעלייה לאוטובוס בכל דבר, פחד טוטאלי מהחיים..כאילו רק מכינים אותי למכה וזהו, מהאמונה מראיית השחורות. מה שאני חווה כמטוטלת חודשים בבית כשאני לא מוצא לא עבודה ולא מסגרת תורנית מתאימה, אחרי שסילקו אותי מהישיבה כי אני לא עומד בסדרים וקם בבוקר כי איך לא שהחרדות עושות נידודי שינה, ועוד שאלות למה השם עושה לי את זה אחרי שעזבתי עולם חילוני בצעירותי ובית ספר חילוני וחברים ובנות והתנזרתי מהרגלים רעים ונכנסתי לישיבה(בסוף יצאתי כי לא עמדתי אבל לפחות ניסיתי), וככל שאני חופר בחשבון נפש נוקב ומחטט בתוך עצמי אני עוד יותר משתגע כי אני לא מבין מה ה’ רוצה ולמה הוא ממשיך להכות, איזשהי אחיזה נואשת כזאת של חיים או מוות של אני מול החיים מול אלוקים,שלא משנה כמה אני יתחזק באמונה וביטחון אני לא יצליח למנוע ממשהו רע לקרות, והרגשה שההתחזקות הזאת היא לא התחזקות היא בריחה- ואני צריך להתמודד מול זה פנים מול פנים.. לפעמים בא לי לפרוץ את הפחד הזה ופשוט לשחרר לגמרי לא אכפת לי מחלה לא מחלה מוות לא מוות תאונה לא תאונה סכנה לא סכנה אני משליך הכל וימשיך לחיות את חיי ולהמשיך להגשים את השאיפות שלי (לא בקטע של הפקרות חס ושלום) איזה סוג של הדרכה היית נותן ?