שלום לכבוד הרב הי"ו elzam003
ידוע כמה הרבי זעק על העניין, שצריך לדחוק את העצבות והמרה שחורה ולהיות בשמחה תמיד!
זה פעם ראשונה שאני נמצא פה, ומה שאני רואה כל כך טוב פה זה שאני יכול להיות גלוי מה שקצת קשה במציאות, בפרט שאני בסביבה ליטאית. אז אני אהיה בעזרת השם גלוי כמה שאוכל,
הבעיה שלי זה שאני בן אדם, שאני רואה את עצמי בניגוד פנימי וחיצוני...
בפנימיות שלי אני בן אדם מולהב, ושמח מאוד, אבל עניין השמחה ירדה בגלל הקטע החיצוני שהוא שבחיצוניות אני בן אדם לא עצוב ולא שמח, אבל לפתח חטאת רובץ, למה שהיצר הרע לא יתקוף? ומידי פעם הוא תוקף.
הניגוד הזה נוצר כתוצאה מזה שהייתי קטן הייתי ממש שמח וכו' אבל במשך הזמן ראיתי שהעולם לא ורוד כל כך אלב זה היה מהר מידי, זה התחיל אפילו באח שלי הגדול אפילו וזה המשיך כדרך כל אחד בעולם (כמו בחורים אחרים וכו') אבל בעיקר אחי הוריד לי בזמנו את הבטחון העצמי, והעלתי אותו, והוא בסוף שוב נפל ובדיוק בשמחת תורה הצלחתי לקחת אותו ולהעלות אותו, בזכות זה שהתורה אומרת ששום אדם לא יכול לא להזיק ולא להטיב לאדם חוץ מהקב"ה, ואם הוא רואה אותי שמח בשמחה שלו, איזה סיבה יש שדווקא עכשיו יהיה לי בעיות? מכאן כבר הרגשתי יותר משוחרר וזה גם סיעתא דשמייא עצומה, כי המחשבה הזאת הייתה במוח כמובן ואין לי מושג איך הלב השתכנע מהמחשבה הזאת, שהוא דבר נפרד.
אז יש לי בעיה קצת עם הבטחון העצמי לשמוח כל הזמן,
הסיבה שלו ממש זה פשוט שאני חושש בתוך תוכי אם יבזו על משהו כמו התנהגות מוזרה או אם עשיתי משהו משונה או אפילו בגלל משהו שאני לא עשיתי כמו כיעור בחיוך או כל דבר קטן.
וזה גם מגיע לעוד בעיה שאני רגיש בצורה מוגזמת (אני רואה את זה, וגם אבא שלי אפילו אמר לי את זה כמה פעמים שזה נדיר שאבא שלי יגיד לי דברים כאלו, במיוחד מאז שחזרתי בתשובה, אבא שלי בהתחלה ממש התנגד בצורה שבכיתי כל כך "ופתאום" הוא התהפך ברמה כל כך עצומה. הוא מעריך אותי יותר מכולם בבית ואח שלי שמזלזל בדת הוא כאילו 'נגדו') אז זה כבר עוד תיקון שמחכה לי לגשת אליו.
ועוד דבר אחרון שמפריע לי בשמחה. יותר נכון מטריד אותי,
אני לא יודע מה זה 'שמחה'.. זאת אומרת אני יודע איך לראות על אחרים אם הם שמחים במאה אחוז שהם מחייכים ורוקדים וכו' אבל איך אני יכול לזהות אצלי אם אני שמח גם אם אני לא רוקד או שר או מחייך..
חיוך זה סימן שאם אין עליי אני לא שמח? אני מניח שלא כי זה מאוד מעייף להיות ככה וכמובן קשה.
בכל מקרה אני מצטער שאני כתבתי הרבה, פשוט זה שלוש עניינים בנושא אחד,
אני מאוד אשמח לעזרה וייעוץ.
למניעת בילבול, שאלתי על ביטחון עצמי, מה לעשות להיפטר מזה שאני רגיש מאוד, ואיך לזהות אם אני בשמחה ומקיים את מה שהרבי אמר?
תודה רבה! newelzam07
ידוע כמה הרבי זעק על העניין, שצריך לדחוק את העצבות והמרה שחורה ולהיות בשמחה תמיד!
זה פעם ראשונה שאני נמצא פה, ומה שאני רואה כל כך טוב פה זה שאני יכול להיות גלוי מה שקצת קשה במציאות, בפרט שאני בסביבה ליטאית. אז אני אהיה בעזרת השם גלוי כמה שאוכל,
הבעיה שלי זה שאני בן אדם, שאני רואה את עצמי בניגוד פנימי וחיצוני...
בפנימיות שלי אני בן אדם מולהב, ושמח מאוד, אבל עניין השמחה ירדה בגלל הקטע החיצוני שהוא שבחיצוניות אני בן אדם לא עצוב ולא שמח, אבל לפתח חטאת רובץ, למה שהיצר הרע לא יתקוף? ומידי פעם הוא תוקף.
הניגוד הזה נוצר כתוצאה מזה שהייתי קטן הייתי ממש שמח וכו' אבל במשך הזמן ראיתי שהעולם לא ורוד כל כך אלב זה היה מהר מידי, זה התחיל אפילו באח שלי הגדול אפילו וזה המשיך כדרך כל אחד בעולם (כמו בחורים אחרים וכו') אבל בעיקר אחי הוריד לי בזמנו את הבטחון העצמי, והעלתי אותו, והוא בסוף שוב נפל ובדיוק בשמחת תורה הצלחתי לקחת אותו ולהעלות אותו, בזכות זה שהתורה אומרת ששום אדם לא יכול לא להזיק ולא להטיב לאדם חוץ מהקב"ה, ואם הוא רואה אותי שמח בשמחה שלו, איזה סיבה יש שדווקא עכשיו יהיה לי בעיות? מכאן כבר הרגשתי יותר משוחרר וזה גם סיעתא דשמייא עצומה, כי המחשבה הזאת הייתה במוח כמובן ואין לי מושג איך הלב השתכנע מהמחשבה הזאת, שהוא דבר נפרד.
אז יש לי בעיה קצת עם הבטחון העצמי לשמוח כל הזמן,
הסיבה שלו ממש זה פשוט שאני חושש בתוך תוכי אם יבזו על משהו כמו התנהגות מוזרה או אם עשיתי משהו משונה או אפילו בגלל משהו שאני לא עשיתי כמו כיעור בחיוך או כל דבר קטן.
וזה גם מגיע לעוד בעיה שאני רגיש בצורה מוגזמת (אני רואה את זה, וגם אבא שלי אפילו אמר לי את זה כמה פעמים שזה נדיר שאבא שלי יגיד לי דברים כאלו, במיוחד מאז שחזרתי בתשובה, אבא שלי בהתחלה ממש התנגד בצורה שבכיתי כל כך "ופתאום" הוא התהפך ברמה כל כך עצומה. הוא מעריך אותי יותר מכולם בבית ואח שלי שמזלזל בדת הוא כאילו 'נגדו') אז זה כבר עוד תיקון שמחכה לי לגשת אליו.
ועוד דבר אחרון שמפריע לי בשמחה. יותר נכון מטריד אותי,
אני לא יודע מה זה 'שמחה'.. זאת אומרת אני יודע איך לראות על אחרים אם הם שמחים במאה אחוז שהם מחייכים ורוקדים וכו' אבל איך אני יכול לזהות אצלי אם אני שמח גם אם אני לא רוקד או שר או מחייך..
חיוך זה סימן שאם אין עליי אני לא שמח? אני מניח שלא כי זה מאוד מעייף להיות ככה וכמובן קשה.
בכל מקרה אני מצטער שאני כתבתי הרבה, פשוט זה שלוש עניינים בנושא אחד,
אני מאוד אשמח לעזרה וייעוץ.
למניעת בילבול, שאלתי על ביטחון עצמי, מה לעשות להיפטר מזה שאני רגיש מאוד, ואיך לזהות אם אני בשמחה ומקיים את מה שהרבי אמר?
תודה רבה! newelzam07
