• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

ליקוטי עצות

shirel

New Member
שיחה

למרות שצריך להיות זריז גדול, אף על פי כן, אל תהיה נבהל. כשאתה רואה בספרים קדושים ענייני עבודות הרבה, אל תהיה נבהל מפני שזה לאמור מתי אוכל לקיים אחת מהנה מכל העניינים הללו, מכל שכן כולם. כי צריך לבל יהיה מבוהל לחטוף הכל בבת אחת, רק לילך בנחת בהדרגה מעט מעט. ולא שיהא מבוהל ומבולבל שרוצה לקיים ולחטוף הכל בבת אחת ומחמת זה נתבלבל לגמרי. כמו שיש בשריפה חס ושלום שמחמת הבהלה חוטפין מה שאין צריכין. רק צריך לנהוג בהדרגה בנחת מעט מעט. ואם לפעמים אין האדם יכול לעשות כלל בעבודת ה`, מה לעשות, אונס רחמנא פטרה. וירגיל עצמו לכסוף ולהתגעגע ולהשתוקק תמיד אליו יתברך, כי ההשתוקקות והכיסופין בעצמם הם דברים גדולים מאוד ורחמנא לבא בעי. ויש בענין זה כמה שיחות וסיפורים יפים ששמענו, שהם עצמות גדולות טובות מאוד להרגיל עצמו בעבודתו יתברך. אך אי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב. והמשכיל החפץ באמת יבין קצת.
 

shirel

New Member
להיות בשמחה תמיד

אמר רבנו: כל המחלות הבאין על האדם כולם באין רק מקלקול השמחה....והשמחה רפואה לכל המחלות!!!

וכן כתב הגאון מוילנא וזה לשון קדשו: "כשהאיש תמיד בשמחה אף שתבוא עליו מחלה בשמחתו יבטלנה". ופעם אחת בא לפני רבנו נחמן זצ"ל, איש אחד שהיה חולה מאוד ואמר לו רבינו שיאמר הוא או מישהו מבני ביתו את "שיר השירים" טרם יאיר היום. ועשה לו ונתרפא

ואמר רבינו שעצה זו בדוקה ומנוסה.

ואמר המעתיק שמובא בזוהר הקדוש כי שיר השירים כל דבריו חדוה ושמחה ואהבה וכו`.

לסגולות שיר השירים ועוד... <a href='http://sgula.bon.co.il/Front/Tools/homepage.asp' target='_blank'>כאן</a>
 

shirel

New Member
הדיבור

על ידי שמדברים בהתורה בדבורים, מאיר לו הדבור לכל המקומות שצריך לעשות תשובה, עד שזוכה לתשובה שלמה, ועל ידי זה זוכה לבוא לתבונות התורה לעומקה. הדבור הוא כלי השפע שבהם מקבלים השפע, ולפי הדבור, כן השפע: אם הדבור הוא בשלמות ובמלואה, אזי יכולין לקבל בהם השפע וכו`...

בשביל זה צריכין להתפלל בדבורים דיקא. על ידי דבורי תורה ותפלה מעלין כל הניצוצות הנפולין, ונתתקנין ונתחדשין כל העולמות הנפולין, ונחשב כאלו ברא שמים וארץ וכל העולמות מחדש. על כן צריכין לדבר רק דבורים קדושים ולא דבורים אחרים, כדי להעלות הניצוצות לתקן כל העולמות, ועל ידי זה יתקרב ביאת המשיח...

גם הדבור הוא בחינת אם הבנים, הינו כמו שהאם הולכת תמיד עם בנה אפילו למקומות המטנפים ואינה שוכחת אותם, כמו כן הדבור הולך עם האדם תמיד אפילו במקומות המטנפות, ומזכיר אותו תמיד את השם יתברך; הינו שאפילו אם האדם מנח, חס ושלום, בשפל המדרגה מאד, במקום שהוא, חס ושלום, אף על פי כן על ידי הדבור יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך לעולם; דהינו שאפילו אם הוא במקום שהוא, אם יתחזק גם שם לדבר על כל פנים דבורים קדושים של תורה ותפלה ושיחה בינו לבין קונו, או לשיח עם רבו או חברו ביראת שמים, יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך לעולם, אפילו שם במקומות הרחוקים מאד מהשם יתברך, שהם בחינת מקומות המטנפים, אפילו אם נפל למקום שנפל, רחמנא לצלן, כי הדבור אינו מניח אותו לשכח את השם יתברך. והבן הדבר היטב מגדל כח הדבור, והוא עצה נוראה ונפלאה למי שחפץ באמת לבל יאבד עולמו לגמרי, חס ושלום .

כשאדם יושב לדבר מחברו, זה בחינת יומא דדינא, כי הוא יושב ודן את חברו. וצריך לזהר מזה מאד ולהסתכל על עצמו היטב אם הוא ראוי לזה לשפט את חברו, כי המשפט לאלקים הוא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו; ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו, כי אם השם יתברך לבדו עקר קיום ושלמות הדבור הוא על ידי אמת, ולזה זוכין על ידי הלל והודאה להשם יתברך ועל ידי למוד הלכות, שעל ידי זה מאירין כל קוי האמת בכל חלקי הדבור ומשלימין הדבור, ואז זוכין לשלמות הדבור, שהיא בחינת לשון הקדש המקשר לשבת וכו`.

הדבור יש לו כח גדול מאד. על כן צריך להרבות מאד בדבורי תורה ותפלה ותחנות ובקשות, וביותר בדבורים ושיחות בינו לבין קונו. ואם יהיה חזק בזה כל ימי חייו, בודאי יזכה לאחרית טוב בעולם הזה ובעולם הבא לנצח.(שם כ`ג).
 

shirel

New Member
הירהורים

המחשבה היא גבוהה מאד מאד, למעלה מכל הדברים הגבוהים וחשובים אצל האדם כגון ראיה ושמיעה וכו`, והמחשבה גבוהה מכולם ויכולה להשיג ולהגיע למעלה למעלה, על כן צריכין לשמרה מאד.

על ידי ענוה ינצל מהרהורי עבודה זרה...
על ידי מעשר נתבטלים הרהורי זנות.
על ידי שכרות בא הרהורי עבודה זרה.
על ידי שבועות וקללות באים מחשבות רעות.
על ידי בטחון לא יבואו לך מחשבות רעות.
חריקת השיניים היא סגולה לבטל מחשבות רעות.
מחלוקת, יהיה בית עבודה זרה.
מי שיש לו הרהורי עבודה זרה, אל ישא אצלו שום זהב.
על ידי המחלוקת באים הרהורי עבודה זרה.
הסתכלות למזרח מבטל הרהורי זנות.

כשבאים לאדם מחשבות זרות, יגביה קולו, כאלו הוא בוכה, ובזה יסורו ממנו המחשבות הזרות.
מסכת ידים היא סגלה לבטל מחשבות רעות הציצית הם גדר לערווה.
מי שיושב בין אנשי נאוף או במקום שהיה בו נאוף, על ידי זה בא להרהורים רעים.
מי שנשמר מהרהורי עבודה זרה, זוכה בכל פעם לבטחון, עד שאינו דואג מה יאכל למחר, והוא במדרגת "ברוך ה` יום יום", ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא לא הביט און ולא ראה עמל בו, וכל הנוגע בו, כאלו נוגע בבבת עינו.

לפעמים עולה במחשבתו של אדם, וחושב באיזהו חולאת, וזה סיבה מאת השם יתברך, כדי שיזכר את עצמו לתקן המחשבה רעה, שהחולאת באה על ידו.

העיקר! לישמור מחו שלא יחמץ, שלא יהרהר בהרהורים רעים ובתאוות, שהם סטרא דמותא. וצריך לגעור באלו המחשבות, שהם סטרין אחרנין, ולגרשם מדעתו ומחשבתו שלא יתקרבו אליו, כי הם מטמטמין מחו, ועל ידי זה אינו יכול להתפלל ואי אפשר לו לשמח. על כן צריכין לזהר בהם במשהו, כי הם עקר החמץ והשאור שבעסה, שצריכים לבערם בבל יראה ובבל ימצא ולטהר ולפנות את המח מהם (לקוטי עצות מחשבות א`).

המחשבה היא גבוהה מאד מאד, למעלה מכל הדברים הגבוהים וחשובים אצל האדם כגון ראיה ושמיעה וכו`, והמחשבה גבוהה מכולם ויכולה להשיג ולהגיע למעלה למעלה, על כן צריכין לשמרה מאד.

כשבאים על מחשבתו הרהורי זנות, והוא משבר תאותו ומסיח דעתו מהם, זהו עקר תשובתו ותקונו על פגם הברית שפגם מקדם, כל אחד כפי ענינו, כי זהו בחינת תשובת המשקל ממש. על כן אל יפל בדעתו כשרואה שמתגברים עליו הרהורים רעים ומגנים מאד, כי אדרבא זהו דיקא תקונו ותשובתו, כי דיקא על ידי זה שבאים עליו עתה אלו ההרהורים והוא מתגבר עליהם, על ידי זה דיקא הוא עקר תקונו ותשובתו כנ"ל, ובזה הוא מוציא ניצוצי הקדשה שנפלו על ידי פגם הברית, ואז זוכה לתקון הברית, ועל ידי זה זוכה להזדכך החכמה והקול וכו` , וזוכה לשלום, שעל ידי זה יכולין למשך כל העולם לעבודתו יתברך.

הכלל, שאי אפשר בשום אפן שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחד. על כן בקל יכולין לגרש המחשבות רעות רק בשב ואל תעשה, דהינו שלא לחשב אותה המחשבה, רק לחשב איזה מחשבה אחרת בתורה ועבודה, או אפילו משא ומתן וכיוצא בזה, שימשך מחשבתו לאיזה מחשבה אחרת, ועל ידי זה יפטר ממילא מהרהורים והמחשבה רעה שבאין עליו, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אפן. וכבר מבאר, שאין צריכין לנענע ראשו הנה והנה כדי לגרשה מחשבות רעות, כי אין זה מועיל כלל, רק יחשב מחשבה אחרת כנ"ל, ואל יסתכל לאחריו כלל, וכנזכר לעיל המחשבה גבוה מאד. ומי שרוצה לחשב מחשבות קדושות, לעלות לעולם המחשבה, אזי הוא צריך לשתק לגמרי, כי אפילו אם ידבר אז דבור הגון, הוא מפסיד המחשבה.

אך אפילו אם ישתק לגמרי, עדין יש בלבולים הרבה שמבלבלין המחשבה, ועל זה צריכין טהרת המחשבה, וזה זוכין על ידי ספורי מעשיות מצדיקים אמתיים המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה, כמבאר לעיל, שאי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים הולכת מחשבתו ופורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים - הוא ביד האדם לחזר ולהטותה בעל כרחה אל הדרך הישר לחשב מה שראוי. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחרת, שתופסין אותו ברסנו ומחזירין אותו בעל כרחו אל הדרך הישר; כמו כן במחשבה ממש, שתכף כשרואה שהוא תועה מן הדרך, צריך לתפסה בעל כורחה להשיבה אל הדרך הראוי.
 

shirel

New Member
תפילה

המתפלל על חברו, והוא (המתפלל) צריך את אותו הדבר, הוא (המתפלל) נענה תחילה!

*מי שמעביר על מידותיו תפילתו נשמעת.
*על ידי תפילה יכול לשנות את המזל.
*על ידי בטחון, הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו.
*כשהצבור מתפללים, זוהי שעת רצון.
*אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות.
*על ידי צדקה בשתי ידיים תפילתו נשמעת.

*בשעת תפילה יפרוש כפיו כאילו מקבל איזה דבר.
*יום שבת וראש חודש מסוגלים יותר להעלות התפילה.
*תפילה שהיא בדמעות, היא נתקבלת.
*צריך להתפלל על שלום העיר אשר אתה דר בה.
*צריך אדם להתפלל על זרעו ועל כל הבאים אחריו.
*מי שאין בו אמונה אין תפילתו נשמעת...!

*מי שמתפלל על ישראל, הקב"ה מכפר לו על כל עוונותיו...!
*חולה שמתפלל על עצמו בדמעות, הקב"ה ירפאו ויקבל תפילתו.
*מי שנדר איזה נדר, אין מקבלין תפילתו עד שישלם את נדרו.
*כשתשמע חרפתך ותשתוק תזכה שימלא הקב"ה בקשתך.
*על כל הדברים, הן על דבר גדול והן על דבר קטן יש להתפלל
 

shirel

New Member
גאווה

על ידי ענוה זוכין לתשובה. כי עקר התשובה הוא על ידי שמרגיש שפלותו וקטנותו ופגמיו המרובים ומבין, שבודאי ראוי לו לסבול בזיונות ושפיכות דמים בשביל להתקרב אל האמת, וזה עיקר התשובה. יש ענוה שהיא תכלית הגדלות, דהינו שהוא ענו מחמת שהוא יודע שהגדלות מבזה מאד, על כן הוא ענו כדי להתייקר ולהתכבד נמצא, שהוא ענו בשביל גדלות וכבוד. על כן צריכין להשכיל על דבריו ולהתרחק מהגדלות בתכלית עד קצה האחרון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: `מאד מאד הוי שפל רוח`, כי הגדלות הוא בחינת שבעה בתי עבודה זרה, שעל ידי זה גלו ישראל מארצם ועל ידי זה עדין לא חזרנו, מחמת שרודפים אחר הכבוד.
הפסוק: "אם יעלה לשמים שיאו" והפסוק, "כי לא לעולם חסן" הם מסוגלים לשבר את הגאוה.

על ידי אמונה יהיה לך כח לשבר את עצמך מגאוה ותמשול על מדת הגאוה.
על ידי גאוה נסגר הלב ועיני האדם מלהביט בפלאות השם יתברך ליראה מלפניו.
מבהילין את האדם בחלומות כדי להסיר ממנו גאווה שקועה שהוא מכוסה ממנה ושאינו מכיר בה.
על ידי ענוה זוכין להתפשטות הגשמיות ונכללין באין סוף, ויודע שכל מאורעותיו, כולם הם לטובתו, שזאת הבחינה היא מעין עולם הבא.

על ידי הגדלות אין אדם זוכה לתורה אלא על ידי שפלות, שישבר גאותו מארבע בחינות שפלות כי צריך להקטין את עצמו לפני גדולים ממנו, ולפני בני אדם כערכו, ולפני קטנים ממנו, ולפעמים שהוא בעצמו קטן שבקטנים, וצריך להקטין את עצמו כנגד מדרגת עצמו, וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו צריך לשמר את עצמו מכל הדברים שדרך בני אדם להתגדל בהם, והם שלשה דברים: חכמה, גבורה ועשירות. הינו, שצריך לשבר גאותו שיש לו מכל אלו הדברים ולהיות ענו ושפל בכולם. בענין הכנעה טועים העולם הרבה וצריכים לשמר את עצמו מאד מענוה פסולה ולהתפלל להשם יתברך על זה הרבה, שיזכה לענוה אמיתית כרצונו יתברך.

על ידי גאוה, בא רעב לעולם(!)
על ידי גאוה, בא לשכרות והוא הדין להפך.
על ידי גאוה, בא לפחד.
סגולה לבטל גאוה, לתן צדקה.
על ידי גאוה, נופל מאמונתו.
תקון לגאוה, שיתענה.
סגולה לגאוה, שיסתכל על השמים.
הכובע של צדיק, סגלה להסיר הגאוה.
כשבא לך איזה גדלות, תדאג מפורענות.
גאוה הוא סימן על שבר, חס ושלום.
גאוה בא על ידי שלא תקנת חטאת נעורים.
מי שאין לו גאוה נצול משקר.
גאוה מעכבת את משיח, ומטריד את האדם מן העולם.
מי שמושיע לעניים, יש בו כח בהסתכלותו על בעלי גאוה.
 

shirel

New Member
נפילות האדם

על נפילות האדם בפרט בדורותינו אלה, הזהיר רבנו וחיזק את נפשינו והרי לך לשונו הזך: וזהו כלל גדול לבל יניח עצמו לפול חס שלום, מחמת שנפל למקום שנפל, עם כל זה יחזק את עצמו ויתחיל בכל פעם מחדש, כאלו היום התחיל להתקרב להשם יתברך, ואף אם יהיה לו כמה וכמה נפילות, עם כל זה יתחיל בכל פעם מחדש. ובלי זה אי אפשר להתקרב באמת להשם יתברך. כל זמן שאינו חזק בדעתו, שתמיד ימשוך עצמו להשם יתברך בכל מה שיוכל, בין בעליה, בין בירידה, אפלו אם תיהיה הירידה חס ושלום איך שתהיה!!! אף על פי כן, יהיה חזק ואמיץ בדעתו למשוך ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד אליו יתברך, להתפלל ולעשות כל מה שיוכל בעבודת השם בשמחה, אפילו אם יהיה איך שיהיה. וכל זמן שאין לו התחזקות הזאת באמת, אי אפשר לו להתקרב להשם יתברך באמת.

וכל כך הוא צריך להתחזק, עד שהוא מוכרח להיות מרוצה לעבוד את השם יתברך תמיד, כל ימי חייו, שלא על מנת לקבל פרס, כי לפעמים נדמה לאדם שרחוק שהוא יזכה לחיי העולם הבא , לפי גודל התרחקותו מהשם יתברך, אף על פי כן, יהיה מרוצה לעשות מה שיוכל בעבודת השם בלא העולם הבא, ואפילו אם נראה לו שיהיה לו גיהנום גם כן , חס שלום, יהיה איך שיהיה , הוא מחייב לעשות את שלו תמיד בעבודת השם ,כל מה שיוכל לעשות , ולחטוף איזה מצוה, או תורה או תפילה, והשם הטוב בעיניו יעשה.

ומספרים מהבעש"ט, שפעם אחת נפל בדעתו מאוד מאוד, עד שנדמה לו שבודאי לא יהיה לו עולם הבא, חס ושלום, ולא היה לו במה להחיות את עצמו כלל ואמר:אני אוהב את השם יתברך בלא עולם הבא". וכל אדם, אפלו איש פשוט, אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם כשיכול לעמוד בכל הנ"ל, ואפילו ביום אחד צריך לחזק את עצמו כמה פעמים, ולהתחיל בכל פעם מחדש, עד אשר יזכה ברבות הימים לילך בדרכי השם.

>=@
רבי זושא מהניפולי אמר:"בעולם הבא כשידונו אותי ויראו מה פעלתי מן הסתם ישלחו אותי לגיהנום ..." ואני אומר להם : אם זהו רצונו של השם , אז קחו אותי מהר מהר לשם ....!!!!"
 

shirel

New Member
אמונה

רבי נחמן מברסלב אומר :על יד אמונה יבוא הבטחון אם חדורה באדם אמונה זה בודאי פתח להמשך.
אמונה יפה היא וחשובה אך מה עושים איתה???האם די בכך שמכריזים שמאמינים בה` ובזה זה מסתיים או ההפך?
r^(
מכאן מתחילים, אם ה` יתברך החדיר בנו אמונה, עלינו להמשיך. אמונה נמדדת דוקא בדברים נסתרים שאין השכל משיג ואין העין רואה. האמונה נמדדת דוקא בדברים נסתרים שאין השכל משיג ואין העין רואה. כי באמונה אין תמיד הגיון ולא בכדי אמרו :"היכן שנגמר השכל שם מתחילה האמונה...".

כל דברי תורה ודברי חכמים והמצוות קשורים כולם לאמונה ולא יתכן שתעשה סלקציה לגבי קיומם, הרי כך ציוונו. האם יש צורך באישור שלנו שאמנם נכון לקיים כך הדברים והמצוות?בודאי שלא. אלא נעשה ונשמע! (זהו עם ישראל קדושים). האמונה היא מעל כל המזלות הנסים והנפלאות, על הבטחון בה` יתברך ניתן ללמוד מסיפורים דרכם אפשר להבין ולחוש מהו בטחון ומה היא אמונה.

במסכת ברכות דף ס` כתוב:מעשה ברבי עקיבא שהלך בדרך והיה עימו חמור, תרגול ונר. בא למקום אחר וביקש שיתנו לו מקום ללון באכסניה ולא נתנו לו. אמר :"כל מה שעושים מן השמים הוא לטוב" והלך ולן בשדה. בא אריה ואבל את חמורו, בא חתול ואכל התרנגול, בא רוח , וכיבה הנר. אמר :"כל מה שעושים מן השמים לטוב הוא". בלילה ההוא באו גיסות ושבו את אנשי העיר אמר להם :"זה שאמרתי כל מה שעושים מן השמים הוא לטובה, כי אילו היה הנר דולק היה הגייס רואה אותי, ואילו היה החמור נועד או התרנגול היה קורא ואז היה בא הגייס ושובה אותי, וכל זה היה לי לטובה.

בבטחון בה` ישנן כמה מדרגות. כתוב :שאין רעה יורדת משמים אם הכול מאיתו יתברך, אז ברור שאן זו רעה כי הכל לטובתינו.
h*
כאשר באה אל האדם "רעה" משמים זאת בשל עוונותיו העומדים ומקטרגים למטה ומונעים את הטובה ומהפכים הצירופים והופכים הטובה לרעה. ופה רואים את מידת הבטחון, כאשר אדם מתגבר ושם בטחונו בה` יתברך ויודע שכל זה רק לטובתו. ומה שעושה ה`? לטובה הוא עושה. ובזכות האמונה הזו וצדקת הדין עלינו, אזי מתהפכת מידת הדין עליו למידת הרחמים ובכך נזכה בע"ה לישועה במהרה בימינו, אמן.
>=@
ישנה מדרגת בטחון גבוהה יותר והיא כאשר אדם מבטל את כל רצונו העצמי. ועל כך נכתב בספר "חובת הלבבות":
"וכאשר שכלו ממשיך להתבגר והוא משיג יותר את רחמי הבורא על ברואיו , אז הוא מרוצה מכל מה שהאלוקים גוזר עליו , בליבו ובפיו ובפנימיותו ובחיצוניותו ושמח בכל מה שהאלוקים עושה עמו , במוות ובחיים, בעוני ובעושר, בחולי ובבריאות והוא לא משתוקק במה שהאלוקים לא בחר עבורו והוא רוצה רק מה שהאלוקים בחר עבורו, והוא מוסר את עצמו להנהגת האלוקים והוא מקבל את דינו באהבה על נפשו ועל גופו.
 

shirel

New Member
בגדים

בגדי אדם מרמזים על מדותיו של אדם .
על ידי עזות מצח נענש בבגדים. גם על ידי שבועות.
מי שעושה מלבוש לעני, על ידי זה נצול מבזיונות.
מי שהוא נזהר מלביש שום אדם, זוכה למלבושים.
כשאדם לובש לבוש של אביו, על ידי זה בנקל לו לילך במדותיו של אביו.
הבגדים של האדם מכבדין את האדם.
מצוה להיות לו בגדים מכבדים בשעת התפלה.

צריך לשמר מאד את הבגדים שלא יבזה אותם, רק לשמרם היטב מכתמים ולכלוך, כי הבגדים בעצמן הם דנים את האדם אם אינו מכבדם כראוי. וכל מי שהוא גדול ביותר, צריך לשמר את הבגדים ביותר, כי כל מה שגדול יותר, מדקדקין עמו יותר.
elzam030santa
הבגדים יהיו שלמים תמיד ולא קרועים, כי כשהבגדים קרועים, חס ושלום, הוא קלקול השמירה, כי הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה.
 

shirel

New Member
בטחון

מי שיש לו בטחון אין לו שום פחד.
על ידי בטחון בא שלום
בטחון בא על ידי יראת שמים
על ידי אמונה יבוא לבטחון
על ידי בטחון אדם נצול מדאגה
על ידי בטחון יזכה לידע שמות הקדש
מי שיש לו בטחון, לא יתקצרו ימיו
elzam025
על ידי שתיקה יזכה לבטחון
מי הירדן הם סגלה לבטחון
על ידי בטחון יעשה לך חסד
על ידי בטחון תנצל מפחד
על ידי בטחון בא שמחה.

על ידי בטחון להשם יתברך, שמסתכל וצופה להשם יתברך לבד ובוטח בו, על ידי זה עושה כלי להשפיע לו השפע והפרנסה בעת וזמן שצריך יש כמה מעלות ומדרגות בבטחון עד אין סוף, וכל שהשכל גדול ביותר, יש לו
בטחון יותר, וכפי הבטחון, כן זוכה להרבות בצדקה, ועל ידי זה זוכה להשלים ולתקן הדבור, שהוא גדר האדם.
 

shirel

New Member
בשורה

מי שהוא רגיל לומר בשורות טובות, הוא נתלבש מבחינת אליהו.
אל תבשר בשורה רעה, כי מחמת בשורה רעה מתו כמה נפשות.
מי שהוא רגיל לבשר בשורות טובות, על ידי זה לא יכאבו לו רגליו.
על ידי שלום באים בשורות טובות.


ברכה

המתברך צריך לתן למברך איזה מתנה.
אל תהי ברכת גוי קלה בעיניך.
מי שמקרב את הרחוקים לעבודת השם יתברך, הברכות מסורים בידו.
על ידי אמונה נתברך.
הנותן פרוטה לעני מתברך בשש והמפיסו מתברך באחת עשרה.
הברכה באה על ידי שלום.

בכיה

מי שאינו יכול לבכות יסתכל על הרקיע, כי הוא גרם בכיה למים.
הבכיה מבטל הרהורי זנות.
סגולה לחולי הצואר, שיבכה על חרבן הבית המקדש.
צעקה ובכיה בלילה יותר נשמעת לרחם.
תפלה שהיא בדמעות היא נתקבלת.
החולה שמתפלל על עצמו בדמעות בודאי הקדוש ברוך הוא ירפא אותו ויקבל תפלתו.
elzam030md
 

shirel

New Member
התנשאות

המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו.
על ידי הצדקה מתנשא.
על ידי חכמה ושפלות, ומערב בין הבריות דבורו נתקים למעלה.
כשאחד מבזה אותך ואתה מקבל בשמחה, על ידי זה תזכה לכבוד והתנשאות בשמחה.
התנשאות בא למי שמחזר תמיד על למודו.
התנשאות בא על ידי תוכחה.
מי שמלמד זכות על ישראל זוכה לעליה גדולה.
ההתנשאות בא על ידי הבטחון שבשעת צרה.
מי שיש לו שכל בודאי ירום במהרה.
על ידי חכמה או הצלחה נעשה מפרסם.
על ידי אמירת תהלים, נתרומם.
על ידי למוד אגדה בלילה, מתנשא.
התנשאות בא על ידי ששונאים שקר.
על ידי אהבת צדיקים, מתנשא.
על ידי קדוש השם האדם נתרומם.
התנשאות בא על ידי רחמנות.
על ידי אמונה הוא מושל על בעלי גאוה.
על ידי בנין שבונה בארץ ישראל זוכה להתנשאות.
על ידי כבוד התורה זוכה להתנשאות.
מי שיש בו יראה אינו נופל מגדלתו והולך וגדל.
מי שאין לו עצבות והוא תמיד בשמחה בודאי יתנשא.
elzam013

הצלחה

כל המוציא מעשרותיו כראוי, אינו מפסיד כלום.
תתחבר למצליח ותצליח:
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:
הצלחה, סיעתא דשמיא היא:
מי שאינו מדבר דברים בטלים, מצליח בכל מעשיו:
מי שאומר תמיד אמת הוא מצליח:
על ידי אמונת חכמים בא הצלחה:
מי שהוא שמח תמיד, על ידי זה הוא מצליח:
צריך לכבד לזה, שהשעה משחקת לו:
מי שהוא מצלח, הזמן בידו:
השמחה תמידית מסוגל להצלחה.
elzam029
 

shirel

New Member
התבודדות

מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז, הינו סודות התורה שיתגלו לעתיד, ירבה בהתבודדות בינו לבין קונו, וידין וישפט את עצמו בכל עת על כל עסקיו ומעשיו, אם כך ראוי והגון לו לעשות ולהתנהג כך נגד השם יתברך הגומל עמו טובות בכל עת ורגע, ויכלכל דבריו במשפט, ועל הכל יבוא במשפט עם עצמו, והוא בעצמו ידון וישפט את עצמו על כל עסקיו ומעשיו - ובזה יסור מעליו כל הפחדים, וינצל מיראות הנפולות, הינו שלא יירא ולא יפחד משום שר ואדון וחיה רעה ולסטים ולא משום דבר שבעולם, רק מהשם יתברך לבד יירא ויפחד. ובזה יעלה את היראה לשרשה, דהינו לדעת, וזוכה לדעת שלם שידע ממי יתירא, הינו ליראה את השם הנכבד לבד
יראת הרוממות; ועל ידי זה יזכה להשגת התורה שבנגלה ויזכה לשפלות באמת; ועל ידי זה יזכה לתפלה במסירת נפש, שיבטל כל ישותו וגשמיותו בשעת התפלה ויתפלל בלי שום כונות תועלת עצמו, ולא יחשב לכלום את עצמו, רק יבטל את עצמותו וגשמיותו ויתבטל כאלו אינו בעולם - ועל ידי זה יזכה להשגת סתרי תורה, שהוא אור הגנוז שיתגלה לעתיד.

וכל זה זוכין על ידי התבודדות כנ"ל על ידי השיחה שמשיחין ומדברין בינו לבין קונו ומוציאין בפה הכסופין והרצונות טובים שלו מה שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע לצאת מהרע שלו ולזכות לטוב אמתי, ומתפלל ומתחנן לפני השם יתברך על זה - על ידי זה מוציא הנפשות טובות מכח אל הפעל; כי על ידי הכסופין לבד נעשין נפשות בכח, ועל ידי הדבור הנ"ל נגמרין ויוצאין מכח אל הפעל. ועל ידי זה יזכה לפעל בקשתו, וזוכה לציר אותיות התורה לטוב, ומחיה ומקים הכל וממשיך טובה וברכה בכל העולמות, ומעורר לתשובה כמה נפשות על ידי הדבור הזה שמדבר בינו לבין קונו. כי ענין זה של כסופין ורצונות טובות ולהוציאם בפה מלא הוא יקר מאד, וצריך כל אחד להרגיל עצמו לעסק בזה הרבה בכל יום, ועל ידי זה יכולין להחזיר כל העולם למוטב (שם ג').

צריך להרגיל את עצמו לדבר בינו לבין קונו באמת גדול לאמתו, עד שיתביש לפניו יתברך הרבה על גדל פשעיו כנגד רב ושליט, עקרא ושרשא דכל עלמין וכו' (שם ה') צריך כל אחד לראות שיהיה נכלל בשרשו, ולהכלל בשרשו - צריך שיהיה לו בטול. ואי אפשר לבוא לידי בטול כי אם על ידי התבודדות; כי על ידי שמתבודד בינו לבין קונו, על ידי זה הוא יכול לבטל הכל ולהתדבק בהשם יתברך ולהכלל בשרשו (שם ו').

עקר התבודדות הוא בלילה, שאז הכל ישנים, וגם שיהיה המקום חוץ מהעיר, שילך בדרך יחידי, דהינו במקום שאין בני אדם הולכים שם אפילו ביום. ועל ידי זה שמתבודד בלילה בדרך יחידי כנ"ל, ומפנה לבו ודעתו מכל עסקי העולם הזה ומבטל הכל, עד שמבטל את עצמו לגמרי; דהינו, שבת חלה מתפלל הרבה עד שמבטל מדה
זאת, ואחר כך מבטל מדה זאת, ואחר כך מבטל את עצמו לגמרי שלא יהיה בו שום גאות ושום ממשות, עד שיהיה בעיניו כאין וכאפס ממש, עד שזוכה לבוא לבחינת בטול באמת, ועל ידי זה נכלל נפשו בשרשו, ועל ידי זה נכלל כל העולם עמו בשרשו, דהינו שנכלל עמו הכל באחדותו יתברך (שם ז').

בלילה אז הוא עקר הזמן של התבודדות, דהינו להתבודד בינו לבין קונו, לפרש שיחתו לפני השם יתברך, לשיח עם לבבו לחפש הרוח טובה, דהינו הנקדות טובות שיש בו עדין, לבררם מתוך הרוח רעה, עד שישפך לבו כמיםנכח פני ה'. ועל ידי זה יזכה לשמחה ולהכניע המדמה, שמפר כל תאוות; ועל ידי זה יזכה לזכרון, לזכר
תמיד בעלמא דאתי ולחשב בכל עת על תכליתו וסופו האחרון לעולם הבא, עד שיזכה לשוב אליו יתברך באמת (שם ח').

(מאתר: התיקון הכללי)
 

shirel

New Member
הריון
elzam030heartl
על ידי שקרים, אשה יש לה צער בהריון.
סגולה להריון, שתשא אצלה עץ קטן מגג שעל קבר הצדיק או מגנט ולתן צדקה.
דגים קטנים מפרין ומרבין.
עוברות ומיניקות לא יאכלו שומין ובצלים.
אשה, ששנואין מעשי רשעים בעיניה, על ידי זה נפקדת.
המקבל גלות על עצמו, הוא סגלה להריון.
אכילת בשר בהמה דקה ושתית שמן זית היא סגולה להריון.

אשה שאינה יכולה להתעבר, תביט על הסכין של מילה אחר המילה.
מה יעשה אדם ויהיה לו בנים זכרים? ישא אשה ההוגנת לו, ויקדש את עצמו בשעת תשמיש, ויבקש ממי שהבנים שלו.
ארבעים יום קדם יצירת הולד יתפלל על אשתו שתלד זכר.
התשמיש יפה לולד, ללבנו ולזרזו ולהיות בעל צורה ובעל כח.
מי שאין לו בנים, יקבל על עצמו גלות.
לפי אכילותיו של אדם, כן בניו ובנותיו.
תפלה בכח הוא סגלה לבנים.
 

shirel

New Member
וידוי דברים

על ידי וידוי דברים זוכים להתנשאות:
מי שאינו מתודה על עונותיו, מורא בא עליו:
על ידי וידוי תצליח.
על ידי וידוי יתבטל מעליך מחשבות שונאיך.
כל המתודה יש לו חלק לעולם הבא.
הקדוש ברוך הוא נתפיס על ידי וידוי ודומה כאלו בנה מזבח והקריב קרבן.

elzam035

זכות אבות

על ידי טבילת מקוה מזכירין זכות אבות.
על ידי מפלגי וחריפי הדור מאירין את היראה, ועל ידי היראה מתנוצץ זכות.
אבות, ועל ידי התנוצצות האבות נתעורר תשובה בעולם.
בפתח ביתו של אדם נכר אם תמו זכות אבותיו או אם חלה זכות אבותיו.
הגומל חסדים, אין צריך לזכות אבות.
כשאתה מבקש איזה דבר תזכר זכות אבות.
 

shirel

New Member
זכירה

מי שמביש פני חברו נעשה שכחן:
על ידי דאגה בא שכחה:
על ידי למוד בפה מלא בא זכירה:
על ידי צער בא שכחה:
כשתציר לפניך צורת אביך ואמך, תבוא לזכירה:

על ידי מצוות מעשיות, האדם נתר ממדת שכחה ונקשר במדת זכירה:
מי שהוא שכחן, יתן צדקה:
מי שאין לו זכרון, יקדש את עצמו בקדשה גדולה:
על ידי שפלות תזכה לזכרון:
על ידי עצבות בא שכחה:

המציע תלמודו בצנעה אינו משכח.
על ידי ענוה הקדוש ברוך הוא זוכר אותו.
על ידי תקון חצות מזכירין את הקדוש ברוך הוא את הטובות שהבטיח לישראל.
התפלה מסגל לזכרון על ידי תענית וצדקה, ובפרט צדקה לארץ ישראל, על ידי זה נתבטל השכחה וזוכה לזכרון
על ידי מחאת כפים בשעת התפלה נמתקין הדינים, ונצולין משכחה, וזוכים לזכרון.

צריך לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, דהינו שיזכר תמיד בעלמא דאתי ולא ישכח. וכך ראוי להיות מנהג איש הישראלי, שתכף בבקר בהקיצו משנתו, מיד כשיפתח את עיניו, קדם שיתחיל שום דבר, יזכר את עצמו תכף בעלמא דאתי, וזה בחינת זכרון בכלליות. ואחר כך צריך להמשיך הזכרון בפרטיות, דהינו, שיגדל דעתו בכל מחשבה דבור ומעשה שהשם יתברך מזמין לו בכל יום, להבין מהם הרמזים שהשם יתברך מרמז לו על ידם להתקרב אליו, כי השם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית, ומרמז לו רמזים בכל יום על ידי כל הדברים שמזמין לו באותו היום. וצריך האדם להגדיל דעתו בזה לזכר בהשם יתברך על ידי כל המחשבה
דבור ומעשה שהשם יתברך מזמין לו בכל יום, ולהבין מהם הרמזים להתקרב אליו.

אך ההגדלת הדעת צריך להיות במדה וכו' כדי לשמר הזכרון הנ"ל, צריך לשמר את עצמו שלא יפל לבחינת רע עין, שהוא מיתת הלב, שעל ידי זה בא שכחה גם צריכין לשמר את עצמו מלשון הרע, כי על ידי לשון הרע נפגם הזכרון. גם צריכין להכריח את עצמו לשמחה, ועל ידי כל זה נשמר הזכרון הנ"ל אף על פי שצריכין לשמר הזכרון לענין תורה ועבודת השם, אבל יש גם מעלות בהשכחה, כי צריכין להרגיל עצמו להשכיח מדעתו כל הדברים המבלבלים את האדם מעבודתו יתברך, ובפרט בשעת התפלה, שכל הבלבולים באים אז, ועל פי רב
מבלבל אותו מה שעבר, שלא טוב עשה בענין זה ובענין זה וכו'.

על כן צריכין להרגיל עצמו, שתכף ומיד שחולף ועובר הדבר, יעביר ויסלק אותו מדעתו לגמרי ויסיח דעתו
מזה לגמרי, ולא יתחיל לחשב עוד במחשבתו בענין זה כלל, ובפרט בשעת התפלה. וכן כל דאגות העונות שעבר וכל הפגמים שפגם, הכל צריך להעבירם ולהשכיחם מדעתו בשעת התפלה והעבודה. ואפילו בכל היום כלו אין טוב שיחשב בהם כל היום, רק בשעה מיחדת שרוצה בכונה לשבר לבו ולפרש שיחתו וכו', שאז דיקא יזכר
עצמו כל מה שעבר, אבל בשאר היום צריך להשכיחם מדעתו, כדי שיוכל לעסק בעבודת השם בשמחה, ובפרט בשעת התפלה, כנזכר לעיל (שיחות הר"ן כו).
 

shirel

New Member
חלום

לחלום רע תאמר בבקר: החלומות שוא ידברו:
לחלום טוב תאמר בלשון תמיהה: וכי חלומות שוא ידברו?! והא כתיב: "בחלום אדבר בו".
מי שרוצה שיתקימו חלומותיו, יכתב אותם בפנקסו ואת היום ואת השעה ואת המקום.


חן

על ידי צדקה זוכה לחן:
על ידי שפלות זוכה לחן:
לחן יכניס אורחים:
גם ישמר את עצמו ממאכלי אסור, וישמר את פיו מדבור אסור:
שמן זית מסגל לחן:
סגלה לחן תכתב על קלף: כסף וזהב חסד ואמת אלוף:
עסק התורה בדרך נותנת חן:
על ידי ענוה בא חן.

חנופה

על ידי החנפה בא לידי נבול פה, והוא הדין להפך:
על ידי חנפה נעשית אשתו אלמנה ובניו יתומים, ואין מרחם עליהם:
על ידי חנפה בא פחד:
מי שהולך בשוק ונופל, בידוע שיש בו חנפה:
על ידי חנפה בא כאב לב:
מי שבטחונו על אחרים, בא לידי חנפה:
על ידי חנפה נתעורר הדין.

חיתון

מי שקשה לו למצא זווגו, יאמר בכונה שירת הים:
קדוש לבנה, סגלה, שימצא אדם את זווגו. וסימן לדבר: "לבנה", ב'תולה נ'שאת ל'יום ה'רביעי:
מי שקשה לו למצא זווגו ירגיל את עצמו לקרות בקרבנות הנשיאים:
על ידי התפלה יכול לשנות זווגו הנכרז בשמים:
כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין.
על ידי תפלה בכח זוכה לזווגו
על ידי רקודין של חתנה ממתיקין הדינים
על ידי הלל והודאה להשם יתברך, ועל ידי למוד הלכות, זוכין למצא זווגם
האמתי של כל הצריכים למצא זווגם
בזה שמשברין כלי חרס בשעת השדוך, בזה מרמזין להאדם ומזכירין אותו שיש
גיהנם, למען יזכר בזה ולא יהיה כרוך אחר תאותו, ויקדש עצמו בזווגו כראוי.
גם מרמזין לו, שבאם היא אשה רעה, אל יבגד בה ולא יגרשנה, כי על ידה אינו רואה פני
גיהנם, כי צריך לזהר מאד שלא לגרש את אשתו.
 

shirel

New Member
ישועה

אין עושין נס אלא למי שיש לו מסירות נפש על קדוש השם:
השמח ביסורין מביא ישועה:
על ידי התבודדות בא ישועה:
על ידי נסיון עושין לו נס:
על ידי צדקה, בא ישועה:

אל תסמך על הנס, כל זמן שאפשר לך להנצל בממון או בדבר אחר:
קדם שעושה הקדוש ברוך הוא נס לאדם, האדם הזה נופל לרעה, והכל לפי גדל הנס:
על ידי צדקה תזכה, שלא תצטרך לישועת אדם:
כשאדם בא לאיזה נסיון ידע, כשיעמד בזה הנסיון, שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס
על ידי תענית, האדם נצול ממיתה:

על ידי בטחון יעשה לך חסד:
על ידי ענוה בא ישועה:
מי שמתפלל בשמחה יזכה לשמח בישועתו:
מי שמתפלל כל היום, על ידי זה מקבל ישועה:
כשהשמחה באה לאדם פתאם בידוע שיבא לו חסד וישועה.

ביום הגשמים ישועה פרה ורבה בעולם ומליצי זכות נכנסין לפניו.
לפעמים אינה באה הישועה אלא עד שיתפללו כמה בני אדם ולא די בתפלת יחיד.
 

shirel

New Member
יראה

מי שאינו חכם בעיני עצמו, יכול לבוא ליראה:
מי שמדבר ומסית את חברו ליראת שמים, כל הדבורים שמוציא מפיו בשעה
שמדבר עם חברו נעשה ממנו ספר:
מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין:
יראת השם תוסיף לאדם יותר ממה שמזלו מחיב, והוא הדין להפך:
זכות היראה עד אלף דור:

הכסוי של הראש מביא לידי יראה:
מי שיש בו יראת שמים, יכול לשבר את לב המתגאין וממשיך את השכינה בעולם ובא לידי הכנעה:
גם המסית לא יכול להסית אותו:
מי שדבוק תמיד ביראת השם יתברך הקדוש ברוך הוא עושה לו נסים:
מי שמקשר תמיד ביראת השם ואינו שכוח ממנו, מוחלין לו כל עוונותיו:
על ידי יראה יבוא לאמת:

מי שיש בו יראה, אינו נופל מגדלתו והולך וגדל:
ליראה תלך למקוה:
על ידי קדשת השם תבוא ליראה:
החשק, שחושק האדם לעשות מצוה, הוא סימן, שיש לו יראה:
על ידי היראה והחסד נצול מאש וזוכה לפרנסה:

אלו המקרבים ליראי השם, גם הם זוכים ליראה ולדעת:
על ידי יראת שמים משתוקק האדם לקרב את עצמו לצדיק.
על ידי היראה זוכה לשלום ולתפלה וכו'.

צריך האדם לראות להאריך ימיו, הינו שיראה שכל יום וכל שעה שבא אחר כך, שתהיה ארכה וגדולה ורחבה יותר בתוספות קדשה, וכן בכל פעם ופעם ובכל יום ויום יראה להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה וטהרה, וזה עקר אריכות ימים, כי כל יום ויום ממקום שמתחיל אצל כל אחד ואחד בתחלה הוא קצר, הינו שבתחלת היום קשה עליו מאד העבודה שצריך לעשות באותו היום, ועל כן צריכין לזה התגברות גדול מאד בכל יום ויום לבל יפל מזה שרואה כבדות העבודה בכל יום, רק יתחזק בכל יום להתחיל מן המצר והדחק והכבדות הגדול כפי מה שיוכל
להתגבר, ואחר כך יהיה מתרחב והולך בעבודתו יתברך, וכל שעה ושעה שבא אחר כך יראה להגדילה ולהרחיבה בתוספות קדשה, וכן כל יום ויום מימי חייו שבא אחר כך יהיה מתרחב והולך בתוספות קדשה יתרה מיום שלפניו וכן לעולם - וזה עקר אריכות ימים, וכל זה זוכין על ידי היראה שלמות היראה הוא בשלש בחינות, דהינו מורא שמים, ומורא רבך, ומורא אב ואם כשאין האדם מסתכל על התכלית - למה לו חיים?

כלל גדול בעבודת השם - שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום שעומד בו; הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשב מיום לחברו, כמובא בספרים, וכן בעבודת השם לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותה השעה לבד. כי כשרוצין לכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד ואי אפשר לו לשא משא כבד כזאת; אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל. גם שלא ידחה מיום ליום לאמר: מחר אתחיל! מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי! וכיוצא בזה, כי אין לו להאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי - "היום אם בקולו תשמעו", היום דיקא כל מצוה ומצוה שהאדם עושה בזה העולם, על ידי זה נעשין נרות לחפש בהם בגנזיא דמלכא אחר הסתלקותו - אשרי הזוכה לזה, כי זה תכלית כל תענוגי עולם הבא צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים. אבל צריך שיהיה לו בעצמו יראת שמים, כדי שיהיו דבריו נשמעין, וגם כדי שיתקימו דבריו אצל חברו, שלא יעבר הדבור מלב חברו תכף, כי על ידי יראה דבריו נשמעין, וגם יש קיום לדבריו אצל חברו.
 

shirel

New Member
כבוד

תקון חצות הוא סגלה לכבוד:
מי שהקדוש ברוך הוא נתרומם על ידו למעלה, הוא נעשה מפרסם:
חבוק הספר תורה מסגל לכבוד:
על ידי ענוה בא כבוד:
מי שמציל ספר תורה, משום דבר המאבד אותו, זוכה לכבוד:
צריך לתן כבוד למלכות, אף על פי שהוא עובד עבודה זרה:
על ידי כבוד, שמכבדין את התורה, אדם נצול משונאיו:
הבגדים של האדם מכבדין את האדם:
הכבוד תולה בנפש:
בני אדם המכבדין זה את זה, בידוע שהם מהגנים וכן להפך:
צריך לכבד לזה שהשעה משחקת לו:

כשאחד מבזה אותך ואתה מקבל בשמחה על ידי זה תזכה לכבוד והתנשאות בשמחה.
על ידי כבוד התורה אדם נצול משונאיו
אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל כבוד אשתו.

צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, ולא יהיה רודף אחר הכבוד, רק יברח מן הכבוד. ואזי הוא זוכה לכבוד אלקי, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו. אבל מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקי, ועל כן אפילו כשיש לו כבוד, הכל חוקרים ודורשים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזה הוא שחולקים לו כבוד הזה? וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כל הבריאה לא היתה כי אם בשביל כבודו יתברך, על כן הכל נברא בשביל האדם, כי כל הגדלת כבודו יתברך תלוי בהאדם דיקא. על כן כשבא איזה כבוד להאדם, צריך לזהר מאד שלא יקח לעצמו מן הכבוד כלום, רק שיראה להחזיר ולהעלות כל הכבוד להשם יתברך, ובזה הוא מתקן ומקים כל העולם, כי כל העולם ומלואו לא נברא כי אם בשביל כבודו יתברך כנ"ל אם היה לאדם ישוב הדעת, היה רואה שכל עניני העולם הזה, הכל שטות והבל.

ובפרט התאוה של כבוד ומנהיגות, להיות מפרסם ולנסע על המדינה, הכל הבל ורעות רוח, והוא שטות גדול באמת, כי באמת אין זה שום תענוג ונחת רוח אפילו בעולם הזה, כי הוא מלא יסורים ובזיונות, ר"ל.
 
חלק עליון