'מטות'

"וידבר ד' אל משה לאמור:
נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל עמיך.
וידבר משה אל העם לאמור:
החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ד' במדין."
(במדבר לא:א-ג)


אויבי ה' הם אויביו של העם

פסוק ב' מדבר על נקמת בני ישראל,
ופסוק ג' – על נקמת ה'.
להראות שאויביו של עם ישראל הם גם אויביו של הקב"ה,

המדרש אומר שהשם "סיני" הוא מלשון "שנאה",
השנאה שהחלו אומות העולם רוחשים לישראל עוד בהר סיני.
שנאה ששבה מאז עוד פעמים הרבה.

וזהו שאומר הרמח"ל בספרו"ספר קנאות ה' צבאות":

'ומשה שקול כס' ריבוא'

ובאמת הוא משלים בעד כל ישראל,וע"כ שמו גם ר"ת

"מ'מכון ש'בתו ה'שגיח"(תהלים,ל"ג,יד')-כי על ידו הקב"ה משגיח על כל

ישראל והוא מתקן בסוד תורה,נביאים כתובים.

וכן,לפי ליקוטי מוהר"ן א',ד'-"ואיש חכם יכפרנה"-סופי תיבות-משה.

שרק ענו כמשה,יכלו תפילותיו לעלות בקדושה ולכפר לבני ישראל.

וכך גם בפרשתינו,כשהשם אומר למשה:

"החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו

על מדין לתת נקמת-ה' במדיין"-נאמר בספרי-כי אם משה לא היה נוקם,

היה חי עוד איזה 20 שנה.אבל זהו:"כי מרחמם ינהגם"(ישעיה מ"ט),

שמי שהוא רחמן,ראוי להיות מנהיג.

ורחמן כזה הוא רק משה רבינו,שהיה ויהיה המנהיג לעתיד שנא':

"מה שהיה הוא שיהיה"(קהלת א')-שמסר נפשו על ישראל,

והשליך נפשו מנגד,ולא היה חושש על עצמו כלל,שאף שאמר לו ה':

"ואעשך לגוי גדול"(שמות ל"ב),לא השגיח על זה כלל,רק אמר:

"אם תשא חטאתם"(שם)שרק רצה שיהיה העולם מיושב מבני אדם,

כי עקר האדם הוא הדעת,ומי שאין בו דעת,

אינו מן הישוב ואינו מכונה כלל בשם אדם,

רק הוא בבחי' חיה בדמות אדם.

ומרע"ה שהיה בו רחמנות,ליישב-בבני אדם-בני דעה,

כי הוא פתח לנו אור הדעת שכתוב:

"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים"(דברים ד).

(ליקוטי מוהר"ן תנינא,ז')

"וידבר משה אל ראשי המטות...איש כי ידור נדר לה'"

אמר להם הקב"ה לישראל:
הוו זהירים בנדרים ואל תפרצו בהם, שכל הפורץ בנדרים, סופו למעול בשבועות,
והמועל בשבועות כופר בי, ואין לו מחילה לעולם. שנאמר (שמות כ, ז):
"כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא",
אמר להם הקב"ה לישראל:
לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת,
שאין אתם רשאים לישבע בשמי בשום פנים
(ילקוט שמעוני).

אל תחלל דיבורך
"לא יחל דברו"

"כמו לא יחלל דברו" (רש"י).
רבי ישראל המגיד מקוזניץ היה אומר:
גם סתם דברים, שיחות חולין, ואפילו דברים בטלים – אל תחלל

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר,

זה הדבר אשר צוה ה'"

כמה מחכמי ישראל מפרשים פסוק זה בדרך הבאה:משה מצוה
כאן לראשי השבטים,שילמדו את בני ישראל לומר על כל מעשה:
"זה הדבר אשר צוה ה'"-הנני עושה זאת לכבוד ה' יתברך!

וכך נפסק להלכה בשולחן-ערוך(או"ח,רל"א)-בכל מה שיהנה
האדם בעולם הזה לא יכוון להנאתו,אלא,לעבודת הבורא יתברך,
כדכתיב(משלי ג',ו')-"בכל דרכיך דעהו",ואמרו חכמים:"כל מעשיך
יהיו לשם שמים"(אבות ב',י"ב)-שאפילו דברים של רשות,כגון:
האכילה והשתייה...וכל צרכי גופך,יהיו כלם לעבודת בוראך.
ואפילו היה צמא ורעב..יתכוון שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד
את בוראו.

על הלכה זו מעיר ר' ישראל מאיר מראדין ב"משנה ברורה":
ראיתי לאנשי מעשה(=המדקדקים במצוות ובמעשים טובים),
שקודם אכילה היו אומרים:הנני רוצה לאכול ולשתות,כדי שאהיה
בריא לעבודת הבורא יתברך..............

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל"


סמך "ראשי המטות" לנדרים ונדבות דכתיב לעיל
"לבד מנדריכם ונדבותיכם" לומר לך שראשי המטות
כופין להביא הנדרים והנדבות,וכן ה"רגלים" עפ"י
ראשי המטות נקבעים.
ורבנן עדות זאת(של החודש)תהא מסורה לכם
ולחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החודש וכו'
ובזה מבאר רבנו את סמיכות פרשת רגלים שבסוף פ' פינחס
לראשי המטות,ועיין נדרים עח' דקידוש ומועדים בשלשה
מומחים.והתרת נדרים ביחיד מומחה.
ועוד,כשישראל בצרה ראשיהם נודרים כמו ביפתח
הגילעדי וכן בשרי האלפים,ונקרב את קרבן ה'.

,נדרים"-בגימטריה "רוצח"-שהנודר חשוב כרוצח אם אינו
משלם,דבעוון נדרים מתים בניו...
וכן"פרו ורבו"-בגימטריה-"זה הנודר ומקיים"
והיינו כמו שאמרו חז"ל "בעוון נדרים" וכו',וע"י זה
שמקיים את הנדר,בניו מתקיימים בעולם,ומקיים בכך מצוות
עשה של "פרו ורבו".

"איש כי ידר נדר לה'...לא יחל דברו,ככל היצא מפיו יעשה"


מעיד על-כך הצדיק ר' יהודה לייב מגור,בעל ה"שפת אמת":
פרשת"לא יחל דברו" נסמכה לפרשת קרבנות תמידים ומוספים
שבסוף פר' פינחס,כי התפילות נקבעו לכפרת עוונות במקום הקרבן,
שנאמר(הושע יד',ג')-"ונשלמה פרים שפתינו"(=נפרע חובותינו לה'
בתפילה,במקום קרבנות פרים).
וכן גם על לימוד התורה אמרו חז"ל על הפסוק-"זאת התורה
לעולה למנחה לחטאת ולאשם"-שכל העוסק בתורה,כאילו הקריב
עולה,מנחה,חטאת ואשם.
הוא שנאמר"הקול קול יעקב"(ולמה פעמיים קול?)-קול התורה
וקול התפילה.

רש"י מפרש "לא יחל דברו":"לא יעשה דבריו חולין"(לא יחלל דברו).
בעניין זה אומר הצדיק ר'מנחם מנדל מקוסוב:מי שתמיד נזהר
ומקפיד לכבד כל דיבור שלו כדבר קודש-זוכה לכך,שאף הקב"ה
מכבד מוצא פיו ורחשי שפתיו.ואז מתקיים בו:"ככל היוצא מפיו יעשה"-
בחינת"צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים".

איש כי ידר נדר לה'....."


בעיר סלונים היה אברך אחד,שבצעירותו היה
מתלמידי החכמים וגם ירא שמים מובהק.אלא,שלאחר
שנשא אשה,יצא לתרבות רעה,והרבה להתרועע עם פוחזים ועוברי עבירה.
פעם,פגע אותו אברך שסרח,בר' אייזל חריף,רבה של סלונים,ואמר
לו בנימה לעגנית:יש לי קושיה חמורה על גמרא מפורשת במסכת שבת.
בדף לב' שם שנינו משמו של ר'נתן "בעוון נדרים מתה אשה של אדם".
והנה,זה שנים שאיני מקיים נדרים רבים שלי,ובכ"ז,אשתי חיה,קיימת,
ובריאותה הטובה לא נפגמה כהוא זה!
השיב לו ר' אייזל לאברך הסורר:נכון,גדול החטא של מפר נדרים בלא
טעם וסיבה,והוא עלול להיענש על-כך במות אשתו הטובה קודם זמנה.
אולם,בעל עבירה שכמוך,המצפה בכיליון עיניים למות אשתו כדי לישא
אשה אחרת יפה הימנה,כלום יעלה על הדעת,שיעניקו לך פרס
מיוחד משמיים בעוון חילול נדריך?

איש כי ידר נדר לה'...לאסר אסר על נפשו"


כלומר:איזה נדר רשאי אדם לנדור?
לה'---לקיים את המצוות.
ולאסור אסר--על נפשו,בדברים הנוגעים לנפש,
לזרז את עצמו להישמר מנדנוד עבירה
ואבק איסור.

ויקצף משה על פיקודי החיל......."



"ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים.."

ר' נחמן מברסלב זי"ע,אומר-הכעס=עוות כס.

עיוות העין,החכמה,כסוי לחכמה.

"כעס בחיק כסילים ינוח"-חכמת לבו מכוסה.

כסוי ללב=כסל.אות ל' מרמז תמיד ללב.

ואז מקבלים-כסע-כס לעין-כיסוי.

ויקצף משה...הן הנה היו בדבר בלעם"


אומר ר' נחמן מברסלב זי"ע,בליקוטי מוהר"ן מ"ג:
"ולפיכך כשכעס מרע"ה,על אנשי הצבא כשבאו ממדיין,
נסתלק ממנו הדעת,והוצרך אלעזר לומר הילכות טבילת כלים.
וכשהדעת שלם אזי אין כעס,ככתוב:
"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה"(ישעיה י"א).
ובלעם היה מסתכל בדעת דקליפה...וע"י דיבוריו הוליד אווירים
ארסיים של ניאוף.לזה נאמר(במדבר לא)-"ויקצף משה על פיקודי החיל...
ויאמר החייתם כל נקבה,הן הנה היו בדבר בלעם".'בדבר'-שע"י דבריו,
שהוא התגלות הדעת שלו,הוליד ניאוף במדיין,ולפיכך כשבאו ממלחמות מדין,
כתיב:"ויקרבו אל משה ראשי הפקודים וכו',ויאמרו ונקרב את קרבן ה' וכו',
לכפר על נפשותינו לפני ה'",ודרשו רבותינו ז"ל(שבת ס"ד)"שכך אמרו,אף על פי
שמדי עברה יצאנו,מידי הרהור לא יצאנו"

כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש..."

"אשר יבא באש"--זה יצר הרע

"תעבירו באש"--זו אש התורה

ככתוב"הלא כה דברי כאש"

אין תיקון ליצר הרע אלא באש התורה.

ונקרב את קרבן ה'...."


לכפר על הרהורי הלב של בנות מדין(רש"י)
כאשר ראו שרי אלפים שצווה השי"ת להגעיל
כלי מדין,לפלוט הבלוע בתוכם,אף שהיו נקיים
ולא היה בהם שום איסור,למדו מזה כי
צריכים כפרה על הרהורי הלב,
על מחשבה רעה הצפונה בלב ואין בה ממש,
אף שנקיים מן העברה בפועל.
אם"טעם כעיקר",ממילא "מחשבה כמעשה"
וצריכים עליה כפרה. (חידושי הרי"מ)

פרשת מסעי.


"ואת שש ערי המקלט אשר תתנו.....

ועליהם תתנו ארבעים ושתיים עיר"(ל"ה,ו')

שש ערי המקלט הן שש תיבות שבפסוק"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"
שבהן צריך אדם למצוא מקלט בטוח בכל עת ובכל רגע.
"ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר"--אלו הארבעים ושתיים (מב') תיבות
שבפרשה קטנה בקריאת "שמע"--"ואהבת..."--שעל ידן משעבד את
עצמו כולו לעבודת השם.

ויסעו ממתקה ויחנו החשמונה....." ,

מעירים כאן חכמי ישראל,
"חשמונה" הוא המסע הכ"ה מתוך מ"ב
מסעות.בכך מצוי רמז לחג החנוכה בכ"ה בכסלו.

ועוד הם אומרים בעניין זה:בפרשת הבריאה
נאמר:"ויאמר אלוקים יהי אור","יהי" בגימטריה
עשרים וחמש,אור-רמז לנרות חנוכה.

"זאת הארץ"אמר ה' לישראל.יכול הייתי
לברוא ארץ חמדה אחרת,אלא,בשביל להראות
לכם כוחי,אני אוריש(אגרש)את שונאיכם מפניכם,
ואתן לכם את ארצם.