• ברוכים הבאים לפורום החדש של חסידות ברסלב

מילתא דשטותא

alia1

New Member
מילתא דשטותא

דרך אחרת ומיוחדת לבוא לידי שמחה היא <span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color:purple'>הצחוק. </span></span>מעלת הצחוק, כידוע, היא עצומה, משום שיש בכוחו לשחרר את האדם, ולו לרגע, מכבדות נטל המאורעות וההתבוננות הרצינית מדי בהם.
"יראה בלא שמחה היא מרה שחורה, ולא יאות" כותב הבעש"ט בצוואתו. אתנחתא כזו, ויציאה לרגע ממשא היום יום תוך ההסתכלות המבודחת, השונה, על המציאות יכולה לחדש את כוחותיו של האדם ולהביאו לידי שמחה.

בנוסף לכך, ברגע שאדם מתבדח, כלומר "שובר" את תפיסת המציאות הרגילה על ידי הכנסת צד של דמיון לתוכה (צחוק הלא נובע מעיוות המציאות), בכך הוא מכשיר את עצמו ל"שבירה" אמיתית (ולא דמיונית) של תפיסת המציאות. כלומר, הופך את עצמו חשוף יותר לתפיסה רוחנית נעלה של העולם. ממילא מובן גם מדוע ההתנשאות לרגע מעל התפיסה הרגילה מביאה את האדם לידי שמחה, משום שהנפש נותקה לרגע מ"כבליה", הלא הם תפיסת העולם המצומצמת של האדם. עבור הנפש רק חוויה כזו יכולה להיות סיבה לשמחה.

וכותב על כך רבי נחמן: "מריבוי צרות האדם, שסובל כל אחד בגוף נפש וממון, על כן על פי רוב לא יוכל האדם לשמח את עצמו כי אם ע"י מילי דשטותא (דברים של שטות) לעשות את עצמו כשוטה כדי לבוא לשמחה, שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה. גם למעלה (דהיינו בעולמות העליונים), נעשה מזה יחוד גדול ע"י בדיחא דעתיה דהיינו שמחה" (ליקוטי מוהר"ן מ"ח. שיחות הר"ן כ´).

בדברי חז"ל מצאנו שהיו מתבדחים לפני הלימוד, כמובא במסכת שבת (דף ל´): "כי הא דרבה, מקמיה דפתח להו לרבנן אמר מילי דבדיחותא ובדחי רבנן" (כמו רבה, שלפני שהחל בלימודו סיפר מעט בדיחות וצחקו השומעים), ומפרש רש"י: "נפתח ליבם מחמת השמחה".

עוד מעין זה מספרת הגמרא במסכת תענית:
על רב ברוקא שהיה בשוק והתגלה אליו אליהו הנביא, שאלו רב ברוקא: "מי הוא בשוק הזה בן העולם-הבא?" ובהמשך לתשובת אליהו הנביא מובא הקטע הבא: בינתיים באו שני אחרים, אמר לו (אליהו לרב ברוקא): אלו גם הם בני העולם הבא. ניגש (רב ברוקא) אליהם ושאלם: "מה מעשיכם?" אמרו לו: "בדחנים אנחנו, כשאנו רואים אדם שדעתו עצבה אנו מבדחים אותו, או גם כשאנו רואים שיש מריבה בין שניים אנו טורחים ועושים שלום ביניהם".

גם בקרב הצדיקים מן הדורות האחרונים מצאנו שהיו להם בדחנים ששמחו את ליבם, וכידוע מה שאמר פעם הרב הצדיק רבי ברוך ממעזבוז לרבי הרשעלי מאוסטרופול ז"ל, שהיה בדחן, שגם בעולם הבא יוכל להינצל ממלאכי החבלה ע"י בדיחותיו..."
(שיח שרפי קודש ב´ סימן א-רס"ח).

אמנם, צריך האדם להיזהר שלא יבוא לידי קלות ראש ע"י בדיחותיו, וכבר אמר רבי נחמן מברסלב שלשמיעת בדיחות צריכים שלשה תנאים:
א. להיזהר שלא לפגוע בכבוד השני.
ב. לבלי לדבר ניבול פה.
ג. לא להתכוון לכבוד עצמו (שיח שרפי קודש ב´ סימן א-י"ג).
אולם מן הצד השני, רצינות וסבר פנים חמור מדי עלולים להביא את האדם בקלות למצב המסוכן של עצבות. דבר זה, נדמה, מצוי יותר מאשר שיגיע האדם ממילתא דשטותא לידי קלות ראש.

גם סוד יש בענין השטות, כי כאשר אדם עושה עצמו לרגע כשוטה, ומתבונן על המציאות דרך הראי העקום של השטות, עי"ז דווקא עשויה להיות המציאות אחר-כך בהירה ומובנת יותר, וכדברי הזוהר הקדוש: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות" (קהלת), אפילו מי שלא ידע חכמה מימיו ולא הבחין בה, ידע זאת שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, והוא (קהלת) שיבח עצמו ואמר: "וראיתי אני"?... אלא כך שנינו: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות". מן הסכלות ממש באה תועלת לחכמה, שאלמלא היתה נמצאת השטות בעולם, לא היתה נודעת חשיבות החכמה... ושנינו: חיוב הוא על האדם הלומד חכמה, ללמוד מעט מן השטות ולדעת אותה, משום שהשטות מועילה לחכמה, כשם שהחושך מועיל לאור, שאלמלא החושך לא היה נודע האור, ולא הייתה ניכרת תועלתו לעולם"
(זוהר חלק ג´ דף מ"ז).

למרות כל האמור לעיל, נדמה לאנשים רבים שעניני השטות והצחוק מיותרים. ואף אם מתעורר בקרבם הרצון לכך, הם "חונקים" את הרצון הזה בטענות ש"אין זה מכובד וראוי", או
"כך לא דרכה של תורה" וכו´. אולם מי לנו גדול מדוד המלך עליו השלום שדימה אף הוא את השטות מיותרת, ונוכח לדעת, כמובא בדברי חז"ל, שאף היא נצרכת לעולם (ילקוט שמעוני שמואל א´ כ"א סימן קל"א). אם נבראו הצחוק והשטות הרי שגם להם שימוש ותועלת מצד הקדושה, ואין דבר שברא השם יתברך לבטלה חלילה, (רב יהודה אמר: "רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה", שבת ע"ז). ומה נפלא הדבר, שדווקא דוד המלך שפקפק בתחילה בתועלת הצחוק, קרוי בספר הזוהר הקדוש "בדיחא דמלכא" (בדחן המלך) על שם שעסק תמיד לשמח עצמו במילי דשטותא, ואפילו בעת צערו התאמץ לעסוק בעבודה קדושה זו (זוהר חלק ב´ דף ק"ז). ואם דוד המלך לא מצא טעם לפגם בענין זה, קל וחומר, שאל לנו להניח ליצר הרע למצוא בענין הצחוק טעם כזה.

(הרב ארז דורון)
 
חלק עליון