• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

שלום לכבוד הרב

בס"ד
אני אשה בת 36, גרושה +2 ילדים בגילאים 12 וחצי ו10. התחלתי לקרוא בספרים של רבינו עוד לפני 10 שנים וזמן קצר אחר כך התגרשתי. במהלך השנים שהייתי במשבר הייתי קוראת יותר ויותר בספרים והתחילו להיות לי הרהורי תשובה חזקים מאד שהלכו והתגברו במשך השנים. מעבר למשבר המשפחתי שעברתי, עברתי גם משבר נפשי אישי והוא השפיע גם על הילדים. היום ברוך השם הכל בסדר פחות או יותר. לפני מספר שנים התחלתי לחזור בתשובה ולקיים מצוות והתקרבתי מאד לרבינו. הבעייה היא שלקחתי על עצמי דברים בצורה מאד קיצונית ולא מתאימה למדרגה שלי. בהתחלה עשיתי הכל מתוך שמחה ושלמות פנימית ולאט לאט התחיל להתגנב לו היצר הרע בצורה של מצוות והתחלתי להחמיר בכל התחומים: בכשרות, בצניעות, בשבת, בהשקפה, בחינוך הילדים.אני מרגישה שגם התרחקתי מהילדים שלי בעקבות המהלך הזה בגלל הפערים שנוצרו. ניסיתי להעביר את הילדים למוסדות דתיים והם לא רצו בכלל. גם ניסיתי לעבור דירה וזה לא הצליח. היום אני מרגישה תקועה בכל התחומים. גם בתשובה שלי, הייתי רוצה להוריד מעצמי לחץ ואני לא יודעת איך לעשות זאת, ומצד שני לא לוותר על הדברים החשובים. הייתי רוצה לבנות בית חדש ולהתחתן, אבל איני יודעת איך אוכל כאשר ילדיי לומדים במוסדות שמנוגדים לכל ההשקפה שלי. קשה לי גם להתמודד עם כל המסרים והתרבות הרעה שילדיי נחשפים לה ומושפעים ממנה ואינם יודעים זאת אפילו. מה עליי לעשות כדי לשפר את המצב?
אשמח מאד לתשובה בונה,
בתודה מראש
שירה.
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום לנכבדה

אין יאוש המצב לא חמור כלל ואפשר בקלות לעלות על דרך המלך.
יפה אמרת שהכישלון והבלבול נבע מריבוי אור, כי באמת רביז"ל ציווה אותנו לצמצם ההתלהבות ולקבל את אורו לאט לאט.
לדעתי, ראשית תטפלי בעצמך תעלי על הגל הנכון ואחר כך בקלות תטפלי בילדים. כרגע ממש אל תתעסקי איתם בעניין הדתי אלא בעצמך.
רבנו הזהיר מאוד מחומרות שמביאים עצבות, לכן תתחילי מאפס. תעזבי את כל ספרי הלימוד מללמוד בהם, ותחזרי להיות אישה פשוטה שלא יודעת כלום כמו שהיית לפני התשובה. תתעסקי בענייני החול, בית, בישולים, לדבר עם חברות פשוטות, לטייל עם הילדים וכו' וכו', ממש תעסקי בגשמיות וזה יתן לך נייחא למוחין כדברי רבנו. ואחרי המנוחה יהיה אפשר לבנות המוחין.
תקבעי לך קריאת כמה פרקי תהלים וזהו. וכל יום ד'ף אחד בלבד מספר המידות של רבנו. חוץ מזה אל תגעי בשום ספר.
מקווה שהפעם תקבלי על עצמך את הדרך שאני מוביל אותך, תהיה בקשר וספרי לי איך מתקדמת ובהמשך כשיגיע הזמן נעבור לעוד ספרים ועוד הנהגות.

בהצלחה

אברהם ציון
 
בס"ד

ראשית, תודה רבה על התשובה המהירה ועל המילים המעודדות.
אני אשתדל ב"נ לקיים את המלצתך ואפסיק לקרוא בספרים, רק בספר המידות ובפרקי תהילים כפי שאמרת.
אכן, התייעצתי איתך בעבר ונתת לי תשובה ועצה, אך לצערי מרב ריבוי אור והתלהבות לא יכולתי אז לקבלה ורציתי בכל מאודי לעשות שינוי סביבה ומסגרות חינוך לילדיי, כפי שגם קרה לחברתי הטובה. אך, כאמור זה לא הצליח והנה אני חוזרת אליך בבושת פנים ומנסה להתחיל מהתחלה.
שאלתי היא לגבי התבודדות - האם להמשיך כפי שנהגתי עד היום בשעה כל יום? ומה לגבי תפילה ביום? וכל שאר ההנהגות של הבית כמו - כשרות, וצניעות- האם להמשיך בדרך שבה נהגתי עד היום , שהיא כאמור הכי מחמירה שיכולתי לקבל על עצמי, אך אולי לא מתאימה למדרגה?
ומה לגבי שיעורי תורה -האם אני יכולה להמשיך לשמוע?
אציין שקשה לי לעשות את הנסיגה הזו, אבל אני באמת אשתדל בתמימות לקיים את העצה שלך, כי אני מבינה שזה נכון.

תודה רבה
שירה.
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום

אל תבהלי מהנסיגה היא רק זמנית על מנת להביא אותך לקו האמצעי, תפארת, שביל הזהב, דרך האמת.
אני לא יודע באיזה חומרות את אוחזת לכן לא יודע להשיבך. כשרות של הבדצי"ם למיניהם זו לא חומרה. אם את לובשת רעלה, זו חומרה. אולי בעצמך את יודעת מה ההלכה ומה החומרות בכל מנהג שנהגת. תתנהגי ע"פ ההלכה כפשוטו.

שאר העבודות הקשות שקבלת על עצמך תורידי בינתיים. הרעיון בגדול להתחיל מהתחלה, כאילו היום חזרת בתשובה ועושה כל דבר מעט ובתמימות.

אל תחששי לשאול בפרטיות על כל מהלך שלך מקווה לה' שיתן לי העצה הנכונה מדרכו הנפלאה של רבנו ז"ל.

אברהם ציון
 
בס"ד

שלום וברכה,
תודה על התשובה .
אני חייבת לציין שהשינוי מיטיב עמי ומביא לי המון שמחה.
בינתיים אני מתעסקת רק בגשמיות ובדברים שאמרת לי. הורדתי את ההתבודדות ואת התפילה ביום ועוד שאר מיני דברים שקיבלתי על עצמי.
אפילו את פרקי התהילים קשה לי לקרוא. רק דף אחד בספר המידות.
אני בהחלט מרגישה שאני זקוקה למנוחה הזו.
שמחתי שלא ביקשת ממני להוריד בצניעות ובכשרות, פשוט מכיוון שלא ידעתי מה להוריד אז חשבתי גם על הכיוון הזה.
הבנים שלי מבקשים שאוריד את הכיסוי ראש כי הם מתביישים בי בפני החברים שלהם.
יש משהו חשוב שעליי לציין, שבמשך השנתיים האחרונות הולך ומתגבר בתוכי קול פנימי חזק ביותר שמניע אותי לעשייה כלשהי בקדושה.
אני מרגישה צורך אדיר לעזור לעם ישראל להתקרב לקב"ה ולצדיק , ומרגישה שיש לי שליחות גדולה מאד ואני ממש חייבת לפעול. אני גם זקוקה מאד מאד לשינוי סביבה. הסביבה הנוכחית פשוט לא טובה לי.
כמו שהמצב נראה כרגע, ילדיי לא מעונינים לעבור, והלב שלי ממש נשבר מזה. אני מרגישה כמו ציפור בכלוב שרק רוצה לעוף ולא יכולה.
אינני יודעת מה לעשות, המצב מאד מורכב , אך ברור לי שכך הדברים לא יוכלו להימשך לאורך זמן. אני כבר במצב שהוא מעבר לקצה מבחינתי.
חשבתי לבקש מהגרוש שלי שיגדל את הילדים ואני אעבור למקום אחר. מבחינתו זה מאד מתאים.
אני מתייעצת איתך כדי שלא לעשות דברים על דעת עצמי ואחר כך לגלות שטעיתי.
אני יכולה להוסיף עוד פרטים אם צריך.
שבת שלום
שירה.
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

ערב שבת שלום

הרצון לעוף שעדיין מקנן בתוכך נובע, שוב, מעודף אור שהכנסת בעצמך. עם הזמן כאשר תתמידי בצמצום הכל יתיישב לך בשובה ונחת.
ואז, כאשר תהיה רגועה, מיושבת, נינוחה, שמחה וכו' אז תוכלי להתחיל להשפיע על אחרים, אבל במצב של כעת, הדיבור שלך עם אחרים ילחיץ אותם והם יתנגדו לשמוע וכן זה בייחס לילדים.
את חייבת להיות סבלנית, סבלנות זה אחד הדברים הרציניים ביותר המראים על האמונה של האדם אם אכן הוא מאמין. כי מי שמאמין באמת שהקב"ה הוא המלך, הוא השולט,הוא המנהיג, הוא המבצע, הוא מוציא לפועל את כל מה שקורה בבריאה בלי יוצא מן הכלל, אזי הוא נרגע יושב בשקט ומחכה שהקב"ה ישלב אותו בפעילות, או לא. הפזיזות, הבהלה הרצון לפעול בגדול, לעשות וכו' וכו', זה נובע מהיצר הרע של הגאווה, מהעבודה זרה של 'כוחי ועוצם ידי', מהכפירות שדוחות את הקב"ה כאילו הוא לא נמצא.
דעי לך, כאשר תתיישבי בדעתך, תרגישי את טעמו של הגן עדן עוד בחייך, לא תרצי כלום, רק להמשיך לחוות את החוויה הנעימה של ביטול להקב"ה, לכן כדאי לציית לעצות של רבנו. ועוד זו התכלית העתידה לאנושות, כמו שכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה', וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויישב איש תחת גפנו ותחת תאנתו, וייהנה מזיו השכינה, מהאמונה שהכול בהשגחה פרטית ו"אנחנו מה".

הזכרת שהגרוש יכול לעזור לך וכו'... אם הוא כזה איש מתחשב כדאי לחדש עמו הקשר אם הוא עדיין פנוי.
בקשר לילדים, תהיה אימא טובה בפשיטות ובתמימות, תתנהגי איתם כמו שצריך להתנהג עם ילדים בעדינות, בהתחשבות, באהבה וכו', תזניחי את עניין המיסטיקה, ואת העניין של "לתקן עולם במלכות שדי", להביא הגאולה וכו' וכו', זו לא דרכה של תורה, מי שלימד אותך תורה זו הוא טועה והוא הטעה אותך בטירוף דעתו. להיות יהודי על פי התורה זה להיות בן אדם, כפשוטו. כמו שאמר הנביא יחזקאל:
וְאַתֵּן צאנִי צאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם , ואמרו חז"ל: אתם קרויים אדם ולא אומות העולם, ומה זה אדם, כפשוטו, בן אדם. "אֶעֱלֶה עַל-בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" - אדם נקרא מי שדומה להקב"ה, מה הוא רחום אף אתה תהייה רחום, מה הוא סבלן אף אתה, מה הוא וכו' כל המידות טובות.

רק סבלנות ואת בדרך לגאולתך הפרטית.

אברהם ציון
 
בס"ד
שלום לכבוד רב,

הלוואי שיכולתי להעביר את תחושותיי בצורה בהירה.
יש בי ערבוב של תחושות.
הצלחתי עד היום ללכת בהנהגה שאמרת לי - רק דף אחד בספר המידות ושני פרקי תהילים ובאמת התחלתי להתחבר יותר לגשמיות.
בשבת האחרונה הילדים לא היו איתי והרגשתי שוב צורך לקרוא כל מיני דברים אחרים ונכנסתי שוב לריבוי אור שמיד מביא איתו כאב ראש.
בכל אופן התעורר בי שוב געגוע להתבודד ולהתפלל . האם עדיין עליי להמשיך באותה הנהגה? למה אני לא יכולה להתבודד למשל או לקרוא הלכות?
בנוסף לכך, שמתי לב שיש לי נטייה ליפול לעצבות, ומתוך העצבות לבכיינות ולייאוש. כשאני נמצאת במצב הזה אני לא יודעת איך לצאת ממנו.
אני מרגישה שזה דפוס התנהגות וזה מתסכל אותי כי זה כמו מעגל סגור.
אני יודעת שיש לרבינו עצות איך להגיע לשמחה , אבל לא יודעת איך ליישם אותם.
כמו כן, מסתובבות לי בראש כל מיני מחשבות לא טובות, ואני ממש לא מצליחה להתגבר עליהן ולהיות בשמחה.
מה עושים?
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום לנכבדה
ריבוי האור מביא לחושך מוחלט בנפש, חושך זה מתבטא בעצבות.
את מרגישה - בטעות - לא שווה, בלי ערך וכו' אינך מעריכה את עצמך כייצור כפיו של הקב"ה שזה דבר נפלא מאוד ומשמח מאוד למי שיודע להעריך מתנה זו. לכן על מנת להשלים את החיסרון, עולה בדעתך לעשות דברים גדולים, דברים קשים, שהם בבחינת ריבוי אור, כדי שערכך יעלה בעינייך. זו הטעייה שגורמת לעצבות, כך אומר רביז"ל (בליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה פ"ו).
לגבי המחשבות הלא טובות, זה פועל יוצא להרגשה הנ"ל, כלומר, יצר הרע אומר לך: ממילא את לא שווה, אז אם כבר, תתפרקי על העולם - תפרקי עול.
הודעתי לך במיילים הראשונים שאי אפשר בבת אחת לעבור מהדרגה הזו שבה את נמצאת לחיים שמחים ומאושרים, צריך סבלנות ולבנות את הנפש והדעת לאט לאט. רבנו אמר: "הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַפְּסולֶת וְהָרֶפֶשׁ מִיָּד מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בְּגַשְׁמִיּוּת מִתְּחִלָּה וְנִתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַךְ מַה יִּהְיֶה, אִם יִהְיֶה מוֹצִיא הָרֶפֶשׁ יוֹצִיא הָרֶפֶשׁ עִם הַמּחַ מֵאַחַר שֶׁמְּערָב הַכּל יַחַד, עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ לִהְיוֹת מָתוּן עַד שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ מְעַט מְעַט".
תתחילי ללמד זכות על עצמך, להאיר לעצמך את הנקודות הטובות שיש בך, שכרגע מוסתרות מעינייך בגלל החושך. תתחילי לראות שבאמת את ייצור מיוחד שברא ה' יתברך בעולם שאין עוד אחד כזה בכל המציאות, כי הקב"ה לא עושה פעמיים אותו דבר, ואז לא תצטרכי לעבודות קשות שיחמיאו לך וייתנו לך חיות.
עלייך להבין, שהעצות אלייך כרגע הם קשות מאוד, כי זו עקירה מהמקום שאת יונקת את ה'חמצן' שלך (שבאמת הוא חנקן), לכן את צריכה להחיות את עצמך בתחליף שימלא אותך. תעשי לי רשימה של כל הנקודות הטובות שיש בך ותשלחי במייל הבא. כמו למשל, יש לי אמונה, אני דואגת לילדים, אני אוהבת, אני מתייחסת... אני נותנת צדקה... וכו' וכו' רשימה של כל מה שטוב בך.
לגבי הלימוד: תקראי יום תהלים, כך שבשבוע תגמרי את כולו, ותוסיפי בספר המידות כמה דפים שיכסו את הנושא, כמו למשל אות שמחה, כל הנושא וכו'.

בהצלחה ובסבלנות תזכי לראות בחייך את טעם העולם הבא.

אברהם ציון
 
בס"ד
זה ממש מפחיד. אני מרגישה שאני מאבדת את הזהות שלי כשאני מתעסקת כל היום בגשמיות.
כמו שאמרת אני יונקת משם את החיות שלי (ולפני התשובה ינקתי אותה ממקומות אחרים כנראה).
אז למעשה אתה אומר שאת החיות האמיתית אני אמורה לשאוב מהנקודות הטובות שלי?
אני מאמינה שיש בי נקודות טובות ואפילו הרבה, אבל כרגע הן מאד נסתרות מעיניי כפי שאמרת.
כרגע, אני מקבלת חיות מהטעות הזו שאומרת לי שאני לא שווה, לא חכמה וכו' וכו'
איך יכול להיות דבר כזה?
זה מרגיש ממש כמו מוות להתנתק ממקור החיות הזה ולמצוא בעצמי פתאום טוב.
איך אני אצליח לעשות את זה?
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום לנכבדה

תכתבי לי בבקשה רשימה של דברים שאת לא רעה בהם!
כגון: אני לא רוצחת, לא גונבת, אני לא.... וכו'

אברהם ציון
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום

כתב רבי נתן . (חיי מוהר"ן תמא)

"פַּעַם אַחַת אָחַז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶת הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְאָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל מְעַט דָּם כָּזֶה, (כלומר, כבוד) שֶׁבַּחֲלַל הַלֵּב תּאבַד אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא?!... תִהְיֶה רָגִיל לְהִתְאַנֵּחַ הַרְבֵּה עַד שֶׁתִּפְטר אוֹתוֹ וְתַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבּוֹ, וְתִזְכֶּה לִבְחִינַת וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי.
פַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם רַבִּי יַעֲקב יוֹסֵף מֵעִנְיַן עֲבוֹדַת ה' כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, וְסִפֵּר לוֹ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח אֶת בְּנוֹ לַמֶּרְחַקִּים לִלְמד חָכְמוֹת. אַחַר-כָּךְ בָּא הַבֵּן לְבֵית הַמֶּלֶךְ מְלֻמָּד בְּכָל הַחָכְמוֹת כָּרָאוּי. פַּעַם אַחַת צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הַבֵּן לִקַּח אֵיזֶה אֶבֶן גָּדוֹל מְאד כְּמוֹ אֶבֶן הָרֵחַיִם, וְלִטּל וְלִשָּׂא אוֹתוֹ עַל עֲלִיּוֹת בֵּיתוֹ. וּמִסְּתָמָא לא הָיָה יָכוֹל הַבֵּן הַנַּ"ל לִשָּׂא וְלָרוּם אֶת הָאֶבֶן, כִּי הָיָה אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד. וְנִצְטַעֵר הַבֵּן מְאד עַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְמַלּאת רְצוֹן אָבִיו הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ אַחַר-כָּךְ וְאָמַר לוֹ: הֲיַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אֲצַוֶּה עָלֶיךָ דָּבָר כָּבֵד כָּזֶה, לָקַחַת אֶת הָאֶבֶן כְּמוֹ שֶׁהוּא וְלִשָּׂא וְלָרוּם אוֹתוֹ, הֲתוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה עַל-פִּי חָכְמָתְךָ הַגְּדוֹלָה? אַךְ אֵין כַּוָּנָתִי לָזֶה כְּלָל, רַק כַּוָּנָתִי הָיָה שֶׁתִּקַּח פַּטִּישׁ חָזָק וְתַכֶּה וּתְפוֹצֵץ אֶת הָאֶבֶן לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת, וּבָזֶה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ עַל הָעֲלִיָּה.
כְּמוֹ כֵן, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁנִּשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפִּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם, וּלְבָבֵנוּ הוּא לֵב הָאֶבֶן. וְהוּא אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד וְאִי אֶפְשָׁר לְהָרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אפֶן, רַק עַל-יְדֵי שֶׁנִּקַּח פַּטִּישׁ וּנְשַׁבֵּר וּנְפוֹצֵץ אֶת לֵב הָאֶבֶן, וְאָז נוּכַל לְהָרִים אוֹתוֹ. וְהַפַּטִּישׁ הוּא הַדִּבּוּר, עַד כַּאן הַמָּשָׁל. וְהָבֵן"

נמשיך אחר ראש השנה אם תרצי לצאת מהגיהינום.
אשתדל להתפלל עלייך באומן אצל רבנו.

שנה טובה

אברהם ציון
 
בס"ד
שלום וברכה,

מְשִׁיבַת נָפֶשׁ - אות מד
עִקַּר קִיּוּם הָאָדָם וְהִתְחַזְּקוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל-יְדֵי שֶׁכּוֹלֵל שְׁנֵי הַדְּרָכִים הַנַּ"ל (בְּאוֹת מ"ב מ"ג) בְּיַחַד וְזֶה בְּחִינַת: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד - שֶׁאִם יִפֹּל הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ", כִּי הֵם מְחַזְּקִין אֶת כָּל אָדָם לְבַל יִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם. כִּי לִפְעָמִים מְחַזְּקִין אֶת עַצְמָן עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמָן עֲדַיִן. וְלִפְעָמִים נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִזֶּה עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר מֵחֲמַת גֹּדֶל הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה וְחַשְׁכוּת וּכְבֵדוּת לֵב שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו. וְאָז צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל-יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ" הַנַּ"ל, שֶׁמִּזֶּה הַדֶּרֶךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַבַּעַל-דָּבָר לְבַלְבְּלוֹ וּלְהַפִּילוֹ עַל-יְדֵי שׁוּם בִּלְבּוּל בָּעוֹלָם. כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁיַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָפַס תִּקְוָה מֵחֲמַת שֶׁקִּלְקֵל מְאֹד. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהָאֱמֶת הוּא כָּךְ וְגַם עַתָּה הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁכְּבָר גִּלּוּ לָנוּ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁאֲפִלּוּ בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאֹד עַד שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן", אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ גַּם מִשָּׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲלוֹת עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת אַיֵּה מַאֲמָר סָתוּם.
שִׂיחוֹת הָרַ"ן - אות רעז
 
בס"ד
שלום וברכה,

ראשית הייתי שמחה אם היית יכול להתייחס למה שכתבתי בהודעה הקודמת.
היה לי קשה מאד לקבל את ההודעה האחרונה שלך ולכן לא יצרתי קשר כל הזמן הזה כי לא ידעתי איך להתמודד עם מה שנאמר שם.

שנית, ברוך השם אני עוברת תהליכים פנימיים מאד עוצמתיים ומאז שיחתנו האחרונה דברים רבים השתנו לטובה, אם כי הדרך עוד ארוכה..

קראתי שוב את ההתכתבויות הקודמות שלנו וראיתי שהתייחסת לנושאים כמו התבודדות, תפילה ביום, תיקון כללי וכו' כאל "עבודות קשות" כאשר ציינת שעליי לחזור להיות יותר פשוטה וגשמית.
באמת לאחרונה הפסקתי את כל אלו מכיוון שהם הכבידו עליי וגרמו לי לשכוח מהחיים היומיומיים שלי..
אני רק מקווה שהבנתי נכון ושעשיתי את הצעד הנכון..
כל ההתרחקות היא רק כולה התקרבות, לא?

בקשר לילדים, יש כמה התפתחויות אם כי ללא בכיוון של התורה והמצוות עדיין לצערי.
הילד שלי לא מסתדר במערכת החינוך כי יש לו חשיבה רוחנית עצמאית, ואנחנו שוקלים להעביר אותו לבית ספר אנתרופוסופי אם שמעת על זה. זה מאד יכול לתמוך בחשיבה הרוחנית ובהתפתחות הרגשית שלו. האם זה נכון לעשות?

עדיין קשה לי מאד עם זה שהילדים בחינוך החילוני ואין לי מושג מה לעשות עם זה.

אשמח להתייחסות לנקודות שהעליתי.

בברכת יום טוב,

שירה.
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום נכבדה

את צריכה למצוא מישהו שתהיה לך בו אמונה, כי בלי זה כל עצה שתקבלי יהיו לך עליה שאלות, וראיות הפוכות מכתובים אחרים, וספקות ובלבולים.
כשאת מבקרת אצל רופא ומקבלת תרופה מסויימת, האם את שואלת מה המרכיבים שלה, ואיך היא פועלת, ואיך היא עוזרת וכו'? אולי כן.
הידיעות שלך בתורה מפריעות לך מאוד, כי אע"פ שהם אמיתיות הם רק חכמה, אינפורמציה ותוא לא, צריך גם נסיון לדעת מתי להציע לאדם את התורה במשיבת נפש מ"ד, ומתי להציע תורה אחרת. עייני בליקוטי מוהר"ן ח"א קס"ד:
לְעִנְיַן סִפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְמָשָׁל: רוֹפֵא שֶׁנֶּחֱלָה וְהֻכְרַח לִמְסֹר אֶת עַצְמוֹ לְיַד הַדָּאקְטֶיר הַגָּדוֹל, וְהָרוֹפֵא רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ רְפוּאוֹת כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ, לְהוֹצִיא לוֹ שֵׁן וּלְגַלְּחוֹ, אֲבָל הַדָּאקְטֶיר יוֹדֵעַ רְפוּאוֹת יְקָרִים וַחֲשׁוּבִים שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ כֵּן יִזְדַּמֵּן, שֶׁיָּבוֹא אִישׁ לְהַתַּלְמִיד-חָכָם וְצַדִּיק הַדּוֹר, שֶׁהוּא רוֹפֵא חֳלִי הַנְּפָשׁוֹת, וְרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַצַּדִּיק רְפוּאוֹת, הַיְנוֹ הַנְהָגוֹת וּדְרָכִים, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ אֲבָל בֶּאֱמֶת הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ רְפוּאוֹת וּדְרָכִים יְשָׁרִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהַנְהִיגוֹ לִרְפוּאָתוֹ וְהִנֵּה לִפְעָמִים הַהֶכְרֵחַ לִתֵּן לְהַחוֹלֶה אֵיזֶה סַם, אֲשֶׁר אִם יִתְּנוּ לוֹ הַסַּם בְּעַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא, יָמוּת הַחוֹלֶה בְּלִי סָפֵק, עַל-כֵּן הַהֶכְרֵחַ לְעָרֵב הַסַּם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.
לערבב את הסם בדברים אחרים וזה נסיון חיים, שבא עם הגיל, עם נסיונות קשים שאדם עובר בעצמו, עם נסיון בטיפול באחרים, ועם למוד תורה בעומקה ולא רק מלמעלה. כמו שאומר רבנו שצריך לזכך עצמו עד שישיג תבונות התורה לעומקה (ליקוטי מוהר"ן ח"א י"א)

בהצלחה

אברהם
 
חלק עליון