• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

עצבות...

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
אחים יקרים, איך אפשר להיות באמת בשמחה?

זה כ"כ כ"כ קשה!!...
אני באיה :(...

עצבות..ייאוש.

איך אפשר שלא להיות עצובים אם נכשלים כל הזמן? לא מצליחים פשוט בכלום... ceyeelzam030
 

breslav

Member
בעזרהי"ת
שלום.
לזכות לשמחה?
ענווה, ענווה וענווה.
מי אתה חושב שאתה שלא מגיע לך להכשל כל הזמן בעבירות.
תגיד תודה שלפחות קבלו אותך לעבוד בביוב הרוחני.
כניראה שאתה אפילו לא מבין ש"לישרי לב שמחה".
אם כבר היה לך אומץ להשפיל כבודך ולהתוודות על מצבך אע"פ שזה בעילום שם, יש לך סיכוי להתחיל לטפס מהביוב מעלה מעלה.
אברהם
 

breslav

Member
בעזרהי"ת
אומר רביז"ל, עצבות היא מידה רעה והקב"ה שונא אותה. כלומר, ההחלטה להיות בעצבות או בשמחה נתונה ביד האדם. היא ככל המידות האחרות של האדם, כמו כעס, גאווה, קמצנות רחמנות וכו'.
כאשר האדם מעוניין הוא יכול להפעיל את אחת המידות שלו ולהוציאן לפועל. ומגלה לנו רביז"ל שעצבות היא מידה רעה שהאדם בעצמו מפעיל אותה ועושה את עצמו עצוב. וכשהוא עושה עצמו עצוב לאט לאט הוא שוקע במידה הזו והופך להיות 'מכור' אליה עד שהוא נהנה להיות עצוב ומדוכא.
וכאשר הוא מדוכא הוא מחפש סיבות להרגיע את מצפונו לעצבותו, ואומר, אני מסכן, עושה עבירות, לא הולך לי בחיים וכו'. וזה הוא עושה מעצלות, הוא לא רוצה להתמודד עם המציאות, או לא רוצה לעבוד קשה, הוא לא מאמין שהוא יכול להיות משהו מיוחד כפי יצירתו הנפלאה של הקב"ה, הוא מחפש חיים קלים כביכול שיתנו לו הכל על מגש של זהב ללא שום מאמץ, ולכן הוא מתחבא אחרי העצבות ואומר לעצמו שהוא מסכן ועצוב כדי להתפטר מהעול.
וזה בדיוק ההיפך מהאמת. כי איש הישראלי צריך להיות תמיד בשמחה, אין לו שום סיבה להיות עצוב מכלום, כי הרי הוא מאמין בהקב"ה שהכל בידו, וכל מה שנעשה עם האדם ללא יוצא מן הכלל הכל נעשה על ידי הקב"ה באהבה אין סופית, כדי לזכות אותנו באיזה דבר נפלא שאין הפה יכול להסביר, חיים נצחיים של אושר אין סופי ולזה יזכה כל אחד ואחד יהיה מי שיהיה כי הקב"ה חסד בלי גבול, האם יש איזה סיבה להיות בעצבות? אלא בגלל שהאדם לא מאמין שיש כח נפלא כזה שנקרא בורא העולם, אזי הוא לוקח את כל ה'תיק' של החיים על הגב שלו ולוקח לעצמו את האשמה על מה שקורה לו בחיים ומעציב עצמו ומכניס עצמו לדיכאון, כי איננו מאמין שהוא אהוב של הקב"ה, בן יחיד של הקב"ה שבשבילו הוא ברא את כל הבריאה.
אומר רביז"ל: דרכו של הקב"ה להסתכל על הטובות שלנו ולהעלים עין מהרע שלנו, כי אנו בניו ואהוביו.
בעל אמונה, פותח דף חדש בכל יום ויום. הוא לא סוחב את העבר איתו. כי יודע שכל מה שהיה עד לרגע זה הכל נעשה על ידי הקב"ה לטובתי, אף על פי שהגיוני וההגיון האנושי לא יכול להבין זאת, אבל עם האמונה הפשוטה והתמימה אפשר לקבל זאת.
העיקר הגדול זה להתאמן באמונה עד שנגיע למדרגה שנהיה חברים של הקב"ה, נדבר איתו כדבר איש אל רעהו. ואף על פי שאנו נופלים למה שנופלים מידי פעם, עלינו לבוא לספר לו את מה שעשינו ולפייס אותו (כביכול, דברה תורה כלשון בני אדם) להתחבק אתו באהבה כמו שמתחבקים עם אהוב ולהתפייס איתו, כי על כל פשעים תכסה אהבה, והרי הוא אוהב אותנו אהבה אמיתיתת ללא שום אינטרס.
ולכל זה מגיעים על ידי ריבוי הפגישות איתו יתברך. דהיינו ללכת לשדה או למקום אחר שאין שם קליפות (בני אדם) שיפריעו לך להתאחד ולתנות אהבים עם הקב"ה, לך נא וראה את שיר השירים, שיר האהבה הנפלא שחיבר שלמה המלך להקב"ה, בהיותו מתבודד בשדות ובכרמים:

ה
 
אני בת, תודה זה מחזק.
בכל אופן, רציתי לשאול עוד משהו..

אומרים ששורש הענווה הפסולה זה גאווה, אתה יכול להסביר לי למה?


לא, לא עצלות. פשוט פחד.
וכן, ברור שצריך להשליך עצמך ולהאמין בהקב"ה, אבל לא סומכים על הנס.
וכשברור לך שאתה הולך להכשל, וככה זה ע"פ המציאות (מה לעשות, חייבים להתייחס אליה) זה מייאש.
במיוחחחחד, אחרי ששנה וחצי מדברים ובוכים ומתפללים להקב"ה.

איכה?
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום רב

בטבע כל אדם לשאוף לשלמות, ושלמות פירושו להשלים את חסרוננו. ומה נחסר לנו?
לפני בריאתנו היינו חלק אלוקי ממעל, כשנבראנו נפרדנו מהקב"ה, והוא נחסר לנו, והוא זה השלמות . לכן אנו שואפים לשלמות, להיות הכי טוב בכל כדי לחזור ולהתחבר להקב"ה, ואי אפשר להתחבר אליו אלא אם תהיה שלם כמוהו. ולמעשה כל תיקון שאדם מתקן עצמו ומידותיו הרי הוא מתקרב יותר לשלמות וממילא מתחבר להקב"ה. וההתחברות למקור החיים היא זו שנותנת חיים ושמחה לאדם. האדם צריך להיות הכי טוב בכל, ולהאמין באמונה שלמה שהקב"ה הביא אותו למה שהביא, ונתן לו את כל מה שיש לו וכו''. אזי הוא מקבל חיות ושמחה ונשלמים כל חסרונותיו והוא חוזר להיות דבוק בהקב"ה. וזו מדרגת הצדיקים שלא צריכים מאף אחד כלום, כי יש להם את הקב"ה. ולמדרגה זו יכול להגיע אפילו הקטן שבקטנים, כי כולם באים מאותו שורש
אך יש פה בעיה:
כאשר אדם מתחיל לגדול ולהיות טוב במשהו, להתקרב לשלמות,להתקרב להקב"ה, אזי גודל איתו גם יצר הרע, הגאווה. כמו שאמרו חז"ל: ככל שאדם גדול יצרו גדול ממנו. כאשר הגאווה גואה, זה המתכון הכי טוב לנפילה ולהתרחקות מהשלמות מהקב"ה, מהחיות והשמחה. כי אין אני והוא יכלים לחיות במדור אחד כמאמר חז"ל. כלומר כאשר האדם מתגאה ולוקח לעצמו כבוד על מעשיו הטובים והמוצלחים ועל התקרבותו לשלמות, אזי במילים אחרות הוא אומר להקב"ה: ההצלחה ממני ולא ממך, הגעתי למה שהגעתי בכוחות עצמי ולא על ידך, אני קיים ואתה לא ח"ו. נמצא שהגאווה הרחיקה אותו מהתכלית,מהשלמות מהקב"ה מהשמחה והחיות..
כי כאשר האדם הזה נחנק נפשית ומחפש שמחה וחיות. היכן הוא מחפש זאת? אצל האנשים. הוא חונף, הוא מספר להם סיפורים על הצלחותיו, הוא מחפש כבוד שייתן לו שמחה וחיות. ובאמת הוא מקבל כבוד ועל ידי זה הוא מקבל שמחה. אבל הכבוד הזה זמני, קצר ופורח. כי האנשים התרגלו לסיפוריו, ולמעלותיו וזה מתיישן ומאבד את החן בעיניהם. ואזי הוא שוב רץ להשיג עוד איזה מעלה כדי שיוכל לספר להם ולקבל שוב חיות ושמחה. אם יש לו כסף הוא מחליף את המוצרים שבהם התפאר לפני חבריו כדי לחדש את הכבוד וכך זה חוזר חלילה,כל ימיו הוא בעצבות וצער - תנו לי כבוד, אני נחנק!!!
וכך זה גם הכבוד המדומה שנותנים הבחורים לבחורות.
כאשר מחזר הבחור אחר הבחורה, עצם החיזור משרה הרגשה נעימה של חשיבות, של ערך עצמי, של אני משהו ובשביל ההרגשה הזו היא חייבת לשלם. וכאשר נגמרת תקופת החיזורים, בא ההרגל,הריקנות, ההרגשה של חוסר ערך וחשיבות וממילא אין חיות ושמחה. אז צריך מישהו חדש שיתחיל לחזר ולגרום שוב להרגשה הטובה, וכך הלאה וכך הלאה, כמי ששותה מים מלוחים שבתחילה נדמה לו שמרווה צימאונו אך למעשה צימאונו גובר.
הפתרון שנתנה התורה להרגשה של חוסר ערך חיות ושמחה שיש לאשה על ידי כמה עצות. למשל,"כל כבודה בת מלך פנימה". כאשר האשה מייקרת עצמה (היפך זול), ומכבדת עצמה, אזי החן שלה והערך שלה מתעצמים, כי כך בנוייה נפש האדם(ובמיוחד הגבר)מה שקשה להשיג,מה שיותר יקר, מה שיותר מוסתר וצנוע הוא בעל ערך יותר גדול. לכן אשה כזו, אינה זקוקה למחמאות, או לחיזורים כדי להרגיש טוב, מספיק לה החיות שבאה עקב ההרגשה של הכבוד והדיסטנס שמשודרים לה מהסובבים אותה. כי ממי שמעריכים שומרים דיסטנס, מדברים אליו בכבוד ובהערכה.
אמרו חז"ל (י' שמעוני):
"היה ר' מאיר אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מתוך שרגיל בה, קץ בה. אמרה תורה תהא נדה שבעה כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טהרתה כיום כניסתה לחופה"
כלומר, התורה דאגה לערך והשמחה שתהיה לאשה מהחיזור של בעלה, על ידי שאסרה עליו להתקרב אליה, ואז היא לא בהישג ידו מתי שהוא רוצה כדי שלא יקוץ בה, וממילא ערכה עולה בעיניו, יש לו אליה דיסטנס, הערכה ואהבה בכל חודש מחדש כמו אותו יום שנכנסו לחופה. וזה ממשיך עד גיל הזקנה, ללא שום רצון ודמיון להחליף אותה באחרת, כי היא היקרה והמיוחדת.

אני מקווה שהבנת הרמז.
אברהם
 
כן, הבנתי. :)
אבל כנראה שאני צריכה להסביר יותר באיזה נושא מדובר..

אני אמנם קצת צעירה לשידוכים וכו', אני אספר במה מדובר.

לכל אדם יש שליחות בעולם, נכון? ואותו אדם צריך להתאמץ לקיים את השליחות ולקדם את העולם בדרך לגאולה.
זכיתי, ונתנו לי להיות מדריכה של ילדים (בדרך לנוער..) בכיתה ז'.
יש איתי עוד מדריכה.
ניסיתי, באמת שניסיתי, כמה שיותר לנסות ולהיות איתם ולהעביר להם ערכי אמת.
אבל כלום...שנה וחצי ופשוט כלום. הם לא כ"כ סובלים אותי בלשון הפשוטה... הם רואים אותי ומעקמים את הפרצוף וכו'...
ואני ממש אל מדברת על העניין הזה- שאני נפגעת וכו' ושזה עצוב.
נצא כרגע מהבועה שלי, מצידי שלא יאהבו אותי, אבל לפחות שהם יקבלו משהו, שיקשיבו, שיעבירו לדורות הבאים, שיתחזקו...
את המדריכה השניה הם מאוד אוהבים, אבל מצד התוכן, אני יותר אחת שנותנת דגש על להעביר תוכן ואמונה וכו' והיא יותר בקטע של להתחבר אליהם.
ויוצא, ששנה וחצי העברתי בלעשות- כלום, בלתרום כלום לעם שלי, לארץ שלי...
כן, אני מחויבת למסגרת הזאת כי התחייבתי להיות מדריכה. וזה תופס לי הרבה שעות בשבוע...
בקושי יש איזה זמן לדחוף איזו התנדבות או משהו..אני משתדלת ללמוד תורה.
אבל זה ממש מעט, לעומת מה שהייתי יכולה לעשות.

הסתמיות הזאת, היא זאת שמביאה לי עצבות. לשמחתי, אני לא כ"כ רדודה שאני אהיה עצובה שאין לי כסף וכו'. זה לא מעניין אותי. גם כבוד ותהילה...אני לא מחפשת את זה.
אבל מה בן אדם ביקש בעולם? למלא את היעוד שלו? לתרום? להשפיע קצת לטובה על העם, לשנות מציאות..לקדם.
וכלום.
אז שנה וחצי ללא מעש, בלי תרומה, בלי עשיה.
וכשאין התחדשות יש עצבות. וזאת העצבות שלי.

הקב"ה נתן לי שליחות באמת אדירה, להיות אחראית על קבוצה של ילדים שנתיים...
חבל שאני לא עושה שם כלום, לא מצליחה.
וכאשר זה שורש המהות שלי בעולם, לפעול מתוך התורה, לקיים ולקדם, ואני לא מצליחה, אני ממש, אבל ממש כמו בן אדם מת. לצערי...

"כל מה שבעל הבית אומר לך עשה חוץ מצא", או משהו כזה.
אז אני לא רציתי לצאת, אבל זרקו אותי בכח.
אז איך לא אתייאש?
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שמחתי לשמוע שלמרות כל המשברים שעוברים עליך, יש בך את האומץ והחוזק על אף גילך הצעיר, להמשיך לעבר המטרות שהצבת לך. חזקי ואמצי! ההתמדה וההתחזקות תביא אותך למטרה, והמשברים והקימה מהם תביא אותך לדעת יותר גדולה.

אני מצטט לך שוב מהדבור הקודם קטע שכולל בתוכו את סוד הבריאה, עייני בו שוב ושוב, ואז תביני שכל חיותך ושמחתך, והייעוד שלך שאמור להביא לך אושר וטעם בחיים, נמצא בקטע הזה:

"בטבע כל אדם לשאוף לשלמות, ושלמות פירושו להשלים את חסרוננו. ומה נחסר לנו?
לפני בריאתנו היינו חלק אלוקי ממעל, כשנבראנו נפרדנו מהקב"ה, והוא נחסר לנו, והוא זה השלמות . לכן אנו שואפים לשלמות, להיות הכי טוב בכל כדי לחזור ולהתחבר להקב"ה, ואי אפשר להתחבר אליו אלא אם תהיה שלם כמוהו. ולמעשה כל תיקון שאדם מתקן עצמו ומידותיו הרי הוא מתקרב יותר לשלמות וממילא מתחבר להקב"ה. וההתחברות למקור החיים היא זו שנותנת חיים ושמחה לאדם. האדם צריך להיות הכי טוב בכל, ולהאמין באמונה שלמה שהקב"ה הביא אותו למה שהביא, ונתן לו את כל מה שיש לו וכו''. אזי הוא מקבל חיות ושמחה ונשלמים כל חסרונותיו והוא חוזר להיות דבוק בהקב"ה. וזו מדרגת הצדיקים שלא צריכים מאף אחד כלום, כי יש להם את הקב"ה. ולמדרגה זו יכול להגיע אפילו הקטן שבקטנים, כי כולם באים מאותו שורש".

אל תקפידי על חברותייך המקנאות בך, תלמדי עליהם זכות, אולי באמת כל חיותם ושמחתם לינק מהצעצועים של הילדים שאיתם הן מתעסקות. תגביהי עצמך, תתעלי מעל הקטנוניות הזו, תתחברי להקב"ה בדבור, ספרי לו את לבך, ותהיה מאושרת עד אין סוף, כאשר תקלטי את האהבה הנפלאה שהקב"ה אוהב אותך כבתו.

סתם עצה:
תעסקי הרבה בכתיבה, ניראה לי ששם ייעודך.
שבת שלום
אברהם
 
תודה רבה כבוד הרב.

אני ח"ו לא מקפידה על אף אחד.
בשנה האחרונה ירדתי הרבה באמונה, כמובן שאני מתפללת, אפילו יותר מהרגיל, אבל נראה כאילו ההשגחה הפרטית נעלמה...אחרי מאות פעמים שמתפללים ומתפללים והדברים נעשים יותר גמורים כבר יש הרגשה שאין טעם להתפלל.

ויותר מזה, יש לי ספק גדול מאוד שעוד לא הצלחתי לפתור אותו.
אחרי האסון הגדול, ההתנתקות מחבל עזה ומצפון השומרון התחלתי לחשוב-
אם כ"כ הרבה תפילות ותחנונים ועצרות תפילה, ונדרים ומעשים טובים נעשו בשביל שלא יקרה הגירוש הנורא, וזה בכל זאת קרה, אז מי אני, הקטנה, תצליח לעשות משהו עם התפילות שלה?!
כבר שנה שלמה אני מתפללת, מתחננת, אני מנסה כ"כ לחזור בתשובה-(אני דתיה כמובן, זה במובן של "החזירנו בתשובה שלמה לפניך"), להיות בן אדם יותר טוב וכו'...ונשאר לי רק עוד קצת זמן להיות מדריכה.
ואם הקב"ה יחליט לא לקבל את התחנונים כמו מה שקרה בגוש קטיף?
אני אשתגע!!

אלי אלי למה עזבתני?..

איפה "שלוחי מצווה אינם ניזוקים"? איפה "הבא לעשות מצווה מסייעין בידו"?
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

צר לי בצערך.

אחרי כל השאלות ששאלת על הקב"ה: איפה... איפה וכו'

פשוט שתבוא מצידי השאלה: איפה האמונה?!
איפה האמונה היסודית: "כל דעביד רחמנא לטב עביד", כל מעשיו של הקב"ה הם לא רק לטובה, אלא הם עצמם טובה בדיוק באותו אופן שבו נעשים, אע"פ שלפי דעתך זה לא טוב מה שעשה. ואיך הגירוש יכול להיות דבר טוב וכו' וכו' גם בשאר האסונות (ה' ירחם ויציל להבא) מה שקרו לעם ישראל כמו מהנאצי חיית טרף מטורף ימח שמו וזכרו, אעפ"כ כל מה שעשה הקב"ה הוא עצמו הטוב הגמור.
אם תנסי להבין את זה בשכל, חבל על הזמן, ההגיון שלנו האנושי לא יכול להבין את ההגיון העל אנושי, לכן הדברים ניראים לנו רעים ואכזריים. אבל אחר שתגמר ההצגה הגדולה הזו, נפגש כלנו מאחורי הקלעים, גם המגורשים וגם המגרשים, גם הטובים וגם הרעים וכו', "...היינו כחולמים, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה (תהלים קכו)", כשנבין את הבדיחה המצחיקה ונקבל כולנו שמחה אין סופית ממה שנבין אז, את כל המהלך שהשתעשע בו הקב"ה להביא את העולם לתכליתו. וכל מה שקרה בלי יוצא מן הכלל במשחק החיים על הבמה הקטנה יראה לנו כמו שאנו רואים היום סרט מצוייר, ציור אחד דוחף ציור שני, ציור דורס ציור ופתאום הוא קם לתחיה. מכונית מתרסקת ומתיישרת פיתאום, כל מה שאנו מכירים מציורים האלה, אז כשתתרבה הדעת נצחק על העולם.
לגבי תפילותיך. אומר רביז"ל: ... א
 
בוודאי שאתה צודק, ולמדתי את הדברים האלה כבר הרבה זמן.

עצבות נועלת שערי שמיים- נכון?
אז אולי באמת התפילה שלי מגיעה למעלה?...

אני לא הטיפוס שתגיד לעצמה:"תשמחי!!! לא נורא שרע עכשיו"...
כי אחרי הכל, המציאות נשארת, כבוד הרב. אני לא יכולה להתעלם ממנה.
אני לא מסוגלת להגיד לעצמי- יש בעיות, לא נורא, נשכח הכל, נתחיל הכל מחדש.
אני נכנסת עמוק עמוק לבעיה ומנסה לפתור אותה משם, אני מנסה להתמודד עם הבעיות, וכשלא מצליחים העצבות רבה...

והעצבות גוררת אחריה עוד כל מיני חליים רעים, ה' ישמור. בעיות בכל תחום שרק אפשר...בריאות, נפש, לימודים...

הקב"ה נתן לי שליחות, ויש לי מניעות, אני לא מצליחה לעשות אותה- אז בשביל מה הוא שלח אותי לשם?
בשביל מה אני בכלל נמצאת כאן? במילא אין לי השפעה על כלום, אני לא תורמת שום דבר לטובה כאן. רחמנא ליצלן... אין שום תכלית- הבל הבלים אמר קהלת, הכל הבל...
הכל הבל. אין חדש תחת השמש...מה שהיה הוא שיהיה.
אם הייתי יודעת שהסבל שלי הוא עובר עלי בשביל עם ישראל, הייתי יכולה להתמודד, הייתי אפילו שמחה..
הקב"ה מצרף מחשבה למעשה. (?), תיאורתית יש לי הרבה מעשים, אם כך...
אבל בפועל, לא.


בכל אדם גלום פוטנציאל אדיר, כל אחד הוא עולם ומלואו, ואדם שלא מוציא את הכישורים שלו מהכח אל הפועל, זה מעילה בדבר ה'...אתה לא מקיים את השליחות שנתנה לך.
אני כל יום, שעה שעה, רגע רגע, מועלת בדבר ה'... מישהו יכול להבין איך זה יכול להטריף בן אדם??
אני אפילו לא יכולה להשתתף בצרת הציבור, בשמחות הציבור כי אני כ"כ עסוקה בעצבות שלי!
הרב סולוביצ'יק כותב על זה בספרו "איש האמונה"...התיקון לסבל הוא להשתתף בסבל עם הציבור, להרגיש תחושה כלפי כלל ישראל..וזה עוד יותר גורם לי לעצבות, שאין לי את העניין הזה של כלל ישראל, נשמת האומה כמו שהרב קוק מכנה את כנסת ישראל..

"כל מקום שיש בו איזה חיסרון זה מקום שלא התפללו עליו כלל, או לא התפללו עליו מספיק..."
נראה לי ר' נתן או ר' נחמן כותב את זה איפשהו, פעם שמעתי..
מאיפה אני יודעת כמה זה נקרא "מספיק"? אולי בגיל 60 אני אצליח למלא את מכסת התפילות שצריך כדי להשלים את החסרון? ואז מה?
זה לא חיים של עשיה!! זה לא חיים של קודש! של תורה, של אמונה...של אמת.

הרב, מה לעשות? זו פגימה במהות שלי! בתכלית.בנקודה היהודית...
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום לנפש הטהורה המתייסרת.

את כל הצער שאת מספרת, עבר עלי ויותר. לכן תהיה בטוחה שאני מבין אותך לא רק בשכל אלא אפילו מרגיש את צערך.
אני רוצה להגיד לך, שלמרות כל מה שאת מספרת, יש פתח תיקווה שדרכו אפשר לעבור ולצאת אל האור הנפלא שמאיר בעולם, אורו של הקב"ה, אור שגנזו הקב"ה לצדיקים, אור האושר הנפלא שזכה לו אדם הראשון בגן עדן.
אך היות שאת נמצאת בעולם חשוך, אינך רואה את הפתחים שדרכם אפשר לצאת, כי יש בודאי פתחים. כי אותם פתחים שדרכם נכנסת לחושך הם הם אותם פתחים שדרכם תוכלי לצאת אל האור. כדברי רביז"ל (ליקו"א קי"ב). ובודאי היית פעם באור, זכרי את התקופות בימי הילדות שלך המאושרים כאשר היית תמימה ולא עבדת עם שכל כלל.
אי אפשר על רגל אחת להסביר את הדרך אל האור. כי הרי זו תכלית כל הבריאה, ואל זה מנסה האנושות להגיע כבר כמה אלפי שנים כל אחד בדרכו. תורתינו הקדושה היא הכלי אל האור היא המלמדת אותנו איך לחזור לחיי הגן עדן עוד בעולם הזה.
ואם תאמרי הרי הרבה עוסקים בתורה ולא זכו לאור. אמת דברת, הפגם אינו בתורה אלא בדרך שאותם לומדים מבינים אותה. כי הרי אמרו חז"ל על הפסוק "וזאת התורה אשר שם משה", זכה נעשת לו סם חיים לא זכה סם המות.
ברוך ה' זכיתי ללמוד מדרכו של רביז"ל את הדרך לגן עדן, הדרך לסם חיים, ואני חי אותה בפועל. ואני מברך את כל הנמצא במציאות שיזכה להיות מאושר כמוני.
בכל הענין של הפצת התורה בשיעורי תורה, דיסקים וגם באתר, אני מנסה לזכות את כל מי שרוצה להכנס לדרך הנפלאה הזו.
אני מעיד שכבר יש כאלה שזכו גם הם להיות מאושרים ולצחוק מכל העולם שהנו 'הבל הבלים'.
למה אני מספר לך כל זאת. כדי לחזק אותך ולהכניס בלבך רצון להתמיד בדרכו של רביז"ל, ואני מבטיח לך שאם תתמידי עוד תרקדי משמחה על שזכית להיוולד בעולם.
באופן כללי. אי אפשר לתקן שום דבר בבריאה שמחוצה לך, כלומר את כל הקילקולים והבעיות והצרות והיסורים שבאים לך מהמתכונת שבה נברא העולם, כי העולם הוא שלם בתכלית השלמות ורק מפני שהמוח שלנו מקולקל הוא מתרגם את המציאות כך. התיקון היחידי הוא בתוך המוח והדעת והלב שלך. ברגע שתזכי לתיקון הזה פיתאום תבחיני בעולם הנפלא שמתגלה לנגד עיניך. אי אפשר להוכיח זאת, כי כל זה עניין של חוויה אישית העוברת על האדם, ודעי שכל הגן עדן והגיהינום והעולם הבא כל כולו הוא חוויה אישית שיחווה כל אחד מאיתנו.
יש עוד הרבה מה לדבר, אך נמשיך בפעם אחרת הגיעה זמן תפילת המנחה.
חזקי באמונה
אברהם ציון
תצפי בשיחות וידאו באתר הזה או ב- www.breslove.co.il ותמצאי מרגוע לנפשך.
 
רגע, לא הבנתי.


אתה אומר בעצם שהעולם שלם?
אבל אחרי חטא אדם הראשון העולם ירד ממדרגה. לפי מה שלימדו אותי כל השנים, העולם חסר, והאדם תפקידו לתקן את העולם.
אין הכוונה שיש פגימה בבריאה- שהדברים לא נבראו מלכתחילה בצורה טובה, אלא שהעולם ירד ממדרגתו אחרי חטא העגל ונעשה חסר, ואנחנו תפקידנו לקרב אותו לשלמות- לגאולה השלמה.
(גם האר"י הקדוש זצ"ל כתב על זה משהו, ניפוץ הכלים או משהו כזה...ניצוצות)...

אחד הדברים הכי קשים, שאני הכי מתנגדת אליהם הוא שאומרים לי:"מה לעשות, ככה זה בחיים, תלמדי להשלים עם זה"..
אין אצלי דבר כזה להשלים עם דברים. יש לנו חופש בחירה!...
הנה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע..את החיים ואת המוות- ובחרת בחיים...
אני לא חושבת שהדברים כאן לא ניתנים לשינוי. אני לא חושבת שבני האדם נבראו פסיביים כדי להיות פסיביים.
ברור שגם המוח שלנו חסר, ואנחנו מתקנים גם את עצמנו..
אבל בסופו של דבר אנחנו בונים את העולם..
כל אחד מאיתנו הוא פרט שבונה את הכלל.

הקב"ה רוצה שנפעל, שנשאף, שנעשה, שנשנה.

כן, אני עשירה. כל אדם יכול להיות עשיר...
אבל לצערי אני עוד לא שמחה בחלקי. עוד לא... כי תמיד אני שואפת לעוד, וככל שגדל הפער בין השאיפה למציאות הנפילה יותר גדולה.


חזק ואמץ! תודה רבה..
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום לחכמה.

"רגע לא הבנתי" - אמת! כלל וכלל לא הבנת.
"אתה אומר בעצם שהעולם שלם?" - אמנם כן! שלם בתכלית השלמות.
"ברור שגם המוח שלנו חסר, ואנחנו מתקנים גם את עצמנו.." - לא "גם", אלא רק המוח שלנו חסר
כי הוא זה שמתרגם את המציאות כפי שמתרגמה. בדומה למרכיב משקפיים כהות שטוען שהעולם כהה, הוא צודק מבחינתו, אבל מבחינת המרכיב משקפיים בהירות זה ניראה אחרת. העולם בכללותו ובמתכונתו אין לו שום 'מראה', הכל תלוי במשקפיים של הרואה, ותיקון חטא אדם הראשון הוא תיקון המשקפיים.

"לצערי אני עוד לא שמחה בחלקי. עוד לא... כי תמיד אני שואפת לעוד" - למה שלא תשמחי במה שיש ותשאפי לעוד? הרי לפי שיטתך לעולם לא תהיה שמחה בחלקך, כי לכל המעלות הכי גדולות שתגיעי תמיד יש עוד ועוד עד אין סוף. זה לא חכם אם לא תתחילי לאכול ולהנות מהפרוסה שהגישו לפנייך מפני שאת שואפת לכל העוגה.

מה שאני רוצה לאמר לך בגדול. כל ידיעותייך אמיתיות. והם ידיעות השייכות לעולם העשיה. יש ידיעות ששייכים למי שחי בעולם היצירה, כמו כן יש ידיעות ששייכים למי שחי בעולם הבריאה וכן למי שחי בעולם האצילות. כדי לעבור מעולם לעולם, צריך ללמוד את השפה של העולם החדש. כלומר לשכוח את 'השפה' שאת מכירה וללמוד את השפה החדשה.
הגן עדן העליון הוא בעולם האצילות.
תעשי את עצמך כלא יודעת כלום, כמו אחת שבפעם הראשונה שמעה על יהדות. תתחילי לשמוע או לצפות בשיעורי הוידאוו שכולם בלי יוצא מן הכלל מלמדים איך לחיות בעולם האצילות, ואז בודאי לא תהיה לך התנגשות בדעתך בין הידיעות המוכרות לך לידיעות שאני מנסה להעביר לך.

אברהם
 
טוב, תודה רבה רבה על העזרה. הדברים האלו נשגבים מבינתי...

אשרייך ישראל!!!!
יישר כח על האמונה והנכונות לעזור!

אני אנסה להמשיך את חיי בפשטות.
כל הישועות!

:) שבת שלום!
 

breslav

Member
בעזרהי"ת

שלום רב

תשתדלי לא להמשיך את חייך במתכונת הזו - כי את לא חיה בפשטות.
ולהיפך, את חיה עם חכמות וחכמות בלי סוף. והם אלה שמצערים אותך לאורך כל הדרך.
זכרי את מה שכתבתי לך בתחילת האשכול הזה: ענווה ענווה ענווה, "בלי להיות חכם בעיני עצמו"

 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון